ללא מחבר No Author

TRA LALA: ‘If You Want to Do What’s Wrong You’ll Have to Take the Consequences, Too’

A number of years ago (September 2005) when I was still in Bais Medrash in Miami, there was a hurricane warning over Shabbos. It turned out to be nothing, but we weren’t allowed to go outside from Friday afternoon until Sunday morning. On motzei Shabbos we were getting a little antsy, so a friend of mine and I decided to write a song about the Parsha. That week we lained the tochachah. In honor of laining the tochachah this past Shabbos, I decided to actually make the song public. (While this song may offend some, we felt it was more productive then prank calling the radio stations to hear your voice on the radio.)


TTTO: The Middos Song from The Marvelous Middos Machine by Abie Rotenburg.
(The original song can be listened to or downloaded here.)

You’ll get boils on your knees
The worms will eat your trees
You’ll bar-b-que your children; you’ll use their flesh as meat
The rain it will not come
You’ll chew your only son
A Jew that messes with Hashem simply will be beat

The tochachah warns you what you get when you are bad
Hashem tells us just what he will do
So if you want to do what’s wrong and really have some fun
You’ll have to take the consequences too

Your eyes they will go blind
You’ll lose your peace of mind
Your carcass will be food for every bird beneath the sky
Your flesh will wear away
You’ll be frightened night and day
A Jew that messes with Hashem simply will be fried

The tochachah warns you what you get when you are bad
Hashem tells us just what he will do
So if you want to do what’s wrong and really have some fun
You’ll have to take the consequences too

UPDATE: Apparently I’m embarrassing my wife. Sorry dear!

העליה לקבר רשב”י – מעט היסטוריה

הילולות ל”ג בעומר

א.

הילולות ל”ג בעומר. הילולות – לשון רבים. ההילולא על קברו של רשב”י במירון היא אמנם עתיקת-יומין, מפורסמת ביותר ומושכת רבבות מכל שכבות הישוב, אך הי איננה העליה-לקבר היחידה המתקיימת בל”ג בעומר.

הילולת רשב”י, המתבטאת בתפילה ובהדלקה, במאכל ובמשתה, בריקודים ובזימרה וב”חלאקה”, היא המנהג לגלח ליד הקבר את ראשי הילדים בפעם הראשונה, ראשיתה לפני ארבע מאות שנה, במחצית השניה של המאה הט”ז[א].

בתה, הצעירה הרבה ממנה, היא החגיגה הנערכת מדי שנה באותו יום על קבר רבי שמעון הצדיק בירושלים. בל”ג בעומר נוהגים אנשי העיר להשתטח על קבר זה, מתפללים שם, מדליקים נרות ועורכים סעודה בשירה ובזימרה. גם מנהג ה”חלאקה” מתקיים שם[ב]. בשנת תש”ח-תשכ”ז, כאשר המערה היתה בידי הירדנים, שבתו, כמובן, החגיגות. הן נתחדשו לאחר מלחמת ששת הימים.

ב.

על פני כל רחבי ה”מגרב” פזורים קברים קדושים. מקום מנוחתם האחרונה הם של רבנים גדולים בתורה ובחסידות או של שדרי”ם מציון האהובה, אשר כיתתו רגליהם לבקר בקהילות נידחות ולא זכו לשוב לארץ הקודש. על קברים אלה משתטחים יהודים, ולא רק יהודים לבד, אלא גם עם הארץ (ולעתים פרצו סכסוכים בין בני הדתות השונות אם הקדוש, פועל הישועות, הקבור כאן הוא יהודי או מוסלמי ולמי שייך הקבר), נושאים תפילה, ומבקשים עזר בצרה ומזור לחולי.

באים אל הקברות בכל ימות השנה, אך בל”ג בעומר, נערכות שם, בעקבות ההילולא במירון, הילולות בהמון רב.

פרופ’ ח. ז. הירשברג, אשר בשנת תשט”ו עשה כמה חדשים בקרב יהודי תוניסיה, אלג’יריה ומארוקו, הקדיש בספרו “מארץ מבוא השמש” (ירושלים תשי”ז) פרק להילולות ל”ג בעומר של יהודי ה”מגרב”.

המשך לקרוא…

מאתר טוביה פרשל, כאן.

שוברים את ה’קיר הרביעי’: השיבה שופטינו… במקום הבג”ץ

החשיבות המרכזית שבדברי פינדרוס אודות בית המשפט העליון • טור דעה

עודכן לאחרונה ע”י יוסי לשם
12/05/2022 20:53
כל יהודי ירא שמים קידם בברכה את דבריו האמיצים של ח”כ יצחק פינדרוס מ’יהדות התורה’ אודות הצורך להחריב את בית המשפט המכונה ‘עליון’, ולהקים תחתיו את בית הדין הגדול, שיונהג על-ידי גדולי חכמי ישראל על-פי משפטי התורה המסורים מסיני. היה זה משב רוח מרענן בשיח הציבורי, לשמוע איש ציבור אומר את האמת היהודית ללא מורא וללא משוא פנים. לא עוד תיקונים קוסמטיים בדמות שינוי שיטת בחירת השופטים, הוספת שופטים ‘ימניים ‘ו’שמרנים’ ועוד מהלכים שאינם אלא תלאי על-גבי שיטה רקובה, אלא ערעור מהיסוד של כל המערכת המושחתת והעמדת האמת התורנית על מכונה. רק על כך מגיעות לרב פינדרוס תשואות, ונקוה שאישי ציבור נוספים ילכו בעקבותיו, ולא יהססו לומר את האמת התורנית בנושא קריטי זה, כמו גם בנושאים נוספים.
אך דומני, שעיקר החידוש של הרב פינדרוס אינו בעצם אמירת הדברים, כי אם במשפט שאמר לאחר מכן, כאשר התבקש לחזור בו מדבריו, ‘להבהיר’ אותם, כאשר אנשי התקשורת המתיוונים מצפים ומייחלים להתקפלות מצדו כמיטב מסורת הטרור ההשקפתי שהם מטילים. ולא רק שלא התקפל, אלא העמיד יסוד, שלדעתי הוא חשוב עוד יותר מעצם הדברים שאמר.

הרב פינדרוס אמר בתשובה לשאלה אודות דבריו, כי כל יהודי מתפלל שלוש פעמים ביום להחרבת בית המשפט העליון באומרו ‘השיבה שופטינו כבראשונה’ בתפילת שמונה-עשרה. אני רואה במשפט זה אמירה חשובה מאין כמותה מבחינת היחס של הנציגות החרדית לכל מציאותנו כאן בארץ, ואסביר –

הרב יהודה אפשטיין, יושב ראש אגודת קדושת ציון

הרב יהודה אפשטיין, יושב ראש אגודת קדושת ציון  |  ללא קרדיט
הרי אין ספק, שכל יהודי שמתפלל שמונה-עשרה, אכן אומר ‘השיבה שופטינו כבראשונה’ שלוש פעמים ביום. ואם תשאל כל יהודי ירא שמים למה כוונתו, בוודאי יאמר שהכוונה לסנהדרין היושבים בלשכת הגזית, לגדולי דייני ישראל הדנים על-פי משפט התורה כששכינה שרויה בקרבם. אך כאשר עוברים לדון במה שקורה היום ובצורך להחליף את מערכת המשפט הרקובה, התרגלנו כביכול להעביר סקאלה, לעבור למישור אחר, למישור ריאלי, מעשי, ולדון על-פי אמות המידה המקובלות כיום – עוד שופט שמרן, פחות שופט ליברל, וכן הלאה.
אין קשר, לכאורה, בין המציאות של היום לבין השאיפה הגדולה שאנו מבטאים בתפילה. זה מתבטא הן כאן ביחס למערכת המשפט, והן בתחומים רבים נוספים – ישנה השאיפה לגאולה, לשלמות, לעולם המתוקן, כשעם ישראל יושב על אדמתו לבטח, אויביו נסים לפניו, בית המקדש עומד על מכונו, שכינה שרויה בתוכנו וכל חיינו מתנהלים לאור משפט התורה הנצחי. ולעומת זאת – ישנה המציאות, בה אנו חיים. ואף שגם במציאות הריאלית אנו שואפים שיהיה יותר טוב, שבנט יפול, שתקום ממשלת ימין ותהיה פסקת התגברות, שילחמו בטרור כמו שצריך ושיבטלו את הגזירות הקשות כנגד ציבור היראים – על-אף אותן שאיפות, אין לכאורה קשר בין שאיפות אלו לבין השאיפות הנעלות שעליהן אנו מתפללים בשמונה-עשרה. ישנה הפרדה, כאילו מדובר בשני עולמות שאינם נפגשים – עולם הרוח ועולם המעשה. זוהי הפרדה בין האידיאלי לריאלי, בין הרצוי למצוי, בין ‘דת’ ל’מדינה’.
הפרדה זו מהווה סכנה רעיונות עצומה לכל הקדוש והיקר. היא הופכת את תורתנו הקדושה ל’דת’ חסרת קשר למציאות היום-יומית. במקום שתהיה זו תורת חיים, המנחה אותנו על כל צעד ושעל בעולם המעשה, אנו הופכים אותה למשהו ערטילאי, בלתי-מציאותי, דבר הנמצא מחוץ לתחום בחיי המעשה, בפוליטיקה, בשאיפות היום-יומיות שלנו. וכך קורה, שבעוד כל התפילות שאנו מתפללים בעד פרנסה, בריאות, ילדים וכיוצא בכך – כל אלו הן תפילות ממשיות, אמיתיות, תפילות שאנו באמת מייחלים לקיומן – הרי שהתפילות המתיחסות לכלל האומה, אותן סדרו רבותינו כסדר הגאולה – ועיין במגילה יז: – תפילות אלו הופכות לסוג של טקס, המבטא שאיפה רחוקה ובלתי-ניתנת למימוש. וזוהי סכנה איומה, ההופכת את תורתנו לדבר מנותק מהמציאות, ואת תפילתנו למס-שפתיים, שאיננו מתכוונים אליו באמת.
וכאן טמונה החשיבות האדירה בדברי הרב פינדרוס. הוא לקח את המילים של תפילת שמונה עשרה – ‘השיבה שופטינו כבראשונה’ – וייחס אותן במפגיע למאבק בחונטה המשפטית. הוא ביטא את העובדה, שאנו שואפים כאן, בחיי המעשה, להחריב את היכל ההתיוונות שנקרא ‘בית המשפט העליון’, ולכונן תחתיו את משפט התורה. לא בעוד אלף שנה, לא כשהמשיח יבוא, לא כשכוכבי השמים יצאו ממסילתם ותבקע הארץ, אלא כאן ועכשיו – זו מגמתנו, זו שאיפתנו, עבור זה אנחנו שולחים נציגים לכנסת. כמו שזכינו לקיבוץ גלויות באמצעות מסירות נפש ובדרכי הטבע קרא אותו ‘נס’ שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית – עם ישראל שב לארצו מכל קצוות תבל בלא כנפי נשרים, אלא על כנפי מטוסים יצירי בשר ודם – כך גם מערכת המשפט תהיה יהודית והסנהדרין יקום וידון על-פי התורה לא מתוך מעשי נסים המנוגדים לטבע שאין לנו כל תפיסה בהם, אלא דווקא מתוך הפעילות שלנו, ואם יש צורך – באמצעות טרקטור, כשכף ה-D9 מבשרת את קיום דברי הנבואה, אותה אנו מבקשים בכל יום בתפילה – ‘השיבה שופטינו כבראשונה’.

REAL Expert on Cursedianity Explains Shmad Threat by Missionary, So-Called Friends of Israel

Explosive interview! Rabbi Tovia Singer on Evangelism, Zionism, and Revelation–Rabbi Mark Wildes

Apr 29, 2022

Help us combat aggressive evangelization in Israel: https://outreachjudaism.org/partners/…
Let’s Get Biblical Study Guide (Volume 1 & 2) https://outreachjudaism.org/shop/lets…

Subscribe to the WildesCast on Youtube or Apple Podcasts/Spotify
Youtube: https://www.youtube.com/channel/UC0oW…
Apple Podcasts: https://podcasts.apple.com/us/podcast…
Spotify:https://open.spotify.com/show/50F2J3i…
Follow Rabbi Mark Wildes
Instagram: instagram.com/Rabbiwildes
Facebook: https://www.facebook.com/RabbiMarkWil…
www.videvo.net
Music: https://www.purple-planet.com
#ToviaSinger #Judaism #Christianity #Messiah

From YouTube, here.

Rabbi Nachman of Breslov Was a Stoic

Olam Hazeh?

Thursday, February 10, 2022

תנינא, קי״ט:א׳

דִּבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים מֵעִנְיַן יִסּוּרֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם כֻּלָּם מְלֵאִים יִסּוּרִים, אֵין גַּם אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עוֹלָם הַזֶּה. וַאֲפִלּוּ הָעֲשִׁירִים הַגְּדוֹלִים וַאֲפִלּוּ הַשָּׂרִים, אֵין לָהֶם שׁוּם עוֹלָם הַזֶּה כְּלָל, כִּי כָל יְמֵיהֶם כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת, וְכֻלָּם מְלֵאִים טְרָדוֹת וּדְאָגוֹת וְעַצְבוּת וְיָגוֹן וַאֲנָחָה תָּמִיד, וְכָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מְיֻחָדִים, וְאֵין גַּם אֶחָד מִכָּל הַגְּבִירִים וְהַשָּׂרִים, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַכֹּל כְּסֵדֶר כִּרְצוֹנוֹ תָּמִיד, וְכֻלָּם כְּאֶחָד מְלֵאִים יִסּוּרִים וּדְאָגוֹת תָּמִיד, וְזֶה בָּרוּר וְיָדוּעַ לְכָל מִי שֶׁבָּקִי קְצָת בָּהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם.  

Rebbe Nachman spoke with us a number of times about the pain of this world (olam hazeh), that absolutely everyone in the world is plagued by suffering. There is not a one who has Olam HaZeh. Even the very wealthy and the privileged have no Olam HaZeh at all, because all their days are frustration and grief. They are all full of troubles, worries, misery, sadness and aggravation—always! Each one with his particular woes. And so, of all the rich and the privileged there is not a one for whom everything is always in order and as he would have it. They are all as one constantly full of suffering and worry. This is clear and known to anyone who is somewhat familiar with them and their ways.

וְכַמָּה פְּעָמִים דִּבַּרְנוּ מִזֶּה, וְהָיִינוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ כָּל זֹאת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁנִּדְמֶה עָלָיו, שֶׁיֵּשׁ לוֹ הָעוֹלָם הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת וְיֵשׁ לוֹ כָּל הַתַּעֲנוּגִים: עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְהוֹן רַב וְאַרְמוֹנִים גְּדוֹלִים וְכֵלִים נִפְלָאִים וְתַכְשִׁיטִין וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְכוּ’ – אִם יִסְתַּכְּלוּ בּוֹ הֵיטֵב, הוּא גַּם־כֵּן מָלֵא כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת הַרְבֵּה תָּמִיד בְּכַמָּה מִינֵי אֳפָנִים וְעִנְיָנִים, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, וְאֵין צָרִיךְ לְבָאֵר זֹאת לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ וּמִסְתַּכֵּל קְצָת בָּהֶם בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ב׳:כ״ג): גַּם כָל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת וְכוּ’, וּכְתִיב: אָדָם לְעָמָל יוּלָד קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז (איוב י״ד:א׳). 

 We spoke of this a number of times and would see it all with our eyes. Even someone who seems to have Olam HaZeh completely, with all its pleasures—wealth, possessions, esteem, great riches, enormous palaces, amazing vessels and jewelry, and the resources of kings—if they would look at him closely, [they would see that] he, too, is always full of much frustration and grief in many different ways and matters. This is empirically obvious, and there is no need to explain it to anyone who has a brain in his head and honestly observes them a bit. It is as King Shlomo, of blessed memory, said: “Also all his days [bring] frustration and grief…” (Ecclesiastes 2:23). And it is written: “But a man is born to toil… he is short-lived and sated with anxiety” (Job 5:7 and 14:1).

וְזֶה כּוֹלֵל כָּל בְּנֵי־אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, כִּי כֻלָּם נוֹלְדוּ לְעָמָל וּמְלֵאִים רֹגֶז וְיִסּוּרִין, וְאֵין שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לְהִנָּצֵל מֵעָמָל וְיָגוֹן הַזֶּה כִּי־אִם לִבְרֹחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.  

This includes every human being in the world, from the smallest to the greatest, because all are born to toil and so are full of anxiety and suffering. Nor is there any advice or ploy through which to be spared from this toil and sadness, except by fleeing to God and being occupied with Torah.

וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר פ’ יג): אָדָם לְעָמָל יוּלָד – אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה, הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁכָּל אָדָם נוֹלָד לְעָמָל, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט מִזֶּה בְּשׁוּם אֹפֶן, אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה לוֹ כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ עָמָל וְיִסּוּרִין וּדְאָגוֹת הַרְבֵּה, עַל־כֵּן הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ – שֶׁיַּהֲפֹךְ הֶעָמָל לְעָמָל שֶׁל תּוֹרָה, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נוֹלָד שֶׁיַּעֲמֹל בַּתּוֹרָה, וְאָז אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי נִצּוֹל מֵעֲמַל הָעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכֶה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא:  

This is as the Midrash brings: “But a man is born to toil”—fortunate is he whose toil is in Torah (Bereishit Rabbah 13:7). In other words, since every person is born to toil and it cannot possibly be avoided, even if he owns all the riches in the world he will certainly experience much toil, suffering and worries. And so, “a wise man has his eyes ahead of him” (Ecclesiastes 2:14). He turns the toil into the toil of Torah, which is the reason he was born—to toil in Torah. Then, fortunate is he, because he is spared the toil of this world and merits life in the World to Come.

תנינא, קי״ט:ב׳

עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: הִנֵּה הַכֹּל אוֹמְרִים, שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא. וְהִנֵּה עוֹלָם הַבָּא – אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם הַבָּא, אֶפְשָׁר יֵשׁ גַּם עוֹלָם הַזֶּה גַּם־כֵּן בְּאֵיזֶה עוֹלָם, כִּי בְּכָאן נִרְאֶה שֶׁהוּא הַגֵּיהִנֹּם, כִּי כֻלָּם מְלֵאִים יִסּוּרִים גְּדוֹלִים תָּמִיד. 

The Rebbe, of blessed memory, declared: Look! Everyone says there is this world and the World to Come. Now, we believe there is a World to Come. And it is possible that an Olam HaZeh exists in some universe. But here it looks more like Gehinnom, because everyone is full of great suffering—always!

וְאָמַר: שֶׁאֵין נִמְצָא שׁוּם עוֹלָם הַזֶּה כְּלָל:  

The Rebbe also said: “There is no Olam HaZeh at all!”

From Mevakesh Lev, here.