ההשתחוויה בהר הבית היא כבר תחילת חידוש עבודת המקדש

תחילת חידוש העבודה

בס”ד

כתב: מאיר גולדמינץ

“וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ”.

למה כוונתנו בתפילה זו?

בדרך כלל ההבנה הפשוטה שכל יהודי מעלה על לבו, שאנו מתפללים על השבת הקרבנות.

ישנה עבודת ה’ בגבולין, וישנה עבודת ה’ במקדש. בגבולין אנו עובדים את ה’ בשמירת שבת, הנחת תפילין, לימוד תורה, תפילה, ודומיהן. בתפילתנו אנו מצפים שתתחדש העבודה המיוחדת למקדש, והיא הקורבנות, הנסכים, המנחות, הדלקת המנורה, לחם הפנים, הקטרת הקטורת, וכל שאר עבודות המקדש.

בשנים האחרונות בהר הבית, אנו זוכים להתקדמות עצומה. ממצב של “איסור” תפילה והבטה בשפתי העולה, שמא הוא נוהג כחנה אשר “רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע”, התקדמנו בתהליך הדרגתי עקב בצד אגודל, עד כי היום מתפללים במניין בהר הבית, כולל חזרת הש”ץ.

לאחרונה הותרה גם ההשתחוויה בהר הבית, ומשטרת ישראל מאפשרת להשתחוות בצד מזרח, נוכח פתח ההיכל.

להרגשתי, “היתר” ההשתחוויה, אינו עוד “משהו” שמותר בהר הבית, אלא התקדמות למדרגה אחרת לגמרי. הצעד הראשון של קיום “והשב את העבודה”.

כידוע, ההשתחוויה אסורה בכל מקום מחוץ להר הבית, כדכתיב “וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ”. בהר הבית היא מותרת, לא רק מותרת אלא חלק מעבודת ה’ – עבודה המיוחדת למקדש.

מניין שזו עבודת ה’?

הרבה פסוקים בתנ”ך כתבו זאת, נזכיר כמה מהם:

–         וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃

–         וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כׇל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר ה’׃

–         וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַה’ צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה

–         וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַה’ בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

–         רוֹמְמוּ ה’ אֱלֹקֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ ה’ אֱלֹקֵינוּ.

ועוד רבות.

הרמב”ן בהשגות על הרמב”ם בספר המצוות מצווה ה’, מגדיר זאת כחלק ממצוות עבודה ה’ במקדשו. וזה לשונו:

“וכן זו שנויה שם, “‘אותו תעבודו’ – עבדוהו בתורתו עבדוהו במקדשו’. פירושו, לומר שיעבדו אותו במקדשו, בעבודת הקרבנות והשיר וההשתחויות שם“.

כלומר, כותב הרמב”ן, כאשר ציוותה התורה “ואותו תעבודו”, וביאר הספרי “עובדהו במקדשו”, מפרט לנו הרמב”ן מה כלול בהגדרת עבודת ה’ במקדש. ויחד עם הקרבנות והשיר, כותב הרמב”ן שבהשתחוויה אנו מקיימים את קיום המצווה לעבוד את ה’ במקדשו.

היוצא מן הדברים, שבעת שהתחילה ההשתחוויה בהר הבית, לא התקדמנו בעוד “שלב”, אלא עלינו למדרגה חדשה לגמרי. מדרגה שמתחילה את קיום התפילה “וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ”.

Download (DOCX, 17KB)

יד ישראל תקיפה – דוקא ע”י רשעים

לֹא בְצִדְקָתְךָ

רבים משלומי אמוני ישראל מתקשים לשמוח על הקמת מדינת ישראל, כי מקימיה וראשיה, שריה ויועציה אינם מתנהגים על פי תורה.

הרב מאיר גולדמינץ , ג’ באייר תשפ”א 15/04/21 09:15

רבים שואלים: מדוע סיבבה ההשגחה העליונה שמדינת ישראל תקום על ידי חילונים? האם לא היה עדיף שהיתה קמה על ידי אנשים יראים ושלמים?

אילו כך היה קורה, לא היה ערעור בדבר, ואילו כעת, רבים משלומי אמוני ישראל מתקשים לשמוח על הקמת מדינת ישראל, כי מקימיה וראשיה, שריה ויועציה אינם מתנהגים על פי תורה.

הרבה תשובות בדבר (כגון שחרדים לא עלו מספיק, שזה קבלן שעובד, לסמא את עינו של הס”מ, וכו’) אוסיף עוד תשובה משלי:

כתוב בחומש דברים רק ט’ בפרשת עקב

{ד} אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה’ אֱלֹקֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר, בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה’ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה’ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ: {ה} לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם, כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה’ אֱלֹקֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:

כלומר, התורה מחדדת לנו, שירושת ארץ ישראל אינה מחמת צדקתנו ומעשינו הטובים. אדרבא, זו לא הסיבה לירושת הארץ. הסיבה האמיתית היא, לקיים את השבועה שה’ נשבע לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב.

כדי שהדבר יהיה ברור, וכדי שנדע היטב ש”{ו} וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה:” מביאה התורה בהמשך הפסוקים רשימה ארוכה של חטאים שחטאו ישראל.

לענ”ד,

אילו יהודים יר”ש היו מקימים את המדינה, הכל היו אומרים, שבזכות המצוות שהם מקיימים, בזכות צדיקותם ויושר לבבם, אנו יורשים את ארץ ישראל “בצדקתי הביאני ה'”.

רצה הקב”ה לחדד שירושת הארץ היא מסיבה אחרת לגמרי: “לא בצדקתך”, ורצה שגם אנחנו נדע זאת “וידעת כי לא בצדקתך”, לכן מקימי המדינה היו בדווקא אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, אפילו מבעטים במצוות “עַם קְשֵׁה עֹרֶף”, כדי שיהיה ברור שירושת הארץ היא מהטעם המשמעותי ביותר “לְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:”.

ואותה שבועה שנשבע רבש”ע לאבותינו הקדושים “לזרעך נתתי את הארץ הזאת”, כשם שהתחילה והתקיימה בחלקה של ארץ ישראל, בע”ה תתקיים בשלמותה בארץ ישראל כולה “כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:”.

אשרי המלך שמקלסין אותו בתוך בית המקדש

הרהורים על סגירת בתי הכנסת

מה עשה זאת אלוקים לנו? • למה אינו רוצה בתפילותינו בבית הכנסת ואפילו ברחובה של עיר? • האם הוא רוצה משהו אחר?

הרב מאיר גולדמינץ יום ראשון, י”א ניסן ה’תש”פ

כולנו כואבים את סגירת בתי הכנסת והישיבות.

מכל גזירות הקורונה, בעיני רבים הן הגזירות הקשות ביותר.

אך עם ישראל לא נכנע. תורה אנו לומדים בבית, ותפילות במניין מתקיימות באוויר הפתוח, תוך שמירה על מרחק של ארבע אמות בין איש לרעהו.

אך כעת, גם זה נאסר עלינו. נאסרת כל התקהלות ציבורית, אפילו לצורך תפילה, וגדולי ישראל מורים לנו להתפלל ביחידות בבית.

והכאב גדול, והזעקה בוקעת מלב כולנו: הרי כל כך הרבה מעלות נאמרו על אמירת “יהא שמיה רבא”, וכעת הדבר נחסר מאיתנו!

הנה הגמרא במסכת שבת דף קיט: כותבת: “אמר רבי יהושע בן לוי, כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו”.

ולבנו זועק: כמה אנו זקוקים כעת שיקרע גזר דיננו!

ובגמרא בסוטה דף מט. נאמר, שהעולם מתקיים על קדושה דסידרא (ובא לציון), ועל “יהא שמיה רבא” דאגדתא (של הקדיש אחרי לימוד).

וכעת, כאשר העולם כולו בסכנה, איך נוטלים מאתנו את אמירת “יהא שמיה רבא” שמקיימת אותו?

האם לא נותר לנו אלא לחלום על אמירת “יהא שמיה רבא”, ולקוות שאנו נרמזים שנזכה לחיי העולם הבא (ברכות נז.)? מתי נוכל לממש את החלום, ולומר “יהא שמיה רבא” כראוי?

אנו פונים לקב”ה בכאב: גזרת עלינו גזירה כה קשה! רבש”ע, האם כה עלובים אנו בעיניך, עד כי מרחיק אתה אותנו מבתי הכנסת, מתפילה במניין, ואינך רוצה אפילו שנשבח אותך?

האם לך לא כואב, שאנו לא אומרים את התפילה החשובה כל כך, למען שמך הגדול?

 

כדי להעמיק בעניין, נתבונן בדברי הגמרא, מה אומר הקב”ה בעצמו, כאשר בניו עונים בבתי הכנסת “יהא שמיה רבא מבורך”?

מה הקב”ה “מרגיש”, כאשר אנו מתפללים בבתי הכנסת?

הגמרא בברכות דף ג. מלמדת לנו מעשה, שהמסר המרכזי בסופו:

תניא אמר רבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב… ואמר לי, בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו, שמעתי בת קול שמנהמת כיונה, ואומרת, אוי לבנים, שבעונותיהם החרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתים לבין האומות. ואמר לי, חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך. ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקב”ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

מסביר רש”י: “אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. אשרי כל זמן שהיה קלוס זה בתוך בית המקדש”.

כלומר, כאשר הקב”ה שומע את בניו אהוביו אומרים בבתי הכנסת “יהא שמיה רבא מבורך”, הדבר אינו גורם לו שמחה, אלא צער. צער על כך שתפילה כה חשובה נאמרת רק בבתי הכנסת, כי מן הראוי שנקלס כך את הקב”ה בביתו – בבית המקדש.

“יהא שמיה רבא מבורך” זו תפילה חשובה ונשגבה עד למאוד. ודווקא משום כך, מקומה הראוי הוא במקדש.

אמירתנו אותה בבתי הכנסת, מלבד מעלתה הגדולה, גורמת היא צער לקב”ה על העדרה ממקומה הראוי. ולכן, כאשר אנו מתפללים אותה:

הקב”ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו (כלומר, במקדשו) כך. מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

כן, כעת בתי הכנסת נסגרו.

הקב”ה אומר לנו שאינו מעוניין בתפילותינו בבתי הכנסת. הוא אפילו אינו מעוניין שנתפלל במניין בשווקים וברחובות.

נתפלל ביחידות, ולא נאמר את התפילה הנשגבה שבקדיש.

ואולי, הקב”ה רומז לנו, שהגיע הזמן שלא נסתפק בתפילה בבתי הכנסת, אלא נעביר את השבח הנפלא הזה למקומו הראוי.

מאתר חדשות הרב הבית, כאן.