מחבר הקונטרס Kuntres Author

להלן החלפת מכתבים בין מחבר “קונטרס בענין כסוי השיער” ומשיג אחד:

ראיתי את הקונטרס בענין פאה נכרית, ואחר בקשת המחילה לא זכיתי להבין, מה שייך לאסור עפ”י סברות שונות אחר שכל הפוסקים פסקו להתיר, הלא הם הרמ”א והמשנ”ב בסימן ע”ה, ואחריהם מרנן החזו”א והגרי”ש אלישיב והגרש”ז אויערבאך זצ”ל ויבדל”ח הגר”נ קרליץ שליט”א, וכן גדולי הפוסקים הספרדים הבא”ח והכה”ח והאורל”צ, והאורל”צ הוכיח שכן היא גם דעת הרמב”ם והשו”ע, ואמנם ישנם פוסקים שהחמירו בזה אבל מסקנת ההלכה עפ”י כל הפוסקים הנ”ל להתיר, וא”כ מי יבוא אחר כל אלו, ויש שאף הורו שעדיף ללכת בפאה כהחזו”א ואחריו הגראי”ל שטינמן זצ”ל.

בברכה

__

לכבוד הרב __ שליט”א,

בסוגין, הסברא בדרגת “למה לי קרא”, לא סברא חלשה או דרבנן. גם הגמרא נזיר כ”ח ב’ (חלק ראשון הערה 4) כמעט ראיה גמורה לבד. ואחר זה באו כל הראשונים וביארו הדבר היטב. הלא כולנו תלמידים של הראשונים ז”ל. בכללי הפסק, אפילו האחרונים כולם, קטנים וגדולים, יחלקו על כל ספרי הראשונים, אשר דבריהם מפורשים (עכ”פ כשהם מרובים), אחר שראו דבריהם, אין הלכה כמותם, ודברי הרב ודברי התלמיד כו’. “וא”כ מי יבוא אחר כל אלו”?!

איברא, האחרונים (בפרט המתירים) כמעט לא ציינו את הגמרא בנזיר וכל הראשונים שהובאו בקונטרס, ושוב ביארו גמרא נזיר בדרך אחרת והסבירו כיצד תחליף שיער נהיה כיסוי שיער, ואת הראשונים ז”ל דחו, רק פתחו בענין מראית העין או מנהג או שערות שלה, או הנאה משערות מת (שהיה שכיח פעם בפ”נ) ושאר נידונים לא קשורים. וכל אחד ראה חותמו של חבירו, אבל ערבך ערבא צריך. רבותא למחשב גברי? משל למה הדבר דומה, החוקרים אם ניתן לכסות בור בר”ה בקש, מידי דהוה אצואה, מטעם מוקצה בשבת. וגם אילו דנו בעיקר, אין בזה די כנ”ל, ומכ”ש השתא.

ואגב, הפמ”ג שהובא במ”ב כתב “אין הרהור”, וזה ודאי טעות גמורה במציאות, ואין פוסקים ע”פ טעות במציאות, יבמות צ”ב א’, עיין מ”ש בח”א עמ’ 7 ועיין יד רמה סנהדרין ל”ג ב’. ונודע מה שלא נודע למ”ב, שהפמ”ג שהביא חזר בו אח”כ בספר מאוחר לאסור בכל הארצות מעיקר הדין. וע’ הערה מס’ 5 שהרמ”א רק בד”מ, וש”ע או”ח סימן ע”ה מדבר רק בהיתר קריאת שמע כנגדה, וכעין בה”ל סימן שי”ז ד”ה ודוקא, אלא שב”ש חלק גם על זה. ואלו שהעתיקו את הרמ”א שבשו”ע, כהרב בא”ח, אין ראיה מזה על גלוי דאורייתא ברשות הרבים. לגבי העדפת פאה, ראה נספח סוף ח”א.

ויה”ר שנזכה לחזור בתשובה שלימה במהרה!

[מק”ח]

שלום וברכה.

א. “למה לי קרא” היא סברא דוקא כשמחפשים מקור להלכה מסוימת, משא”כ בנידוננו שהסברא של גדולי הדורות בודאי יותר גדולה מסברתנו.

ב. אין זה מענייני [כעת] כלל להיכנס לסוגיא. וכלל לא מסתבר לי שכל האחרונים שציינתי “חולקים על הראשונים”, אבל אין זה כלל נפק”מ למעשה. מנין לכם שאם כל האחרונים חולקים על הראשונים “הלכה כהראשונים”? אדרבא, הלכה כבתראי. איני נכנס כעת לסוגיא, אבל כפי שציינתם, הרי האחרונים ציינו לסוגיא בנזיר, ובודאי היה להם ביאור בזה, וגם אם יש לכם על זה קושיא, הכרעתם במקומה עומדת, ורק צריך להבין דבריהם. ואם דוקא רצונכם, הרי שהאורל”צ הוכיח שדעת הרמב”ם להתיר, וא”כ כל האחרונים אזלי בשיטת הרמב”ם. וגם מקור דברי הרמ”א הוא משלטי הגבורים שגם היה ראשון. ועכ”פ אין כל מקום לערער על הכרעת הפוסקים מכוח קושיות, גם אם מדובר בספרים שלא היו לפניהם, כדברי החזו”א הנודעים שההלכה לא משתנית.

ג. ומה שציינתי הרבה פוסקים, הנה ראיתי למישהו שמנה רשימה של 100 פוסקים שמתירים, אלא אליבא דאמת אין בזה שום תועלת, אבל מה שאני ציינתי זה להוכיח שגדולי הפוסקים אשר לאורם אנו הולכים כך פסקו, וממילא אין מקום להביא כל מיני פוסקים זניחים. והנה אף שיש לכם קושיה על המתירים, מ”מ אין בזה כדי לשנות את הכרעת ההלכה וכנ”ל, ומה שיש עוד הרבה פוסקים אף שמביאים את הפוסק הראשון, מ”מ זה מראה שסמכו עליו בזה למעשה, וכך היא ההלכה.

ד. מה שאין פוסקים עפ”י טעות במציאות זה דוקא במקרה שלא היו לפניו כל הפרטים, משא”כ כאן שכל אחד יכול לראות את המציאות בצורה אחרת, הרי ודאי שההכרעה היא כפי האומדנא של הפמ”ג. כמובן שדברי הפמ”ג אמורים רק לגבי פאות שהם לפי כללי הצניעות ולא בפאות פרוצות.

ה. היכן הוא ספרו של הפמ”ג שחוזר בו?

ו. לא ראיתי בהערה 5 כלום לגבי הרמ”א.

ז. איני רואה חילוק בין היתר קר”ש כנגדה להיתר ללכת ברה”ר. למה שיהיה הבדל? באורל”צ נראה שסמך על הפוסקים המתירים קר”ש כנגדה, שאפשר ללכת כך גם ברה”ר.

ח. ובאשר להערה בענין עדיפות לפאה, שוב אני אומר, מה מקום יש לומר סברות שונות, כאשר כך אמר החזו”א שבודאי חישב גם את סברות אלו [עם זאת יש לציין, שיתכן שדברי החזו”א אינם נוגעים בזמננו, שכן תלמידו הגר”נ קרליץ שליט”א הורה שמטפחת עדיפה. עם זאת, הגראי”ל שטינמן זצ”ל הורה שפאה עדיפה]

ולסיכום, הכרעת גדולי הדורות במקומה עומדת, גם כשאר יש על דבריהם קושיות. וגם מי שרוצה להחמיר על עצמו, ידע שזה חומרא אישית שלו, ואינו יכול בשום אופן לבוא בטענות על המקילים בזה עפ”י הכרעתם הברורה של גדולי הדורות.

בברכה

__

חובה לבקש את האמת בתורה, ולנהוג על פיה. במ”ש “גם אם יש לכם על זה קושיא, הכרעתם במקומה עומדת, ורק צריך להבין דבריהם”, עי’ הוריות ב’ ב’, דידע דאסור וקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמים.

הרי מצד שני כתוב שיש לשמוע לבי”ד אפי’ אומרים על ימין שהוא שמאל, אלא דברי המשנה בהוריות אמורים כשנעלם מהם משנה מסוימת. כאן לא הבאת משנה שנעלמה מהם, אלא שאחר הדיון בדברים נראה לך אחרת, ובזה ודאי שההלכה היא כדברי הפוסקים. וזה מבואר ברמ”א חו”מ סימן כ”ה שדיין מחויב לדברי הפוסקים שנתקבלו דבריהם ברוב ישראל, אף שקשה לו עליהם, ומובא שם בנו”כ שה”ה בהוראת איסור והיתר.

ובפרט שבנושא זה אינך הראשון שמעלה את הטענות, אלא הם כבר נאמרו ע”י גדולים וטובים, ומ”מ פסקו גדולי הפוסקים להיתר.

כמובן שאין זה סתירה למה שחובה לבקש את האמת, שכן מלבד זה יש עוד הרבה נושאים שבהם יש מה לחפש את האמת.

מסכת הוריות עוסקת בסנהדרין בלשכת הגזית בלבד, וכן הפסוק “לא תסור… ימין ושמאל”. ובירושלמי ריש הוריות “דתני יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם ת”ל ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל”. ועיין רמב”ן בהשגות סוף שרש ראשון לספר המצות “ויש בזה תנאי יתבונן בו המסתכל בראשון של הוריות בעין יפה…”

ועיין ש”ך חו”מ כ”ה סקכ”א, “ועוד דע”כ לא אמרינן הלכה כבתראי לגבי קמאי אלא כשאין בין בתראי לקמאי אלא כהדרגת אמוראי קמאי לאמוראי בתראי אבל היכא דאיכא בינייהו כהדרגת שבין אמורא לתנא לא אמרינן הלכה כבתראי אלא אדרבא אין גם האחד מהאמוראים בלעדי רב יחלוק על התנא אם אין תנא אחר מסייעו וסומך עליו ואם כן השתא אין ספק שמהרי”ק שהוא מדורותינו אלה לא אמרינן עליו לגבי התוספות דהלכה כמותו שהוא בתרא לגבי דידהו ואנן סהדי דאי דעתיה הוה שהתוס’ סוברים דאסור לא היה חולק עליהם ומה גם להקל אלא אדרבא היה חוזר מקמי דידהו וכל שכן דטובא נינהו התוס’ וסמ”ג והר’ ישעיה…”

מ”ש “כאן לא הבאת משנה שנעלמה מהם”, הלא לא עיינת בסוגיא כלל. ומ”ש “שבנושא זה אינך הראשון שמעלה את הטענות”, על זה כבר כתבתי “חובה לבקש את האמת בתורה, ולנהוג על פיה”.

ע”כ.

הנה “קונטרס בענין כסוי השיער“.

מכתב שנשלח למחבר הקונטרס:

מעולם לא עלה על הדעת לפרסם ברבים הצעות לשנוי כה חריף בהנהגת כלל ישראל מבלי להיועץ קודם עם פוסקי הדור. ולפרסם חוות דעתם. וזהו ללא ספק אחת מפירות הבאושים של דורנו דור העקבתא דמשיחא. והסכנה גדולה יותר משום שהקונטרס שזור בהרבה מ”מ מפוסקים ולא כל אחד מעין בהם ורק תופס המסקנא. הנה זה לאו דווקא. פוק חזי. וכך לאט לאט מתערערת השמיעה לדעת תורה וצומחת השכלה חדשה “למדנית” [שהרבנים מחמירים ואפילו החזו”א המחמיר הגדול מקל ] כי כל עיקר כחם של המשכילים היה לקעקע סמכות הרבנים ובכך לנתק ישראל ממקור מים חיים. וכעת מתחדש סוג חדש שכל אחד בונה במה לעצמו. וסופו מי ישורנו. והדברים אינם אמורים דווקא על קונ’ זה אלא על כל המעוררים לרוב לחומרא. וכאן שהוא לקולא נגד מנהג פשוט אף אצל הקלים ביותר בקיום תורה ומצוות.

ובדורנו שיצרא דעריות גבר בלי גבול ממש בחסות מעצבי האופנה מהגרועים שבאומות העולם שקנו שביתה בקרב הצבור וכמעט ולא שייך להלחם נגד השתלטות זו אלא בהגברת הקדושה אצל אותן בנות ישראל שעומדות בגאון נגד רוח זו. והקלה רק תגרור הקלה נוספת אלא א”כ מדובר בנשים עם דעת חזקה להשמע להלכה בלא סייג ממש ולא מתוך משיכה אחר נטית הלב והרחוב.

ודברי כת”ר עלולים להרחיב הפירצה. ועיין בתשובות אג”מ אבן העזר וימצא שם הרבה חיזוק לדבריו ואולי טעות היא להראות לו מקור זה כי יתלה באילן גבוה אבל מסקנתו שמן הראוי לחוש לחת”ס שהנהיג כנראה הנהגה זו הנוהגת בכלל ישראל אבל למקילים לא אפשר יותר מב’ אצבעות וממילא לא ישביע זה היצרא הנ”ל וגם לא תאוות הבעל. ופוק חזי אותן הנוהגות כפי הצעת כת”ר להקפיד על עיקר הדין שלרוב נמנות על הפרוצות וניכר ששמירת הצניעות עול הוא בשבילן ונשות ישראל הכשרות והצדקניות לא מבקשות הצעות להקל מעליהן וא”כ ממ”נ לא ברור למי מופנים דבריו. אם לפרוצות הרי הן לא זקוקות לדבריו ונמוקיו ואם לצדקניות הרי ברור שהדברים יתקבלו בתמיהה רבתי ואם למתנדנדות הרי שלא ההלכה היא הנר לרגלן.

ובר מין דין האם נתינת פת בסלו בדורנו בנושא כה רגיש ועדין לא יוליד אצל הבנות זלזול בצניעות בראותן את אמן חורגת ממנהג ישראל ודמה בנפשך שיחת חולין של ילדי אותן “צדקניות חדשות” מתפארים בהאמא לא הולכת בכסוי ראש בבית. ואם ישמעו שאין זה עיקר הדין לא יפלא שבניהם אחריהם יחזירו מנהג הרמ”א להפריד בין בשר וחלב רק שעה אחרי שאין כמעט שום מקור מוסמך לשש שעות [ובפרט במקום צורך ורעב ו”צרכי בריאות”] ורק ירא שמים ובעל תורה יחמיר וכיצד ננמק לילדינו חומרא תמוהה זו שאולי מקורה בזוהר הקדוש. והפמ”ג כתב שאחרי שכבר השתרש הפורץ גדר ישכנו נחש.

וזו רק דוגמא קלה מאוד. ומתוך דברי כת”ר ניכר שהוא ת”ח ויודע ודאי כמה שההלכה בנויה רבדים רבדים של חומרות על גבי חומרות דור אחר דור. ופעמים בדברים שהם רחוקים מאוד מאור מעיקר הדין. ואף ששכלנו הקט לא תמיד מבין הענין אבל בסיס היהדות הוא התבטלות מוחלטת לדורות הקודמים מתוך תפיסה ברורה על פחיתות השגתנו והבנתנו. ואינו סותר כלל עמל של תורה כפי יכולתנו להבין והחדש. אבל מעולם לא שמענו לחדש קולות כנגד מה שנגדר בדורות הקודמים.

ואם רצונו להשביע סקרנותו מדוע העמיסו לנו רבותינו חומרות שלא שיערו הקדמונים. יעויין בברכ”י בכמה מקומות [איני זוכר כעת ואם ירצה אפנה לו למ”מ] בכמה מקומות שהוא כנגד התגברות הסט”א דור אחר דור. והנשק הוא הוספת הדורים וחומרות. ולכן הראשונים הוסיפו מה שלא היה בזמן חז”ל וכנ”ל האחרונים סגרו מה שהותר בראשונים.

בברכה מרובה ויתרבה כבוד שמים ונזכה לביאת משיח צדקנו והרמת קרן הקדושה והטהרה של כלל ישראל בב”א.

תשובת המחבר:

תודה רבה על מכתב כ”ת שליט”א!

כמובן דברתי עם כמה וכמה ת”ח גדולים וקטנים, אבל לא מצאו זכר של פרכא בגוף הטענות, רק שנו מיני סיסמאות חיצונות בנוסח “דעת תורה”, “כבר הורה זקן”, “מנהג כלל ישראל” ופטומי מילי מפורסמים כיוצא באלו, כמ”ש גם כ”ת — אבל השתא ערבך ערבא צריך. ועוזבים אמרם ז”ל חולין ז’ א’ “מקום הניחו כו’, ת”ח שאמר דבר הלכה אין כו'”, ע”ש, שרא להו מרא. ואם לדין אין תשובה כלל, הרי זה עצמו “הסכמה” מהן שאף לדעתם כל מ”ש בקונטרס הוא אמת. ועי’ הוריות ב’ ב’ “דטועה במצוה לשמוע דברי חכמים”.

ולעולם דעת “תורה” היא דוקא מ”ש חז”ל, לא זולת. וכשאמרו סנהדרין סוף כ”ט א’ “דברי הרב ודברי התלמיד כו'” גילו לנו בזה שהמכונה “רב” ה”ה אך תלמיד לרב האמיתי, היינו הקב”ה. ו”בסיס היהדות” היא “התבטלות מוחלטת” לרצון _, ושכלנו “הקט” הוא הכלי היחידי שניתן לנו כדי לבררו, על אף “פחיתות השגתנו והבנתנו” עיין רמב”ם יסודי התורה פרק ד’ ח’. וע”מ כן ניתנה תורה לישראל. וה”ה כשמתגלה “עוון אבותם (ויקרא כ”ו מ’)” ע”י עמל התורה. וגילוי שגיאות הנהגה בסוגיא זו (ועוד סוגיות רבות) היא עצמה הראיה שאין דרך ההמון הנ”ל צודק. וזו היא הדרך שקיבלנו ממרן החזו”א זלה”ה. ובאמת כ”ז והמסתעף מצריך כמה חיבורים וסודות, לכן לא כתבנו מזה בקונטרס. ידעתי שלא מוסכם לסבור כך.

בא וראה, אלו שכסבורים דפ”נ מהני לכיסוי שיער כביכול, לשיטתם ודאי אין להם ראיה מגמרא שבת ונזיר שהוא חומרא לגלות שערה בביתה, א”כ נותרו בדברי הזוה”ק לכסות. אבל כבר ביארנו הדבר לאשורו מהש”ס וכל הראשונים בחלק ראשון, ע”ש. ואין כאן “קולא” לגלות, עי’ חלק שני עמ’ 7, ועי’ עמ’ 11 שם, ולא קשה מידי.

ואם הולכים הדורות ומתמעטים, עלינו להרבות בגילוי האמת והשלו’, ואין הקונטרס לנשים כלל אלא לאנשים (בפרט ת”ח), והמה ילמדו את הנשים. ואיני יודע מה כונתו בגרירת קולות, כי רובא דרובא היום מגלין פ”נ (ועוד) בר”ה, והשאר ג”כ מעותדים לזה כנראה, וע’ מ”ש ח”ב סוף עמ’ 22. גם כל הטעם לגלות בבית כדי שלא יקילו, א”כ איך ימשך קולא? ה”נשק” הוא לעמול ללמוד וללמד את האמת שבתורה לחזק הנחשלים בשמירת כל דיניה. ורק זה בכלל “הגברת הקדושה”, כמ”ש בח”ב ריש עמ’ 20. ו”סופו מי ישורנו” איפכא.

ומ”ש כ”ת בד”ה בר שיזלזלו, ע’ ח”ב סוף עמ’ 12, וסוף עמ’ 18. ועי’ היטב ריש חלק א’ טעם ההיתר בבית. ו”צניעות” אמת ו”מנהג ישראל” בזה”ז הפכים גמורים. ובכלל, מבואר היטב בפנים שאין כאן קולא משום שלו’ ופ”נ, ולא ביאר כ”ת מה דופי מצא בדברינו אלה.

ימחול נא אם כתבתי שלא כראוי כפי כבודו. ויה”ר שנחזור בתשובה שלימה במהרה!

[הערה: הקונטרס בענין כיסוי השיער הוא כאן.]

נ.ב. יש לציין באופן בולט שכל האמור כאן הוא לאנשים העושים על דעת עצמם, אבל הנשמעים לרבותיהם אין להם לזוז מהוראתם. ובפרט בנושאים רגישים אלו שאין להקל בהם כלל וכלל.

(ניתן למצוא את הקונטרס המדובר להלן כאן באתר Hyehudi.org.)

Download (TIFF, 61KB)

והנה תגובת המחבר שליט”א:

Download (PDF, 29KB)

לכבוד הרב יוסף ליברמן שליט”א,

תודה על מכתבו!

ראשית אשיב על סיום מכתבו, ואודיעו שחלילה לא אחזור בי חינם כלל ועודני מפיץ הקונטרס בכל עת בס”ד (ויהי רצון שאזכה להפיצו ברוב עם במירון בל”ג בעומר הקרב). וכבר אמרו ז”ל “לא תגורו מפני איש — אל תכניס דבריך מפני איש”.

קרוב לודאי שלא תשתדל להבין את תשובתי לדבריך, כשם שלא עיינת בקונטרס, רק קראת זעיר שם (כדמוכח מדבריך), אך כדי שלא יוכל כ”ת שליט”א להפטר בטענה שלא השבתי, אכתוב בקיצור.

הנה אתה בא אלי בפטומי מילי בלבד, ואנכי בא אליך בחז”ל וראשונים אשר חרפת. “אוי לדור שכך עלתה בימיו” שהרבנים חושבים ש”התורה מתחילה” מהן, עי’ הוריות ב’ ב’ “דטועה במצוה לשמוע דברי חכמים”, ולעולם “ערבך ערבא צריך”. מנהג שמיקל נגד הגמרא יש לבטלו, וכן בהרבה סוגיות מתגלה “עון אבתם (ויקרא כ”ו מ’)” ב”מנהגן של ישראל כשרים”.

במ”ש על “שימש ת”ח” ו”הוסמך להוראה”, הרב עצמו אפילו לא עיין, אך היו כמה וכמה ת”ח שעיינו, וגם אחר העיון לא היה בידם להשיב על גוף הטענות מגמרא וראשונים כלל, רק השיבו רובם בגערה מעין דרך כ”ת, א”כ אין לך הסכמה גדולה מזו שדברינו אמת לאמיתה של התורה (ועי’ ש”ע יו”ד רמ”ב ג’)! ועוברים על אמרם ז”ל חולין ו’ ב’ “מכאן לת”ח שאמר דבר הלכה שאין כו'”.

ומ”ש ולא מעופפות כו’, עיין חלק ראשון בעיון, בפרט ה”הבהרה” בסופו.

וגבי הח”ס שנהיה כאילו “דת יהודית” וכו’, באמת דברי חז”ל לא משתנים לעולם ע”י מנהג מרוצת הדורות, וכונת רש”י “דרך בנות ישראל” דכשמצאו חז”ל שמצליחים לקיים הדבר ולעמוד בו, וגם ידעו שהדבר כשר ונצרך באמת, עשאוה כחובה. וכאן הדבר מנוגד לגמרא שבת, כמו שנתבאר בפנים הקונטרס בחלק שני, ואין להפוך הקערה. וכל כונת הח”ס שם לעורר (לפי דעתו), בפרט בשעה שהדור זלזל במנהגים (עיין למשל המג”א שהביא שם). וכן עשה ביו”ט שני, ועוד כידוע, ואכמ”ל. קלתא בחצר הוא דעת הירושלמי, והלכה כהבבלי.

ומ”ש ובלא כו’, אדרבא, גילוי נשים נשואות בר”ה דאז וגילוי פ”נ (ועוד) דא”א בר”ה האידנא טעם אחד להם, היינו הכיסוי בבית, וכמו שנתבאר בקונטרס בחלק שני. וגבי הגברת הקדושה ראה בחלק ב’ ריש עמ’ 20. ואין כאן “קולא” לגלות בבית, עי’ חלק שני עמ’ 7, ועי’ עמ’ 11 שם, ועוד.

יותר מזה א”א להעלות עבור כ”ת שליט”א על הכתב.

ויהי רצון שנזכה לשוב בתשובה שלמה במהרה. באהבה רבה, המחבר