שרת הפנים, איילת שקד, פגשה לאחרונה את אדריכלי ארגון ‘החזית החמישית’, קבוצה בת כמה מאות אדריכלים, שהתאגדו ללוחמה בהליכי הרישוי “הלא שפויים בארץ”, כלשונם.
לדבריהם, “המספרים מלמדים כי ישראל היא מהמדינות הגרועות בעולם המערבי מבחינת התמשכות הוצאת הליכי רישוי לבנייה. שורש כל הרע בשוק הנדל”ן הישראלי”.
לפי הנתונים שהציגו לשרה שקד, בארץ נמשך 3 שנים ויותר פרק הזמן הנדרש להוצאת היתר בנייה. בספרד – 8 שבועות, בגרמניה – 8 שבועות בממוצע, באיטליה – בין 18 – 10 שבועות בממוצע, בצרפת: בין 12 – 8 שבועות, באנליה: 8 שבועות, בבלגיה: 11 שבועות וכך הלאה.
“המשמעות היא, התארכות לא נורמאלית של הליכי התכנון והבנייה, התייקרות תשומות הזמן והעבודה”, טוענים האדריכלים אושרי יניב ושלומית רובין, מהנהגת החזית החמישית.
גם בתוך מדינת ישראל, יש הבדלים במשכי זמן הוצאת היתרי בניה בין רשויות מוניציפליות שונות: ברמת גן – הוצאת היתר בנייה נמשכת למעלה מ- 4 שנים (עוד לפני תחילת עבודות הבניה), בפתח תקווה, בתל אביב, בחולון, ברעננה ובהרצליה –למעלה מ- 3 שנים בממוצע.
אדריכלי החזית החמישית הציגו לשרה ולשלומי הייזלר, יו”ר מטה התכנון הלאומי, את הסיבות העיקריות למצב. בתמצית, ישראל מצטיינת בחוסר ודאות תכנונית. הכוונה היא לכך שיש 35 גופים שונים, המנותקים זה מזה, שצריכים לאשר כל הליך בינוי של דירה, בית פרטי, בנין מגורים, או מבנה לעסקים, אלא שלרוב, שיקוליהם סותרים.
בין הגופים הללו נכללים: פיקוד העורף, רשות הכבאות, חברת החשמל, תברואה-פינוי אשפה, ספק מים וביוב ברשות המקומית, פקיד היערות, חברת מקורות, נתיבי ישראל, רשות מקרקעי ישראל, רשות העתיקות, רשות הניקוז, רשות הטבע והגנים, חברות התקשורת (הוט, בזק, סלקום וכו’), רשות שדות התעופה האזרחית, קק”ל, משרדי ממשלה שונים, גופי פנים אחרים ברשות ועוד.
עוד לטענתם: “חוק התכנון והבנייה הוא הארוך והארכאי בספר החוקים הישראלי, הוא מסובך מאוד להבנה ולפרשנות, ובכלל, אין ‘בעל בית’ אחד שעושה סדר בשוק הנדל”ן, כשברקע מאבקי הורדות ידיים בין הממשלה לשלטון מקומי על רקע השאלה: האם להגדיל את היצע הדיור? הייאוש בקרב העוסקים במקצוע האדריכלות ואצל הקבלנים עצום”, הם אומרים”.
אדריכלי החזית החמישית הציגו לשרה שקד פתרונות מוחשיים לצינון מחירי הדיור. ובעיקר: כתיבת חוק חדש ופשוט לתכנון ובנייה, שהוא כיום החוק הישן, הארוך והמבולבל, בספר החוקים הישראלי, ומתנגש עם תקנות שונות בתחום התכנון והבנייה, עם תכניות מתאר תב”עות מקומיות, עם הנחיות מרחביות עם מסמכי מדיניות שונים ובעיקר עם ‘תורה שבעל פה’.