פרשת קורח: אין ‘שוויון הזמנויות’ בעבודת השם

צדיק כתמר

By: Rav Ze’ev Rones
מאמר לפרשת קרח
מסופר על הרב נפתלי אמשטרדם זצ”ל, תלמידו המובהק של רבי ישראל סלנטר זצ”ל, שאמר פעם לרבו : “אם היה לי מוח כמו של רבי עקיבא איגר, לב כמו של בעל “יסוד ושורש העבודה” ומידות כמו של רבנו- אז יכולתי באמת להיות עובד ה’. ענה לו רבי ישראל: “ר’ נפתלי, אתה עם המוח שלך, הלב שלך והמידות שלך יכול וצריך לעבוד את ה’ ולהיות עבד ה’ באמת”.
ה”מסילת ישרים” פותח את ספרו “יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו”. כל אדם נולד לתוך עולם אחר, באזור מיוחד עם סביבה מסוימת, למשפחה שהרכבה כך וכך, עם כשרונות, תכונות ונטיות שמיוחדות רק לו. החובה של כל אחד היא להשתמש במתנות שניתנו לו ולמצותם לעבודת ה’. לכל אחד תפקיד וייעוד משלו “ולא ראי זה כראי זה “. הכהן הגדול עובד את עבודתו לפני ולפנים, הכהנים האחרים רק בהיכל. הלויים, יש ביניהם משוררים ויש שהינם שוערים בלבד. והישראלים כל עבודתם היא רק מחוץ למקדש. כל אחד עובד במקומו ובכך מקיים את “חובתו בעולמו”.
על קרח דורשים חז”ל (שמות רבה פ’ נא-א) “ואץ להעשיר לא ינקה” (משלי כח, כ) – זה קרח שהיה לוי, וביקש ליטול כהונה גדולה. ומה היה סופו? “ותפתח הארץ את פיה”.
קרח חשב שכדי לעבוד את ה’ באמת, כדי להגיע לפסגת העבודה, חייבים להיכנס דווקא אל הקודש פנימה, רק בתור כהן גדול הנכנס לפני ולפנים אפשר למלא את הייעוד. ולכן טען “כל העדה כולם קדושים” למה אין שוויון הזדמנויות לכולם? למה מונעים ממני לעבוד את ה’ עבודה תמימה?
אבל כמובן, אין זה “חובתו בעולמו” של קרח לעבוד דווקא לפני ולפנים, עבודתו בתור לוי היא בחוץ.
על פי דברים אלו ניתן להבין את דברי האר”י ז”ל שאמר: “צדיק כתמר יפרח”- סופי תיבות “קרח”. מסביר הרב משה וולפסון שליט”א (משגיח רוחני בישיבת “תורה ודעת” בניו-יורק) בספרו “אמונת עתיך”, שמקום הפרחת התמר הוא בחוץ, בחצר, דווקא שם יש את כל התנאים הנאותים לגידולו. בלי השמש, הרוח והמרחב הוא לא יכול להתפתח כראוי, אם ננסה להכניס את עץ התמר לבית הוא יבול ויכמוש. כך גם, לכל צדיק יש מקום גידול מיוחד, מקום הגידול וההפרחה של קרח היה כמו לתמר “בחצרות אלוקינו יפריחו” דווקא חצרות הבית הוא מקומו- לא בפנים.
בסופו של דבר, בני קרח יבינו את טעות אביהם, ויבינו שמקומם האמתי הוא בחצר בית ה’. אבל רק לבסוף ולכן דווקא סופי התיבות “צדיק כתמר יפרח” הם “קרח”.
לפי זה ניתן להסביר את דברי חז”ל על הפסוק הראשון של ספר דברים “אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל… במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב”. ומביא רש”י “וחצרות”- “במחלוקתו של קרח”. ולא מובן מה קשור חצרות לקרח?! אלא, לפי הנ”ל, חצרות אינו שם מקום, “חצרות” מסמל את המהות של מחלוקתו של קרח דהיינו, אי רצונו להסתפק בעבודת ה’ “בחצרות” בלבד ורצונו להיכנס לפני ופנים ככהן גדול.
לאור זה, מובן הפלא ופלא מה שנאמר במזמור פד בתהילים “למנצח על הגתית לבני קרח מזמור… נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'”. כמו שאמרנו, בסוף בני קרח עצמם מבינים את ייעודם ומכירים בכך שמקומם הוא דווקא בחצר ולכן “נכספה וגם כלתה” נפשם לשם.
אמנם, נראה להוסיף, שגם לקרח היתה תקופת הכנה בה היה שתול דוקא “בבית ה'”. קרח, יחד עם כל דור יוצאי מצרים, זכה לגילוי שכינה הן בים סוף “וירא ישראל את היד הגדולה” והן במעמד הר סיני. אירועים אלו, עם שאר הניסים הגלויים שזכה בהם אותו דור, ויחד עם התורה שלמדו מפיו של משה רבנו יצרו מצב שכל העם היו “שתולים בבית ה'”, כולם מחוברים לרבש”ע ולתורתו. לאחר שכולם כבר קשורים לבית ה’, במצב זה יש חילוקי תפקידים, יש כאלה שתפקידם הקבוע היומיומי בבית פנימה, ואחרים שתפקידם מחוצה לה.
ובאמת, לכל אדם צריך שיהיה זמן בו הוא כן נמצא דווקא “בבית ה'” כדי שיוכל בסופו של דבר לפרוח “בחצרות אלוקינו”. בזמן שהאדם בונה את אישיותו בזמן שהוא בבחינת שתיל רך בתחילת צמיחתו וגידולו, במצב זה חייבים להיות “שתולים – בבית ה'”. אח”כ ניתן לקחת את השתיל ולהוציאו ולתת לו לפרוח “בחצרות אלוקינו”.
יה”ר שנזכה כולנו להיות “שתולים בבית ה'” וננצל תקופה זו להכיר את עצמנו, ייעודנו וחובתנו בעולמנו, ולכל מקום שנגיע בעתיד, יתקיים בנו “בחצרות אלוקינו יפריחו”.
(פורסם באשכולות # קרח תשס”ה)
Shiur ID:2439

מאתר כרם ביבנה, כאן.

מתנגדי הר הבית פשוט לא יודעים את המציאות

על מה יצא הקצף? תגובה לראשון לציון הרב יצחק יוסף

ניתן לראות בעיניים, שהעלייה להר הבית כהלכה הולכת ומתחזקת מיום ליום, ולא רק שהעלייה לא גורמת מכשול, אלא ההפך.


הרב אלישע וולפסון

הרב אלישע וולפסון צילום: י.ל – ישיבת הר הבית

הרשל”צ הגאון הרב יצחק יוסף שליט”א, התבטא בחריפות נגד העולים להר הבית כהלכה.

אומנם, המקשיב היטב לדבריו ישים לב שהרב יוסף נאמן לאמיתה של תורה ואמר שהעולים להר הבית לאחר טבילה למקומות המותרים וודאי לא עושים שום איסור, שהרי הלכה מפורשת ומוסכמת היא בש”ס ובפוסקים שמותר גם לנו היום כשאנו בחזקת טמאי מתים להיכנס להר הבית לאחר טבילה במקווה טהרה כהלכה, תוך שמירה שלא להיכנס לשטח העזרות והחיל, כפי שנוהגים היום העולים להר הבית כהלכה.

אם כך, על מה יצא הקצף? הרב יוסף הצביע על שתי נקודות.

האחת, כל גדולי ישראל האמיתיים אסרו את העלייה להר הבית, ואם כן לא יעלה על הדעת להקל ראש ולעשות מעשה נגד הוראת כל גדולי ישראל.

השנית, העולים להר הבית, על אף שעולים כהלכה, הרי שהם גורמים מכשול גדול לרבים, שבאים אחריהם יהודים שלא טבלו ועולים פנימה לתוך הר הבית, ולא זו בלבד אלא נכנסים לפני ולפנים למקום המקדש ממש, שבוודאי אסור לכל השיטות באיסור חמור של כרת, וכל זאת בגלל העולים להר הבית כהלכה, שמחטיאים את הרבים בעוון זה.

אבקש כעת להציע מדוע רבים מגדולי הפוסקים בדורנו מורים לעלות להר הבית כהלכה, ולא חוששים לחששות שאמר הרב יוסף.

ראשית לכל, צריך לדעת שרבים מגדולי ישראל בכל הדורות התירו את העלייה להר הבית ואף עלו בעצמם. נביא כאן מעט מדבריהם הקדושים.

כתב ר’ אברהם בר חייא הנשיא, מגדולי הראשונים: “ובתחילה כשהחריבוהו הרומיים לא היו מונעים את ישראל מלבוא אליו ולהתפלל בתוכו, וכמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עמם מנהג טוב והרשו אל ישראל לבוא אל הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גלויות ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו ומעמידים תפילתם כנגד תמידין ומוספין, ועל המנהג הזה נהגו כל ימי מלכות ישמעאל…”.

הראב”ח מתאר בדבריו בפירוש מסורת של עלייה לתפילה בהר הבית במועדי ישראל, עד כאלף שנה לאחר החורבן.

הרמב”ם, הנשר הגדול, עלה בעצמו להר הבית וכתב על כך באיגרתו: “ביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשוון שנת שש ועשרים ליצירה יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו”.

המשך לקרוא…

מאתר ערוץ שבע, כאן.

The Ongoing Persecution of State-Kidnapee Amiram Ben Uliel

Thursday, March 31, 2022, 9:18 Amiram Ben Uliel filed an appeal with the Supreme Court on his conviction, and they are expected to hand down a decision soon. Currently, Ben Uliel is the most heavily guarded prisoner in the Prison Service. He is in an isolated cell, in a high security wing, and allowed to leave his cell for only two hours a day, and even then he is not allowed contact with other prisoners. He is forbidden to phone either his family or his attorney. He is allowed to receive a 45-minute closed visit, behind a partition, once every two weeks. The visits are limited to first-degree family members, among them his wife, Orian, and his daughter, Malchut. No physical contact is permitted with his visitors. He cannot hug his daughter or play with her. Requests from his family for open visits have been rejected time after time.

Recently, the Prison Service tightened the restrictions of the limited number of books Ben Uliel is allowed to keep in his cell, and he is not allowed to visit the prison library or other facilities in the prison. He is prevented from praying in a minyan, and allowed to hear a Torah-reading only once a year, on the Shabbat before Purim, Shabbat Zachor, due to the Torah-obligation of hearing parshat zachor read.

His wife said that on Purim he received a Megillat Esther, but he was not allowed a reading with a minyan, and he could not fulfill any of the other commandments of the day. She also said that recently, the Prison Service has allowed him to meet with another prisoner once a week to learn for one hour. This privilege was granted after Ben Uliel and his family turned to the court, who ordered the Prison Service to allow the meeting.

Orian Ben Uliel described the great difficulty of the isolation: “He has been alone for years, separated from the other prisoners, without phone calls – completely cut off. I hope that Amiram will return home and that this string of abuses will be over.”

Honenu is assisting Amiram Ben Uliel with receiving his rights from the Prison Service and stated that, “Amiram Ben Uliel was brutally tortured by the General Security Service. Unfortunately, the torture continues today, with extremely severe prison conditions that can be called the most severe in Israel. Unfortunately, the Prison Service has chosen to violate the rights of Amiram to the greatest extent possible by violating the most basic prisoners’ rights and discriminating against him more than against any other prisoner in the Prison Service. Heads of crime families, arch-terrorists, and the most dangerous prisoners – all of them receive better and more lenient conditions than Amiram. This situation harms not only Amiram, but also Orian, his wife, and his little daughter, Malchut. It appears that someone decided to harass Ben Uliel in the most unusual way. We will do everything we can to put an end to this disproportionate violation of his rights.”

On March 7, a hearing was held at the Supreme Court on an appeal to release Amiram Ben Uliel. At the hearing, Attorney Avigdor Feldman and Attorney Yehoshua Reznik, Ben Uliel’s attorneys, claimed that his confessions were extracted under torture, illegally, and therefore they are inadmissible in court.

As he left the hearing, Attorney Feldman said, “The General Security Service chose to apply severe physical means on the appellant, following which he supposedly made a confession. … The Supreme Court will have to ask itself whether we are about to be counted among the states that allow torture of interrogatees, or if we are a civilized country, and we understand that obtaining a confession is not the be-all and end-all.”

Since the July 2015 arson attack on the Dawabshe family’s house in Kfar Duma, Honenu has assisted many Jews accused of involvement with the crime. For a selection of posts describing Honenu Attorneys’ representation of defendants and GSS interrogees, see here. To familiarize our readers with the case, Honenu has gathered – see here – various articles and short videos on the subject.

From Honenu, here.