שיקראוני רבי
המאמר מתוך ספר הידיעה והבחירה
חוה חיויא
הנה ידוע שסיבת חטאו של אדם הראשון נסבבה דוקא על ידי אשתו הנקראת חוה, ואמרו חז”ל שנקראה על שם העתיד, חוה דעתיד חיויא למסטי לחוה [זוה”ח פרשת בראשית דף לב עמוד ב]. והנה לאחר החטא כשנזרקה זוהמת הנחש בחוה ונתערבה טוב ורע, הרי כל דיבור שיצא מפיה היה מעורב מזוהמת נחש הקדמוני, ונעשה דיבורה מעורב טוב ורע, ובודאי שכל השומעה גם נזרקה בו מזו הזוהמא שהלכה ופעפע בו, ובמקום להתעורר מדיבור זה לטוב, זוהמת הנחש פעלה בו כמו ארס המפעפע ומקלקל אפילו את מעט הטוב שהיה בו, ומוטב שלא היה שומע את אותו הדיבור, כי לא הועיל בו אלא אדרבא קלקל בו. וראה מה שאמרו חז”ל במסכת מועד קטן [יז.] אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה’ צבאות הוא. אם דומה הרב למלאך ה’ – יבקשו תורה מפיו. ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיו. ע”ש. ומזה תלמד על גודל הקלקול כששומע התלמיד מרב שאינו בגדר זה של מלאך ה’ צבאות. לכן כל מי שנושא דברי מוסר והתעוררות לעם, אם הוא איש אמת, וחקר כבר בשכלו אם הוא בגדר זה של מלאך ה’ צבאות, הרי מותר לו לפתוח את פיו בדברי תורה. אולם מי שנתאמת אצלו על דרך האמת, שהוא עדיין רחוק מגדר זה של מלאך ה’ צבאות, מצוה וחובה עליו שישתוק מעתה, ויעשה מקודם תשובה, ולאחר שיזכה להיות מלאך ה’ צבאות אז יפתח את פיו, ויוכיח לעם ה’.
ועיין בזוהר פרשת בראשית [דף כה עמוד ב], מה שכתב דברים קשים על אותם אנשים שמתכוונים במעשיהם לעשות להם שם ולפוץ על פני כל הארץ, ומה עונשם לבסוף, וזה לשונו. המה הגבורים וגו’ אנשי השם, ואנון מסטרא דאלין דאתמר בהון [בראשית פי”א] הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם, ובנין בתי כנסיות ומדרשות, ושויין בהון ס”ת ועטרה על רישוי, ולא לשמא דה’, אלא למעבד לון שם, הדא הוא דכתיב ונעשה לנו שם. וסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא, “וגזלין לון” ואתברת עבידתא, ועלייהו אתמר [שם פ”ז], והמים גברו מאד מאד על הארץ, וכו’, אלין אנון דאהדרו עלמא לתהו ובהו, ורזא דמלה חרב בי מקדשא והארץ היתה תהו ובהו דאיהי עקרא וישובא דעלמא, מיד דייתי אור דאיהו קודשא בריך הוא, יתמחון מן עלמא ויתאבדון, וכו’. ע”ש. ודי למבין וחדל.
לכן ברצוני להעיר ולהאיר כאן דבר שיגרום לקוראים לתמיה גדולה, אבל ראיתי לנכון כחיוב גדול לכתוב ולהודיע דבר זה בשער בת רבים לטובת הענין והתועלת שתצמח מזה.
צריכים לדעת שבין הדברים המעכבים את הגאולה עד עתה, הם המרצים ובעלי המוסר הדורשים לרבים דברי תורה וחיזוק לקרבם תחת כנפי השכינה. הנה זה בודאי שיש מהם שכונתם לשם שמים, לחזק בזה את אחינו בית ישראל. אולם רובם גרעו בזה מאד, וכל כוונתם היא לשם כבוד ופרסום ותועלת ממון וריווח שיש להם בזה, ולא לשם שמים כל עיקר. והנה אלו ואלו בלא יודעים גורעים בזה מאד אצל השומעים, כי כל זמן שהאדם לא זכה עדיין לברר את השקר מן האמת, לא יתכן שדבריו ישאו פרי, ויתר על כן שהוא מזריע בדבריו אצל השומעים מזוהמת הנחש הקדמוני. והטעם לזה, כי כל דברי התורה שהוא מדבר נמשכים אצלו ולחוץ מבחינת עץ הדעת המעורב טוב ורע, והרע הוא בחינת הזוהמא שהטיל הנחש בחוה, ולכן נקראת על שם זה בארמית חיויא, שהוא נחש בלשון הקודש.
והגם שידברו דברי תורה הנמשכים מבחינת הטוב שבעץ הדעת, מכל מקום כל דיבור ודיבור שלהם הוא מעורב בזוהמת הנחש, וכל זמן שלא בררו אצלם את זוהמת הנחש לצד, לא יוכלו לדבר דיבור אחד של אמת, ולכן לא יפעל דיבור זה אצל השומעים כלום. וגם אם יפעל, ועל ידי זה יחזור מישהו בתשובה, מכל מקום אפשר יהיה לראות שהדיבור הזה הוליד בנים שאינם מעולים לתשובה, כי תראה אותם לאחר זמן שהשכילו מעט בתורה ולבשו לבוש תורני, וכבר יפצו פיהם בהבל וריק על גדולים וטובים לדבר עליהם לשון הרע ורכילות, ובלבם יבוזו לבני האדם הפחותים מהם במעלה לפי דעתם, ומהרה ישכחו מאין באו. ואם היו זוכים ושומעים דיבורי אמת מהמשיב אותם בתשובה, היו נעשים צדיקים גמורים ובעלי מידות טובות וישרות, ובעלי ענוה ושפלות.
נמצא שלא די שלא תקנו המשיבים בתשובה כלום אצל אלה, אלא עוד שהשפיעו עליהם מזוהמת הנחש הקדמוני, וגרמו להם לירד למטה ממקום שבאו ממנו, כי בזמן שהיו רחוקים היו חשים שפלים וענוים, ומזמן שנתקרבו נעשו מהם בעלי גאוה המורחקים ממחנה שכינה.
הגמרא במסכת ברכות [ו:] אומרת, ששכר בית האבל הוא עבור השתיקה שהוא שותק שם. ע”ש. בדורנו זה אנו עומדים בבחינת בית האבלים, השכר של המנחמים כיום הוא בעבור השתיקה, כי השתיקה פה עדיפה על פני הדיבור.
תדע שכאשר באה חוה לפני אדם הראשון לפתותו שיאכל מעץ הדעת, היא לא באה והציעה לו את זוהמת הנחש, אלא היא באה והשמיעה לו את הטוב שבעץ הדעת, וזה מה שבעצם שבה את לבו לאכול מעץ הדעת, ובזה היא הטילה בו בעצם את זוהמת הנחש שכבר נתערבה בטוב ההוא.
אם כל המרצים לסוגיהם העסוקים באיך לעורר את אחינו בית ישראל ולקרבם לאבינו שבשמים, היו מתעסקים הם עצמם בתשובה, ולא מדברים עם אחינו בית ישראל שום דיבור של תשובה, היו מקרבים בזה את הגאולה על דרך הודאי והזירוז. אולם לצערינו הרב, גם אותם הכשרים והיראים שהיתה להם מגמה להחזיר אנשים בתשובה, ובאו עם כונה טהורה מתחילה לפי סברתם ודעתם, לא ארך היום ונעשו לבעלי תאות הממון, ויותר מזה רח”ל. וכל זה נגרם להם מזה שעסקו להטמיע את עצמם ואת האחרים יותר ויותר בעולם השקר, עד שכל תנועת התשובה שלהם נעשית למפעל של עשיית ממון ורכישת כבוד ופרסום ועינוגי עינוגים על חשבון הזולת. ומה שנפלו לאלו התאוות, זה הוא עונשם משמים בעבור שעסקו בדבר לא להם, כי זה יתכן רק לצדיקי האמת שידברו דיבורי אמת עם אחינו בית ישראל, ויעוררו בהם את הריח הגן עדן שבהם, ועל ידי זה יחזרו בתשובה שלימה לאבינו שבשמים.
בנוסף לזה תוכחת מגולה עליהם, כי הכשירו מרצים להרצות לפני אחינו בית ישראל, ופתחו קורסים להכשרה זו, וכל זה נעשה אצלם כאילו זה אונברסיטה לחזרה בתשובה. צריכים לדעת שמזה לא נעשים בעלי תשובה כלל ועיקר, אלא נעשים מזה אנשים המוכשרים להטמיע את זוהמת הנחש בבני האדם יותר ויותר, וקלקלו בהרבה ממה שחשבו לתקן.
לכן מצוה וחובה עליהם לפתוח קורסים שבהם המרצים יהפכו להיות צדיקי אמת, ויבדילו שם את השקר מן האמת במהלך זמן וזמנים, ואז יזכו להיות ממזכי הרבים באמת, על ידי שילמדו את בני האדם כיצד עושים תשובה אמיתית על דרך הפשיטות והתמימות, ובלא שום חוכמות חיצוניות שעליהם נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים [משלי ב יט].
צר לי על דברים אלה, ושמח אני בדברים אלה. כי למעשה צר לי לאכזב את אותם הקוראים שעסקו מתחילה במטרות קודש, עד שחיש קל מהרה מטרותם הפכו להיות שונות ומשונות מדרך אבותינו הקדושים והטהורים, מדרך אברהם אבינו עליו השלום שעסק בקירוב רחוקים כל ימיו לשם שמים, ולבסוף זכה גם לעושר וכבוד בשמאלה לבד מאורך חיים בימינה, ונעשה לנשיא על כל הארץ מתוך מידת הענוה, ולא מתוך רצון למנהיגות ושררה על הכלל, ואדרבא הרחיק את זה מעליו בתכלית בבחינת, “ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב” [לך לך יג ב]. וירמוז הכתוב, שהרגיש כבדות עם כל הגשמיות הזו. וכעין שכתב בעל ההפלאה [מסכת כתובות קד.] בשם החידושי תורה על הפסוק ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב, שהיה עליו למשא. ע”ש.
לכן כל העוסקים עם הציבור שלא באמונה זו, צריכים לדעת שכל כספם וזהבם שאספו מישראל התמימים נעשה על ידם בבחינת עגל הזהב, אשר עובדים וסוגדים המה לו, והם בבחינת, “קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו” [כי תשא לב א]. ועל זה צר ליבי ומשתתף אני בצער שכינת עזנו ותפארתנו.
אולם שמח ליבי להודיע זאת בשער בת רבים, ולפקוח עיני סומים שיתעוררו להבין דבר זה רק על ידי שיעסקו בחיבור זה מספר חודשים, ואז נפשם עליהם תאבל, איך הניחו את מטרות הקודש ופנו לעבוד אל זר, ושגגה זו קרובה אצלם למזיד, כי חשו והרגישו בנפשותם את הבת קול הזועקת וצווחת אליהם, עורו ישנים והקיצו מתרדמתכם, שכחתם את עיקר המטרה שהתחלתם בה, וראו לאיזו בירא עמיקתא נפלתם, וגם יראתכם את ה’ שהיתה מקודם שעסקתם בקירוב הרחוקים, נסתלקה מעל פניכם, כי לבכם נעשה לב של כסף וזהב, בבחינת אלהים אחרים. ואם תשכילו להתעורר מעתה, ולעסוק בדברי החיבור הקדוש הזה על נכון, ותפרישו ממכם את השקר מן האמת, אזי תזכו שתשוב אליכם ברכת ה’ להצליח על נכון בהתאמצותכם עבור פדות וגאולת שכינת עוזנו ותפארתנו.
לכן בשביל לעשות תשובה על מה שקלקלתם, תתחילו מעתה לחקור ולדרוש היטב במחשבה ובדיבור, מה היא מטרת עיסוקכם בעולם התשובה, ולכשיאיר לכם הדיבור אל הלב, להרגיש שרוב ככל מעשיכם אינם לכבודו ולשמו של השי”ת, אלא לכבודכם ולשמכם, אז תצטערו על זה בלבכם, ותאמרו את זה בפיכם ממש, רבוש”ע אני מודה ומתודה, שרוב ככל רצוני ומאויי בזיכוי הרבים, אינו בשביל להחזיר עטרה ליושנה, אלא בשביל לזכות בממון רב, ובכבוד ובפרסום, והכל עשיתי רק לתועלת עצמי, וחטאתי לאלהי ישראל כי מרדתי בך. ולא די שלא תיקנתי כלום, אלא עוד שהעויתי והרשעתי לפשוע, וקלקלתי אצל אחרים.
כך תלכו עם זה דבר יום ביומו, ותחושו את הבגידה הגדולה שבגדתם בהשם יתברך, ולבשתם את בגדי מלכותו, ותרגישו את הגועל שבלבכם, ותשיבו את הממון שלקחתם מאחיכם בית ישראל במרמה ובגזל, ותדרשו ותבקשו את השם יום יום, עד לזמן שתרגישו כי הגיע העת לעשות תשובה באמת, אזי מיד תחדלו מכל פעולותכם, ותתעסקו בללמוד וללמד לאחרים את דרכי התשובה על פי חיבור קדוש זה, ולאחר שתהיו מוכשרים לכך, תצאו שוב אל אחיכם ותבקשו אותם, ותראו איך שיהיה מסע אמיתי ובאחדות אחת של תשובה שיאיר את כל הארץ כולה, וכל מעשיכם יהיו לשם שמים. ותחדלו מסוד הפירוד שכל אחד ואחד בנה לעצמו אירגון בפני עצמו של תשובה, אלא תתחברו כלכם יחדיו כאחד להשיב לב בנים על אבות, ולב בנים על אבותם ולפעול למען גאולת שכינת עוזנו ותפארתנו עם בניה. ואת כל הממון שגזלתם מזרע עם קודש תפזרו לצורך הזה של החזרת הבנים לאביהם שבשמים על דרך האמת, ובהפצת החיבור הקדוש הזה שיהיה ביד כל איש ואשה שיעסקו בבירור הגדול הזה יומם ולילה, וכל הרצאותיכם יהיו רק על הדרך הזו, ובלי שום צורך בראיות והוכחות מדעיות לאמיתות התורה, כי זה גורע גדול בתמימות בני ישראל, ומרחיק אותם מדרכי התשובה באמת, ועל ידי זה תכפרו על כל בחינת מעשה העגל שנסבב שוב לדורנו בכדי לתקן את חטאות אבותינו בדור המדבר.
הרב את ריבנו
אחד מנגעי ומפשעי הזמן היא הרדיפה אחר התואר “רב”, בעצם בתואר זה ישנו תוכן של כבוד, קרי קימה לפני הרב, נשיקת גב היד, כניעה כלפי הדמות הנקראת בתואר זה. כל אלו ועוד הם סיבות הגורמות חשק רב לאנשים רבים לעשות ולפעול פעולות על פני שנים רבות בכדי לזכות לתואר נכסף זה.
למעשה רוב רובם של האנשים הללו לא חיפשו בתחילת דרכם את התואר הנכסף, אלא באו בתמימות לעסוק בדברי תורה, וגם דבר זה היה רחוק מדעתם בתכלית, לא בגלל שהם חשו שהם בוחלים בכבוד ובפרסום, אלא שהם ראו את עצמם כרחוקים מתואר זה, ולכן לא נכספו אליו כלל ועיקר. אולם ככל שהם נשתרשו בעולם התורה, ורכשו לעצמם ידיעות התורה ונתונים תורניים והצליחו בהם, מיד החלה לקנן במחשבתם רצון שלילי לזכות לתואר המיוחל על כל המשמעויות שיש בתואר זה, כלומר כבוד ופירסום ומנהיגות וממון.
כמובן שלצורך דבר זה הם אמורים להשקיע שנות לימוד רבות, לכן הם נכנסו לתוך ד’ אמות של הלכה, ועסקו בה בכל כחם, והכל לצורך אותה מטרה נכספת. ואכן לא ארכו הימים עד שהם זכו ורכשו לעצמם כמה תלמידים אשר נשמעים למרותם והחלו ללמדם את ההלכה, אבל לא מתוך מטרה להשפיע להם, אלא מתוך מטרה שהתלמידים ישפיעו להם כבוד ממון ופרסום, ובפרט שסוף סוף הם יזכו לשמוע את התואר המיוחל מפיהם של התלמידים שהם קוראים להם בתואר “רב”.
ראובן [שם בדוי] מספר שהוא עסק בלימוד התורה במשך עשרות שנים בשקידה ובהתמדה גדולה עד שהיו חבריו ממש מתקנאים בו, והיו מספרים לאחרים על גודל שקדנותו ואהבת התורה היוקדת בלבו. ואכן לא ארכו השנים עד שראובן זכה להתעלות בתורה ולרכוש עוד מקצוע ועוד מקצוע ממקצועות התורה, והיה עוסק בהם בעיון רב, וכל מקצוע ומקצוע שהוא היה עוסק בו, מיד היה יושב וכותב חיבור מלא בחידושים ומחלוקות על גדולי ישראל מהדורות הקדמונים עד לתקופת הגאונים והראשונים, עד שחשב לעצמו שאם הוא היה בדורם היה נחשב לחידוש גדול אצלם ולעומתם.
עוד הוא מספר שהוא כל כך נלחם שנים רבות בכדי להגיע להישגים נפלאים, והכל במטרה לזכות לתואר “רב” בכדי שיכבדו אותו ויעריכו אותו, ובפרט כשהוא ראה לנגד עיניו איך שחלומותיו הולכים ומתממשים להם, והרבה אנשים התחילו להתקרב אליו, ולנשק את ידו, ולשמוע ממנו דברי תורה בהלכה ובמוסר, והיו משבחים אותו בפניו ושלא בפניו, שפיו מפיק מרגליות, והוא היה מתענג על זה, לראות איך שהוא הצליח במזימתו ארוכת השנים למשוך אחריו המון אנשים תמימים שבעצם סיפקו לו את כל תאות לבו בכבוד ופרסום וכבוד.
הוא התודה ואמר שמכל האנשים הללו שהתקרבו אליו הוא בעצם לא אהב באמת, אלא רק את אלה שהיו מידי פעם בפעם מעניקים לו איזה סך ממון, להם הוא היה מחייך ומצפה תמיד לבואם, אולם את האחרים לא די שהוא לא היה אוהב אלא עוד שהיה מתמלא עליהם בטינ ושנאה, כי הוא לא ראה בהם שום תועלת לעצמו, חוץ מזה שהוא אמור לשבת מולם ולהיות להם כעבד לשרתם ולשמשמם בהעברת חומר תורני.
וכששאלנו את ראובן מדוע הוא לא מסתפק כיום בכבוד שהם מעניקים לו כשהם קמים לכבודו ומנשקים את ידו? הוא התודה וענה, כי כל אלו אינם מספקים כיום את תאותו, כי כל תאות לבו היא לחמדת הממון שהוא מקבל ממקורביו, ולכן מי שאינו משפיע לו ממון, הוא פשוט מרגיש שהוא נצלן שבא לנצל אותו ולשמוע ממנו שיעור תורה, והוא מרגיש שהוא ממש עובד אצל אותו אדם בחינם.
כששאלנו אותו כיצד הוא הגיעה כיום להכרה הזו שבעצם הוא טייל עשרות בשנים בעולם של שקר ותהו ובהו? אז הוא השיב, שהוא חש כבר כמה שנים שהוא בעצם מחפש רק כבוד ופרסום ותואר של רב, וכל פעולותיו בקדושה אינם לכבוד השי”ת, אלא רק לכבוד עצמו בלבד, ודבר זה התגלה אצלו כאשר הוא החל לחוש שכל ההתלהבות שהיתה לו בשנים הראשונות ללמוד תורה ולזכות את הרבים, הלכה ונמוגה, וכיום הוא עושה את כל הפעולות הללו מתוך כובד ועצלות גדולים, ולא די שהוא כבר אינו שמח בכל הפעולות הללו, אלא עוד שהוא מרגיש שהוא עצוב ומדוכדך, כי הוא עושה את אותם דברים לאונסו ממש.
כיום ראובן הוא בעל תשובה אמיתי שהחליט לברוח מהכבוד והפרסום בתכלית, ולהפסיק מכל הפעולות שהוא פעל עד כה, והתחיל לעסוק במיגור הקליפה הקשה של הכבוד והפרסום והגאוה הגדולה שעטפה אותו במשך השנים, וכל היום הוא עוסק רק באמת בלבד, וכבר אינו מחפש כבוד מלכים, אלא רק את כבוד אלוקים. ומאז שהוא התחיל לצעוד בדרכי התשובה הללו, הוא אומר שהוא חש שהוא יצא מעבדות לחירות, ושמחת החיים שבה אליו, והוא לומד תורה ומקיים מצוות מתוך שמחה, וכל מטרת לימודו היא רק על מנת לקיים את רצון השי”ת בלבד, וללא שום נטיה לכבוד ולפרסום, וממש צר לו על כל אותם השנים שהוא הלך בתוך דמיונות שוא, שהוליכו אותו לתוך ים של צרות הנפש, שהוא חשב שהם בעצם המניעות של הסטרא אחרא על הקדושה שלו, ועתה הוא השכיל להבין שכל היסורים שהיו לו כל השנים היו בעצם רמזים קלים וקשים מבורא העולם שרמז לו שיחדול מכל זה, ויחזור אליו בתשובה באמת.
לצערינו הרב ישנם המון המון אנשים תמימים שנפלו לתוך רשתו של היצר הצורר, אשר לכד אותם במערומיו בכל מיני פתויים מפתויים שונים מרהיבי עין, עד אשר נלכדו במצודתו, והלכו אחריו שולל, לעשות להם שם ופרסום, ונתמלאו בגאוה ופירנסו לנחש הקדמוני על פני שנים רבות, ובכל עמלם ושקידתם ויגיעתם בתורה בנה לו הנחש הקדמוני ארמונות ובניני שוא, והכתיר אותם בתארי כבוד ופרסום של הרב הגאון והמפורסם כמוהר”ר רב קהילת עדתנו שליט”א זיע”א זצוק”ל זלהה”ה המלוב”ן. ולא השכילו לעצור את המרוץ המטורף הזה על אף שחשו בנימי נפשם ובלבם את הקול הקורא להם לחדול ממזימתם ולשוב לאבא שבשמים, ולעסוק בתורה ובמצוות ובגמ”ח לשם שמים. אולם הם לא רצו להקשיב לקול הזה, כי הם טעו לחשוב שאם הם ידבקו באביהם שבשמים הם יפסידו את כל התארים הללו, ולא יקבלו ממנו יתברך שום כבוד ופרסום, וממון רב לבנות להם בתים, וכסף להכניס את ילדיהם תחת החופה על חשבון הצדקות של האנשים הכפופים לממשלתם ממשלת הסטרא אחרא. לכן הם דחקו את הקול הזה לתת המודע שלהם, ולא היו מוכנים להקשיב לו, למרות כל הרמזים שלא אחרו להגיע מעולם האמת, ולמרות כל תוצאות מעשיהם ההרות אסון, שפגעו בנפשם ובנפש הכפופים אליהם, והנחילו להם שקר וכזב, ומילאו אותם בזוהמת הנחש הקדמוני, עד שנעשו למתנגדים גדולים לכל דבר שבקדושה, כלומר לצדיקים האמיתים שכל עסקם בקדושה הוא על מנת להגדיל את שמו יתברך בעולם בלבד, ולגלות את כבוד מלכותו.
ולו חכמו ישכילו היו מיד זונחים את כל דרכם זו הנלוזה, והיו מתקרבים לאביהם שבשמים, והיו זוכים אצלו יתברך לכבוד אלוקים אמיתי, והיו נכנסים לעולם החירות ששם הוא מדור השמחה והסיפוק האמיתי, והיה ליבם מתמלא באושר אין סופי, והיתה האמת מאירה אל ליבם, והיו בוחלים בתארי הכבוד של הסטרא אחרא, והיו מבקשים לעשות על כל זה תשובה, ומבקשים בכל ליבם מאביהם שבשמים שימחוק מהם את כל תארי הכבוד שהנחילו להם רק בזיונות הלב, ובזיונות מאנשים, ושיזכו לעבוד אותו יתברך באמת. ואז היו זוכים לעבודת התפילה ולימוד התורה באמת, ולהתענג על השם ולהנות מזיו שכינתו.
לכן כל החפץ לפדות את נפשו ממדור הסטרא אחרא ומנשמת הערב רב שנדבקה בו, יזדרז מיד לנוס על נפשו ויברח מכל הדרך שהלך בה עד כה, עם כל ההשלכות הצפויות, ויוותר על כל הכבוד והפרסום והממון של הסטרא אחרא, ויהיה מעתה ממבקשי ה’ בלבד.
ומכאן מודעה רבה לאורייתא, לכל אותם מרצים שנעשו לרבנים ומתרברבים על עמא קדישא, ועוסקים בהרצאות של שלום בית וכיוצא בזה, והשי”ת יודע שכל מגמתם היא רק בכדי לאסוף ממון ולצבור הון, ואין להם שום כונה לזכות את הרבים באמת. ולכן לא די שאינם מועילים בהרצאות שלהם, אלא עוד שמקלקלים אצל השומעים, וגורמים לחורבן גדול לפרט ולכלל. ואם היו באמת אנשי אמת המבקשים את טובת ישראל, היו הולכים מעיר לעיר באוטובוס והיו עוסקים בפעולות אלה בלי שום מטרת ריוח וממון, ולו היו נוטלים שום שכר עבור פעלם, וכל מעשיהם היו לשם שמים.
וזה קים לן שאם היו חדלים מיד מכל הרצאותיהם והוצאות הדיסקים והעלונים שלהם, היו גורמים בזה לפדות שכינת עוזנו וזירוז ביאת משיח צדקנו ולבנין בית המקדש בב”א. ולכן טוב מוקדם מאשר מאוחר שישמעו לקול הכרוז הקורא הזה, ויחדלו מיד מכל פעולות השקר הללו, ויעשו תשובה גדולה על כל מה שקלקלו עד הנה, ויכנסו לבית המדרש ויעסקו שם בתורה לשם שמים כל ימי חייהם על פי הדרך המבוארת לעיל, ויתודו על חטאם ופשעם ומעלם שמעלו מעל בכספי הציבור, ויעסקו בתורה ובתפילה דבר יום ביומו, ויבקשו על ישראל ברחמים ובתחנונים שישובו בתשובה לאביהם שבשמים, ושב ורפא לו. ואם לא יאבו ולא ירצו לשמוע לקול הכרוז הקורא, ידעו שבא יבא היום הבוער כתנור, ויבאו של לחשבון גדול, וסופם יהיה מר מלענה רח”ל.
Reprinted with permission.