מירא דכיא Meira Dachya

סגולות נגד מחשבת חוץ

בהקשר הסגולה לומר חמש עשרה פעמים את הפסוק הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי נגד מחשבות רעות:
(שו”ע או”ח סי’ צח סעי’ א)
ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש.
(משנה ברורה סימן צח, ב)
ישתוק וכו’ – ובספר הגן כתב לבטל מחשבה רעה בשעת התפילה יאמר ג”פ פי פי פי [הוא ר”ת פלטי יוסף דהם התגברו על יצר לבם וכדאיתא בסנהדרין דף כ”א ע”ב] ואח”כ ירוק ג”פ ולא ירוק לגמרי רק בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה וכתב המ”א ע”ז ואין נ”ל לעשות זה בתוך תפילת י”ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה בדוקה היא.
ובספר א”ר הביא בשם קיצור של”ה וז”ל סגולה להעביר מחשבת חוץ שקודם תפילה יעביר ג”פ יד ימינו על מצחו ויאמר בכל פעם לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי וכן אם בא לו מחשבת חוץ בתוך התפילה ישתוק מעט ויעביר ימינו על מצחו ויהרהר פסוק הנ”ל עכ”ל: 

הוי זהיר במצוה קלה – תגובת מירא דכיא בענין דיבור בבתי כנסיות ח”ו

תגובת “מירא דכיא” למאמר בענין הלעז כאילו הדיבור בבכ”נ הביא לחורבנות יהדות אשכנז:
ישר כח על האתר הנפלא.

יש דברים שהם “קלים” [לסבר את האוזן] שמשפיעים יותר מדברים חמורים. למשל, המדרש שאביא להלן שעובדי ע”ז ניצחו במלחמה ואילו בעלי מחלוקת הפסידו ולא מפני שזה יותר חמור, ראה שם. וממילא יתכן שגם בית כנסת שמזלזלים בו – אולי התפילות פחות פועלות רח”ל וכדו’.

רח”ל.

וז”ל החפץ חיים זיע”א (שמירת הלשון חלק א שער הזכירה פרק ב):

הנה ידוע הוא דאתערותא דלעילא תליא באתערותא דלתתא, לכן אם נמצא בישראל מדת השלום ואין בהם שום דלטוריא מלמטה, גם למעלה אין השטן יכול לקטרג עליהם אפילו על עון החמור מכל, עבודה זרה ח”ו, כמש”כ במדרש שיר השירים שאפילו ח”ו ישראל עובדין כוכבים ומזלות, וביניהם שלום, כביכול אומר הקדוש ברוך הוא, אין השטן נוגע ביניהן, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, והכונה שכן הטביע הקדוש ברוך הוא בשטן שבאופן זה לא יוכל ליגע בהן כלל. וכן אחז”ל שדורו של אחאב אף שהיו עובדי עבודה זרה היו יורדין למלחמה ונוצחין, מפני שלא היה בהן דלטוריא, והראיה שלא הלשינו על עובדיה שהחיה את מאה הנביאים וכמ”ש לקמן (בפרק ד’), דכלל הוא בכל הענינים, מדה כנגד מדה. ולכן כמו שהאדם כובש את עצמו ובולם פיו מלדבר דברי גנות על חבירו, ולעורר מדנים עליו, כן למעלה אין המקטרג יכול לפתוח פיו לדבר קטיגוריא. לא כן אם נמצא ח”ו דלטוריא בישראל מלמטה, לבד מה שמעורר בזה למעלה הבעל דלטוריא על עצמו קטגוריא עבור עונותיו כמו שנכתוב לקמן בשם רז”ל, הוא מעורר כח הקטיגוריא על כלל ישראל, שעל – ידי – זה בא השטן ומקטרג על ישראל עבור עונותיהם ותובע דין עליהם, וכביכול מוכרח להענישם עבור זה ומי גרם כל זה המספר לשה”ר מלמטה.
ועוד מצאתי שכתב בספרו שם עולם (חלק א, פרק ח בהערה): 
בעיני ראיתי מעשה נורא שהיה בענין זה. איש אחד שהיו לו בנים ומתו כולן, ובא לפני חכם  שיתן לו עצה וסגולה לענין זה, והשיב לו איני יודע סגולות, אך עצתי שתעשה גמ”ח קבוע בעיר, אולי יתן ה’ שבזכות מדת החסד שתתנהג עם אנשים יתחסד הש”י עמך ויתן לך בנים. ושמע לעצתו, ועסק הרבה בענין זה, עד שעשה גמ”ח קבוע בעיר, והוא קבל על עצמו המצוה להתעסק בענין זה להלוות על משכונות, ועשה פנקס עם תקנות לענין זה כנהוג, ובתוך התקנות היה כתוב שפעם אחת לשלש שנים בפרשת “אם כסף תלוה”  יתאספו הכל ויעשו סעודה, שיהא חיזוק למצוה זו. ויהי בכלות הג’ שנים נולד לו בן, ולאות שהוא בזכות המצוה, שאירע יום שמיני למילתו ביום שהיה כתוב מקדם זמן לאסיפתם. ועסק האיש הנ”ל הרבה במצוה זו כמה וכמה שנים, ובתוך משך השנים האלו נולדו לו כמה בנים.
אך ברבות הימים שכח טובותיו של הקדוש ברוך הוא, ובא לפני החכם ובקש ממנו, היות שהוא מוטרד גדול והגמ”ח נתגדל, וגם יש אנשים מפקפקין עליו, ע”כ יראו למנות נאמן אחד שיעסוק בהגמ”ח. והחכם מיאן בזה, באמרו שבודאי אחר לא ינהיג הגמ”ח בטוב כאשר הוא מנהיג. אך בעוד איזה שנים אח”כ כאשר הרבה להפציר בהחכם שיעשה בקשתו, הוכרח להסכים לדבריו, ועשו קלפי מחדש, ונברר נאמן אחר תחתיו לעסוק בהמצוה. ומעשה זה היה בתחלת הלילה, ויהי ממחרת בא אצל חכם ויספר לו איך שקרה לו דבר נורא בזה הלילה בסופו שנחנק לו ילד קטן אחד. ויחזור ויאחז במצוה זו.
הנך רואה בעליל שבזכות החסד נולדו לו בנים, וכאשר נסתלק מדת החסד התחיל מדת הדין תיכף להתגבר עליו. וע”כ יראה האדם להחזיק במצוה זו ולא להרפות ממנה.
ולא תחשוב אחי שמעשה כזה יוצא מהיקש השכל, והוא דבר פלא, לא לא, כי הוא דבר פשוט מאד ומסכים אל השכל האמתי, כפי מה שנבאר לקמיה.
ומעשה כזה ממש נמצא בכתובים קרא מפורש והוא בדניאל (ד’) אצל נבוכדנצר הרשע, כשחלם לו החלום, ודניאל פתר לו שיהיה מגורש מן אנשים, ועם חית השדה יהיה מדורו באכילתו ובכל הענינים כמוהם, עד אשר יחלפו עליו שבע שנים, כדי שיכיר שאלהים עליון הוא השליט במלכות אנשים ולמאן די יצביה יתננה ושפל אנשים יקים עליה. ואמר לו דניאל מלכי [עצתי] ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק ועויתך במיחן ענין הן תהוי ארכא לשלוחך (ופירש”י מה ראה דניאל להשיא עצה טובה לנבוכדנצר ראה ישראל עניים שפלי גולה מחזירין על הפתחים והשיאו עצה לחננם א”ל עניים הללו שהגלית רעבים הם פרנסם וכן עשה פתח אוצרותיו והיה מפרנסם פרנסה כל י”ב חודש) כולא מטא על נבוכדנצר מלכא לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנא בנייתה לבית מלכו בתקוף חסני וליקר הדרי [ופירש”י בשם המדרש שמע עניים באים על הפתח וצועקים אמר מה קול ההמון הזה באזני א”ל עבדיו אלו העניים שקבעת להם עת פרנסתם אמר הלא דא היא בבל רבתא וגו’ ואלמלי בזבזתי אוצרותי לפרנס עניים מהיכן הייתי בונה כל הפלטרין הללו מעתה איני מפרנסם] עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותא עדת מנך [הוסר ממך] ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדורך וגו’ ביה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר [הגזרה כלתה עליו] ומן אנשא טריד וגו’.
וענין הדבר הוא כך. ידוע מה דאיתא באבות כל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד, והוא מלאך, כמו שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו’. והנה המליץ מחפש עליו כל הטובות שיכול להיות במציאות, בין בעוה”ז להצילו מן המחלות והיסורין ולהביאו לכל טוב, ובין כשנפטר להצילו מן העונשים ולזכותו להביאו לחיי העוה”ב. וכל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד, ומחפש עליו לקטרג בכל מה שיוכל, כמה שנאמר (זכריה ג’) והשטן עומד על ימינו לשטנו, בין בעוה”ז להביאו לידי מחלות ויסורין, ובין אח”כ בעניני עוה”ב.
והנה נבוכדנצר עבור עונותיו בודאי היו לו הרבה מקטרגים שעוררו עליו את כח הדין הגמור ונגמר שיהיה מגורש מן מלכותו לכמה שנים. אך כשהתחיל לעשות צדקה וחסד המליצים שנבראו ממצוה זו עכבו את כח הדין ולא הניחוהו לצאת לפעולות ידים, אך המקטרג לא נתבטל עדיין, והוא עומד ומצפה מתי יחזור האדם ויפסוק את המצוה והוא יוכל לעשות את שלו. וע”כ תיכף שאמר נבוכדנצר בפיו הלא דא היא בבל רבתא וגו’ ונמלך על המצוה, תיכף עשה כח הדין את שלו.
והוא כגשר גדול שע”פ הנהר שעומד על עמודים התקועים בארץ מתחתיו וכשישמטו העמודים תיכף נופל הגשר במים, כן הוא צדקה וחסד מהם נעשים פרקליטים גדולים שאינם מניחים לכח הדין לצאת לפעולת ידים [וכמו שאחז”ל כל צדקה וחסד שישראל עושין בעוה”ז הם פרקליטים גדולים בין ישראל לאביהן שבשמים]. וכשנפסקה המדה הזאת תיכף המקטרג עושה את שלו לעורר הדין על האדם, וכן הוא בכל אדם ואדם לפי פעולותיו, וע”כ החכם עיניו בראשו להחזיק במדת הטוב, ולא להתרשל מזה, ובודאי לא יפסק ממנו ג”כ חסדי השם.
ודע דמדת החסד כולל כמה סוגים וע”כ מה שאמר הגמרא הרגיל בצדקה [וכן בחסד כמו שמפורש בקרא שהביא הגמרא ע”ז] זוכה והויין לו בנים בעלי חכמה וכו’ כולל כל עניני הטובות אשר בין אדם לזולתו וע”כ אם יחזיק יתום ויתומה בתוך ביתו ויגדלם מלבד מה שאחז”ל שמעלה עליו הכתוב כאלו ילדו יוכל ג”כ להיות שיעזרהו ה’ בזכות זה שיהיה לו ג”כ בנים.