ללא מחבר No Author

יום שלישי: כינוס למען ישי’ הר הבית

מוזמנים לכינוס חירום למען ישיבת הר הבית

הציבור מוזמן להשתתף בכינוס חירום • יום שלישי הקרוב בשעה 19:30 • נג’ארה 27 ירושלים • בהשתתפות רבנים ואישי ציבור

בן למואל יום רביעי, י”ז אייר ה’תשפ”ב

לישיבת הר הבית יש תפקיד מכריע בשמירת הנוכחות היהודית במקום הקדוש ובקול התורה הבוקע מחצרות הקודש.

בים שלישי הקרוב תערוך ישיבת הר הבית כינוס חירום לחיזוק אחיזתנו בהר הבית.

יום שלישי כ”ג באייר (24/5)

שעה 19:30

נג’ארה 27, גבעת שאול, ירושלים

הציבור מוזמן!

מאתר חדשות הר הבית, כאן.

Those ‘Global Experts’ on ‘Conflict Resolution’…

How to Be Happier Without Really Trying

emotional-efficacy

***

The meeting was supposed to be boring.

In 2019 a bunch of academics and think tank policy folks were gathered for what should have been an uneventful conference of long-winded PowerPoint and bad coffee. Sadly, it would not stay that dull and predictable…

The presenter finishes his talk. A colleague comments that, due to how close the presenter was to the issues he was describing, there would be a lot of extra scrutiny and challenges ahead.

And the presenter… totally flips out. He felt this was insulting. Now he’s yelling. Demanding an apology.

But now the colleague is offended. He was just making a point and now he feels attacked. So he refuses to apologize.

The presenter starts packing up his things in a huff, ready to leave the conference. The other attendees try to calm the two down but are utterly ineffective. The two men both storm out, shouting the whole way.

Now it isn’t too surprising that something like this could happen at a conference…

But this was a meeting of global experts on conflict resolution.

UN envoys and high-level peace treaty specialists. As Columbia University professor Peter Coleman recounts:

One beautiful bit of irony is that an hour earlier one of the participants had presented an excellent paper on the power of identity issues causing stalemates in Middle East conflicts—and here we all were in the midst of one unfolding, and we were helpless. It was amazing. All of our inspired attempts at resolution fell flat.

Ahem.

Continue reading…

From Barking Up The Wrong Tree, here.

TRA LALA: ‘If You Want to Do What’s Wrong You’ll Have to Take the Consequences, Too’

A number of years ago (September 2005) when I was still in Bais Medrash in Miami, there was a hurricane warning over Shabbos. It turned out to be nothing, but we weren’t allowed to go outside from Friday afternoon until Sunday morning. On motzei Shabbos we were getting a little antsy, so a friend of mine and I decided to write a song about the Parsha. That week we lained the tochachah. In honor of laining the tochachah this past Shabbos, I decided to actually make the song public. (While this song may offend some, we felt it was more productive then prank calling the radio stations to hear your voice on the radio.)


TTTO: The Middos Song from The Marvelous Middos Machine by Abie Rotenburg.
(The original song can be listened to or downloaded here.)

You’ll get boils on your knees
The worms will eat your trees
You’ll bar-b-que your children; you’ll use their flesh as meat
The rain it will not come
You’ll chew your only son
A Jew that messes with Hashem simply will be beat

The tochachah warns you what you get when you are bad
Hashem tells us just what he will do
So if you want to do what’s wrong and really have some fun
You’ll have to take the consequences too

Your eyes they will go blind
You’ll lose your peace of mind
Your carcass will be food for every bird beneath the sky
Your flesh will wear away
You’ll be frightened night and day
A Jew that messes with Hashem simply will be fried

The tochachah warns you what you get when you are bad
Hashem tells us just what he will do
So if you want to do what’s wrong and really have some fun
You’ll have to take the consequences too

UPDATE: Apparently I’m embarrassing my wife. Sorry dear!

העליה לקבר רשב”י – מעט היסטוריה

הילולות ל”ג בעומר

א.

הילולות ל”ג בעומר. הילולות – לשון רבים. ההילולא על קברו של רשב”י במירון היא אמנם עתיקת-יומין, מפורסמת ביותר ומושכת רבבות מכל שכבות הישוב, אך הי איננה העליה-לקבר היחידה המתקיימת בל”ג בעומר.

הילולת רשב”י, המתבטאת בתפילה ובהדלקה, במאכל ובמשתה, בריקודים ובזימרה וב”חלאקה”, היא המנהג לגלח ליד הקבר את ראשי הילדים בפעם הראשונה, ראשיתה לפני ארבע מאות שנה, במחצית השניה של המאה הט”ז[א].

בתה, הצעירה הרבה ממנה, היא החגיגה הנערכת מדי שנה באותו יום על קבר רבי שמעון הצדיק בירושלים. בל”ג בעומר נוהגים אנשי העיר להשתטח על קבר זה, מתפללים שם, מדליקים נרות ועורכים סעודה בשירה ובזימרה. גם מנהג ה”חלאקה” מתקיים שם[ב]. בשנת תש”ח-תשכ”ז, כאשר המערה היתה בידי הירדנים, שבתו, כמובן, החגיגות. הן נתחדשו לאחר מלחמת ששת הימים.

ב.

על פני כל רחבי ה”מגרב” פזורים קברים קדושים. מקום מנוחתם האחרונה הם של רבנים גדולים בתורה ובחסידות או של שדרי”ם מציון האהובה, אשר כיתתו רגליהם לבקר בקהילות נידחות ולא זכו לשוב לארץ הקודש. על קברים אלה משתטחים יהודים, ולא רק יהודים לבד, אלא גם עם הארץ (ולעתים פרצו סכסוכים בין בני הדתות השונות אם הקדוש, פועל הישועות, הקבור כאן הוא יהודי או מוסלמי ולמי שייך הקבר), נושאים תפילה, ומבקשים עזר בצרה ומזור לחולי.

באים אל הקברות בכל ימות השנה, אך בל”ג בעומר, נערכות שם, בעקבות ההילולא במירון, הילולות בהמון רב.

פרופ’ ח. ז. הירשברג, אשר בשנת תשט”ו עשה כמה חדשים בקרב יהודי תוניסיה, אלג’יריה ומארוקו, הקדיש בספרו “מארץ מבוא השמש” (ירושלים תשי”ז) פרק להילולות ל”ג בעומר של יהודי ה”מגרב”.

המשך לקרוא…

מאתר טוביה פרשל, כאן.

שוברים את ה’קיר הרביעי’: השיבה שופטינו… במקום הבג”ץ

החשיבות המרכזית שבדברי פינדרוס אודות בית המשפט העליון • טור דעה

עודכן לאחרונה ע”י יוסי לשם
12/05/2022 20:53
כל יהודי ירא שמים קידם בברכה את דבריו האמיצים של ח”כ יצחק פינדרוס מ’יהדות התורה’ אודות הצורך להחריב את בית המשפט המכונה ‘עליון’, ולהקים תחתיו את בית הדין הגדול, שיונהג על-ידי גדולי חכמי ישראל על-פי משפטי התורה המסורים מסיני. היה זה משב רוח מרענן בשיח הציבורי, לשמוע איש ציבור אומר את האמת היהודית ללא מורא וללא משוא פנים. לא עוד תיקונים קוסמטיים בדמות שינוי שיטת בחירת השופטים, הוספת שופטים ‘ימניים ‘ו’שמרנים’ ועוד מהלכים שאינם אלא תלאי על-גבי שיטה רקובה, אלא ערעור מהיסוד של כל המערכת המושחתת והעמדת האמת התורנית על מכונה. רק על כך מגיעות לרב פינדרוס תשואות, ונקוה שאישי ציבור נוספים ילכו בעקבותיו, ולא יהססו לומר את האמת התורנית בנושא קריטי זה, כמו גם בנושאים נוספים.
אך דומני, שעיקר החידוש של הרב פינדרוס אינו בעצם אמירת הדברים, כי אם במשפט שאמר לאחר מכן, כאשר התבקש לחזור בו מדבריו, ‘להבהיר’ אותם, כאשר אנשי התקשורת המתיוונים מצפים ומייחלים להתקפלות מצדו כמיטב מסורת הטרור ההשקפתי שהם מטילים. ולא רק שלא התקפל, אלא העמיד יסוד, שלדעתי הוא חשוב עוד יותר מעצם הדברים שאמר.

הרב פינדרוס אמר בתשובה לשאלה אודות דבריו, כי כל יהודי מתפלל שלוש פעמים ביום להחרבת בית המשפט העליון באומרו ‘השיבה שופטינו כבראשונה’ בתפילת שמונה-עשרה. אני רואה במשפט זה אמירה חשובה מאין כמותה מבחינת היחס של הנציגות החרדית לכל מציאותנו כאן בארץ, ואסביר –

הרב יהודה אפשטיין, יושב ראש אגודת קדושת ציון

הרב יהודה אפשטיין, יושב ראש אגודת קדושת ציון  |  ללא קרדיט
הרי אין ספק, שכל יהודי שמתפלל שמונה-עשרה, אכן אומר ‘השיבה שופטינו כבראשונה’ שלוש פעמים ביום. ואם תשאל כל יהודי ירא שמים למה כוונתו, בוודאי יאמר שהכוונה לסנהדרין היושבים בלשכת הגזית, לגדולי דייני ישראל הדנים על-פי משפט התורה כששכינה שרויה בקרבם. אך כאשר עוברים לדון במה שקורה היום ובצורך להחליף את מערכת המשפט הרקובה, התרגלנו כביכול להעביר סקאלה, לעבור למישור אחר, למישור ריאלי, מעשי, ולדון על-פי אמות המידה המקובלות כיום – עוד שופט שמרן, פחות שופט ליברל, וכן הלאה.
אין קשר, לכאורה, בין המציאות של היום לבין השאיפה הגדולה שאנו מבטאים בתפילה. זה מתבטא הן כאן ביחס למערכת המשפט, והן בתחומים רבים נוספים – ישנה השאיפה לגאולה, לשלמות, לעולם המתוקן, כשעם ישראל יושב על אדמתו לבטח, אויביו נסים לפניו, בית המקדש עומד על מכונו, שכינה שרויה בתוכנו וכל חיינו מתנהלים לאור משפט התורה הנצחי. ולעומת זאת – ישנה המציאות, בה אנו חיים. ואף שגם במציאות הריאלית אנו שואפים שיהיה יותר טוב, שבנט יפול, שתקום ממשלת ימין ותהיה פסקת התגברות, שילחמו בטרור כמו שצריך ושיבטלו את הגזירות הקשות כנגד ציבור היראים – על-אף אותן שאיפות, אין לכאורה קשר בין שאיפות אלו לבין השאיפות הנעלות שעליהן אנו מתפללים בשמונה-עשרה. ישנה הפרדה, כאילו מדובר בשני עולמות שאינם נפגשים – עולם הרוח ועולם המעשה. זוהי הפרדה בין האידיאלי לריאלי, בין הרצוי למצוי, בין ‘דת’ ל’מדינה’.
הפרדה זו מהווה סכנה רעיונות עצומה לכל הקדוש והיקר. היא הופכת את תורתנו הקדושה ל’דת’ חסרת קשר למציאות היום-יומית. במקום שתהיה זו תורת חיים, המנחה אותנו על כל צעד ושעל בעולם המעשה, אנו הופכים אותה למשהו ערטילאי, בלתי-מציאותי, דבר הנמצא מחוץ לתחום בחיי המעשה, בפוליטיקה, בשאיפות היום-יומיות שלנו. וכך קורה, שבעוד כל התפילות שאנו מתפללים בעד פרנסה, בריאות, ילדים וכיוצא בכך – כל אלו הן תפילות ממשיות, אמיתיות, תפילות שאנו באמת מייחלים לקיומן – הרי שהתפילות המתיחסות לכלל האומה, אותן סדרו רבותינו כסדר הגאולה – ועיין במגילה יז: – תפילות אלו הופכות לסוג של טקס, המבטא שאיפה רחוקה ובלתי-ניתנת למימוש. וזוהי סכנה איומה, ההופכת את תורתנו לדבר מנותק מהמציאות, ואת תפילתנו למס-שפתיים, שאיננו מתכוונים אליו באמת.
וכאן טמונה החשיבות האדירה בדברי הרב פינדרוס. הוא לקח את המילים של תפילת שמונה עשרה – ‘השיבה שופטינו כבראשונה’ – וייחס אותן במפגיע למאבק בחונטה המשפטית. הוא ביטא את העובדה, שאנו שואפים כאן, בחיי המעשה, להחריב את היכל ההתיוונות שנקרא ‘בית המשפט העליון’, ולכונן תחתיו את משפט התורה. לא בעוד אלף שנה, לא כשהמשיח יבוא, לא כשכוכבי השמים יצאו ממסילתם ותבקע הארץ, אלא כאן ועכשיו – זו מגמתנו, זו שאיפתנו, עבור זה אנחנו שולחים נציגים לכנסת. כמו שזכינו לקיבוץ גלויות באמצעות מסירות נפש ובדרכי הטבע קרא אותו ‘נס’ שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית – עם ישראל שב לארצו מכל קצוות תבל בלא כנפי נשרים, אלא על כנפי מטוסים יצירי בשר ודם – כך גם מערכת המשפט תהיה יהודית והסנהדרין יקום וידון על-פי התורה לא מתוך מעשי נסים המנוגדים לטבע שאין לנו כל תפיסה בהם, אלא דווקא מתוך הפעילות שלנו, ואם יש צורך – באמצעות טרקטור, כשכף ה-D9 מבשרת את קיום דברי הנבואה, אותה אנו מבקשים בכל יום בתפילה – ‘השיבה שופטינו כבראשונה’.