ללא מחבר No Author

‘The Most Basic Question Is Not What Is Best, but Who Shall DECIDE What Is Best’

Thomas Sowell: A Beacon of Reason in a Nonsensical World

25 quotes from one of America’s most prolific intellectuals.

Jon Henschen | January 31, 2018

When I hear the name Thomas Sowell, it gets my immediate attention. Dr. Sowell, recently retired from his position as Senior Fellow at Stanford University’s Hoover Institution, is an American economist turned social theorist, political philosopher, and best-selling author.

 

Born in North Carolina in 1930, Sowell grew up in Harlem, New York. He dropped out of high school at age 17 due to financial difficulties and problems at home, but went on to serve in the United States Marine Corps during the Korean War.  Following the war, he received a bachelor’s degree from Harvard, graduating Magna Cum Laude in 1958. The following year, he received a master’s degree from Columbia University. In 1968, he earned a Doctorate in Economics from the University of Chicago.

 

Sowell served on the faculties of Cornell University and University of California, Los Angeles, and also worked for think tanks such as the Urban Institute. He has written more than 30 books and is a National Humanities Medal recipient for innovative scholarship which incorporated history, economics and political science.

 

What I appreciate most about Mr. Sowell is his unique perspective as an African-American conservative with libertarian leanings who came of age during the Jim Crow era.

 

The best way to experience Sowell is to view a sampling of his many famous quotes and dialogues. Here are 25 quotes to make you think.

 

 

Education

 

1. “Too much of what is called ‘education’ is little more than an expensive isolation from reality.”

 

Health Services

 

2. “It is amazing that people who think we cannot afford to pay for doctors, hospitals, and medications somehow think that we can afford to pay for doctors, hospitals, medications and a government bureaucracy.”

 

On Government & Politicians

 

3. “The real minimum wage is zero.”

 

4. “The most basic question is not what is best, but who shall decide what is best?”

 

5. “Socialism in general has a record of failure so blatant that only an intellectual could ignore or evade it.”

 

6. “The big divide in this country is not between Democrats and Republicans, or women and men, but between talkers and doers.”

 

7. “Capitalism knows only one color: that color is green; all else is necessarily subservient to it, hence, race, gender and ethnicity cannot be considered within it.”

 

8. “If you have been voting for politicians who promise to give you goodies at someone else’s expense, then you have no right to complain when they take your money and give it to someone else.”

 

9. “The first lesson of economics is scarcity: There is never enough of anything to satisfy all those who want it. The first lesson of politics is to disregard the first lesson of economics.”

 

10. “Balanced budget requirements seem more likely to produce accounting ingenuity then a genuinely balanced budget.”

 

11. “It is hard to imagine a more stupid or more dangerous way of making decisions than by putting those decisions in the hands of people who pay no price for being wrong.”

 

12. “Whenever a problem is proclaimed in the media there will almost invariably be a solution proposed in politics. Often the solution is worse than the problem.”

 

13. “You will never understand bureaucracies until you understand that for bureaucrats procedure is everything and outcomes are nothing.”

 

 

On the Workplace

 

14. “People who enjoy meetings should not be in charge of anything.”

 

15. “Talkers are usually more articulate than doers, since talk is their specialty.”

 

16. “The least productive people are usually the ones who are most in favor of holding meetings.”

 

On Taxes and Entitlements

 

17. “The assumption that spending more of taxpayer’s money will make things better has survived all kinds of evidence that it has made things worse.”

 

18. “Despite a voluminous and often fervent literature on income distribution, the cold fact is that income is not distributed: It is earned.”

 

19. “One of the consequences of such notions as entitlements is that people who have contributed nothing to society feel that society owes them something.”

 

20. “One of the sad signs of our times is that we have demonized those who produce, subsidized those who refuse to produce, and canonize those who complain.”

 

21. “The welfare state is not really about the welfare of the masses. It’s about the egos of the elites.”

 

On Race, Diversity, Multiculturalism

 

22. “Racism is not dead, but is on life support—kept alive by politicians, race hustlers and people who get a sense of superiority by denouncing others as ‘racists.’”

 

23. “The next time some academics tell you how important diversity is, ask how many Republicans there are in the sociology department.”

 

24. “What multiculturalism boils down to is that you can praise any culture in the world except Western culture- and you cannot blame any culture in the world except Western culture.”

 

***

 

In Conclusion

 

For those who are in lockstep with a particular political narrative on how they feel the world should be, I leave you with this Thomas Sowell pearl of wisdom:

 

25. “Mistakes can be corrected by those who pay attention to facts but dogmatism will not be corrected by those who are wedded to a vision.”

From Intellectual Takeout, here.

Eretz Yisrael: More Helpful Than Polite!

Hashem Led The Way

Haaretz Hatovah

Real Life Stories and Experiences of Yidden Settling in Eretz Yisroel.

Our Aliyah story is a bit different than others. I guess I can say that we clearly saw Hashem leading us here, as it was not something that was on our radar screen at all. I grew up in Pittsburgh and after marriage moved to Lakewood where my husband learned in Kollel while I worked. As our family grew, so did our appreciation of family relationships, but it was all long-distance and infrequent visits; I did not have married siblings at the time, and my parents were out of the way in Pittsburgh. My husband’s family, however, had all made Aliyah, and by the time we had four children we made up our minds – we wanted to be near them. We considered the pros and cons, and decided that as long as I would be able to find a job, we could put it together. Happily, my boss told me I could continue my computer programming position with them while living in Eretz Yisroel. I didn’t worry further as I knew that many have such arrangements.

We contacted Nefesh b’Nefesh and although they were very helpful, there was still plenty for us to do. We made a pilot trip, which also served as a job hunt because the day after we sent our lift, I was told that unfortunately, I would not be able to work long distance after all! I made many inquiries, and although I did not get a solid job offer, we were still ready to come and count on Hashem’s continued guidance. The next few weeks were a flurry of shopping, packing, and paperwork. We arrived at the airport with 18 suitcases, 6 carry-ons and 6 personal bags! BH our flight went well, and we really appreciated the NBN welcome committee at the airport! Equally impressive was the welcome we enjoyed from neighbors and family. Our apartment wasn’t ready, and amazingly a neighbor we only met when we arrived offered to store our luggage in their apartment. We spent the next couple of days with a sister-in-law, and then began getting furniture and appliances, with the guidance and advice of many.

Pesach was a beautiful Yom Tov spent with family, and shortly thereafter we were zocheh to my getting offered a great job! My employer heard about me through Nefesh b’Nefesh, and their office is a 20-30 minute drive from my home. It is a frum company doing legal transcription; although they employ many legal transcribers who work from home, there is a pleasant office atmosphere.

We’ve been living in Kiryat Sefer for nearly four years. When we came, our b’chor – almost six – began Mechina (precedes first grade); BH he did fine, although he benefited from some tutoring the following year. The younger ones needed even less adjusting; they love school and by now speak to me in Ivrit. I get by, my Ivrit is good enough for figuring out all the bureaucratic stuff and learning how to shop. One thing that makes my life easier is having a car – I need one to get to my job, as that route is not part of the regular bus service. My husband learns in a kollel, and he appreciates the variety in learning styles, and the many kollelim from which to choose. When we first came, he joined the kollel his brother-in-law was in and it was a good starting place. After a while , with the help of friends, he found a kollel more suited to his needs and BH he is shteiging well.

Socially, I love it. We can go to the park almost every day, and have a choice of several within a five-ten minute walk from our home. There are many nice and friendly neighbors, as well as an English speaking young Neshei – their meetings helped me meet other Americans so I have both Israeli and chutznik friends. They welcomed us and invited us to their homes for Shabbos, and after I had a baby they organized meals! Getting together with family for Bar Mitzvas, Yomim Tovim and chofesh is a delight. We very much enjoy the cousins growing up together. And icing on the cake… my brothers learning in yeshiva come to visit! However, I must admit that I see that for people who don’t have family here it is a big mesirus nefesh.

Another attraction: here in Eretz Yisroel they really care. Even birthing is a family/friendly experience. In hospitals in America, you are isolated in your room and you are offered meals, medicine, etc. Here you eat together in a dining room and although you must go to the nurses for what you need, there is more simcha and understanding – and of course fresh kosher food is great! Much of the staff is frum and I found them to be competent, understanding. If you come to an appointment late, they may yell but you will get what you need, versus in America, they are very polite but not very helpful.

To sum up, here I can take advantage of the ruchnius all around, living in a wonderfully inspiring frum community, with classes, and events for women. While it certainly took strength and support from the community and family, it has truly been a wonderful move for us.

-Shoshana Zimmerman – Kiryat Sefer

Written By Tova Younger

This article is part of our Haaretz Hatovah series featuring Yidden living in, settling, and building up Eretz Yisroel. For more info please contact info@naavakodesh.org or visit naavakodesh.org/haaretz-hatovah

From Naava Kodesh, here.

נטיעת עצים בא”י מקרבת את הגאולה

מצוות נטיעת אילנות בארץ ישראל

מצווה לטעת עצי פרי בארץ ישראל. בנטיעה יש כמה מצוות, בנוסף למצוות ישוב ארץ ישראל. נטיעת חמשה אילנות מאכל בארץ ישראל פוטרת את הנוטע מלצאת למלחמה, עד סוף השנה הרביעית. נטיעת עצים בארץ ישראל מהווים את אחד מסימני הגאולה.

מקורות

בפרשת קדושים (ויקרא יט, כג) נאמר “וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל”. חז”ל במדרש דייקו מייתור המילה ונטעתם, ולא כתוב רק שלוש שנים יהיה לכם ערלים, ללמד שיש מצווה לטעם עצים בארץ ישראל[1].

במדרש מסופר שמשה רבינו ציווה את עם ישראל הנכנסים לארץ, לקחת מעדר ולטעת עצים. וז”ל “כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין הה”ד כי תבאו אל הארץ ונטעתם “[2].

כל זה בנוסף למצוות יישוב ארץ ישראל שיש בזה, כמבואר בגמ’ (ב”מ קא, ב) ונפסק בשו”ע (חו”מ קס”ח, א) שיש בנטיעת עצים מצוות ישוב ארץ ישראל.

כך גם נאמר במדרש שה’ מצווה את יצחק אבינו להתיישב בארץ ולטעת בה עצים. על הפסוק “וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ… וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ”[3]. אמרו במדרש שכן בארץ – עשה שכונה בארץ זרע ונטע אילנות[4]:

המשך לקרוא…

מאתר המכלול, כאן.

Against Government Funding of Science – The Facts

Scientific Research by Terence Kealey

The Market Outperforms Statist Alternatives in Science, Too
Wednesday, October 1, 1997
George C. Leef

New York: St. Martin’s Press • 1996 • 396 pages • $75.00 cloth; $19.95 paperback

Americans have come to accept that a vast number of important functions can only be done if they are run by or at least subsidized by the state. According to conventional wisdom, government has to provide lighthouses, bus service, income security, schools, disaster relief, and much more. To that list we should add scientific research. Scientific research, it is generally assumed, is a “public good” that would be underprovided if left up to the market. Therefore, the government needs to supply enough funds to make sure that we don’t miss out on scientific breakthroughs.

Like much that passes for conventional wisdom, this belief is mistaken, so argues Terence Kealey in The Economic Laws of Scientific Research. Kealey, a clinical biochemist at Cambridge University, has penned a thought-provoking book that blends economic theory with the history of science to challenge the idea that we need or even benefit from government support for scientific research. It is a book that buttresses free-market theoreticians, who will no longer have to say, “Well, in theory, there is no reason to believe that we need to subsidize scientific research.” Kealey’s book gives us a detailed treatment of the issue that should prove to be extremely valuable in arguing against this use of tax dollars.

Government funding of science turns out to be no better than government funding of business; the political system can no more pick winners and losers in scientific research than it can in markets for goods and services. A case in point: In 1833, Charles Babbage came up with an idea for a mechanical computing device, and managed to persuade the British government to give him P17,000 for the construction of his so-called “Difference Engine.” After squandering the funds and having produced nothing, Babbage asked the government for more money for a different project, his “Analytical Engine.” When it denied his request, he denounced the government for its “indifference toward science.” Twenty years later, two Swedish engineers managed to build the “Difference Engine” with a grant of less than 5 percent of what Babbage spent. But they found that there was no market for the invention. Politicized science turns out to be just as wasteful as politicized housing, education, transportation, or anything else.

But if government doesn’t fund scientific research, won’t the “free rider” effect kick in and give us too little science? Won’t organizations sit back and wait for others to undertake the basic research and then jump in to capitalize on it, getting a “free ride”? Like other claimed “free rider” problems that ostensibly call for some coercive “solution,” the supposed need for government involvement in science disappears upon close examination. Kealey argues that scientific knowledge is never free. A firm can’t keep up with, much less utilize current science unless it maintains a scientific staff that is working in the field. And there is no more need for the state to subsidize a firm’s costs of acquiring scientific knowledge that might prove profitable than there is for it to subsidize the acquisition of any other kind of useful knowledge.

Moreover, the author argues, government funding of science may well be a negative-sum game. Governmental money does not augment private scientific spending; it replaces it, often at more than a one-to-one ratio. Thus, we get less scientific research that someone thought held enough promise to justify voluntary expenditure (i.e., was expected to pass the test of the market) and more scientific research of the sort that appeals to federal grant administrators. That is a bad trade-off indeed.

The Economic Laws of Scientific Research also obliterates the “market failure” argument used to justify government intervention. There is no defect in the market for scientific information that requires us to tax the populace, send money off to Washington, and then rely on bureaucratic granting agencies to make the optimal use of it by shipping it off to scientists who want support. We would be better off if we took the government out of the loop.

Terence Kealey has written a witty, well-argued book showing for the nth time that the market outperforms its statist alternative. An excellent addition to the literature of market success and government failure.

George C. Leef

George Leef is the former book review editor of The Freeman. He is director of research at the John W. Pope Center for Higher Education Policy.

From FEE, here.

ט”ו בשבט – החגא השבתאי\חסידי

ראש השנה לאילן, הלא הוא שבתי צבי

רק במאה ה-18 החל ט”ו בשבט להיחשב מועד חשוב בלוח השנה היהודי. הסיבה היא ש”ראש השנה לאילן” נתפש על יד השבתאים כחגו של משיחם שבתי צבי, והם המציאו טקסים מיוחדים למועד זה, ובהם אכילת פירות, שירות ותפילות, שנועדו להשלים את התיקון ששבתי צבי החל בו, ולקרב את הגאולה השלמה

רק במאה ה-18 נקבע ט”ו בשבט כמועד חשוב בלוח השנה היהודי, בהשפעת ספר “חמדת ימים”, שנדפס באיזמיר בשנים תצ”א-תצ”ב (1732-1731). בספר מופיע תיאור של סדר ט”ו בשבט, ובו אכילת פירות, תפילות, כוונות קבליות וקריאת פסוקים ומאמרי זוהר. על פי התיאור הזה נערך ספר “פרי עץ חיים”, שנדפס לראשונה בשאלוניקי בשנת תקי”ג (1753) ונדפס במהדורות רבות במאות ה-18 וה-19. בהשפעת שני הספרים התחבבו מנהגי ט”ו בשבט בקרב קהילות רבות – בעיקר קהילות ספרדיות, אך גם חסידי מזרח אירופה. מאז צבר החג תאוצה: בשלהי המאה ה-19 אימצו המתיישבים הציונים בארץ ישראל את ט”ו בשבט ונתנו לו משמעות לאומית-חקלאית; בשנת 1908 קבעה הסתדרות המורים את ט”ו בשבט כחג הנטיעות לילדים, ובאחרונה נפוץ החג בשילוב חומרים ישראליים מודרניים.

ט”ו בשבט נזכר במשנה (ראש השנה א, א) כ”ראש השנה לאילן”. חכמים קבעו שאין לגזור ביום זה תענית ולומר תחינות, ועדויות מן המאה ה-16 וה-17 מלמדות שהאשכנזים נהגו לשחרר בו את התלמידים ולהרבות באכילת פירות. אולם מעבר לכך לא נהגו עד המאה ה-18 מנהגים מיוחדים. אזכור ראשון של סדר לימוד לט”ו בשבט מופיע בדברי ר’ משה חגיז, המובאים בספר “ברכת אליהו” לר’ אליהו מאולינוב, שנדפס בוואנזבק בשנת תפ”ח-1728 (על כך למדתי מיהודה ליבס). לדברי חגיז, מנהג רבותיו וסבו, ר’ משה גאלנטי, היה לאכול ט”ו פירות בליווי קריאת ט”ו הפרקים של מסכתות פאה, ביכורים וראש השנה.

ספר “חמדת ימים”, שנדפס שלוש שנים מאוחר יותר, מכתיב טקס מורכב יותר, ומעניק משמעות קבלית לט”ו בשבט. לדבריו, “ראש השנה לאילן” מכוון ל”אילן הקדוש”, “עץ החיים” הוא ספירת תפארת. ספר “חמדת ימים”, שזהות מחברו אינה ידועה, מציג טקס מיוחד לט”ו בשבט, שיש בו אכילת פירות ותפילות, כוונות קבליות וקריאת פסוקים, משניות ומאמרי זוהר. תכלית סדר ט”ו בשבט, על פי ספר “חמדת ימים”, הוא תיקון החטאים שפגמו בעולם העליון – אכילת פירות בלא ברכה, שפיכת זרע לבטלה, ובעיקר אכילת פרי עץ הדעת על ידי אדם הראשון. תיקון ט”ו בשבט מכוון להעלות את ניצוצות הקדושה שנתפזרו על ידי חטאים אלה, לכלול אותם חזרה ב”הדר עץ החיים” ולהביא בכך לגאולה.

הופעתו של סדר ט”ו בשבט בספר “חמדת ימים” מעלה את האפשרות שמקור המנהג הוא שבתאי. כבר במאה ה-18 זיהה ר’ יעקב עמדן, אויבם הגדול של השבתאים הנסתרים, את אופיו השבתאי של הספר. לדבריו, “הצצתי בו שעה מועטת ונרתעתי לאחורי, אז ידעתי מה טיבו ושמץ מינות ש”ץ שר”י (=שבתי צבי שם רשעים ירקב) המובלעת בתוכו בשקוצים ורמזים אין מספר”. למרות הניסיונות השונים ל”טהרו”, אין ספק שספר רב השפעה זה, הכולל רמזים שבתאיים רבים, מנהגים המיוסדים על תקנותיו של נתן העזתי ואף שלושה שירים מפרי עטו, נכתב על ידי שבתאים (ככל הנראה בני החוג שהביאו אותו לדפוס באיזמיר), ששאפו לרפורמה קבלית של אורח החיים היהודי, בתקווה לקרב את הופעתו השנייה של שבתי צבי ולהשלים את משימתו המשיחית.

עצם הופעתו של סדר ט”ו בשבט בספר “חמדת ימים” אינו קובע בהכרח את אופיו השבתאי של המנהג, שהרי מחבר הספר מביא מנהגים וריטואלים רבים שנוסדו קודם השבתאות. אולם העובדה שט”ו בשבט לא נזכר בספר הזוהר ובכתבי האר”י מעלה את האפשרות שמדובר במנהג שמקורו שבתאי. ר’ משה חגיז, שהוא הראשון שהזכיר סדר לימוד לט”ו בשבט, אמנם היה מן הלוחמים בשבתאות, אולם הוא מציין שלמד מנהג זה מסבו, ר’ משה גאלנטי, שהיה ממאמיני שבתי צבי. עדות לציון ט”ו בשבט בקרב השבתאים מצא החוקר מאיר בניהו, שגילה שט”ו בשבט נזכר בלוח מועדים שבתאיים של ר’ אליהו מוג’אג’ון, חכם שבתאי מחוגו של נתן העזתי, ובסידור של המאמינים שהמירו בעקבות משיחם את דתם לאיסלאם, שכונו בשם “דונמה”.

עדות נוספת לציון ט”ו בשבט בקרב “המאמינים” נחשפה באחרונה במאמר של יוסף פנטון (אשר נתפרסם בקובץ ה”חלום ושברו”, בעריכת רחל אליאור), הדן בכתב יד של אוסף שירים שבתאיים שרובם כתובים בלדינו (ומיעוטם בטורקית), המצוי בספריית הרווארד. סטודנט טורקי ממוצא שבתאי מסר את קובץ השירים לפרופ’ גרהרד קסלר, שלימד סוציולוגיה באוניברסיטת איסטנבול בשנים 1955-1933. לאחר מותו תרם בנו את הקובץ לאוניברסיטת הרווארד. פנטון מציין שבקובץ השירים יש מדור המוקדש לשירי חג ומועד ובכללו שני שירים המיועדים לט”ו בשבט. פנטון אינו מביא שירים אלה, אולם הוא מציין שאחד מהם נדפס כבר בקובץ “שירות ותשבחות של השבתאים”, שיצא לאור בתש”ח.

ספר “שירות ותשבחות של השבתאים” נדפס על פי כתב יד שנמסר ליצחק בן צבי בעת ביקור באיזמיר, בשנת תש”ג, על ידי בני המאמינים שהיגרו לשם משלוניקי. את כתב היד שהועתק במאה ה-18 הכינו לדפוס משה אטיאש, שפיענח ותירגם את השירים, וגרשם שלום, שהוסיף להם הערות. לדברי פנטון, שיר מספר רכ”ז בקובץ, שפורסם על ידי שלום ואטיאש, מופיע בכ”י הרווארד, תחת הכותרת “קאנטי די ראש השנה די אילן”. ב”שירות ותשבחות של השבתאים” מופיע השיר ללא כותרת, וגרשם שלום, שלא צירף הערות לשיר זה, לא עמד ככל הנראה על זיקת השיר לט”ו בשבט. אלא שעיון בשיר מצביע ללא ספק על כך שעיסוקו בסדר ט”ו בשבט.

שיר רכ”ז ב”שירות ותשבחות של השבתאים” הוא תפילה, בלדינו, העוסקת בשבתי צבי ובתקווה לחזרתו והשלמת הגאולה. בין בתי השיר נזכרים פירות שונים, בלדינו ובטורקית, ובכללם זית, דובדבן, תמר, אגוז, תפוח ותאנה. אין קשר בין בתי השיר לבין שמות הפירות, ומכאן מתברר שמדובר בפירות ט”ו בשבט שאת אכילתם מלווה השיר. את סדר ט”ו בשבט השבתאי מסיים הבית הבא:

ישראיל אישפירארה אישטי אליגרייה

אה ש”ץ קיש לה לוס דיל דייה

אי אנוס ייב’ארמוס אינ אהרב’ול די בי’דה

איי איש שוב’ידה נו איי מאז קאיידה

ותרגומו, על פי משה אטיאש:

קוה ישראל לזאת השמחה

לש”ץ (=שבתי צבי) כי הנהו אור היום

אל עץ החיים אותנו ישא

שם זאת עלייה, אין עוד ירידה.

עדות זו מוכיחה שט”ו בשבט אכן נחוג כחג שבתאי, לכבודו של שבתי צבי ובתקווה להשלמת הגאולה על ידו. נראה לפיכך שזו גם משמעותו של סדר ט”ו בשבט שבספר “חמדת ימים”. כדרכו של הספר, הוא אינו מזכיר במפורש את שבתי צבי. אולם קשה שלא לזהות משמעות שבתאית בתפילה המקדימה את סדר אכילת הפירות שבסדר ט”ו בשבט: “וכל הניצוצות שנתפזרו על ידינו או על ידי אבותינו ובעון אדם הראשון אשר חטא בפירות האילן עתה ישובו להתכלל בעוז הדר עץ החיים ויוסר מהם כל רע בכח שמך הגדול היוצא מפסוק ‘חיל בלע ויקיאנו’ (איוב, כ, טו) ובשוב הכל לאיתנו הראשון ולא ידח ממנו נדח (שמואל ב, יד, יד) כי אתה ה’ לבדך מקבץ נדחי ישראל. ובכן את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח ואת קרנו תרום בישועתך וירום הודו ותנשא מלכות על כל העולם כולו”.

השם הגדול היוצא מפסוק “חיל בלע ויקיאנו”, הוא שם “חב”ו”, אחד מ-72 שמות האל שסגולתו, על פי קבלת האר”י (בשער העמידה שבספר “פרי עץ חיים”) היא להוציא ניצוצות קדושה מן הקליפות. התקווה שבכוח שם זה, הניצוצות “ישובו להתכלל בעוז הדר עץ החיים” ומלכותו של המשיח תינשא על כל העולם כולו, אינה אלא התקווה להשלמת הגאולה על ידי שבתי צבי; גם בעל השיר השבתאי לט”ו בשבט מייחל לה ומקווה ששבתי צבי ישא אותנו לעץ החיים, לשם עלייה, שאין אחריה ירידה.

רמזים שבתאיים רבים נוספים נמצאים בסדר ט”ו בשבט שבספר “חמדת ימים”, ובכללם ההמלצה לכוון ל”עץ הנחמד בן ישי חי על האדמה”. דומה שגם כאן, בדומה לשיר השבתאי המציין כי “חי וקים הוא מלכנו הקדוש”, הכוונה היא לשבתי צבי. וכבר ציין יום טוב לוינסקי ב”ספר המועדים”, שהביטוי “העץ הנחמד בן ישי חי על האדמה” עולה בגימטריה, “שבתאי צבי” (בתוספת שתיים, לציון שתי התיבות של המלים שבתאי צבי). השם “אילן” אף הוא כינוי לשבתי צבי, החוזר פעמים אחדות בשירים השבתאיים (שם הוא נדרש גם כסופי התיבות של הפסוק “בכל ביתי נאמן הוא” במדבר יב, ז).

“ראש השנה לאילן” נתפש אם כן על יד השבתאים כחגו של שבתי צבי, והם המציאו טקסים מיוחדים למועד זה, ובהם אכילת פירות, שירות ותפילות, שנועדו להשלים את התיקון ששבתי צבי החל בו, ולקרב את הגאולה השלמה. בהשפעת ספר “חמדת ימים” וספר “פרי עץ הדר”, שזכו לתפוצה רבה, נתפשט חגו של שבתי צבי בקהילות רבות. מקורו השבתאי של סדר ט”ו בשבט לא נעלם מעיניהם של כמה ממפיצי מנהגי ט”ו בשבט, אולם עובדה זו לא פגמה בעיניהם בערכו. המהדיר של ספר “פרי עץ הדר” שיצא לאור באמשטרדם תרי”ט (1859), המליץ בהקדמתו: “ועתה אחי, מקיימי דת, אם יקרו בעיניך דברי בעל חמדת ימים, הנה הבאתי לפניך מנחה חדשה להיות לך לריח ניחוח. ואם תמצא בו פרי שאינו נחמד למראה, השלך הקליפה ואכול תוכו”.

מאתר הארץ, כאן.