Aliyah: The Morbid Aspect

The Aliya Apocalypse is coming

The difference between the situation of Jews in the Diaspora and those in Israel during the corona pandemic has led to a change in the way Diaspora Jews look at the Jewish state, from the Zionists to the haredim to the progressives.

If there is one thing we know about the post-coronavirus era that connects with the post WWII era, it is that we have no idea what the world will look like.. Who will be the winners? Who will be the losers? We do not know what industries will survive and which won’t, which economies will rise, and which will crumble.

One thing we do know for certain: the Aliya apocalypse is coming.

As many have noted, for American Jews, the notion that America is a first-world country, and Israel is some kind of second world country can no longer exist. Sitting in New York hearing the harrowing sounds of ambulances all day and all night, while watching videos of Israelis singing Ma Nishtana from their balconies, can never be erased. The far superior management of the coronavirus outbreak in Israel, while we felt stranded and abandoned by state policies, will never disappear. Haredi Jews in Brooklyn and Rockland County who had seen tens of deaths a day for the past few weeks will never again be able to look down on Israel.

The contrast between the swift and effective action taken in Israel confronting the coronavirus, although it did suffer fatalities – a much lower number proportionately than outside Israel –  contrasted with the slow and inadequate actions taken against it in most states in America, highlights the technological, governmental, and medical superiority Israel has been able to exercise in defense of its citizens. This is something everyone considering making Aliya will now have on their minds. This is not true only of Jews in America. It is also true of Jews in the United Kingdom, France, Italy, Spain, Germany, Australia, and more.

Then comes the economic aspect.

We do not know when economies will go back to function. We do know that many aspects of the economy may never come back. Others will be very hard hit. We do know that the world may be facing the greatest economic depression since the 1930s.

For American Jews it’s a simple choice: would you like to stay here to find out what a full-blown economic catastrophe looks like during an unresolved pandemic, with no guarantee for health insurance, not able to afford your children’s education, or would you like to take your chances and go to Israel? In Israel, you are guaranteed almost free healthcare—which has proven itself far superior and more effective—free or low-cost high-quality Jewish education (and low-cost higher education), and effective public policy (albeit with a civic license to complain and insane politics).

It is hard to imagine this will be a difficult choice. Once the airways reopen, and a ravaged world economy emerges, it is likely we will see an Aliya apocalypse. Americans from all walks of life are likely to find the fast track back to Israel.

Another group that is likely to find their way back are Israeli yordim, those who emigrated to other countries. Many of them decided to take a risk and relocate so they could succeed at building a better standard of life in New York, Florida, Berlin, or Los Angeles. When economic opportunities are at a one hundred year low, when they are guaranteed a better healthcare system, when the world is far less globalized than ever before, many of them are likely to jump on the first flight back to Israel available to them. Many have already.

Every day I turn with horror to the various sites to see if there is anyone I know, a family member, a friend, or a known community leader.

Another change we are likely to see in Israeli-Diaspora relations is between the haredi sector and Israel. My heart bleeds as I think of the dozens who died and die every day in Brooklyn, Rockland County, Lakewood, Kiryas Joel, and more. Every day I turn with horror to the various sites to see if there is anyone I know, a family member, a friend, or a known community leader. Sadly, this happens almost every day and I hope is on a downward trend.

Seeing this happen in our community (I see myself as part of this community in many ways) while sister communities in Israel go almost unscathed – and seeing the IDF helping haredim in Bnei Brak with food and transportation to hotels to save the elderly) is going to change attitudes towards Israel. No longer can Israel be viewed as the Nebach subject of pity and America as the benevolent stable one. There is likely to be a reversal of roles which is likely to impact decision making. More haredi and Yeshivish Jews will see Aliya as a sensible and desirable decision.

I vividly recall standing in my home in New York, at the epicenter of the coronavirus outbreak, getting one of the usual charity calls from Israel. “You know the situation here is very difficult,” was the pitch. I couldn’t even pretend to listen. Hundreds of people were dying in New York and they were asking for sympathy? Thank G-d, they did not need it as much as we do! American Jews will realize that not being the big brother—benevolent uncle Sam—is not much fun.

Earlier this year, Rav Ahron, one of the two current Satmar Rebbes, came from Brooklyn to Israel, greeted by thousands, donating five million dollars to non-Zionist institutions. There was a subtle message about his arrival. The drones on the way to the airport, the private jets, the fancy motorcades, dashing out cash to supporters, all gave a simple message: American dollars can outdo Zionism. Rabbi Mordechai Berkovitch, a leading figure in the Satmar community in America, said it then outright: “the Zionists bought the Jews of Israel for a few dollars, we are going to get them back with millions of dollars. We are going to fight them face to face.”

If indeed this was a battle between the Brooklyn dollar and the Israeli Shekel, the outcome is not looking great for Brooklyn. Time to begin opting for Jerusalem over a beleaguered Brooklyn.

This symbolism is not just true for Brooklyn. Jews in haredi communities in London, Manchester, and beyond will do the same. It is hard to imagine Jewish communities like Antwerp, Belgium, which are now bracing an 85% coronavirus infection rate, soon forgetting how much better off their cousins in Israel were during this period. Israel will become a far more appealing option than ever before.

Progressive Jews won’t fall far behind either. Especially young ones. Reflecting on my days of hitting the job market during the 2008 recession, I can say with certainty there is nothing exciting about hitting a job market in decline. No matter what you think about Netanyahu, he did not abandon his citizens during the coronavirus outbreak just because they didn’t vote for him. Those who lived in blue states during this outbreak felt, although unjustifiably, abandoned and stranded by the federal government. The possibility of a country with nationalized healthcare, effective public health systems, an economy that is open both to the West and the East, is likely to appeal to many young Jews.

During this coronavirus outbreak, we should be thinking about our friends, family, grandparents, and members of our community. We should be thinking about how to get over this 21st century horror alive and well, care for others, and look out for anyone we can. Israel has done so in a spectacular way. For that reason, Israel should also be preparing for the Aliya Apocalypse. Once the airways are open, many Jews will be saying: this year in Jerusalem. Israel should prepare to embrace them.

From INN, here.

האם אי פעם קיבל אליעזר ברלנד ימ”ש היתר הוראה, או שגם זה שקר

חקירה: מי זייף את המסמך שהוגש לבית המשפט בדיון של הרב ברלנד?

עו”ד עמית חדד הציג בביהמ”ש מסמך לפיו מנהיג קהילת ‘שובו בנים’ הוסמך לרבנות – אלא שהוא התברר כמזויף • בעקבות הפרסום נפתחה חקירת משטרה, במסגרתה נגבתה עדותו של עו”ד וחסיד של ברלנד, שחתם על המסמך כ”העתק נאמן למקור”

חרדים 10
כ”ג אדר התש”פ / 19.03.2020 01:56

המשטרה פתחה בחקירת מסמך ההסמכה לרבנות המזויף של הרב אליעזר ברלנד.

כפי שפורסם באתר ‘וואלה’, עורך הדין עמית חדד, המייצג את מנהיג קהילת שובו בנים’ –  המואשם בעבירות עושק, מרמה והלבנת הון – הציג במהלך דיון לבית המשפט מסמך מזויף, בניסיון להוכיח כי מרשו קיבל הסמכה לרבנות וראוי להיקרא בתואר רב.

החקירה מתנהלת במשטרת ירושלים.

לפי דווח באתר ‘וואלה’, במסגרת החקירה נגבו עדויות, ובהן של עו”ד עמנואל קאלוב, מאנשיו של הרב ברלנד, שחתם על המסמך כ”העתק נאמן למקור” – חתימה שעשויה להיחשב עבירה פלילית שדינה מאסר.

עו”ד חדד טען מיד לאחר הפרסום בתגובה ל’וואלה’, כי אם יתברר שהמסמך זויף, הוא ישקול את המשך ייצוגו של ברלנד – אולם עד כה לא התפטר, למרות שהוכח כי מדובר בזיוף.

הבוקר צפוי בית המשפט המחוזי בירושלים לדון בבקשה שהגיש חדד לשחרר את הרב ברלנד  ממעצר בגלל התפשטות נגיף הקורונה.

המסמך המזויף,  שהוצג לשופט בית המשפט השלום בירושלים אלעזר ביאלין, נכתב במקור על ידי הגר”ע יוסף זצ”ל  בעת שכיהן כרב הראשי לישראל בסוף שנת 1979. הוא נושא את התאריך העברי כ”ט כסלו תש”מ, וכך גם את סמל המדינה והלוגו הרשמי של לשכת הרב הראשי.

בין היתר נכתב בו “הריני מאשר בזה כי הרה”ג ר’ אליעזר ברלנד שליט”א למד בבית מדרש לרבנים ודיינים, בעה”ק (בעיר הקודש) ירושלים, ולאחר שנבחן בהלכות איסור והיתר, והשיב בבקיאות רבה ובהבנה עמוקה, קיבל סמיכה לרבנות”. עוד נכתב: “וראוי הוא לכהן פאר כרב בעיר ואם בישראל”.

אלא שהמסמך נכתב במקור אל הרב יוסף פנחסי, בדיוק באותו תאריך, בנוסח כמעט תואם.

המסמך של הרב פנחסי הופץ בפומבי לאחר שעמד למכירה פומבית ב-2016, ועל הנוסח שלו התבססו המזייפים.

בבדיקה נוספת שנערכה מול הנהלת בית המדרש חזון עובדיה ששמו צוין במכתב המקורי עולה כי נוסח מכתב זה יצא רק לתלמידי בית מדרש חזון עובדיה שבראשה עמד הגר”ע  יוסף באותן שנים, והרב ברלנד לא למד בבית מדרש זה. לדבריהם, המסמך מהווה אישור לימודים אך לא הסמכה לרבנות.

מאתר חרדים 10, כאן.

‘Social Contract’?!

Ep. 1370 The Fake Social Contract

SUBSCRIBE TO THE TOM WOODS SHOW

The “social contract,” which we are said to have consented to “implicitly,” is the primary way we hear the state justified. Our opponents on social media seem to consider this a devastating reply, as if we’ve never heard it before. Taxation isn’t theft because we’ve all agreed to it via the social contract, they say. Uh huh. Sure. This episode puts the social contract through the shredder.

Continue reading…

From Tom Woods, here.

מה שווה האקדמיה היום?! – בהנחה שהיה לה עבר מזהיר

ספר חדש:

ספרם של בני הזוג אלמוג הוא צילום רנטגן של מגדל השן האקדמי. הוא חושף את השיטה המצליחה, שהתקלקלה עם השנים, ואת תרבות השקר, ההכחשה והקיבעון שהשתלטה על המוסדות להשכלה גבוהה בעולם.

את אינפלציית הפרסומים המדעיים, שמביאה לירידה מדאיגה באיכות, ברלוונטיות ובאמינות המדע; את הניוון וחוסר העדכניות של מערכת השיפוט והבקרה של המחקר האמפירי; את הסבתם של חברי הסגל באקדמיה לפועלים צייתנים ושחוקים בקו ייצור מיושן; את בזבוז התקציבים והמשאבים הבלתי נסבל; את אובססיית הדירוגים, שגוררת ממשלות ומוסדות למערבולת של הונאה עצמית; את המונופול הציני והחמדנות החזירית של תאגידי המו”לות המדעית; את חוסר המקצועיות של ניהול המוסדות; את הניצול והולכת השולל של המרצים מן החוץ” ותלמידי המחקר; את הכרסום באטרקטיביות של הקריירה האקדמית; את הפיכתם של המדעים ההומניים לג’ברשת של תקינות פוליטית; את הוזלת ערכו של התואר האקדמי; את הדבקות העיקשת בשיטות הוראה שאבד עליהן הכלח ופספוס מהפכת האינטרנט; את הנתק בין תוכניות הלימודים לבין צורכי החברה ושוק העבודה; ואת תכסיסי השיווק והמיתוג שבעזרתם מפתים את הצעירים להירשם למוסדות ולקורסים שפג תוקפם.

אבל הספר הזה אינו רק תמונת מצב מדכדכת של אליטה אינטלקטואלית שמרנית, שעוצמת עיניים מול רוחות הזמן ובוגדת בשליחותה החברתית. לצד הביקורת הנוקבת מציעים תמר ועוז אלמוג חישוב מסלול מחדש ומַעבר למודל רענן של מחקר והשכלה, שמותאם למאה ה־21.

תמר היא מומחית ללמידה והדרכה, ועוז הוא סוציולוג והיסטוריון. שניהם חברי סגל באוניברסיטת חיפה.

עד כאן סקירה.

בדף הפייסבוק של הפקולטה למדעי הרוח באוניב’ חיפה דוקא מפרגנים:

כל ספר שיוצא לאור הוא מיוחד בדרכו, אבל דומה שהספר הזה, שכתבו פרופ’ עוז אלמוג מהפקולטה למדעי הרוח ובת זוגו ד”ר תמר אלמוג מהפקולטה לחינוך באוניברסיטה חיפה, הוא באמת נדיר (וגם אמיץ). ספרם הקודם, “דור ה־Y – כאילו אין מחר” (2016), היה רב מכר ועורר שיח ציבורי נרחב על המאפיינים, הצרכים והקשיים של הצעירים בימינו.

הספר החדש עוסק בעולם המדע וההשכלה הגבוהה ובקריירה האקדמית. הוא מעז לומר את מה שרבים יודעים (ושותקים) ואת מה שרבים אינם יודעים, ועכשיו אולי יתחילו לדבר עליו.

בריאיון למקור ראשון אומרים האלמוגים:

“תואר אקדמי לא נותן יתרון תעסוקתי”

התואר ארוך מדי, הקורסים ריקים, סטודנטים יוצאים לשוק העבודה ללא שום יתרון, הידע של המרצים איננו מחובר לשטח, ומודל ההשכלה שהכרנו עומד לעבור מהעולם. הצצה למחקר פורץ הדרך של צמד החוקרים עוז ותמר אלמוג, שעתיד לטלטל את עולם האקדמיה…

דמיינו לעצמכם שבעוד כמה שנים לא תלמדו תואר באוניברסיטה אחת, אלא תבחרו את הקורסים שלכם מכמה מוסדות במקביל; שתוכלו לצרוך את הקורסים בזמן ובמקום שמתאים לכם; שאולי בכלל לא תזדקקו לאוניברסיטה כדי להתמקצע בתחום מסוים, משום שהמוסד שבו אתם חפצים לעבוד יכשיר אתכם בעצמו.

נשמע סוריאליסטי? אולי, אבל פרופ’ עוז אלמוג, סוציולוג בחוג ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה, משוכנע שלשם אנחנו צועדים. בעוד מספר חודשים הוא עתיד לפרסם מחקר יחד עם אשתו, ד”ר תמר אלמוג, מומחית ללמידה והוראה, שעומד לתקוף חזיתית את כל חוליי האקדמיה.

המשך לקרוא…

מאתר רציו, כאן.

Corona: The Case For Optimism

The least bad prediction of our post-coronavirus future

I recall feeling sorry for New Yorkers immediately after 9/11. I assumed that New York would be seen as a future target of terrorists, and thus a less desirable place to live. I wondered if people would want to work in tall buildings. In those (paranoid) days many worried about terrorists getting their hands on a nuke. Hmm, which city would they target?  (Today, we probably worry too little about that risk.)

How wrong I was!  New York’s real estate market went into a huge boom after 9/11, extending a boom that began around 1980.  (Indeed if the 1970s you gave an individual tens of millions of free dollars to invest in NYC real estate, it would have been very difficult not to become rich.  Ahem. . . .)

Not only were people still willing to work in tall buildings, but in the 2000s it suddenly became trendy for billionaires (who could live anywhere) to buy penthouses 100 floors up in impossibly slim skyscrapers, which looked like they’d topple over in the slightest breeze.

The lesson here is don’t make predictions, especially about the future.  But you wouldn’t be reading this unless you expected some sort of prediction.  So I’ll make the least bad prediction that one can make after a very traumatic experience like 9/11 or Covid-19; nothing will change after the epidemic is over.

We’ll go back to eating in restaurants and flying to Italy on vacation.  Cruise lines will start up again.  We’ll go back to working in offices and learning in classrooms. We’ll get on crowded subways and sit in crowded basketball arenas.  We’ll still buy our cheap manufactured goods from China.

Of course trends that were occurring before Covid-19 will continue to occur.  More online shopping, more Netflix films, and so on.  But a continuation of a trend is not a change caused by Covid-19, indeed it’s evidence of no effect.

Now for two more predictions:

1. I predict that my prediction in this post will end up being wrong.

2. I predict that my prediction will be less wrong than most of the grand sweeping predictions that you see on the internet, from pundits who are much smarter than I am.  And that’s because no matter how smart you are, the future’s almost impossible to predict.  That’s why someone who predicts tomorrow’s stock prices will be similar to today’s stock prices is usually more accurate than the prediction of a much smarter investor who goes out on a limb and predicts sharply higher or lower stock prices tomorrow.

That’s not to say these highly speculative predictions are useless; perhaps they have some value in thinking about what we need to do next.  Just don’t take them as the most likely outcome.  The most likely outcome is the same as what happened after 9/11; no change in the way we live in America.  (Iraq is another story.)  And the most likely outcome is the outcome that occurred in America in 1920 after a far worse epidemic; no change in the way we live in America.

From EconLib, here.