מאיר גולדמינץ Meir Goldmintz

הדגמת ‘מצווה גוררת מצווה’ בפדיון שבויים

מצווה גוררת מצווה…

דברים אלו נכתבים על סמך רעיון שהגיע אלי. כתב מישהו שאינני מכירו.

שמעתי פעם משל/סיפור בשיחה של הרב יעקב יצחק ג’יקובסון.

מעשה ביהודי עשיר שהיה לו בביתו דג מקולקל. היה חבל לו לזרוק אותו לאשפה, והחליט לקיים בו מצווה. הזמין אליו לאירוח יהודי עני, וקיים בו מצוות “הכנסת אורחים”.

אותו עני חטף הרעלת קיבה , ונפל למשכב. בקר אותו העשיר, וקיים מצוות “ביקור חולים”.

אך החולה לא התרפא, ונפח את נשמתו, וזכה אותו יהודי לקיים מצוות “קבורת המת”.

כמובן שגם על המצווה הבאה הוא לא ויתר, והלך לנחם את קרוביו ולקיים גם מצוות “ניחום אבלים”.

מן הסתם הוא גם סייע לאלמנות והיתומים, וקיים עוד מצוות רבות בהידור רב.

*

חז”ל הורו באופן ברור נגד תשלום לפדיון שבויים “יותר מכדי דמיהן”.

דרך אגב, חז”ל עסקו בתשלום ממוני, לא בשחרור מחבלים שיכולים להרוג שוב. ואעפ”כ השיקול של חז”ל היה “שיקול עתידי”, כדי שלא יתאמצו הנוכרים לשבות עוד יהודים, וגם כדי לא להכביד ממונית על עם ישראל.

יש שאינם מתייחסים לחז”ל כ”תורת חיים” שצריך לקיים אותה, ואפילו לא כ”עצה טובה” שמומלץ להקשיב לה. לבושתנו, הם רואים בדברים חז”ל “בעיה” שצריך למצוא את הדרך לעקוף אותה, כביכול הם יותר חכמים מחז”ל.

אכן הם מקיימים כעת מצוות “פידיון שבויים” , באופן שחז”ל הורו שלא לעשות אותו. מצווה הדומה למצוות הכנסת אורחים של אותו עשיר.

וכמו בסיפור הקודם, התוצאה תהיה גם מצוות “ביקור חולים” של הפצועים הרבים שיהיו מהמחבלים המשוחררים,

מן הסתם הם גם יזכו למצוות “קבורת המת” של הנרצחים בעקבות אותה עסקה,

אח”כ הם יבואו לנחם אבלים,

ויתנו סיוע לאלמנות והיתומים.

מצווה גוררת מצווה…

בברכה

מאיר גולדמינץ

ההשתחוויה בהר הבית היא כבר תחילת חידוש עבודת המקדש

תחילת חידוש העבודה

בס”ד

כתב: מאיר גולדמינץ

“וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ”.

למה כוונתנו בתפילה זו?

בדרך כלל ההבנה הפשוטה שכל יהודי מעלה על לבו, שאנו מתפללים על השבת הקרבנות.

ישנה עבודת ה’ בגבולין, וישנה עבודת ה’ במקדש. בגבולין אנו עובדים את ה’ בשמירת שבת, הנחת תפילין, לימוד תורה, תפילה, ודומיהן. בתפילתנו אנו מצפים שתתחדש העבודה המיוחדת למקדש, והיא הקורבנות, הנסכים, המנחות, הדלקת המנורה, לחם הפנים, הקטרת הקטורת, וכל שאר עבודות המקדש.

בשנים האחרונות בהר הבית, אנו זוכים להתקדמות עצומה. ממצב של “איסור” תפילה והבטה בשפתי העולה, שמא הוא נוהג כחנה אשר “רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע”, התקדמנו בתהליך הדרגתי עקב בצד אגודל, עד כי היום מתפללים במניין בהר הבית, כולל חזרת הש”ץ.

לאחרונה הותרה גם ההשתחוויה בהר הבית, ומשטרת ישראל מאפשרת להשתחוות בצד מזרח, נוכח פתח ההיכל.

להרגשתי, “היתר” ההשתחוויה, אינו עוד “משהו” שמותר בהר הבית, אלא התקדמות למדרגה אחרת לגמרי. הצעד הראשון של קיום “והשב את העבודה”.

כידוע, ההשתחוויה אסורה בכל מקום מחוץ להר הבית, כדכתיב “וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ”. בהר הבית היא מותרת, לא רק מותרת אלא חלק מעבודת ה’ – עבודה המיוחדת למקדש.

מניין שזו עבודת ה’?

הרבה פסוקים בתנ”ך כתבו זאת, נזכיר כמה מהם:

–         וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃

–         וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כׇל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר ה’׃

–         וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַה’ צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה

–         וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַה’ בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

–         רוֹמְמוּ ה’ אֱלֹקֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ ה’ אֱלֹקֵינוּ.

ועוד רבות.

הרמב”ן בהשגות על הרמב”ם בספר המצוות מצווה ה’, מגדיר זאת כחלק ממצוות עבודה ה’ במקדשו. וזה לשונו:

“וכן זו שנויה שם, “‘אותו תעבודו’ – עבדוהו בתורתו עבדוהו במקדשו’. פירושו, לומר שיעבדו אותו במקדשו, בעבודת הקרבנות והשיר וההשתחויות שם“.

כלומר, כותב הרמב”ן, כאשר ציוותה התורה “ואותו תעבודו”, וביאר הספרי “עובדהו במקדשו”, מפרט לנו הרמב”ן מה כלול בהגדרת עבודת ה’ במקדש. ויחד עם הקרבנות והשיר, כותב הרמב”ן שבהשתחוויה אנו מקיימים את קיום המצווה לעבוד את ה’ במקדשו.

היוצא מן הדברים, שבעת שהתחילה ההשתחוויה בהר הבית, לא התקדמנו בעוד “שלב”, אלא עלינו למדרגה חדשה לגמרי. מדרגה שמתחילה את קיום התפילה “וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ”.

Download (DOCX, 17KB)

יד ישראל תקיפה – דוקא ע”י רשעים

לֹא בְצִדְקָתְךָ

רבים משלומי אמוני ישראל מתקשים לשמוח על הקמת מדינת ישראל, כי מקימיה וראשיה, שריה ויועציה אינם מתנהגים על פי תורה.

הרב מאיר גולדמינץ , ג’ באייר תשפ”א 15/04/21 09:15

רבים שואלים: מדוע סיבבה ההשגחה העליונה שמדינת ישראל תקום על ידי חילונים? האם לא היה עדיף שהיתה קמה על ידי אנשים יראים ושלמים?

אילו כך היה קורה, לא היה ערעור בדבר, ואילו כעת, רבים משלומי אמוני ישראל מתקשים לשמוח על הקמת מדינת ישראל, כי מקימיה וראשיה, שריה ויועציה אינם מתנהגים על פי תורה.

הרבה תשובות בדבר (כגון שחרדים לא עלו מספיק, שזה קבלן שעובד, לסמא את עינו של הס”מ, וכו’) אוסיף עוד תשובה משלי:

כתוב בחומש דברים רק ט’ בפרשת עקב

{ד} אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה’ אֱלֹקֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר, בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה’ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה’ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ: {ה} לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם, כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה’ אֱלֹקֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:

כלומר, התורה מחדדת לנו, שירושת ארץ ישראל אינה מחמת צדקתנו ומעשינו הטובים. אדרבא, זו לא הסיבה לירושת הארץ. הסיבה האמיתית היא, לקיים את השבועה שה’ נשבע לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב.

כדי שהדבר יהיה ברור, וכדי שנדע היטב ש”{ו} וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה:” מביאה התורה בהמשך הפסוקים רשימה ארוכה של חטאים שחטאו ישראל.

לענ”ד,

אילו יהודים יר”ש היו מקימים את המדינה, הכל היו אומרים, שבזכות המצוות שהם מקיימים, בזכות צדיקותם ויושר לבבם, אנו יורשים את ארץ ישראל “בצדקתי הביאני ה'”.

רצה הקב”ה לחדד שירושת הארץ היא מסיבה אחרת לגמרי: “לא בצדקתך”, ורצה שגם אנחנו נדע זאת “וידעת כי לא בצדקתך”, לכן מקימי המדינה היו בדווקא אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, אפילו מבעטים במצוות “עַם קְשֵׁה עֹרֶף”, כדי שיהיה ברור שירושת הארץ היא מהטעם המשמעותי ביותר “לְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:”.

ואותה שבועה שנשבע רבש”ע לאבותינו הקדושים “לזרעך נתתי את הארץ הזאת”, כשם שהתחילה והתקיימה בחלקה של ארץ ישראל, בע”ה תתקיים בשלמותה בארץ ישראל כולה “כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:”.