ללא מחבר No Author

No, Rambam DOES NOT Say the Chilazon Comes from the ‘Dead Sea’…

Notes on Tekheleth

This entry was posted on October 20, 2020

I recently listened to a lecture by Rabbi Reisman, available here and on YUTorah.org, and rabbi Lebowitz’s response. I believe that Rabbi Lebowitz did a good job, but I would add:

1. I believe Rabbi Reisman is mistaken with regard to the meaning of the Talmudic Passage from M’nahoth 42b, which discusses testing, not tasting, the tekheleth dye once it is prepared. The confusion lies in the fact that in Mishnaic Hebrew, the verb t’ima is used, and it normally means a taste. As can be seen from Maimonides’ formulation in the second chapter of the laws of Tzitzith, it means to test the brew by dipping white wool strings into it. In this case, tasting is merely a borrowed term. (As a humorous aside, perhaps this has to do with phenomenon that in certain dialects of Hebrew, no distinction is made between the long A sound and the short E sound. ְטֵסְט and טֶסְט would therefore be homophones.)

2. I would refine Rabbi Lebowitz’s answer: Indeed, the Torah commanded us to use genuine tekheleth, and up until Mishnaic times, indigo, which is named for India, was not at all common in the land of Israel or Babylonia. Thus, even if the upper-classes may have already started to use indigo as the source for their coveted blue wool dye, real, snail tekheleth remained in demand, at least among Jews, because that is what the Torah demanded of them. Further, even among gentiles, real tekheleth was still a mark of status because, as Rabbi Herzog first pointed out, it was the cousin of the argaman, the expensive Tyrian purple, which also came from the murex and which could not be imitated by a vegetable dye.

Continue reading…

From Rabbi Avi Grossman, here.

החרדים אל מול הפרזיטים האמתים

מה עומד מאחרי הטענות שהחרדים אשמים בבעיות הכלכלה הישראלית? מאמר מטלטל

16 באוקטובר

בזמן האחרון מתפרסמים יותר ויותר פוסטים של שנאה כלפי הציבור החרדי, שההנחה המרכזית  בהם היא שהציבור החילוני מממן את הציבור החרדי. מי שאוהב להשאר בסטיגמות ובאקסיומות שהוא מכיר, שלא ימשיך לקרוא את מה שכתוב כאן.
מי שהחליט שהוא מוכן לשמוע דעות אחרות- מוזמן לנסות לנתח איתי את המניעים של מפיצי השנאה בכלים שלהם, ולנסות להבין האם הם מונעים רק משנאת הזר והשונה, או שיש להם אינטרסים מעבר לכך.

מי טוען שהחרדים הם הנטל הכלכלי על המשק הישראלי?
נתחיל מהסוף: רוב הפוסטים האלה מבוססים על מחקרים שממומנים מכספי משלמי המיסים ומבוצעים על ידי “חוקרים” חוקרים לא חרדים שכותבים מפוזיציה במקרה הטוב. חוקרים עובדי מדינה, למשל באוניברסיטאות ובבנק ישראל, עם משכורות עתק ופנסיה תקציבית, חוקרים שהם חברי הסתדרות שמשכורתם עולה לפי יכולתם להזיק בשביתות ולא לפי התועלת שהם מביאים. כמה חרדים חברים בהסתדרות? נגיע לזה בהמשך.
עלות השכר של “חוקר” כזה מגיעה לעשרות אלפי שקלים בחודש, שמקבילה למלגה של כמה עשרות אברכים. אבל עלות השכר היא חלק קטן מהמימון לאותם “חוקרים” מפיצי שנאה. העובדה שהמשרות במגזר הציבורי ובמקומות עבודה הכפופים לחוקי עבודה הסתדרותיים והסכמים קיבוציים, מותנות בתואר אקדמי, מאלצות צעירים ללמוד תואר אקדמי כדי למצוא עבודה. זה אמנם סבסוד עקיף, אך משמעותי הרבה יותר. הצבת תואר אקדמי כתנאי קבלה לעבודה במגזר הציבורי היא סבסוד מיותר של האקדמיה בהיקפי ענק. הכוונה לתארים בסוציולוגיה ודומיהם שבהם לומדים בעיקר את תפיסת העולם האקדמיות ולא לימודי הנדסה לסוגיהם. אלו התארים הקלים שהולכים ללמוד כדי “שיהיה תואר”.
בדרך כלל, המסקנות של אותם “מחקרים” הן שצריך להשקיע עוד ב”הוצאת חרדים לעבודה” ולכן יש להשקיע בהשכלה לחרדים. לא מדובר על קורסים בהייטק שבעזרתם ניתן להגיע למשכורות יפות תוך זמן קצר, אלא על תארים אקדמיים מסובסדים שמיותר לנחש מי מרוויח מהם… לא תמצאו שם מסקנות כמו האפשרות להכיר בלימודים תורניים לעניין קבלה לעבודה כמו לימודים אקדמיים, או לאפשר לימודים מופרדים לגברים ונשים. לפי אותם “מחקרים”, יש לנסות “לשלב” אותם במערכת. במילים אחרות לכפות עליהם את תפיסת העולם של אותם “חוקרים”.

כאן אנחנו חוזרים להסתדרות- הוצאות השכר של המדינה והמגזר הציבורי עולות בעיקר כתוצאה מהיכולת של של ההסתדרות לשבות ולהזיק ולא מהתועלת שאותם עובדים מביאים. בהסתדרות יש מעט מאוד עובדים חרדים, כי הם מודרים מכל אותם מקומות עבודה. במקומות העבודה הציבוריים, לימודי תואר אקדמי כלשהוא מהווים תנאי קבלה די בסיסי, אבל חרדי בעל השכלה תורנית רצינית הרבה יותר לא יוכל לעבוד שם. ברוב העבודות התואר האקדמי מהווה “איתות” שמדובר באדם רציני, גם ידע תורני יכול להוות “איתות” באותה מידה, אם רק מוכנים לקבל את השונה.

איך מייעלים את תקציב המדינה?

בוא נבחן את תקציב המדינה: באומדני השנאה הכי קיצוניים, מימון הישיבות והאברכים מגיע למליארדים בודדים בשנה. רוב תקציב המדינה שהיקפו כ500 מליארדי שקלים מופנה למשכורות ופנסיות (כ40% מהתקציב משולם כמשכורות ישירות ויש להוסיף לכך העברות לגופים ממשלתיים אחרים המחלקים משכורות בנפרד מהמדינה) הוצאות אלו אינן כוללות את המשכורות בחברות הממשלתיות ורוב הוצאות הרשויות המקומיות.
על מנת להמחיש את החלוקה, כאשר רוכשים רכב חדש- רוב עלות הרכב היא מיסים. המדינה חייבת לגבות מיסים על מנת לתפקד (צבא משטרה) אבל בדרך היא גובה גם עבור דברים שאינם חיוניים (תרבות, שירותי דת). המיסים מממנים את הוצאות המדינה, שהן כאמור, בעיקר עלויות שכר. מתוך מה שנשאר למוכר הרכב מהמגזר הפרטי, הוא נדרש לממן את עלויות עובדי הנמלים שמאיימים בשביתות ואין להם תחרות ולכן משכורותיהם גבוהות באופן קיצוני. מוכר הרכב צריך גם לשלם ארנונה לרשות המקומית ואגרת רישוי שמממנת את רשות השידור. אלה הוצאות שכר שאינן נכללות בתקציב המדינה. כלומר עלויות השכר של המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות הוא רוב מוחלט של הוצאות המדינה והאזרחים.
בדרך כלל כאשר רוצים לשפר ארגון כלכלי- כדאי לחפש איפה ה”כסף הגדול” ואיפה ה”שומנים”. קיצוץ בשכר המגזר הציבורי ובפנסיות התקציביות או מיסוי שלהן יוסיף מליארדי שקלים בשנה לתקציב המדינה. שם ה”כסף הגדול” וה”שומנים”.
גם אם מחליטים לקצץ דווקא לחרדים, כמה אפשר לקצץ מאברך שמקבל מהמדינה 800 ש”ח בחודש???
הבעיה בכל ארגון היא שלאותם האנשים שמקבלים את “הכסף הגדול” מאוד משתלם לוודא שכל מי שינסה לייעל את המערכת- יפנה למישהו אחר. למשל, הוצאות השכר של בנק ישראל שעוסק ב”מחקרים” על הכנסת המגזר החרדי לשוק העבודה, גבוהות ממליארד ש”ח בשנה עבור מספר מצומצם של עובדים. עלות מימון האברכים בכל המגזר החרדי, שאותה הם מנסים לחסוך ב”מחקרים” גם היא בסכום דומה- אבל הוא מתחלק לעשרות אלפי אנשים. כמה מאות עובדי בנק ישראל עולים למדינה מליארד ש”ח בשנה באופן ישיר, ועוסקים בשאלה איך לחסוך את מליארד השקלים שמושקעים בכל עולם הישיבות. עשרות אלפי אברכים. אילו אותם עובדי בנק ישראל היו יוצאים לעבוד במגזר הפרטי- היו נחסכים סכומים גבוהים לאין ערוך. המשכורות של אותם עובדים היו עוברות מצד ההוצאות של המדינה לצד ההכנסות.

מבחינה חשבונאית- המגזר הציבורי הוא צד ההוצאות במאזן המדינה, מי שמממן את המגזר הציבורי הוא המגזר הפרטי. מפליא שחוקרים במגזר הציבורי, טוענים שהמגזר שיש בו הכי פחות עובדים במגזר הציבורי – הוא זה שחי על חשבון המגזרים האחרים. בעצם לא כל כך מפליא, הסטת תשומת הלב הציבורית נגד מגזר אחר היא אינטרס כלכלי מובהק של עובדי המגזר הציבורי שהמשכורת שלהם גבוהה ללא הצדקה. יש למגזר הציבורי אינטרס לגיטימי להפנות את הזעם הציבורי על נטל המס – לכיוון אחר. הכי קל להסיט את הזעם כלפי השונה והאחר.
הניתוח החשבונאי מוביל אותנו לבעיה נוספת עם הרעיון לשלב את החרדים בשוק העבודה בעזרת תארים. מישהו צריך לשלם את העלויות של המגזר הציבורי ההסתדרותי. המגזר הפרטי, צריך לממן את המגזר הציבורי דרך המיסים, לא כולם יכולים לחיות על הקופה הציבורית. זה המשל המוכר על האיש השמן והאיש הרזה של נתניהו. מסתבר שהאיש השמן (המגזר הציבורי) שרוכב על האיש הרזה (המגזר הפרטי) מפנה אותו לדיאטה (מאשים את החרדים).

בואו נדבר כלכלה- איך מגדילים הכנסות?

עלויות השכר של המדינה הן צד ההוצאות, צריך להגדיל את ההכנסות. אז איך אפשר להגדיל את ההכנסות? טוב ששאלתם: אז כמובן ש”קטרי הצמיחה” של המשק הם ההייטק והגז.
“קטר” ההייטק מביא תוצאות כלכליות יפות בעיקר בגלל שהרגולציה וההסתדרות עדיין לא פגעו בו. חברות הייטק יכולות לגייס גם אדם חסר תואר שעבר קורס ויש לו כשרון ויכולות, בלי שיתבעו אותו בבי”ד לעבודה על כך שקיבל עובד חסר תואר. בחברה ממשלתית יאלצו לקבל בעל תואר.
“קטר” הגז שהתגלה בשנים האחרונות הוא מתנת שמיים, לא כל כך תלוי בנו.
אבל חייבים לזכור ששני הקטרים האלה הם חדשים יחסית ולא בטוח שניתן להסתמך עליהם לאורך זמן. במאות השנים האחרונות, ענף היצוא היציב ביותר של העם היהודי בארץ ישראל היה לימוד התורה. יהודים מכל העולם משלמים מרצונם החופשי על כך שיהודים ילמדו תורה בארץ ישראל. גם כיום עולם הישיבות חי מתרומות. בנוסף לכך, אלפי צעירים מגיעים מחו”ל מידי שנה ללמוד תורה במוסדות חינוך ישראליים. ההכנסות מאותם תושבי חוץ משויכות לענף התיירות, אבל מה שמביא אותם הנה הוא לא בתי המלון או האטרקציות בישראל, אלא עולם הישיבות המפואר שנבנה כאן משך מאות שנים. מדובר ב”קטר” צמיחה משמעותי וענף היצוא היציב והוותיק ביותר שקיים בישראל. ודאי לא בבעיה כלכלית.

אברך מקבל מהמדינה כ800 ש”ח בחודש, אבל מלגת כולל ממוצעת מגיעה לסכומים של 2000 – 3000 ש”ח, כל ההפרש ממומן מתרומות. עלות ההקמה והאחזקה של הכוללים מגיעה מתרומות. המלגה שמקבל אברך מביאה למדינה יצוא גדול פי כמה וכמה. מבחינה כלכלית- תרומות מחו”ל הן יצוא, תרומות מהארץ הן תשלום עבור שירות. יש כאלה שמעוניינים לשלם להופעה או למשחק כדורגל, ויש כאלה שמעדיפים לשלם עבור לימוד תורה.

איך החוקרים מצליחים להגיע למסקנה שהחרדים אשמים בהכל? מי עובד על מי?

אז איך אותם מחקרים מגיעים למסקנות כל כך חד משמעיות המנוגדות לכל מה שכתוב כאן? המקור העיקרי להבדל הוא ההגדרה מי “עובד” ומהי עבודה. אברך צעיר שלומד מהבוקר עד הלילה, ומביא תורמים מכל העולם ש*בוחרים* מרצונם החופשי לשלם לו כדי שישב וילמד תורה נקרא בעיניהם אדם שאינו עובד. חוקר בבנק ישראל שעובד עד 4 ומקבל עשרות אלפי שקלים בחודש, ופנסיה תקציבית כדי לשכנע שהבעיה של ישראל היא המגזר החרדי, והמגזר הפרטי *נאלץ* לממן אותו בכספי המיסים, נקרא עובד. מערכת חינוך מפוארת שמכניסה תיירות ומטבע חוץ נחשבת הוצאה ובעיה כלכלית, ומגזר ציבורי שמכביד על התפתחות המשק וגורם בעצמו לנטל המס הכבד בישראל, נקרא תחום כלכלי שחשוב לצרף אליו עובדים נוספים.
בנוסף, “מחקרים” רבים פשוט מאוד בוחרים את הנתונים שנוחים להם. האוכלוסיה החרדית צעירה הרבה יותר מהאוכלוסיה הכללית ולכן ההוצאות על חינוך וקצבאות ילדים בה גבוהות יותר. באוכלוסיה מבוגרת יותר ההוצאה על בריאות וקצבאות זקנה גבוהה יותר. באופן מפליא ברוב חישובי השנאה יש בעיקר הוצאות על חינוך וקצבאות ילדים ולא הוצאות בריאות וקצבאות זקנה. מחקר אקדמי עם הטיה בוטה כזו לא היה עובר באף מחקר בנושא אחר.

כמה שירותי שיפוט ושיטור צורכים החרדים? האם הם נהנים מתקציבי התרבות להבימה ולפילהרמונית? מהתמיכה בספורט ובניית אצטדיוני כדורגל? זו המשמעות של דמוקרטיה: יש פרלמנט ומחליטים יחד. לדעתי נכון להוריד מיסים ולהפחית את השירותים והתקציבים הממשלתיים לכולם. אבל מי שטוען שמגזר מסוים מקבל יותר בגלל צבע הכיפה שלו עוסק בשנאת השונה ברובד הרדוד ביותר ומתחבא מאחורי נתונים מעוותים לחלוטין וניתוחים כלכליים חסרי בסיס.

אז כל המחקרים שטוענים שהחרדים הם הבעיה העיקרית במשק הישראלי טועים? איפה הטעויות העיקריות בניתוח?

מבחינה אקדמית, יש כאן משתנה מתווך שלא נלקח בחשבון (גיל), הטיית ביתיות (home bias) שנובע מהפוזיציה של החוקרים, בחירה מגמתית של הנתונים וניתוח מניפולטיבי שלהם. כאשר לוקחים בחשבון את המשתנה המתווך- הגיל החציוני, הניתוח הכלכלי הפוך לחלוטין.

בכל העולם ובכל אוכלוסיה קיים מתאם בין הגיל להכנסה וגם לצמיחה. לאוכלוסיה בוגרת יותר יש הכנסות גבוהות יותר – אך צמיחה נמוכה יותר. הצמיחה הגבוהה בישראל ביחס לעולם המערבי, נובעת מגיל האוכלוסיה הנמוך. אוכלוסיה צעירה היא יתרון כלכלי עצום, לא בעיה.
המגזר המזדקן שמלין על העלות של המגזר הצעיר נהנה ממערכת בריאות שמממומנת על ידי הצעירים ובונה על פנסיות שישולמו לו על ידי הצעירים. זו דרך העולם- צעירים עד גיל העבודה ופנסיונרים לאחר גיל העבודה חיים על חשבון האנשים בגיל העבודה. גם בתוך גיל העבודה יש חלוקה- הצעירים מרוויחים פחות מהוותיקים. הטענה שהצעירים יותר חיים על חשבון הותיקים יותר בתוך גיל העבודה מופרכת לחלוטין. מילא שעובד דור א בנמל מרוויח פי כמה מעובד צעיר, הוא עוד מתלונן שהוא משלם יותר מיסים מאותו עובד צעיר???

מבחינה חשבונאית יש במחקרים האלה עיסוק בסעיפים חסרי משמעות חשבונאית, (עלות הישיבות זניחה ביחס לתקציב) וערבוב בין סעיפי הכנסה והוצאה.
מבחינה כלכלית יש כאן ניתוח שגוי של גורמי הצמיחה במשק, ושל החשבונאות הלאומית, והיעדר ראיית טווח ארוך.

בואו נדבר על המינוחים

בחישובי השנאה ה”כלכליים” נגד החרדים מציגים מציגים את התמיכה האוניברסלית בבעלי הכנסה נמוכה כניצול של החרדים את הציבור הכללי.

אילו היו משתמשים במונח האמיתי “עניים” וטוענים שהעניים מנצלים את העשירים- היו מעיפים אותם מכל במה אפשרית

אילו הי משתמשים במונח “צעירים” וטוענים שהצעירים מנצלים את המבוגרים – אף אחד לא היה מקשיב להם

בנוסף לכך מחקר המאשים אוכלוסיה מסוימת בתחלואי החברה אינו עומד בכללי האתיקה האקדמיים. נסו להחליף את המילה “חרדים” ב”שחורים” התוצאות המחקריות יהיו דומות, התוצאות של פרסום מחקר כזה יהיו פסילה אתית.

מי ביקש עזרה? לא רוצים טובות

המדד הטוב ביותר לשאלה מי מרוויח ממי היא השאלה מי מעוניין בהתערבות הממשלה ומי לא. באופן די עקבי, גם בסקרי דעת הקהל וגם בפועל, הציבור החרדי אינו מעוניין בהתערבות של הממשלה. “לא מדובשך ולא מעוקצך”. התמיכה בעניים היא חלק מההצדקה לגודלו והיקפו של מגזר ציבורי. המגזר החרדי שמודר באופן מובנה מעבודה במגזר הציבורי- אינו מעוניין באותה התערבות.

מיהו חרדי במחקרים?

באותם “מחקרים” יש תופעה מדהימה נוספת: אצלם ההגדרה לציבור החרדי מאוד ברורה- אין אצלם רצף. אין אצלם הבדל בין חסידי סאטמר שלא מוכנים לקבל שקל אחד מהמדינה ואפילו חשמל מייצרים בגנרטורים, לבין יוצאי עדות המזרח שאצלם אין ממש חלוקה לחרדי ולא חרדי. אין הבדל בין חרדים מודרניים שמשרתים בצבא ועובדים כולם לבין הציבור הליטאי שממשיך ללמוד עד גיל מבוגר. שנאת השונה שלהם מחברת כל בעל כיפה שחורה. המגזר החרדי מורכב ממגזרים שונים בעלי אופי שונה ומאפיינים כלכליים שונים לחלוטין. הניסיון להציג גרפים ונתונים מפולחים לפי צבע הכיפה יכול לתת כיווני חשיבה כלליים, לא יותר מזה. כאשר רואים מאמרים עם גרפים ונתונים מדויקים בנושא הזה, זה כבר גובל בשרלטנות. זו הסיבה שאני ממעט כאן בהבאת נתונים מדויקים (ממש לא חסר) השאלה היא הפרשנות. הצגתי כאן הסבר מדוע הניתוחים בכל המאמרים שמאשימים את המגזר החרדי בתחלואי המדינה לוקים בחסר בניתוח כלכלי, חשבונאי, חברתי ודמוקרטי.

בשורה התחתונה- למי יש אינטרס בשנאה?

האם יש כאן קונספירציה? ממש לא. יש כאן מאבקי כח ושליטה ואינטרסים כלכליים. זה הגיוני ולגיטימי.
לעובדי המגזר הציבורי בעלי השכר הגבוה יש אינטרס להפנות את ניסיונות ההתייעלות מהם. למפלגות שפונות למגזר החילוני יש אינטרס להציג את המגזר החרדי כמקור לכל הבעיות- קל להאשים את מי שנראה שונה. אבל חשוב לזכור שמדובר בדעות, לא מדובר בעובדות: לא בהיבט כלכלי, לא בהיבט חשבונאי, לא בהיבט אקדמי ולא בהיבט חברתי.

לגופו של אדם או לגופם של דברים?

למי שרוצה לבחור בדרך הקלה ובמקום לחשוב על הדברים עצמם, ולענות לגופו של עניין, יעדיף לחפש את הפגמים במציג הדברים, ולשאול מה הפוזיציה שלי, אז אתחיל בזה שאיני חרדי ויש לי מחלוקת אידיאולוגית תורנית קשה עם התפיסה החרדית. אני בהחלט חושב שיש בה בעיות כמו בכל מגזר ותפיסת עולם. אני עוסק בתחומים כלכליים מגוונים שנים רבות ומאוד מרגיז לראות את ה”ניתוחים הכלכליים” המגמתיים האלה שמונעים מרצון ליצור שנאה וקרעים בעם. נכון, אני מציג כאן ניתוח מוטה לצד אחד, הוא לדעתי נכון הרבה יותר אך לא באופן מוחלט. הבעיה היא שאת הצד השני שומעים כל הזמן, ואף מתייחסים אליו כאקסיומה. אף מגזר לא חי על חשבון השני, בכל מגזר יש תחומים שבהם הוא תורם יותר ולכל מגזר גם יש מגרעות. שנאה, אקסיומות, דעות קדומות ו”מחקרים” מוטים ומגמתיים לא מועילים לאף אחד, וחשוב להעמיד אותם במקומם.

ועכשיו, רגע לפני שאתם שואלים את עצמכם איך זה הגיוני שכל החיים שלכם שמעתם שהחרדים חיים על חשבון המדינה ופתאום בא כלכלן אחד ואומר הפוך מכולם, קחו לכם תרגיל מחשבתי על עצמכם. תמיד אמרו לכם שהחרדים הם אוכלוסיה סגורה ושמרנית שחבריה עוברים שטיפת מח. אז נסו לבחון את עצמכם: מתי בפעם האחרונה קראתם עיתון חרדי? אם לא קראתם, ולא שמעתם ניתוח כלכלי מהסוג הזה, אולי גם אתם לא כל כך פתוחים? אולי זו הסיבה שלא שמעתם דעות כאלה בעבר?

אולי דווקא לכם שוטפים את המח?

מאתר מסתברא, כאן.

How Lehava Fights Assimilation – Interview

June 16, 2019 13:35

Tell me about yourself:

I studied at ​​Rabbi Meir Kahane’s Yeshiva of the Jewish Idea. I was born in 5729 (תשכ”ט), and I am the proud  father of 8 children, and many grandchildren. My wife, Anat, is also actively involved in the pursuit of activities help Jewish. Over the past few years, I have been busy saving girls who are in relationships with gentiles.

Why was Lahava organization established? Can you share some background?

We established Lahava to prevent assimilation in Israel. After actively trying to rescue Jewish Girlsת who were already in active relationships with Arab men, I felt the need to figure out a way to preemptively reach these girls before they embark on these relationships. It was crucial to do everything possible to prevent this from happening by raising awareness about the dangers of assimilation, to try to spread the word and warn about assimilation in places where it is common: supermarkets, shops that employ minorities, girls during their Sherut Leumi service, beaches, leisurely and recreational activities.

In the past, the stories of assimilation came from Jews of the Diaspora. Exposed and influenced by the culture of non-Jews among whom they lived. In recent years the phenomenon of assimilation has also taken place here, in our Holy Land, in numbers unheard of. Lahava has already managed to reach and rescue thousands of girls, and every day we receive additional requests.

For girls serving in Sherut Leumi alone, we hear dozens of cases of girls who met and began relationships with non-Jews. For each girl that comes to us, we hear information about several more girls.

How do you get reports about a relationship between Jewish Women and Arab Men? And what processes do you go through for prevention?

 We do not wait for the girls to call for help but we come to them before. Most of the time we are approached by concerned family members or good friends. We have set up a hot line 079-9130000 and we are able to receive inquiries around the clock. As soon as we get the call, we work to reveal and uncover all the possible details about that girl. In most cases, the girls do not cooperate; they do not want severe their connections with their partners. That’s when we call our “wizards”; activists who reach out to these girls at school, at work and convince them to leave their non-Jewish partner.

We employ many professionals in the field whose role is to recognize and identify potential victims. Then the challenging job of persuasion begins. We begin by trying to dissuade the relationship explaining why she should get involved and that this connection comes at a steep cost.

We never give up on any Jewish Woman. We treat each girl as if she were our own daughter. Even if the relationship has already been established, even if she is already married to an Arab and even if she has children,  we still try to convince her to return.

We conduct lectures and workshops in schools and community centers to talk openly about assimilation. At every lecture, we are approached by girls who tell us about themselves or other girls who go out with gentiles.

When we take our message and spread it through the media and social networks, to publicize the dangers of assimilation, we receive a flood of requests for help. If there are those who masquerade as Jews to attract girls, we make sure to distribute the names of the impostors so that other girls will be mindful and careful. In places where there is a recurring occurrence, we advertise and continue to make attempts to warn and save these girls. Wherever and whenever possible, we work to raise awareness.

Can you tell us short stories about successes?

I’m going to tell you about “N”. About one month ago, we received a call from a tearful mother who told us that her daughter was just about to get married to an Arab, whom she met as a cashier in a supermarket chain in Jerusalem. “I have tried everything, I do not know what to do.” We sent one of our employees to the wedding disguised as a waiter. Before the ceremony, a conversation with the bride began. After many hours of conversation, the girl decided to cancel the wedding and she broke off all contact with that same Arab.

Meet “H”.  We’ve been working with her for many years. She had a serious relationship with an Arab, broke up, but after a year she went back to him. Two years, and two children later she again reached out to us for help. We asked Rabbi Lior for advice, and he gave us a “psak” that we MUST help her again to save the children. We moved her to a safe hiding place in one of our communities. Thank G-d, she has acclimated well back into our community. She also helps save other women. Today, when we see her son studying in a religious pre-school, walking with a kippah, we know that we have saved another complete world.

Continue reading…

From Lehava U.S., here.

HXC: One Early Intervention For Corona Israeli Government Doctors Are Busy Denying

When Politics Corrupts Science

by Jonathan Rosenblum
Mishpacha Magazine
September 2, 2020

How politics polluted our search for a COVID cure

Lawrence Krauss writes in the Wall Street Journal (“The Ideological Corruption of Science,” July 12) how as a young physics professor at Yale, he and his colleagues in the hard sciences looked with bemusement at the dominant deconstructionism of the comparative literature department, which denied the existence of objective truth itself. That could never happen in the sciences, they assured themselves, except under a totalitarian regime such as Stalin’s.

That idealized view of science as a separate realm devoted to the pursuit of truth and devoid of all political bias, Krauss notes, is no longer sustainable. In June, the American Physical Society, representing 55,000 physicists, declared a one-day “strike for black lives” to eradicate “systemic racism” in science. No evidence was adduced for the latter, other than the underrepresentation of blacks in the sciences.

One of the day’s activities was to organize a protest campaign that resulted in the removal of physicist Stephen Hsu as vice president for research at Michigan State University. His crimes: his own studies in computational genomics to study how human genetics might be related to cognitive ability, and research by MSU psychology professors that did not support the narrative of racial bias in police shootings.

A distinguished Canadian chemist was censured by his university provost for calling for merit-based hiring, and the editors of a journal that accepted an article by him were suspended. Meanwhile, Francis Collins, the director of NIH, declared that he will no longer attend scientific conferences where white males, like him, predominate, regardless of their professional merit.

The pure objectivity of science is further clouded by fact that scientists are also human beings, prey to normal human temptations, such as the billions of dollars at stake in the race to produce medical cures or the quest for academic advancement. In 2005, Stanford professor Dr. John Iaonnidis published a paper titled “Why Most Published Research Findings are False,” analyzing how bias creeps into study designs; it quickly became the most downloaded article in the history of the Public Library of Science. And in 2014, his group argued in the Journal of the American Medical Association that 35 percent of the results of controlled clinical trials could not be replicated upon reanalysis of their raw data.

THE POLITICALLY CHARGED field of climate science has been beset by data manipulation by leading research centers. And now there is evidence that politics has crept into the search for cures to COVID-19, argues Dr. Norman Doidge in a lengthy article in Tablet, “Hydroxychloroquine: A Morality Tale.”

On March 21, President Trump tweeted that a combination of hydroxychloroquine (HCQ) and azithromycin might be a real “game changer” in treating COVID-19. Since that moment, the mainstream media, led by the Washington Post and CNN, has trumpeted every piece of evidence that HCQ is ineffective against COVID-19 and/or potentially dangerous, and downplayed or ignored all evidence to the contrary, in order to establish that Trump is a dangerous idiot. The MSM has, uniquely in the history of pandemics, engaged in what Doidge terms “unwishful thinking” — fervently hoping that a drug with the potential to save tens of thousands of lives, at a low cost, and without dangerous side effects, would turn out to be a bust.

Now, I would not recommend getting one’s medical information from the president’s Twitter feed. And his tweet was, in any event, premature. At most, there was, at the time of his tweet, tantalizing evidence of a “proof of concept.” A study from China published in Nature, a respected science journal, showed that HCQ inhibits COVID-19 in cells in test tubes. As often happens in medicine, the idea of testing HCQ arose when front-line physicians in Wuhan noticed serendipitously that none of those admitted to hospital for COVID-19 were being treated with HCQ for diseases of the connective tissues.

In May, however, Dr. Didier Raoult, the most cited microbiologist in Europe, and a researcher with long experience repurposing existing generic drugs for new diseases, published a study of 1,061 COVID-19 patients given a combination of HCQ and azithromycin, which showed that over 90 percent showed a significant decrease in viral load over the course of treatment. Around that time, a survey of 6,000 front-line physicians in 30 countries showed that a large plurality — 37 percent — chose HCQ, out of 15 possible medicines, as the best response to a diagnosis of COVID-19.

But a non-peer-reviewed Veterans Administration study, a month after President Trump’s tweet, showed a much higher percentage of patients treated with HCQ died than those who were not treated with it. The CNN headline trumpeted: “No Benefits; Higher Death Risks.”

That VA study, however, proved highly flawed. It had ignored a crucial confounding factor: Those patients receiving HCQ in the study were much sicker than those who did not. At that time, HCQ was only approved for use as a desperation measure for seriously ill patients. Dr. Anthony Fauci was still recommending doing nothing for patients quarantined at home.

Yet no proponent of the HCQ-azithromycin combination had ever suggested it is anything more than an early intervention remedy to reduce the viral load and thus the severity of the disease. No one ever proposed it was a wonder drug that could repair failing organ systems at a late stage of the illness.

If the VA study was flawed, sister studies published in Lancet and the New England Journal of Medicine, two of the world’s leading medical journals, and whose lead author was an eminent Harvard professor, constituted, according to Lancet editor Richard Horton, “monumental fraud.” The studies, which purported to be based on data obtained from 96,000 patients on six continents, showed a 30 percent higher mortality rate for patients treated with HCQ and a greater danger of adverse cardiac events. But when 100 scientists around the world wrote to Lancet seeking the underlying data, the studies’ authors immediately withdrew the two articles.

By labeling the articles a “monumental fraud,” Lancet’s editor sought to divert attention from the no less monumental failure of the peer-review process. Anyone with even a rudimentary knowledge of medical record-keeping, argues Doidge, would have been extremely skeptical that there existed comparable data sets from around the world. (Incidentally, the week before publishing the study, Lancet called editorially for Trump’s defeat in November.)

DEEPLY FLAWED, EVEN FRAUDULENT, negative studies of HCQ do not establish either its efficacy or safety. But if I tested positive for COVID-19, I would not hesitate to take the HCQ-azithromycin combination.

HCQ has been in use for 65 years and has been given to at least one billion people to treat malaria and lupus. Physicians know what dosages are safe. Yale Medical School epidemiologist Dr. Harvey Risch terms the risk from proper doses, administered over a ten-day period, negligible — 9/100,000. In addition, it is cheap — sixty cents per tablet — and can be taken at home with water.

No doubt other early intervention drugs will be developed: No single drug is appropriate for every patient, and the possibility of better drugs is always there.

On July 1, the Henry Ford Medical Center in Detroit published in the International Journal of Infectious Diseases a study of patients in which the severity of illness was fully taken into account, which showed that HCQ reduced the mortality hazard (mortality over a fixed period of time) by 66 percent. Another study from Italy at the end of July found the same 66 percent reduced mortality rate.

And yet Margaret Sullivan, the Washington Post’s media critic, opened her July 31 column (nearly a month after the Henry Ford study was published), ridiculing “fringe doctors spouting dangerous falsehoods about HCQ as a COVID-19 wonder cure.” She was engaged in “unwishful thinking” that Donald Trump would prove right about something.

Doidge’s enumeration of the multiple errors of experts and institutions we trusted to help us solve our most pressing scientific and medical problems includes “academics who increasingly see all human activities as ‘political’ power games, and so in good conscience can justify inserting their own politics into academic pursuits and reporting.”

What, for instance, besides “implicit bias,” at a minimum, can explain a presumably intelligent Harvard medical school professor making the following self-contradictory statements in one breath: HCQ is possibly dangerous, and we must save it for patients suffering from lupus or rheumatoid arthritis. Be wary of the experts.

From Jewish Media Resources, here.

From Goyim Claiming ‘Jews Spreading Disease!’ to, well… ‘Jews Spreading Disease!’

Anti-Semitic Democrats Blame Orthodox Jews For The Coronavirus

October 13, 20202:45 pm

“I have to say to the Orthodox community tomorrow, ‘If you’re not willing to live with these rules, then I’m going to close the synagogues,’” Gov. Andrew Cuomo told religious Jews.

His basis for the decree was a photo of mourners who weren’t practicing social distancing at a funeral. But the photo of a crowd of Orthodox Jews on Cuomo’s slide was from 2006.

It was a very different message than Cuomo’s condemnation of bigotry when he had insisted, “There is zero evidence that people of Asian descent bear any additional responsibility for the transmission of the coronavirus.” The new message is, don’t blame the Asians, blame the Jews.

They did go to a funeral in 2006.

Cuomo was picking up where Mayor Bill de Blasio had left off in his infamous tweet targeting Orthodox Jews. “My message to the Jewish community, and all communities, is this simple: the time for warnings has passed,” the New York City leftist boss had raged.

Medieval bigots blamed the Black Plague on Jews poisoning wells. Modern Democrats blame the coronavirus on the Jews. Despite the plague of media narratives accompanied by photos of Chassidic Jews praying or mourning, there’s as little evidence for the latter as for the former.

Cuomo’s threat to synagogues was prompted by a supposed resurgence of the virus. De Blasio had already announced that the spike in the targeted areas would lead to school and business closures. Except that a number of those areas have African-American, Latino or Asian majorities. But instead Democrats and the media have focused in on the “Jewish” areas.

And even those “Orthodox Jews” areas are far from a homogenous monocultural community.

Chassidic Jews, a subset of Orthodox Jews, may stand out, but so do the Amish. So-called “Chassidic neighborhoods” in Brooklyn are actually made up of the usual New York mix of African-Americans, Latinos and assorted immigrant groups, including Muslim immigrants.

Coronavirus deaths among Asians in New York have been twice as high among whites and approaching five times as high among Latinos and African-Americans. New York City’s worst death rates were not in Borough Park or Williamsburg, but in a Bronx neighborhood, in East New York, in Flushing, Queens, in Far Rockaway and in Brighton Beach.

None of those are Chassidic neighborhoods. Only one has a significant Orthodox population.

Nor are the highest positive rates in Orthodox or Chassidic areas. You have to get through five Queens neighborhoods before making it to Borough Park. And Borough Park, and most Brooklyn neighborhoods, except East New York, are far below Queens and Bronx neighborhoods when it comes to cases per population. Borough Park is only the 49th highest ZIP code in actual mortality rates, Williamsburg is in 79th place.

And yet the insistence that the outbreak is an Orthodox Jewish problem is ubiquitous. It pops up in the media and in rhetoric by top Democrats that stigmatize religious Jews for the virus.

The Democrats who rose to denounce scapegoating of Asians have joined in the racism.

The media pumps out stories blaming the outbreak on Orthodox Jews with a cheerful disregard for facts or basic urban geography. The Associated Press rolled out an entire story blaming the outbreak of coronavirus infections on Orthodox Jews, but the only actual neighborhood that it offers statistics for is the “Gravesend section of Brooklyn,” a mostly immigrant area that is not home to a Chassidic community and whose Orthodox Jews are Syrian refugees, but is mostly associated with Italian-Americans, with large populations of Chinese and Russian immigrants.

The media won’t stop claiming that Orthodox Jews spread the virus because they make a convenient boogeyman for its hipster readers who despise traditional Judeo-Christian religions.

The New York Times, which has run the most articles blaming Orthodox Jews for the outbreak, has linked them to cultural lefty hobgoblins like opponents of vaccines and Trump supporters.

“N.Y.C. Threatens Orthodox Jewish Areas on Virus, but Trump’s Impact Is Seen,” one New York Times headline read.

The power of othering is that all your hatreds and fears can be projected onto those who are different. And despite all the politically correct lectures on race and hate, the Times needs its own others to hate. The most obvious “tell” is that when the Times writes about any other group, it quotes members of the community, but when it writes about Chassidic Jews, it turns to opponents and critics of the community who are happy to nod along to the negative coverage.

That’s why a rise in positive test results in a Chinese area isn’t a story, a rise in a black area is a story about racism and inequity, but a rise in an Orthodox Jewish area is a story about ignorant religious fanatics who support Trump, insist on praying and don’t trust the medical experts.

The Orthodox Jewish community has suffered from the virus, as have many other groups. It’s no more at fault for it than they are. It isn’t unique because more Orthodox Jews have come down with the virus, but because they make a convenient scapegoat for the failures of Democrat officials like Cuomo and de Blasio, for the blatant flouting of their rules by rioters and hipsters.

Chassidic Jews, in particular, are stereotypically “other” with strange garb, incomprehensible beliefs, accents, large families and long beards, but they’re white enough that hating them is socially acceptable for progressives who can act out their xenophobia without feeling guilty.

Even before the pandemic, the media was eager to provide a platform for every special interest out to bash Orthodox Jews, from the YAFFED campaign by leftists against religious Jewish schools to opponents of circumcision to animal rights cranks campaigning against Kosher meat.

The new coronavirus anti-Semitism relies on the same stereotypes and slurs: Orthodox Jews are ignorant, superstitious, flout authority and need to be saved from their backward ways. These are the progressive prejudices that permeate the media’s coverage of Orthodox Jews. And it’s part of the reason why Orthodox Jews are a Republican constituency in presidential elections.

Bigotry isn’t just about the pleasures of hate. It’s how those in power redirect blame for their crimes and failures, and a means for those who hate to gain a false sense of power and control.

Blaming the upsurge on an outside group creates a false sense of security for everyone else.

And when it’s no longer possible to pretend that the upsurge is limited to Orthodox Jews, then they can still be blamed for having caused it with their weddings, funerals and their prayers.

Best of all, none of the newfound bigots will blame Cuomo or de Blasio.

The two top Democrats who mishandled the pandemic in the worst ways possible, while spewing lies, excuses and smears at their serial press conferences, won’t be held accountable.

And that’s why every time things get worse, Cuomo and de Blasio will blame the Jews.

Daniel Greenfield, a Shillman Journalism Fellow at the Freedom Center, is an investigative journalist and writer focusing on the radical left and Islamic terrorism.

{JNS}

From Matzav.com, here.