ללא מחבר No Author

Hiroshima and Nagasaki Atomic Bombs Did NOT Save Allied Lives!

Is Doomsday Clock Down to Two Minutes?

A transcript of the Lew Rockwell Show with Peter Kuznick.

June 27, 2019

Listen to the podcast

Rockwell:  Well good morning.  This is the Lew Rockwell Show.  And it’s great to have as our guest this morning Professor Peter Kuznick.  Dr. Kuznick is professor of history at American University in Washington.  He was the founder and he’s the director of the Nuclear Studies Institute at American University.  Author of many books.  Most famously, outside of academia, anyway, his participation in Oliver Stone’s 10-episode series on The Untold History of the United States and co-author of the book that came out from that series.   Both of these things, I must say, extraordinary, extraordinary work.

Professor, you’re a part of the abolition of nuclear weapons, thank goodness.  You’ve devoted much of your life’s work to what happened in Hiroshima and Nagasaki, and trying to prevent other things like that from taking place.  What are you feeling about our — I know the bullet of the atomic scientists, it seems to me they always have the hand about to go to midnight.

Kuznick:  Yes.

Rockwell:  Do you feel that’s the case, as what Trump is doing with Russia or has been doing with Russia?  A very scary business.

Kuznick:  You know, it’s interesting.  Oliver Stone and I just put out the new edition of our book.

Rockwell:  Oh.  Magnificent.

Kuznick:  It just came out.  And we added a 160-page chapter on the end of Obama and the Trump administration.  And what we did was we looked at the way the world was at the end of 2012, when our first book came out.  And that one was more than 750 pages.  The current one is over 900 pages.

Rockwell:  Wow.

Kuznick:  But in late 2012, the world was pretty messed up but the hands of the Doomsday Clock were at eight minutes before midnight.  The big issue was America’s missile defense systems.  The tension between the U.S. and Russia was much, much less than it is now.  The tension between the U.S. and China was much less.

And so if you look at what’s happened in the last six-plus years, when we published our original book to when we came out with the new one, the world has gotten incredibly more hostile, more dangerous.  We’ve gone from the Doomsday Clock being eight minutes before midnight to being two minutes before midnight.  We’ve got Russia doing its biggest war games since the Cold War.  The United States and NATO conducting their biggest war games since the Cold War.  Tremendous tensions between the U.S. and Russia, the worst relationship in decades; the U.S. and China.  The situation with Iran is now again facing a crisis.  The Korean situation is certainly better than it was in late 2017 but is in no way resolved and again ready to blow up at any point.  And not just the U.S. and Russia and China, but we’ve also got the problems between India and Pakistan, which again almost went to war.  They were both bombing each other’s countries again very, very recently.  So the world is looking pretty shaky right now.

So for me, the number-one priority is certainly the nuclear threat.  I approach these things from the standpoint of the existential crisis.  And the major existential crisis for life on our planet right now is still the threat of nuclear war and nuclear annihilation.

But in the long run, we’ve also been threatened with climate catastrophe.  We can get into that, too.

So I think that the world right now is looking very, very bleak, the world situation.  There is no leader and no leaders anywhere who are really speaking for the planet.  You’ve got Trump talking about making American great again and Putin making Russia great again and Xi making China great again and Modi making India great again.  I mean, you’ve got these pygmies at a time when we need some real noble statesmen who are terribly lacking right now.  And so I am very concerned.  And the nuclear threat does keep me up at night.

Rockwell:  You know, to go back to something that you’ve devoted a lot of scholarly work to, the bombings of Hiroshima and Nagasaki, do most Americans still think those were necessary, that those were actually good things when Truman did that?

Kuznick:  Well, you know, that’s hard to determine.  But the latest poll that I’ve seen was a poll a couple of years ago conducted by CBS News.  And that had 43 percent opposing the use of the atomic bombs –

Rockwell:  Oh.

Kuznick:  – and 42 percent supporting it.  Most of the surveys over the years have been something more in the range of 55/45 in favor of the bomb.  But this latest one was much more encouraging.

We know that among women and among younger people there’s greater opposition to the use of the bomb.  It’s mostly the older Americans who continue to accept the mythology surrounding the bomb.  Which Obama doubled down on when he went to Hiroshima.  I had been calling for Obama to go to Hiroshima since the time he got elected.  And he finally, in May of 2016, decided to go.  I was there also at that time.  NHK, Japanese public television, brought me over there to do some shows and commentary while Obama was there.  And Obama, if you remember this speech, his opening line was, “Death fell from the skies in Hiroshima and Nagasaki.”  Death didn’t fall from the sky!  The United States dropped two atomic bombs!

Rockwell:  Yes.

Kuznick:  But then he goes on and he says, “We must look history straight in the eye.”  And he says, “World War II reached its brutal end in Hiroshima and Nagasaki.”  That’s the prevailing myth.  That’s the myth that they’ve been doubling down on since 1945, the idea that the atomic bombs were terrible but they were necessary in order to end the war without a U.S. invasion.  Nonsense.  The invasion was not going to happen.

It wasn’t even the atomic bombs that ended the war.  It was the Soviet invasion of Manchuria and Japan — or the beginning — the surrounding islands.  And as Prime Minister Suzuki says — I think it was August 10 when he was asked why we had to have a surrender so quickly and end the war, he says, “The Russians, the Soviets were already in the Sakhalin, the Kuril Islands.  They’ll be in Hokkaido tomorrow.  When that happens, the foundation of Japan will be destroyed.  We must surrender when we can surrender to the Americans.”  Because they knew that with Americans there was at least a chance that they would be able to keep the emperor.

But the reality is that American policy makers had known that there were two ways to end the war without the bomb.  The first was to ensure the Japanese that they could keep the emperor, which we wanted to do anyway for our own purposes.  Although, Jimmy Byrnes, secretary of state, was opposed to that and convinced Truman that he would be politically crucified if he let the Japanese keep the emperor.  Nobody complained when it finally happened, when we did let them keep the emperor.  And secondly, we knew that the Soviet invasion was going to break the backs of the Japanese resistance.  American intelligence had been saying that for months, as had the Japanese themselves in some of the intercepted cables.  The Japanese Supreme War Council met on May 16th and said that invasion of Japan by the Soviet Union will spell the end of the Japanese Empire.

So we knew that.  Truman knew that.  In fact, Truman refers to the intercepted July 18th telegram as the telegram from the Jap emperor asking for peace.  Truman says he went to Potsdam to make sure that the Soviets were coming in.  And he meets with Stalin, has lunch with Stalin; Stalin assures him that the Soviets are coming in on time.  And Truman writes in his journal, “Stalin will be in the Jap war by August 15th.  Finis, Japs, when that occurs.”  He writes home to his wife, Bess, the next night and says, “The Russians are coming in.  We’ll end the war a year sooner now.  Think of all the kids who won’t be killed.”  And Truman knew this.

So the question for historians really is, knowing that the bombs were militarily unnecessary and morally unjustifiable, why did the United States decide to use them.  And the conclusion that I and others have drawn is that the real target was not Japan.  The real target was the Soviet Union.  We were saying to the Soviets, if you interfere with U.S. plans in Europe or the Pacific, this is what you’re going to get and worse, much, much worse.

Rockwell:  Wow.  And of course, I remember the Chicago Tribune leaked this, that the Japanese were trying to surrender, if only they could keep the emperor and not have him tried as a war criminal and keep him, which as you point out, the U.S. eventually went along with that, and yet refused to accept their offer of surrender, so.

Kuznick:  And one of the things that you probably know, but a lot of listeners don’t, is that the United States had eight five-star admirals and generals in 1945.  Seven of the eight are on the record saying that the atomic bombs were either militarily unnecessary, morally reprehensible, or both.  Admiral Leahy, the chair of the meetings of the Joint Chiefs of Staff, and was Truman’s personal chief of staff, said, “This puts us on the moral level of the barbarians of the Dark Ages.”

But the Americans, one of our myths, a key anchor in our sense of American exceptionalism, is the idea that somehow this was a moral act because it prevented an invasion in which Truman says a half million American boys would have been killed.  It was not.  And it was instrumental in starting the Cold War and began the nuclear arms race.  The scientists, many of them – the Frank Committee, at the University of Chicago Met Lab, had argued against dropping the bomb, even if it would be militarily advantageous, they said, because it could lead to an uncontrollable arms race that could threaten the future of mankind.  And that’s what happened.  We’re lucky to have survived it.

You know, we look at what’s going on now, there’s about 14,000 nuclear weapons left now, 93% controlled by the U.S. and Russia.  But by the mid ‘80s, it had gotten close to 70,000.  I take my students every summer to Hiroshima and Nagasaki, a study abroad class.  And I would find myself, year after year, writing down the same statistic at the Atomic Bomb Museum in Hiroshima that, by 1985, the world had accumulated the equivalent of 1.47 million Hiroshima bombs.  How insane do we have to be?  How many times do we have to be able to kill everybody on the planet before we’re satisfied?

Rockwell:  It’s actually astounding.  Is it just evil?  Are they power mad?  I mean, do you have an explanation or is it just the nature of the state and the imperial state?  What is it?

Kuznick:  I think all of the above.  And there’s a certain kind of – Freud, in his wonderful, beautiful but depressing 1929 book talks about the death instinct.  I mean, why, as a species, do we spend so much more perfecting the means of killing and destruction, the lethality of our weapons, than we do on trying to find peace and economic development and solving the world’s problems?  Why do we have a War Department – now we call it Defense Department – and not a Peace Department?  I mean, why do we not spend any money or any effort or – you know, we put so much of our intelligence and resources devoted to perfecting the means of killing.  It doesn’t make any sense from a human standpoint.

There’s certainly profits to be made.  And we understand, unfortunately, why those who were called the Merchants of Death after World War I, the arms merchants, the arms manufacturers, might want to profit from death.  You know, every time one of those drones goes off, every time a bomb is dropped, every time we have military exercises, that’s putting money into the pockets of some of the most ugly, greedy bastards on this planet.

Continue reading…

From Lewrockwell.com, here.

רב ראשי מטעם יצחק יוסף: אינו-ת”ח שאין בו דעת

על קופים ואנשים – עוד מפניני מרן הרב יצחק יוסף (טור 133)

כ״ג בניסן ה׳תשע״ח – 08/04/2018

בס”ד

לפני כמה ימים ראיתי פתאום לתדהמתי פנינה יוצאת מפורש מפי כהן גדול. מה נאדר היה מראהו של הרב הראשי לישראל מוהר”ר יצחק יוסף שליט”א (בלאאמו”ר הרר”ע יוסף זצ”ל) בשיעורו שזיכה אותנו בחידוש מרנין: הכושים הם קופים (תרגום למי שלא מבין את המילון הישן: כושים הם אפריקאים, או אפריקאים-אמריקאים). ואכן פחד ורחב לבבי למראה מתן תורה זוטא היוצא כמפי הגבורה ממש. ונתקיים בנו מאמרם ז”ל: אין לך אלא חכם שבימיך.

מעבר לכמה חידושים בדיני ברכת “משנה הבריות”, כדרכה של תורה, עבר הרב מעניין לעניין באותו עניין, העמיק חקר בסוגיית הכושים ואף ניפק לנו חוות דעת הלכתית ומדעית מלומדת בדבר תופעות גנטיות נדירות שמופיעות באוכלוסייה זו (הוא כנראה התבסס על ממצאי מחקר שנערך באוניברסיטת “אל המעין” בשיתוף עם האקדמיה על שם “בא גדי קטן” שעל יד מוסדות ביר זית לחקר מדעי המגדר המדויקים, במימון אונסק”ו ונציגות מועצת זכויות האדם של איראן, ולמען החזרת העטרה ליושנה – כלומר לימי הביניים).

אני חייב לומר שכשראיתי את הדברים האוויר נעתק מפי קמעא (כן, תתפלאו, אבל גם זה קורה לפעמים), וחשבתי שפסגת טמטום וגזענות כזאת טרם נכבשה אפילו על ידי הרבנים הראשיים שלנו שליט”א יצ”ו תובב”א ועפ”ל, ולכן הדברים זוקקים התייחסות. רציתי להשתמש במילים חריפות יותר כדי לתאר את הברנש הזה, אבל החלטתי בכל זאת לחכות כדי שהאוויר יחזור לריאותיי המותשות, הדופק יחזור לאיתנו ואירגע קצת. אז חיכיתי, החזקתי מעמד עד עבור החג (וכנראה עברתי על “בל תשקצו”. אם כי אתם רואים שלא יכולתי לחכות יותר מדי), ועכשיו אני כותב.

הקדמה: ביקורות תקשורתיות ופוליטיות על גזענות

כפי שכבר כתבתי לא פעם (ראה למשל בטור 5 וטור 10), נושא הגזענות עובר זילות חמורה במחוזותינו. כל מי שפוצה את פיו באופן שלא מתאים לבון טון האופנתי המקובל בערוץ 2 או בפסגה אינטלקטואלית נישאה אחרת במחוזותינו מואשם מיד בגזענות, חוסר נאורות, בורות מדעית, הדרת נשים, הומופוביות ושאר ירקות מהסלנג העשיר והאינפנטילי של הביקורת החדשה (וה”מדעית” כמובן) של התקינות הפוליטית. דברים תמימים ולגיטימיים לגמרי, לפעמים נכונים ולפעמים לא, משויכים מיד לאגפים החשוכים ההם שאין להזכיר את שמם (הס”מ, ובלעז וולדמורט). תחושות בטן חסרות בסיס ושחר הופכות לקטגוריות ושופטות אנשים ודעות בכיכר העיר. כל המקהלה מצקצקת בשפתיה בכעס וגוערת בחשוך התורן על שהעז להביע דעות כה בלתי נאורות וגזעניות. אוסף בעלי הכרס מזכים אותנו שוב ושוב בפניני כריסיהם על לא עוול בכפנו.

בהערכה זהירה, כ-95% מהמקרים שעולים לשיח הציבורי כגזענות אין להם ולו בדל קשר לגזענות (לשאר ה-5% יש אולי קשר קלוש), ולכן די נמאס לי לשמוע את ה”דיונים” (=הצווחות הצדקניות) הללו. גם אם הדובר שאותו מבקרים אינו תמיד העיפרון המחודד ביותר בקלמר, וגם אם לפעמים הדברים שלו לא ממש מבוססים או נעימים, הדוברים שמבקרים אותו נראים בדרך כלל הרבה פחות מחודדים ממנו. בסלונים שלנו, ביומני החדשות ובתכניות ראיונות חוזרים על ביטויים כמו “הערבים נוהרים לקלפיות”, ה”גרבוזים” וכו’ וכו’, אמירות לגמרי לגיטימיות שאין בהן ולו ריח של גזענות, כאילו היה כאן דגם מובהק וחד משמעי לחושך גזעני ולא נאור. ביטויים אלו הפכו בגלל עדר השוטים הזה לנכסי צאן ברזל, ביטויים שגורים בשפה שמתייחסים לכל הירוד והמיושן בתרבותנו העברית המתחדשת. כעת הם כבר חלק מהסלנג של כולנו, והשיפוט בסאב טקסט הוא מובן מאליו (פלוני אומר: “זה ממש ‘הערבים נוהרים לקלפיות’ “, והאחר מחרה מחזיק אחריו: “הבחור הזה הוא ממש ‘גרבוז’ ” וכן על זו הדרך).

על רקע זה, אין פלא שאוטומטית חשדתי גם בביקורת על יצחק יוסף. הנחתי שגם היא נופלת לאותו פח. כנראה גם שם נאמרו דברים תמימים, וכנראה השוטים שוב נובחים (והשיירה שוב עוברת). הכל כרגיל. כל זה עד ששמעתי בעצמי את הדברים, ואז, אחרי שחזר לי האוויר, חשבתי לעצמי הנה משהו ששייך ל-5% הנדירים כל כך. כמי שאוסף להנאתו מקרים נדירים עטתי מיד על העניין כמוצא שלל חש בז.

רקע: ברכת “משנה הבריות”

הגמרא בברכות נח ע”ב מביאה:

אמר רבי יהושע בן לוי הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה הבריות מיתיבי ראה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הקפח ואת הננס ואת הדרניקוס אומר ברוך משנה את הבריות את הקטע ואת הסומא ואת פתויי הראש ואת החגר ואת המוכה שחין ואת הבהקנים אומר ברוך דיין אמת לא קשיא הא ממעי אמו הא בתר דאיתיליד דיקא נמי דקתני דומיא דקטע שמע מינה תנו רבנן הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות.

הברכה הזאת נתקנה על ראיית יצורים משונים (להסבר המושגים ראה כאן ולתיאור ההלכותכאן). ודוק, משונים ולא בהכרח נחותים או משהו דומה. מדובר על יצורים שלא היו מצויים בארץ ישראל באותה תקופה, כמו כושים, פילים וקופים. זה לא אומר שהגמרא משווה ביניהם (אם כי לא מאד הייתי מופתע גם אם זה היה קורה, אבל חשוב להבהיר זאת למען הדיוק). בין היתר מברכים על כושים (סליחה על החריגה מכללי התקינות הפוליטית שתהיה קצת גם בהמשך. זה המינוח ההלכתי-תלמודי), לבקנים, בעלי בהרות לבנות, אנשים אדומים מאד וכו’. אפשר לראות שאין כאן התייחסות למין או למוצא אתני כלשהו, אלא לצורה חיצונית של אותו אדם שהיא חריגה לפחות במחוזותינו. ואם ממזר ת”ח קודם לכהן גדול עם הארץ (ע”ע יצחק יוסף), אין סיבה לחשוב שלבקן או כושי ת”ח אינו קודם לו.

וכך פסק בשו”ע או”ח סי’ רכה ס”ח:

הרואה כושי; וגיחור, דהיינו שהוא אדום הרבה; והלווקן, דהיינו שהוא לבן הרבה; והקפח, דהיינו  שבטנו גדול ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת; והננס והדרקונה, דהיינו מי שהוא מלא יבלת; ופתויי הראש, שכל שערותיו דבוקות זה בזה; ואת הפיל; ואת הקוף, מברך: בא”י אמ”ה משנה הבריות.

צריך להבין שהברכה היא חלק מהפרקסיס הדתי הרגיל לתגובה על סיטואציות שונות. זוהי תגובה מתבקשת למפגש עם תופעות שדורשות התייחסות דתית, מברק ורעם, המשך במקום שנעשה בו נס, וכלה במפגש עם יצורים מיוחדים (בעלי מומים או סתם חריגים). התשתית לברכה הזאת היא כנראה הצורך להכיר בכך שגם יצורים אלו נעשו על ידי בורא העולם, ואולי אפילו ניתן להסיק מכאן (בזהירות הדרושה כמובן) שגם להם מגיע יחס אנושי וכבוד ככל אדם אחר. ניתן בקלות לראות זאת כהתמודדות מול גזענות וזלזול צפויים ביחס ליצורים כאלה (אם כי זו לא פרשנות הכרחית כמובן). אבל זה כנראה לא מה שחושב על כך מרן יצחק יוסף תובב”א.

דיון ראשוני

אני בטוח שבשמיעת הדברים שנאמרו בשיעור הנ”ל יש רבים שנרתעים כבר מעצם הדין של ברכת משנה הבריות. יכולה להתעורר אצלם תחושה כאילו משווים כאן כושי ולבקן לפיל וקוף (גזענות, גזענות). אבל זוהי שטות. כפי שהסברתי, מדובר ביצורים חריגים מסוגים שונים ולא נעשית כאן השוואה ביניהם. כאמור, גם הברכה עצמה לא באה לזלזל אלא אולי אפילו להיפך (ואולי לא). לכן עצם הדיון של הרב יוסף בנושא הזה אין בו בעיה מיוחדת. זו סוגיא הלכתית רגילה ואין מניעה ללמוד אותה ולעסוק בה. על זה ממש לא הייתי מטריד אתכם.

תהא אשר תהא מטרת הברכה הזאת, כמה פוסקים כתבו שאין לברך את הברכות הללו באופן שפוגע באנשים הללו, ומי שעושה כן הוא חסיד שוטה. דבר שאין צורך לאומרו לרוב פשיטותו. לכן דומני שהיה מקום להיזהר גם כשלומדים את ההלכות הללו בפומבי, שהרי יכולים להיות בין השומעים כאלו שייפגעו, והיה מן הראוי להעיר על כך. לא שמעתי זאת בהקלטה של השיעור, אבל אולי זה נאמר שם בשלב אחר. אבל לא בכך עסקינן, ואולי אפילו יש ערך לא להיכנע לכללי התקינות הפוליטית, בבחינת “תורה היא וללמוד אנחנו צריכים”.

דבריו של יצחק יוסף

הוא מסביר בשיעורו שהברכה נתקנה רק על כושי שנולד לשני לבנים. אין לי מושג מניין הוא שאב את הרעיון המוזר הזה (לא בדקתי. אולי זה מופיע בדברי פוסק כלשהו, אבל בגמרא זה כמובן מאד דחוק). מה שיותר נוגע אלינו זה שהוא מביא לטענתו זו ראיה מכך שלא סביר לברך במקום בו יש הרבה כושים. האם סביר שברחוב בארה”ב כל חמש דקות נעצור ונברך?!, הוא תוהה. אכן ראיה נפלאה.

הוד גאונו כנראה לא חשב על עוד פתרון יצירתי: אם הברכה תוקנה על יצורים חריגים, במקום שהם לא חריגים אין מה לברך עליהם. ואכן כך כתבו כמה פוסקים שבימינו שכיחים ג’ינג’ים וכושים וכדומה ואין טעם לברך עליהם. בוודאי שכך הוא במקום בו הם שכיחים מאד כמו בארה”ב. לראות שם אדם שחור כחריג זו באמת אינפנטיליות. אבל גם בארצנו הקטנטונת, כאשר יש בינינו עולים מאתיופיה ומהגרים/מסתננים מאפריקה, איני רואה שום היגיון לברך את הברכה הזאת. יתר על כן, בעיתונות ובסרטים כל אחד מאתנו רואה שחורי עור דבר יום ביומו, ואף אחד לא חש שהוא רואה משהו חריג או מוזר. זה כבר חלק ברור מעולמנו. טוב, יצחק יוסף לא רואה סרטים וטלוויזיה. הוא כנראה חושב שמדובר בחייזרים מהירח, עד ששמע שבאמריקה הרחוקה בין פלאי תבל יש גם כמה הולכי על שתיים שחורי עור. מה רבו מעשיך ה’…

אמנם מה שהצעתי כאן הוא כמובן פתרון מוזר ומאד לא טבעי וקשה להכניסו בלשון הגמרא, ובוודאי שהוא לא מתחרה בפתרון הגאוני של יצחק יוסף (שמדובר בכושי שנולד לשני הורים לבנים), אבל אולי בכל זאת שווה לשקול גם אותו לפני שעושים אוקימתא מופרעת בגמרא, לא?!

עוד תהיתי לעצמי בשומעי את החידוש המופלא הזה מדוע לא לברך על אדם לבן שנולד לשני הורים שחורים? האם זה לא חריג באותה מידה? או שמא לדעתו על שיפור גזעי לא מברכים (הרי לבן שנולד לשני כושים יכול רק לברך על מזלו הטוב. ממש שדרוג אבולוציוני). ייתכן שברכת “משנה הבריות” נתקנה לדעתו רק על הידרדרות מחפירה במורד האבולוציה (מלבן לכושי. פוי!).

נראה שיצחק יוסף שליט”א חשש שמבין שומעיו יש כאלה שלא מודעים לממצאי מכון המחקר הגבוה של אוניברסיטת “אל המעין”, וגם אולי כאלה שעשויים לפקפק בנפלאות הפרשנות היצירתית שלו, ולכן אולי יהיו מי שיחשבו בטעות שכוונת המשנה לברך על סתם כושי ר”ל, ואז תיווצר בעיה בארה”ב. סה”כ אי אפשר לדרוש מאדם לבן לעצור כל חמש דקות ולברך. אסור להתעלל בבני אדם (בפרט אם הם לבנים), וההלכה הרי דרכיה דרכי נועם. לכן הוא מחדש את חידושו הגנטי המרעיש. ולא זו אף זו, אלא שבתוך דבריו הוא פולט כלאחר יד את הפנינה העיקרית: קורה ששני הורים לבנים (=נורמלים) יכולים ללדת קוף (=כושי). מה לא ברור כאן?! אל תגידו לי שעכשיו לא השתכנעתם שבעצם מדובר בפירוש סביר.

הוא אשר אמרתי למעלה: לשיטתו הברכה היא על מפגש עם הידרדרות אבולוציונית (כנראה היא מבטאת שמחה על ההוכחה לקיומו של אלוהים, שהרי האבולוציה הופרכה כאן לנגד עינינו). אני רק תוהה מה לשיטתו מברכים כשפוגשים את מיטוכונדריאל איוו שיצאה מזיווג של אדם וקוף? לדעתי על היפוך אבולוציוני כזה עם פליק פלק לאחור יש לכנס מניין, לומר הלל, ולברך ברוב עם בשם ומלכות על הגעה לשורשינו האבולוציוניים ממש.

טוב, די לליצנות. יש כאן תופעה חמורה ובעייתית ביותר, וחשוב להבין אותה ולשים אותה על השולחן.

מה בעצם הבעיה?

מה הבעיה בגישתו החשוכה של יצחק יוסף דנן? אני רואה כאן כמה בעיות:

  • שהוא אוויל. יש אנשים שחורים ברחבי העולם שהשכלתם ויכולותיהם הן כאלו, שיכולותיו של יצחק יוסף הן כאלו של קוף לעומתם. במחשבה שנייה נדמה לי שרובם כאלה.
  • שהוא גם גזען. אוויל יכול לחשוב כל מיני מחשבות לא נכונות. הוא לא חייב להגיע דווקא למסקנות גזעניות. לכן מעבר לאווילות יש כאן גם גזענות.
  • שהוא לא מעורב בדעת עם הבריות. אדם שחי בעולם שלנו יודע שלא מדברים בצורה כזאת בציבור. גם אם אתה לא אוהב את זה ואתה חושב שכולם טועים, וגם אם משום מה אתה חי בלה לה לנד ובטוח שכושי הוא אכן קוף, עדיין אתה חייב להיות ער לרגישות של אנשים. ואני לא מדבר רק על הכינוי כושי שנחשב כיום פוגעני במיוחד (מה שבהחלט מעצבן גם אותי, אבל אני לפחות מודע לזה). על כך ניתן למחול ואף לתת לקומיסרים של התקינות הפוליטית קצת להתעצבן. אני מדבר בעיקר על ההשוואה שלו לקוף. גם אם חסר הדעת הזה סבור משום מה שזה נכון, היה עליו להבין שדעתו האינטליגנטית בנושא הרגיש הזה לא אמורה להתנוסס ברשת האינטרנט ובתקשורת לעיני כל ישראל, כל ישמעאל ולפוץ לארבע כנפות תבל.

אחד התנאים למינוי רב הוא שדעתו תהיה מעורבת עם הבריות. שיבין באיזה עולם הוא חי וכיצד חושבים האנשים בעולם המוזר הזה (שמניח משום מה, בטעות גדולה, שאדם שחור ממש אינו קוף, וכמה מהם אפילו ניחנו בכישרון מה, לפחות בדרגה של פיל הודי, ואולי אפילו במידות תרומיות, מה שכנראה לא מוכר בעולמו של הברנש הנ”ל). אתה לא יכול להיות רב, ועוד פחות רב ראשי ודמות ציבורית, אם אתה חי בעולם מושגים שהוא כל כך מנותק מהעולם שבו אתה אמור לפעול. ובפרט אם מדובר בדיין שאמור לשפוט אנשים ולקבוע את גורלם. איך אפשר לשפוט אנשים שאתה לא מבין מה הם מדברים, ולא מכיר אותם, את ערכיהם ואת צורת מחשבתם? נכון שהרבנות הראשית כבר מזמן אינה מוסד רלוונטי, אבל בכל זאת הייתי מצפה מהם שלפחות לשיטתם ינסו להראות תדמית תרבותית ברמה שהיא מעל לבבון מצוי. אופס, שוב התבדיתי.

כן, אני יודע שאחרי שעמדתי על כך שהברנש הוא אוויל וגזען, להאשים אותו בכך שאינו מעורב בדעת עם הבריות זה באמת לעג לרש. זה כמו להאשים רוצח המונים בכך שלא השיב שלום בנימוס הראוי לברכתו של נער חינני ברחוב.[1] אבל בכל זאת, העניין כאן אינו ההאשמות כלפיו. הוא והרבנות שהוא עומד בראשה הם בבחינת כלי חרס ששבירתו זוהי טהרתו. לגביהם אין מקום לביקורת בונה אלא רק לביקורת הורסת. אבל אני כותב את הדברים כשירות לציבור, שאולי יתקן את דרכיו בהמשך ולא ייתן ליצורים הללו להמשיך לנהל לנו את החיים.

סלאח, פה זה אפריקה

אני תוהה מה היה אומר יצחק יוסף אם מישהו היה מצהיר קבל עם ועולם שהעולים ממרוקו הם קופים? לא צריך להסתכן בספקולציות, שכן ממש בימים שהוא פלט את צואתו ברשות הרבים הסתיים שידור הסדרה “סלאח פה זה ארץ ישראל”. הסדרה עוררה זעזוע ציבורי, ובפרט מההתבטאויות של ראשי השלטון בישראל של שנות החמישים כלפי העולים ממרוקו. אין צורך לציין שבין ראשי המזועזעים כמובן נמצאים אנשי ש”ס (אריה דרעי השתתף בפאנל לסיום הסדרה שגם אני הייתי אמור להשתתף בו, והביע שם זעזוע עמוק מהדברים. חבל שלא הזמינו את יצחק יוסף שיזדעזע גם הוא).

מישהו בינינו בכלל תמה כיצד לא ראינו אותם מזדעזעים ת”ק פרסה על אמירותיו של מנהיגם יצחק יוסף דנן? זה הרי מובן מאליו. יצחק יוסף וחבורתו הם מעל הסטנדרטים המקובלים שהם עצמם דורשים מאחרים. צריך להבין שהאמירות של מנהיגי שנות החמישים שהובאו בסדרה מחווירות ליד נפיחותיו של הברנש הזה. שלא לדבר על כך שחלפו כבר חמישים שנה מאז, ובכל זאת זרמו קצת מים בירקון וכבר הבנו והפנמנו כמה דברים במהלך השנים הללו. באותה תקופה רבים חשבו באופן מהותני ומתייג (אלא שלא זכו שדבריהם יתויקו וייגנזו בארכיוני המדינה), אבל היום כבר הבנו שזו תפיסה חסרת בסיס, לא? טוב, שכחתי שהחבר’ה הללו עסוקים בהחזרת עטרה ליושנה. הם לא ממש אוהבים את העטרות דהאידנא.

ולקינוח שקר קטן

בתגובת הרבנות הראשית לפניות התקשורת הם אומרים שהרב יוסף רק ציטט את התלמוד. מה בכלל רוצים ממנו? אנטישמים שכמותם! טוב, חזקה עליי הודעתה של הרבנות הראשית לישראל שלא מוציאה דבר שאינו מתוקן מתחת ידה. על כן בינותי בספרים, ובעוונותיי לפחות בגרסה הלא בדוקה שמופיעה לפניי לא מצאתי מאומה מזה בתלמוד דידן. אכן מופיע שם כושי ומופיע גם קוף, פיל וקיפוף. אבל היכן בתלמוד יש זיהוי בין שני אלו? בגרסת התלמוד של יצחק יוסף כנראה משהו שונה ממה שאצלי (אולי זהו כתב יד שהתגלה על ידי המחלקה לתלמוד של אוניברסיטת “אל המעין”?…). והגרסה דידן? תלמיד  טועה כתבה.

אז או שיש כאן שקר או עמארצות. אף אחת משתי התכונות הללו לא מומלצת לרב ראשי או לבן אנוש בכלל. אני אמנם לא מאלו המעריכים מאד את יצחק יוסף (כבר שמעתי ממנו לא מעט שטויות, שכמובן נאמרות תמיד בטון נחרץ ובביטחון של יודע כל. זה עניין משפחתי שם, ואני חייב להודות שגם לי אינו זר – למעט השטויות כמובן), אבל בכל זאת להערכתי כשהוא עוסק בסוגיית ברכת “משנה הבריות” הוא ודאי לא אישתמיט מיניה לשעה חדא בדיוק קטע הגמרא הקצר שעוסק בה (הוא מובא למעלה). המסקנה המתבקשת היא שמדובר או באבדן הכרה קצר או בשקר גס. אז הנה מגרעת רביעית ברב הראשי שלנו: הוא מוכן לשקר, לחלל את השם ולבזות את חכמי התלמוד בעיני הציבור, רק כדי לצאת בשלום מהשטויות שהוא נופח אל פני הציבור. אני חושב שגם אלו לא תכונות מומלצות לרב בישראל. אם כי במחשבה שנייה לראש הרבנות הראשית לישראל זה דווקא די מתאים…

הערה על חופש וחירות

בסדרת הטורים שעסקה בחופש וחירות (126–131), הבחנתי בין חירות לחופש. הסברתי שם שריה”ל שכתב “עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה’ הוא לבד חופשי” כנראה התכוון לכך שבן חורין הוא רק מי שפועל באופן אוטונומי כבן חורין בתוך מגבלות. הסברתי שמתן תורה שם סביבנו מגבלות וקבע עבורנו מסגרת ובה הראוי והלא ראוי האסור והמותר, וכעת אנחנו צריכים להחליט על פרשנות ועל סדרי עדיפויות משלנו בתוך המסגרת הזאת. איך נכון ליישם אותה בנסיבות חיינו. זהו חלק ממשמעות היותנו בני חורין ולא עבדי עבדים.

במובן הזה, גם אם הדברים היו כתובים בתלמוד (והרי עלינו להודות ביושר על האמת שצורת החשיבה דאז לא זרה לרוח הדברים שלו), עדיין ללכת אחרי פשט התלמוד ולא להבין שמציאות שונה דורשת פרשנות ויישום שונה של ההלכות, הוא סוג של שעבוד למגבלות. יצחק יוסף נותן לפשט התלמוד להכתיב לו את מה שהוא חושב עם ראש בקיר בלי לשים לב למציאות ובלי להפעיל את הראש וכל אשר בו (האם בכלל יש בו?). אם לדעתו התלמוד אומר שכושי הוא קוף (כאמור, התלמוד לא אומר זאת), אז הוא בגאווה יחזור על כך לעיני כל ישראל. לא ממש  משנה לו מהי המציאות. יהודי שמחויב לתורה ולהלכה ונוהג כבן חורין אמור לבחון את הדברים, לפרש אותם וליישם אותם באופן סביר בנסיבות המדוברות. מי שלא עושה זאת ונתלה בכך שזה כתוב בתלמוד הוא עדיין עבד עבדים. כפי שהסברתי שם, היותנו עבדי ה’ מאפשר לנו להיות בני חורין, אבל זה תנאי הכרחי ולא מספיק. אנחנו גם צריכים להחליט להיות כאלה, כלומר לפעול במידה של חירות בתוך המערכת התורנית וההלכתית. זה כנראה לא הצד החזק של יצחק יוסף. התורה מספרת שנוח אומר על בנו חם “עבד עבדים יהיה לאחיו”. יצחק יוסף כשהוא מדבר על בני חם, נוהג בעצמו כעבד עבדים.

אז מה היה לנו כאן? הרב הראשי לישראל הוא אוויל, גזען, שקרן, חסר מחשבה עצמית, מחלל השם, וכן – גם לא מעורב בדעת עם הבריות. ממש רב ראשי לתפארת. אם אדם כזה לא מודח מיד ממשרתו (כולל פיזור המוסד המסואב שבראשו הוא עומד), אז זו לא רק צורתה של הרבנות הראשית, אלא בעיקר צורתו של הממסד הדתי ועוד יותר מכך צורתה של המדינה שלנו שממנה יצורים כאלה לעמוד בראש הרבנות הראשית מטעמה.

אחד הדברים המדהימים הוא שההתבטאות הנאלחת הזאת אפילו לא עשתה יותר מדיי רעש. היתה כותרת קטנה וכולם עברו לסדר היום. זה רק מראה לנו מהן הציפיות מהיצורים שעומדים בראש גן החיות הניאנדרטלי המכונה הרבנות הראשית לישראל.[2]

אני אחוז כלימה מזה שמישהו עלול להעלות בדעתו שהיצור העלוב הזה ואנוכי מאמינים ומחויבים לאותה דת, אותו אלוקים ואותה תורה. אוי לה לאותה בושה. וגם חרפה…

[1] כידוע, אל קפונה הושב בכלא על העלמת מסים.

[2] זה מזכיר לי סיפור שסיפר לי חבר טוב שלי, אחרי שחברתו התאבדה. כשהם באו לקרית שאול לסדר את קבורתה ליד אביה שנפטר שנים קודם לכן (המשפחה רצתה שהקברים יהיו במקום קרוב שיוכלו לעלות לקבר יחד), נאמר להם שזה בלתי אפשרי. המקום נגמר וצריך לקבור אותה בירקון. הוא אמר לי שעל אף שלא היה לו שום ניסיון עם הממסד הדתי ושם היכרות עם הנהלים, מיד היה ברור לו שהשאלה אותה עליו לשאול כעת היא “כמה זה יעלה לנו?”. ודאי לא תתפלאו לשמוע שתמורת כמה אלפי שקלים סמליים נמצא המקום. בלי להיכנס לשאלה האם זה מוצדק ומה היה הרקע, הוא אמר לי שמה שמטריד הוא עצם העובדה שהיה ברור לו מראש בלי לדעת כלום שזה רק עניין של כסף. זה  מצביע על רמת הציפיות וההערכה שיש לציבור מהממסד הדתי.

מאתר הרב מיכאל אברהם, כאן.

מה שיאמרו הגוים ‘נלכה עמכם’, וגומר – רק בזכות מצות תכלת

ארבע כנפות – בטלית, בקיבוץ גליות, ובחיות הקודש

בשלשה מקומות הוזכרו “ארבע כנפות”, טלית, קיבוץ גלויות, חיות הקודש ● הקשר בן טלית לקיבוץ גלויות ● תיקון העולם ע”י טלית וקיבוץ גליות ● הקשר בין טלית לחיות הקודש ● ג’ דברים אלו עיקרם ביום, ולא בלילה ● תכלת כוללת כל שלשה דברים אלו: טלית, קיבוץ גליות, וחיות הקודש ● הדגל עוצב בדמות הטלית ● הסיבה שאנשי סדום בראש ● ההתנגדות למדינה ● רמז עצום בענין התחלפות בין תכלת ללבן בדגל ● ביאור הלכה בענין סדר כריכת החוליות כשיש תכלת ● נחזור להדגל ● אחדות ה’ ● אסור לשמוע כשמצווים לעבור על דברי תורה ● התגלות התכלת בדורינו ● עשר מסעות של המרכבה העליונה חוזרת כעת ● ריחוק השכינה בחורבן ● התקרבות השכינה ● עשר גלויות של התורה מתחיל לחזור לארץ ישראל (אגרות החזו”א) ● תכלת הוא קבלת עול מלכות שמים ● סיבת התעלמות גדולי ישראל בענין תכלת ● למה הקב”ה מנהיג את הדברים בצורה כזו ● דברי הגאון ר’ יצחק אלחנן ספקטור זצ”ל בבעיה פוליטית בענין התכלת ● להזהר מעקירת השבת ע”י ה”סויטש לשבת” ● אין היתר בדבר המתוכנן לכך ● הקשר בין שבת לתכלת ● ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה ● מחויבים לומר האמת בכל הנושאים האלו

בשלשה מקומות הוזכרו “ארבע כנפות”

טלית

“גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ”. (דברים פרק כב יב).

קיבוץ גלויות

“וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ” (ישעיהו פרק יא יב).

חיות הקודש

“וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה: (ו) וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם” (יחזקאל פרק א ה).

יש קשר בין שלשה דברים אלו, ונבאר הדבר:

הקשר בן טלית לקיבוץ גלויות

מודפס בכל הסידורים בשם האר”י ז”ל שבשעה שאומרים בברכת אהבה רבה “מהר והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ”, יש לתפוס הציצית.

ומעין זה הובא במגן אברהם (סימן ס): “וכשאומר והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ יניח הכנפות של הטלית שעל כתפיו ליפול למטה”, עכ”ל.

וכן בבאר היטב (סי’ נט ס”ק ג): “כשמגיע לארבע כנפות הארץ יקח הד’ ציצית בידו השמאלית”, עכ”ל.

תיקון העולם ע”י טלית וקיבוץ גליות

הגמרא אומרת (שבת דף כז עמוד ב) שבלילה פטורים מציצית, משום שנאמר (במדבר טו לט) ‘וּרְאִיתֶם אֹתוֹ’ – פרט לכסות לילה.

ולכאורה קשה למה בלילה אין לראות הציצית, הרי יכול להדליק את הנר ולראות?

אלא רואים מכאן, שראיית ציצית נאמר רק באור שכולל את כללות העולם, ולא באור ששייך רק ליחידים.

ויסוד הענין הוא, שעבודת האדם בענין ציצית בפרטיות צריך להיות מכוון גם לתיקון העולם, וזה יסוד של קיבוץ גלויות.

קיבוץ גליות הוא המשך של גלות ישראל לכל העולם. והסיבה של הגלות מעבר למה שזה עונש מן השמים, יש בזה ג”כ תיקון להפיץ שם שמים בכל העולם, עי’ בזה באריכות בנצי”ב אחרי עונש דור המדבר להיות בגלות, על הפסוק (במדבר פרק יד פסוק כא) וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה’ אֶת כָּל הָאָרֶץ.

ואחר קיבוץ גליות שעם ישראל חוזר לארץ ישראל יבואו כל הגוים להתחבר ולהבטל לעם ישראל, ולהכיר דרכם את הבורא עולם, כמו שנאמר (זכריה פרק ח פסוק כג) “כֹּה אָמַר ה’ צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱ-לֹהִים עִמָּכֶם”.

ואיתא בגמ’ שבת (דף לב עמוד ב): “אמר ריש לקיש: כל הזהיר בציצית, זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים, שנאמר כה אמר ה’ [צבאות] בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים [והחזיקו] בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם וגו'”. ע”כ.

ויש להקשות מה הצורך בכל כך הרבה עבדים, מה יעשה אדם עם 2800 עבדים?

אלא הכוונה, שהם צריכים להפיץ כבוד שמים בכל העולם, והעבדים האלו הם הנציגים שצריכים לפרסם לבני אומתם, ולכן צריך להיות מכל הלשונות, להסביר בכל העולם כבוד שמים.

וזה נעשה דווקא ע”י ציצית, שעל ידי זה הגוי מכיר את הבורא עולם דרך היהודי.

וא”כ קיבוץ גליות מחובר ממש בענין טלית.

ובמילים אחרות, ע”י שאדם מתעטף בטלית עם תכלת, הוא מעטף בזה את כל העולם כולל הגוים בטלית של תכלת, וע”י קיבוץ גליות הוא משפיע גם על כל העולם שיכירו שעם ישראל הוא העם הנבחר, ודרך עם ישראל יכולים גם הגוים להתחבר עם הקב”ה. אולם זה רק אם הולכים בציצית בשלמות, היינו ע”י תכלת, וכן מבואר במלבי”ם (שם) שעיקר הקשר שבא לאומות העולם דרך הציצית הוא בגלל התכלת.

 

הקשר בין טלית לחיות הקודש

כתב רבינו בחיי על ביאור מצוות ציצית (במדבר פרק טו פסוק לח) וז”ל: “ועוד יש במצוה הזאת סוד נפלא והוא שבה ישראל מתדמין לחיות המרכבה.

“וכבר ידעת כי כל המצות כולן שני חלקים: מקובלות ומושכלות, וחכמי האמת ז”ל תקנו לנו נוסח הברכות למצות המקובלות ולא תקנו למצות המושכלות, לפי שהמקובלות הן הן עקר הקדושה, ועליהן אנו נקראים קדושים, על כן תקנו בהם ברכה לומר ‘אשר קדשנו במצוותיו וצונו’.

“וידוע למשכיל כי המצות המקובלות שנצטוינו לעשותן בכלים גופניים כלן רמז ודוגמא לענינים שכליים, והנה החכמים ז”ל המשילו את האדם בעמדו מתפלל לפני השי”ת לחיות הקדש, והוא שאמרו רז”ל: (ברכות י ב) המתפלל צריך שיכוון רגליו, שנאמר (יחזקאל א, ז) ‘ורגליהם רגל ישרה’, הביאו ראיה אל המתפלל מחיות הקדש”. עכ”ל.

 

ג’ דברים אלו עיקרם ביום, ולא בלילה

הנה בתפילת שחרית בברכה ראשונה של קריאת שמע, מזכירים אחרי המאורות, את חיות הקודש; ובברכה שניה מזכירים אחרי לימוד התורה, את קיבוץ גליות; ובקריאת שמע עצמו מזכירים את פרשת ציצית. ואילו בערבית, ברכה ראשונה לא מזכירים כלל חיות הקודש, וכן בברכה שניה לא מזכירים כלל קיבוץ גליות, ובקריאת שמע עצמו, לדעת הירושלמי לא מזכירים כלל ציצית, רק מספיק לומר דבר בני ישראל ואמרת אליהם אני ה’ א-לקיכם, ובבבלי גם ס”ל שמעיקר התקנה מספיק בלי להזכיר ציצית, רק בגלל שכבר התחילו את הפרשה גומרים אותה, אבל זה לא מעיקר התקנה.

וז”ל הגמ’ בברכות (דף יד עמוד ב): “אמר רב יוסף: כמה מעליא הא שמעתתא, דכי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר, אמרי במערבא: ערבית – ‘דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה’ אלהיכם אמת’. אמר ליה אביי: מאי מעליותא? והא אמר רב כהנא אמר רב: לא יתחיל, ואם התחיל – גומר! וכי תימא ‘ואמרת אליהם’ לא הוי התחלה – והאמר רב שמואל בר יצחק אמר רב: ‘דבר אל בני ישראל’ – לא הוי התחלה, ‘ואמרת אליהם’ – הוי התחלה! אמר רב פפא: קסברי במערבא, ‘ואמרת אליהם’ – נמי לא הויא התחלה, עד דאמר ‘ועשו להם ציצית’. אמר אביי: הלכך, אנן אתחולי מתחלינן – דקא מתחלי במערבא, וכיון דאתחלינן – מגמר נמי גמרינן, דהא אמר רב כהנא אמר רב: לא יתחיל, ואם התחיל – גומר”. ע”כ.

ומשום זה גם המנהג לקחת את הציצית ביד זה רק בשחרית, ולא בערבית.

וא”כ שלשה דברים אלו: טלית, קיבוץ גליות וחיות הקודש שייכים רק בשחרית ולא בערבית.

ויש לבאר הדבר, מכיון שדברים אלו כוללים את כל העולם, הזמן המובחר הוא בזמן שיש אור השמש שכולל את כל העולם, כי יסוד של ציצית הוא לכלול את כל העולם.

תכלת כוללת כל שלשה דברים אלו: טלית, קיבוץ גליות, וחיות הקודש

טלית

כתוב (במדבר פרק טו פסוק לח) “וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת”.

חיות הקודש

שהם נושאים המרכבה העליונה של כסא הכבוד שהוא בתכלת, כתוב ביחזקאל (פרק א כו): “וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא”.

ואמרו חז”ל (סוטה דף יז עמוד א): “היה ר”מ אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר (שמות פרק כד פסוק י): “וַיִּרְאוּ אֵת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר”, וכתיב: (יחזקאל פרק א פסוק כו): “כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא”. ע”כ.

קיבוץ גליות

למעשה לפי מה שנתבאר לפי המציאות, וגם לפי מה שנתבאר מפי הנביאים, שעיקר קיבוץ גלויות היה בעקבות הקמת המדינה, על אף שהיו כבר מקודם הכנה רבה בענין זה, ע”י כניסת גדולי ישראל בארץ ישראל כמו תקופת מרן הרב יוסף קארו והאר”י ז”ל, וכן אח”כ הגעת האור החיים הקדוש, ואח”כ הרב מנחם מנדל מויטבסק, ותלמידי הגר”א כמו הפאת השולחן, ואח”כ תלמידי החתם סופר כמו הגאון ר’ עקיבא יוסף שליזנגר ומהרי”ל דיסקין והרב יוסף חיים זוננפלד וכו’ וכו’.

מ”מ קיבוץ גלויות הגדול היה בעיקר ע”י הקמת המדינה, וכעת יש כבר יותר מששה מיליון יהודים בארץ ישראל. וזה לא היה שייך כלל לעשות ע”י שילטון האנגלים, שהעמידו שוטרים לעכב ספינות המעפילים של יהודים שהגיעו לארץ ישראל. וכן לא שייך כלל בלי שלטון כלל, שעל זה נאמר (אבות פרק ג) “שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו”.

הדגל עוצב בדמות הטלית

הדגל של המדינה נעשה בכוונה להידמות לזכר מצוות טלית תכלת, והדגל הוא ההכרזה שהקב”ה קיים הברית והשבועה שנשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ. וכל מי שכופר בזה וטוען שאין לזה שייכות עם הברית והשבועה של האבות, הוא כופר בבריתו של אברהם אבינו. עי’ בזה במאמר כל הכופר בטובתו של חבירו סופו לכפור בטובתו של הקב”ה, ובמאמר ביטול ג’ שבועות.

והנהגה עליונה הנהיג התעוררות למטה שהדגל הוא בתכלת, שמרמז על קיבוץ גלויות, ועל מרכבה העליונה שחיות הקודש נושאות את כסא הכבוד.

הסיבה שאנשי סדום בראש

ועל אף שהמדינה נבנתה ע”י חילונים, עי’ בזה במאמר ושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה, שבנביא יחזקאל (פרק ט”ז, מפסוק נ”ג ואילך) מבואר שקיבוץ גליות נעשה ע”י אנשים שנקראים ‘אנשי סדום’, (היינו יהודים שמתנהגים כאנשי סדום).

ומבואר שם שעיקר הסיבה לזה הוא כדי שגם יהדות-שומרי-התורה-והמצוות יחזרו בתשובה על החלק שלא שומרים כמו שצריך. והיינו שע”י שצועקים על החילונים שהם עוברי עבירה, ואומרים לצועקים אתם גם חטאתם, וגם אתם צריכים לחזור בתשובה.

ההתנגדות למדינה

אולם הרבה מגדולי ישראל התנגדו לכל ענין של המדינה, וממילא הוא הדין להדגל. ויש כאן הנהגה עליונה בבחינת (ישעיהו פרק מד פסוק כה) “מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְשַׂכֵּל” (עי’ גיטין דף נו ע”ב).

ויש כמה טעמים להתנגדות הזאת. אחד, משום שבשלטון חילוני יש הרבה דברים שמתנגדים לתורה כידוע (למשל גיוס בנות), ואלו המתחברים יותר מדאי לשלטון, הגיעו לכמה דברים לפשרות בענין הדת, וממילא הנהיג הקב”ה שכל ענין של המדינה נעלם חשיבותו מעיני כמה מגדולי ישראל, כדי שיוכלו ללחום יותר טוב נגד החלקים שבתוך השלטון שהם נגד התורה.

ויש עוד סברה, משום שיש צורך שכל ענין של גאולה יהיה בהסתר, מעין מה שנאמר (הובא במשנה ברורה סי’ תקפא ס”ק כד) שלא תוקעים בערב ראש השנה בכדי שהבעל-דבר הידוע לא יפריע, וזה גם אחד מן הסיבות שהשלטון הוא על ידי חילונים כדי להסתיר תהליכי הגאולה. אולם אילו כל גדולי ישראל היו מודעים שתהליכי גאולה עוברים דרך חילונים, היה כבר הדבר נגלה, וממילא הנהיג הקב”ה שחלק מגדולי ישראל מכחישים שאנו נמצאים בתהליכי הגאולה, ומכחישים כל ערך רוחני של המדינה, כדי שהדבר יהא בהסתר, כדי לקדם ענין של הגאולה בלי הפרעות.

וכי תימא א”כ איך כאן אנו מפרסמים דבר זה ולא חוששים מן הטעם הנ”ל, התירוץ הוא, ענין ההסתר זה לא ענין שלנו, אנו צרכים לגלות האמת, ורק הקב”ה יכול להנהיג להסתיר הדבר. וכמו עצם הדבר שחילונים שולטים, והרי אין רשות להיות חילוני ח”ו, אלא הקב”ה מנהיג בדרך זה מה שרוצה להנהיג.

יש עוד טעם להתנגדות למדינה, משום שחושבים שהכל יבוא ע”י משיח צדקינו, וזה סיבה גם להתנגדות לתכלת, ועי’ במאמר ביטול ג’ שבועות על הטעות הגדולה בענין זה.

 

רמז עצום בענין התחלפות בין תכלת ללבן בדגל

הנה אלו שתיקנו את הדגל חשבו על הקשר בין זה לטלית של תכלת, שהפסים בצבע תכלת הוא כנגד מה שנהגו מקדמת דנא לשים בטלית פסים של תכלת, זכר למצוות תכלת. וכמו שכתב המשנה ברורה (סימן ט ס”ק טז): “ומה ששפת הבגד כעין תכלת בטליתות שלנו בתר עיקר הבגד אזלינן”. ואח”כ שינו את צבע הפסים לשחור, ואיני יודע סיבת השינוי הזה.

אולם יש דבר שבודאי לא כיוונו בזה, ובכל זאת יש בזה דמיון, וזה רמז שמן השמים גלגלו הדבר. ובס”ד נבאר הענין:

ביאור הלכה בענין סדר כריכת החוליות כשיש תכלת

יש כמה שיטות איך לקשור חוליות של ציצית עם תכלת.

דהנה בגמ’ מנחות (דף לט עמוד א) אמרינן: “הפוחת לא יפחות משבע, והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה; הפוחת לא יפחות משבע – כנגד שבעה רקיעים, והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה – כנגד שבעה רקיעין וששה אוירין שביניהם. תנא: כשהוא מתחיל – מתחיל בלבן, הכנף – מין כנף; וכשהוא מסיים – מסיים בלבן, מעלין בקודש ולא מורידין”. ע”כ.

שיטת רב עמרם גאון (גאוניקא עמוד 330), תוס’ (מנחות דף לט ע”א סוף העמוד), רא”ש (הלכות קטנות סי’ טו), וסמ”ג, שמחליפים אחר כל חוליא את הצבע, ומתחילים בלבן וגומרים בלבן, ועושים כזה שבע חוליות, או י”ג חוליות, כמו שכתוב בגמרא לא יפחות משבע ולא יוסיף על שלש עשרה. וכן פסק הגר”א (בפירושו על הזוהר פרשת פנחס). ושיטת הרמב”ם שעושים כל חוליות בתכלת ורק כריכה ראשונה של חוליא ראשונה בלבן, וכן כריכה אחרונה של חוליא אחרונה בלבן (כל חוליא היא ג’ כריכות).

שיטה זו של רב עמרם גאון, שהכריכות הם בין מן התכלת ובין מן הלבן לאורך כל הדרך, יש לו מקור נאמן בגמרא (מנחות דף לח ע”א) לפירוש השיטה מקובצת (אות ג) ששם נאמר “מצוה להקדים לבן לתכלת, ואם הקדים תכלת ללבן יצא”, ומפרש השיטה שמצוה להקדים חוליא של לבן לשל תכלת, כמו שכתוב (שם דף לט ע”א) הכנף מין כנף ואם הקדים חוליא של תכלת לפני לבן יצא, ומשמע שאם עבר ועשה הכריכה הראשונה תכלת יש לו עדיין לעשות כריכה לבן, (שיטת רש”י שיש להקדים לתחוב הלבן לפני התכלת צ”ע כמו שהקשה השיטמ”ק, שאין זה דבר הניכר).

והנה בשלמא לפי רב עמרם גאון שבענין כריכות של לבן יש שני דינים, אחד, שצריך כל חוליא שניה של לבן, שנית, שצריך להתחיל בשל לבן מדין הכנף מין כנף, אז כשהתחיל בתכלת, ועבר על דין הכנף מין כנף, עדיין צריך לעשות אח”כ חוליא לבן מדין הראשון. אבל לפי הרמב”ם שעיקר הכריכות הם של תכלת, ורק מדין הכנף מין כנף צריך להתחיל כריכה ראשונה של לבן ומכח זה גם האחרונה מדין מעלין בקודש, אבל חוץ מזה אין עוד כריכות לבן, א”כ כשעבר ולא עשה כריכה ראשונה של לבן אין עוד מקום לעשות לבן.

וכן בהמשך הגמרא (דף לח ע”ב) “תכלת אינו מעכב את הלבן”, ומפרשינן בהוה אמינה דאיירי בטלית שכולה תכלת, ואז ס”ד שהכנף מין כנף הכוונה שיש להקדים חוליא או כריכה של תכלת לשל לבן, ומשמע מלשון הגמרא שרק להקדים, אבל אח”כ עושה כריכה או חוליא של לבן. ועכשיו בשלמא לפי רב עמרם גאון שגם בלי דין הכנף מין כנף יש לעשות חוליות של לבן, אז כאן בטלית שכולה התכלת אחר שעשה חוליא תכלת מדין הכנף מין כנף, יש לעשות של לבן. אבל לפי הרמב”ם שכריכה של לבן הוא רק מדין הכנף מין כנף, ממילא כאן שטלית שכולה תכלת שס”ד שיש להתחיל בתכלת, וא”כ אין עוד מקום לעשות אח”כ של לבן. וזה ראיה חזקה לדעת רב עמרם גאון שחוץ מדין הכנף מין כנף יש עוד צורך לחוליות של לבן (ואף שהוה אמינה זו לא נשאר, והכנף מין כנף הוא תמיד של לבן אף בבגד שכולה תכלת, אין בנושא שלנו חזרה במסקנת הגמרא).

וכן מן הגמרא (דף לט ע”א) “כשהוא מתחיל, מתחיל בלבן”, לגירסא דידן שהוא גרסת הגאונים, דמשמע שגם בלי להתחיל בלבן יש דין של להתחיל, והיינו שממשיך לשנות הצבע (ולהרמב”ם יש גרסת הרי”ף בלשון ‘מתחיל בלבן’ ולא בלשון ‘כשהוא מתחיל מתחיל בלבן”, ואז אין ראיה מזה שמחליף תמיד וגם אין ראייה להיפוך).

ועוד ראיה, מטענת הראב”ד, שאיך נאמר מעלים בקודש ואין מורידים על הלבן כשכמעט כל הכריכות הם מתכלת.

דהנה כתב הרמב”ם (הלכות ציצית פרק א הלכה ז): “ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד ומניחו, ולוקח חוט התכלת וכורך בו שתי כריכות בצד כריכה של לבן וקושר, ואלו השלש כריכות הם הנקראין חוליא, ומרחיק מעט ועושה חוליא שניה בחוט של תכלת לבדו, ומרחיק מעט ועושה חוליא שלישית וכן עד חוליא אחרונה שהוא כורך בה שתי כריכות של תכלת, וכריכה אחרונה של לבן, מפני שהתחיל בלבן מסיים בו שמעלין בקודש ולא מורידין, ולמה יתחיל בלבן כדי שיהא סמוך לכנף מינה, ועל דרך זה הוא עושה בארבע הכנפות”.

והשיג הראב”ד ז”ל: “זה הסדר אין לו שרש ולא ענף ולמה יותר בתכלת מבלבן שהוא מין כנף וממנו מתחיל ובו מסיים ובכריכותיו הוא ממעט אין זה כי אם שגיון גדול”. עכ”ל.

ועוד משמעות דלא כהרמב”ם, שבגמרא (דף לח ע”ב) יש הוה אמינה שאין צורך לקשור על כל חוליא, ואם אתה אומר שכל חוליא היא אותו צבע איך ניכר בין חוליא לחוליא, ומשמע כדעת רב עמרם גאון שמחליפים אחרי כל חוליא (זה לא ראיה גמורה רק קצת).

נחזור להדגל

לפי שיטת רב עמרם גאון שמחליפים אחרי כל צבע, מרומז בדגל באופן ברור משמעות היסוד של לא יפחות משבע ולא יוסיף על י”ג, ומתחיל בלבן ומסיים בלבן. שאם תחשב את המגן דוד כחתיכה אחת, אז כשמתחיל מלמעלה בלבן, ואח”כ פס תכלת, ואח”כ פס לבן, ואח”כ המגן דוד, ואח”כ פס לבן, ואח”כ פס תכלת, ואח”כ פס לבן. יש לך בדיוק ז’ חלקים שמחליף הצבע ומתחיל בלבן ומסיים בלבן. ואם תחלק את המגן דוד לכל חלקיו, יצא לך י”ג חלקים שמתחיל בלבן ומסיים בלבן, ומחליף הצבע בכל פעם.

ולפי”ז יוצא שהדגל שהוא יסוד של קיבוץ גליות מרמז על ציצית עם תכלת ועל הז’ רקיעים שחז”ל תיקנו בכריכות התכלת עכ”פ לשיטת רב עמרם גאון ודעימיה, שבשניהם יש כאן ז’ רקיעים וד’ רוחות שהם ארבע כנפות שיש בזה קיבוץ גלויות מארבע כנפות הארץ.

ועל אף שאלו שתיקנו הדגל לא כיוונו עד כדי כך, מ”מ נראה שמן השמים גלגלו הדברים שיהא באופן כזה.

אחדות ה’

וכן מרומז בין בציצית ובין המדינה ע”י שמוזכר ז’ רקיעים וארבע כנפות, מה שאומרים ה’ אחד. דידוע מה שכתב הבית יוסף (או”ח סימן סא) “כתוב בסמ”ק (מ”ע ב. א:) צריך לכוין באל”ף שהוא אחד ובחי”ת שהוא יחיד בשבעה רקיעים ובארץ הרי ח’ והדלי”ת רמז לארבע רוחות ולעתיד יאמרו כל העולם שהוא אחד”. עכ”ל.

וכיבוש ארץ ישראל דרך מלחמה מכריז לכל העולם שהקב”ה ברא את העולם ובחר בעם ישראל, כמבואר ברש”י הראשון של התורה.

אסור לשמוע כשמצווים לעבור על דברי תורה

יש להזהיר כאן אזהרה כפולה, שעם כל החשיבות שיש במדינה, אם הראשים אומרים לעבור על דברי תורה אסור לשמוע , כמבואר בגמרא (סנהדרין דף מט ע”א), וזה שייך גם במלך צדיק ותלמיד חכם וראש סנהדרין כמו יהושע בן נון ודוד המלך.

וכן נפסק ברמב”ם (הלכות מלכים פרק ג הלכה ט): “המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות, אפילו במצוה קלה הרי זה פטור, דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו”. עכ”ל.

 

התגלות התכלת בדורינו

בעהי”ת זכינו בדורנו לקיים מצוות ציצית בשלימות, ע”י מציאות החלזון ארגמון קהה קוצים, (מורקס טרונקולוס, חלזון הפורפורא, ולא הדיונון של ראדזין). ובשנת תשנ”ד התחילה הפצת התכלת.

כמה ספרים כבר נכתבו על זה: ספר ‘התכלת’ של הרב מנחם בורשטיין (תשמ”ח), שהוא הצעת הדברים בכל הנושאים בלי הכרעות. ‘כליל תכלת’ מהרב אליהו טבגר (תשנ”ג), שהוא הכרעה סופית בזיהוי חלזון התכלת, כולל הרבה דיני ציצית ומספר החוטים והקשרים. ‘לולאות תכלת’מהרב שלמה יעקב טייטלבוים (תש”ס), על זיהוי התכלת. וכן ספר ‘חותם של זהב’ מהרב בנימין זאב הורביץ שדחה בטוב טעם ודעת כל מי שניסה לחפש איזה פקפוק על התכלת. וכן עי’ על זה בספרינו ‘בכנף איש יהודי‘, ועוד הרבה ספרים. וכל מי שניסה לדחות הדברים הוא בדברים שאין בהם ממש, ויש שניכר מדבריהם שכותבים התנגדויות מגמתיות כדי לחזק האיסור של ‘חדש אסור מן התורה’, ומחפשים דברים שאין בהם ממש כדי לפסול התכלת.

עשר מסעות של המרכבה העליונה חוזרת כעת

ריחוק השכינה בחורבן

איתא במס’ ראש השנה (דף לא עמוד א): “אמר רב יהודה בר אידי אמר רבי יוחנן: עשר מסעות נסעה שכינה, מקראי. וכנגדן גלתה סנהדרין, מגמרא. עשר מסעות נסעה שכינה, מקראי: מכפרת לכרוב, ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן, וממפתן לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לגג, ומגג לחומה, ומחומה לעיר, ומעיר להר, ומהר למדבר, וממדבר עלתה וישבה במקומה – שנאמר אלך אשובה אל מקומי. מכפרת לכרוב, מכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן – דכתיב ונועדתי [לך שם ודברתי] אתך מעל הכפרת, וכתיב וירכב על כרוב ויעף, וכתיב וכבוד א-להי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית. וממפתן לחצר – דכתיב וימלא הבית את הענן והחצר מלאה את נגה כבוד ה’. מחצר למזבח – דכתיב ראיתי את ה’ נצב על המזבח, וממזבח לגג – דכתיב טוב לשבת על פנת גג, מגג לחומה – דכתיב והנה ה’ נצב על חומת אנך. מחומה לעיר – דכתיב קול ה’ לעיר יקרא, ומעיר להר – דכתיב ויעל כבוד ה’ מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם לעיר, ומהר למדבר – דכתיב טוב שבת בארץ מדבר. וממדבר עלתה וישבה במקומה – דכתיב אלך אשובה אל מקומי וגו'”. ע”כ.

כל כבוד ה’ שנאמר כאן, חז”ל קראו את זה בשם “שכינה”, זה המראה שראה יחזקאל בנהר כבר, כמו שנאמר (יחזקאל פרק ח ד) “וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה”. ופירש הרד”ק (שם): “והנה שם – כמראה אשר ראיתי בבקעה סמך אותו אל הסמוך כי בבקעה אמר ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר והנה אמר כמראה אשר ראיתי בבקעה”.

יחזקאל (פרק א א) “וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱ-לֹהִים: (כג) וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד ה’ עֹמֵד כַּכָּבוֹד אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל עַל פָּנָי”.

מכל זה רואים, שהמראה של חיות הקודש שנושאים את כסא הכבוד, הוא שראה יחזקאל שגלה ממקום למקום, בגלל חטאי כלל ישראל.

התקרבות השכינה

ומסתבר שמכיון שעתידים לחזור בבית שלישי, זה גם הולך לאט לאט, ומתקרב בעשר תחנות, וכל שרואים כאן שיש התקדמות בכיבוש ארץ ישראל, זה סימן שיש התקדמות במרכבה העליונה שחיות הקודש נושאים את כסא הכבוד, דרגא אחד יותר קרוב למקום המקדש.

התעוררות של גדולי ישראל בתקופת הבית יוסף להגיע לארץ ישראל, ואח”כ הגעת תלמידי הבעש”ט ותלמידי הגר”א ותלמידי החתם סופר והאור החיים הקדוש וכו’, ואח”כ מנדט הבריטי, ואח”כ בשנת תש”ח כיבוש ארץ ישראל, ואח”כ כיבוש יותר במלחמת ששת הימים, שנכבש בעה”י עיר העתיקה עם כותל המערבי והר הבית.

וזה גם ההתעוררות שבא בענין התכלת, שמזה כאילו רואים את כסא הכבוד, כמו שאמרו חז”ל על הפסוק (במדבר פרק טו פסוק לט) “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ”, אותו כביכול הקב”ה  (עי’ בספרי), שכל גילוי התכלת הוא בגלל שגם כסא הכבוד מתקרב לאט לאט.

ובוודאי שכל התערותא דלתתא גורם התערותא דלעילא. שככל שמשתדלים יותר בלבישת התכלת, עושה התעוררות למעלה, שכסא הכבוד מתקרב יותר ויותר ועושה עוד תחנה להתקרב למקום המקדש.

שהרי עיקר סילוק השכינה בא בעקבות חטאי עם ישראל, וככל שמתקרבים לתורה, חוזרת השכינה למטה.

עשר גלויות של התורה מתחיל לחזור לארץ ישראל (אגרות החזו”א)

איתא במס’ ראש השנה (דף לא עמוד א): “וכנגדן גלתה סנהדרין, מגמרא: מלשכת הגזית לחנות, ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה ומיבנה לאושא, ומאושא ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לצפורי, ומצפורי לטבריא. וטבריא עמוקה מכולן, שנאמר ושפלת מארץ תדברי. רבי אלעזר אומר: שש גלות, שנאמר כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר. אמר רבי יוחנן: ומשם עתידין ליגאל, שנאמר התנערי מעפר קומי שבי”. ע”כ.

עי’ אגרות בנושא מעין זה שכתב מרן החזון איש זצ”ל (קובץ אגרות ח”א סי’ צ), וז”ל:

אחדשה”ט וש”ת באהבה

יקרתם הגיעני. והנה עבודה רבה ערך מעכ”ת שליט”א להשתתף בבנין בתי מדרשות של בבל על אדמת הקודש. והנה מאות בשנים שהישיבות של בבל נודדים והולכים, סוללים המסלה לשוב אל ארץ שגלו ממנו. חרבו בבל ובנו הנהרסות, באדמת נכר בספרד, בצרפת ובאשכנז, חלפו שמותיהם אבל לא חלפו נפשם. זאת התורה שגלתה עשר גלויות ושבנתה ביתה בארץ שנער, ושגלתה מבבל לארצות המערב, זאת התורה החוזרת עכשיו מערבות שממות המערביות אל ארץ הצבי ארץ הקדושה הניתנה לאבותינו לנחלת עולם, אשר היתה למעון לה בבואה מסיני להופיע בקרני אורה בקרב ישראל.

נפשך הטהורה וכנפש הדוש”ת ומאחל לך הצלחה

אי”ש

אור ליום ד’ י”א טבת תש”ט בני ברק

עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא“י (מגילה כ”ט א’), תש”ט

עכ”ל.

המכתב הזה כתב מרן החזו”א זצ”ל אחרי הקמת המדינה באמצע מלחמת השחרור, מרן החזו”א ראה כאן שהתורה חוזרת למקור מחצבתה לארץ הקדושה.

הלשון “עשר גלויות” לוקח מן הגמרא ראש השנה הנ”ל כהמשך של עשר מסעות שגלתה השכינה. ואף ששם מדובר על סנהדרין, וידוע שהחזו”א התנגד מאוד להקמת סנהדרין בזמן הזה (חו”מ ליקוטים סי’ א’), אבל יסוד חזרה לארץ ישראל הוא התחלה של החזרת התורה לארץ ישראל שמכח זה יגיע הזמן שיצא מזה סנהדרין בלשכת הגזית, וכ”ש כעת שכבר נבנו אלפי בתי כנסיות וישיבות וכוללים ויתרבו אי”ה עוד, יש התקדמות בנושא זה על אף שעדיין אין הזמן לעשות סנהדרין.

 

תכלת הוא קבלת עול מלכות שמים

כל יסוד של תכלת הוא קבלת על מלכות שמים בכל חלקי התורה, בין על מה שהיה ניתן לקיים עד עכשיו ובין על מה שלא היה ניתן לקיים. שמי שאינו הולך עם תכלת הוא מצמצם כל התורה על מנהג אבותינו, ולא מצד שכך כתוב בתורה, שהרי התורה עצמה לא מחייבת אותו אם לא היה כאן מנהג אבותינו, ואילו מנהג מחייב אותו אף אם לא כתוב בתורה, וא”כ יוצא שהתורה היא נטפל למנהג אבותינו. משא”כ מי שהולך עם תכלת, מגלה בדעתו שהתורה עצמה מחייבת אותו. וזה משפיע גם על שאר חלקי התורה כמו תפילין ושבת וכו’, שמי שהולך עם תכלת, אז גם התפילין ושבת הוא בגלל שכך כתוב בתורה וזה מה שמחייב אותו. משא”כ מי שאינו הולך עם תכלת, מה שהולך עם תפילין ושומר שבת, זה בגלל שהוא כפוף למנהג אבותינו, ויש לחשוש שאילו לא היה לו המנהג לא היה מקיים זה.

וכ”ש שהתכלת ישפיע גם על כל חלקי התורה שעדיין אי אפשר לקיים אבל יבוא אפשרות לקיימו. שמי שהולך עם תכלת, בגלל שכעת נתגלה, אז אם יהא אפשרות לקיים עוד מצוות יקיים אותם. אבל מי שאינו הולך עם תכלת, ועיקר הסיבה הוא בגלל שלא רוצים דברים חדשים, ולא מצד שאינו ברור שזה התכלת, שהרי כל מי שמברר זה, יודע שהדבר כן ברור, רק שאלו שלא רוצים, זה מצד שלא רוצים דברים חדשים ולכן לא רוצים ללבוש את התכלת או שלא רוצים לברר הדבר, וממילא יוצא שתכלת הוא קבלת עול מלכות שמים על כל התורה.

ועי’ לקמן על סיבת הנהגת גדולי ישראל שמתעלמים מחידוש התכלת.

ולבישת התכלת, הוא זה שמעורר להתקדמות של המרכבה העליונה, שחיות הקודש עם ארבע כנפות נושאות את כסא הכבוד שהוא של תכלת, ומתקרבים יותר ויותר למקום המקדש.

סיבת התעלמות גדולי ישראל בענין תכלת

הסיבה העיקרית למה גדולי ישראל לא הולכים עם תכלת, זה משום שלא מוכנים לחדש דברים חדשים, ולא משנה כאן אם הסיבה היא מוצדקת או לא, עכ”פ זה הסיבה האמיתית, ואני מביא מקורות נאמנים לדבר זה.

מי שחידש והכריע ופעל למען התכלת ארגמון קהה קוצים, והקים בפועל את מפעל אגודת פתיל תכלת, הוא הרב אליהו טבגר שליט”א שגר בקרית ספר, והוא ראש הישיבה בישיבת תורת חיים במוסקבא. אולם היו גם ת”ח אחרים שפעלו למען זה וכמו הרב מנחם בורשטיין בספרו התכלת, אולם לא הגיע לידי מעשה והכרעה, עד שהגיע הרב אליהו טבגר והכריע כל הספיקות והקים את המפעל.

הרב אליהו טבגר שליט”א הוא תלמיד של הגאון הרב שמואל אויערבך שליט”א, וכשהכריע בראיות חזקות על אמיתות התכלת, ביקש הרב אליהו טבגר מרבו הרב שמואל אויערבך, שיתן לו המלצה שהוא ירא שמים, כדי שיוכל להציע את הראיות שלו על אמיתות החלזון לגדולי ישראל.

ואז אמר לו רבי שמואל אויערבך, אין לך מה ללכת לגדולי ישראל, אף אחד לא ירצה כלל לדבר אתך על זה, כולם לא מוכנים כלל לדבר על דברים חדשים, שלא היה נהוג מקדמת דנא, אתה צריך לעבוד מלמטה. (היינו מתלמידי חכמים פשוטים ולא מאלה שעומדים בראש העדה, כי שם הדבר נמנע וסגור ואין מה לצפות מהם על בירור הענין).

וא”כ יש לנו כעת עדות מאחד מגדולי ישראל, שהוא בן של אחד מגדולי ישראל הגרש”ז אויערבך זצ”ל, שמכיר היטב את גדולי ישראל, והוא מעיד שהתכלת לא יתברר מכח גדולי ישראל.

ובמהלך הזה, יש שאומרים מפורש שלא רוצים דברים חדשים, (הוזכר סברה זו גם בספר פסקי תשובות מהרב שמחה רבינוביץ (סי’ ח’ 2)). ויש שלא אומרים זה מפורש, אלא בגלל שלא רוצים דברים חדשים ממילא מחפשים סברות רחוקות איזה פסול, אף שטענות כאלו מופרכים מעיקרא, מ”מ מספיק כדי שלא לתמוך בתכלת. וא”כ מתברר כאן שיש כאן הנהגה עליונה שהתכלת לא יתגלה דרך גדולי ישראל, וכתוצאה מכך גם לא יכול לבוא ממי שחושב שמוכרח לבוא מגדולי ישראל, ורק מחפש איזה לימוד זכות, למה לא הולכים בתכלת. ויש לנו מקורות בחז”ל שלפעמים הקב”ה מנהיג את העולם דרך זה, עי’ גיטין (דף נו ע”ב) הטענה משיב חכמים אחור ודעתם יסכל.

וכן הובא בספר לולאות תכלת מאמר מהמקובל הגדול רבי שמשון אוסטרופולי זצ”ל (נהרג בגזירת ת”ח ות”ט) שכתב, שלפני ביאת המשיח יבוא יהודי אחד שיגלה את התכלת, אבל גדולי ישראל שבדורו לא יסכימו אתו במהרה, ועל זה נאמר (במדבר פרק טו פסוק לט) “וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם”, הזהירו הכתוב שלא תשמעו להם (עֵינֵיכֶם היינו עיני העדה). בספר ילקוט יוסף הביא דברי רבי שמשון אוסטרופולי בשיבוש, וגרס שגדולי ישראל יסכימו אתו, אבל לא יתכן כלל גרסא זו, אלא הגרסא היא לא יסכימו, וכן ההמשך מוכרח שהגרסא היא לא יסכימו.

למה הקב”ה מנהיג את הדברים בצורה כזו

הסיבה שהקב”ה מנהיג את העולם באופן שגילוי התכלת לא בא דרך גדולי ישראל, אף שאין לנו ראיה על סברה, מ”מ ראיתי במאמר אחד שהסביר הדבר בתור אפשרות, שהקב”ה רוצה שיקיימו המצוה לא כמצוות אנשים מלומדה או כמו שכולם עושים, אלא בגלל שהקב”ה מצווה, ואילו היו גדולי ישראל תומכים בתכלת, אז כבר כולם הולכים עם זה וא”כ היחיד כבר עושה בגלל כולם ולא בגלל שהקב”ה מצווה. אולם אין נפק”מ אם הסבר זה נכון או לא, העיקר שצריך לקיים מצווה אחר שנתברר האמת, ולא משנה ממי הגיע האמת.

הסיבה למה גדולי ישראל לא רוצים דברים חדשים, הריני מעתיק מה שכתבתי במאמר חוט תכלת:

דברי הגאון ר’ יצחק אלחנן ספקטור זצ”ל בבעיה פוליטית בענין התכלת

היה הרבה גדולים, שהתנגדו מאוד לכל מי שמחדש דבר חדש, והרבה יותר התנגדות ממחלוקת בשאר הלכה. שבענין “חדש” היו פוסלין את האדם בכללותו עד שלא היה בכוחו לדבר בשום דבר ולא רק בעצם ההלכה שחידש.

והנהגה זו נראה ג”כ ממכתב ששלח הגאון ר’ יצחק אלחנן ז”ל מקובנא להאדמו”ר מרדזין, וז”ל (הועתק בספר התכלת עמוד 191): “אנכי כבר סייעתי הרבה בענין התכלת כי כתבתי לק”ק זאמושטץ דיפעשע שהחיוב לקבור בתכלת מי שהלך בתכלת בחייו. וכפלתי וכתבתי להם הדברים במכתב מיוחד על הבי דואר ובזה הראיתי גילוי דעת מפורש שדעתי מסכמת לקיים המצוה. דאי לא אחזיק התכלת למצוה לא הייתי מכניס עצמי כלל בזה. ורק אני בעצמי יש לי מונעים מבחוץ אשר לא אוכל לקיים המצוה, כי יודע אני שדעת הרבה מההולכים לרוח העת לא יהיה רוחם נוחה ממני בזה ויביטו עלי בפנים נזעמים, ואם כי בדבר מצוה אין להתבייש ולירא מהמתלוצצין, אבל אנכי עוסק כעת בדבר מצוה הנוגע לפיקוח נפש כלל ישראל ולהפיק זממי מוכרח אני להראות פנים שוחקות ומסבירות לכל המפלגות, כדי שיהיו דברי נשמעים אצלם ולא יעמדו לשטן נגדי, ובענין זה שאני עוסק בו לא יעמוד נגדי אפילו חילול שבת וכ”ש ביטול מ”ע”. עכ”ל.

ולכאורה קשה, הרי היו הרבה פסקים שכתב ר’ יצחק אלחנן ז”ל שלא הסכימו עמו, כמו כל פוסק שיש חולקים עליו, ובכל זאת לא פחד לומר מה שחשב.

אולם האמת הוא מכיון שזה דבר חדש, ומנהג הרבה גדולים שרודפין כל אחד שמחדש דבר חדש ופוסלים את האדם בכללותו (מפני פחד שיהיו קילקולים ביהדות), ממילא היה לו מניעה לקיים המצוה. וביטל מצוות עשה שלפי דעתו היה צריך לקיימו כדי להציל כלל ישראל.

ולמדים ממכתב זה כמה דברים, א’, שמי שהוא במעמד של גדול הדור, לפעמים אינו יכול להרשות לעצמו לעשות דברים חדשים. כי יפסלו אותו בכללות, ויפסיד השפעתו על הציבור בדברים שנוגעים לכל כלל ישראל. ונמצא שהנהגה זו גורמת לבטל מצוה. (הנושא שם היה תכלת של ראדזין, ואח”כ נתברר שהזיהוי הוא טעות, אולם כעת הזיהוי ארגמון קהה קוצים הוא בוודאות).

ב’, דבר זה אינו פוטר את היחיד מלאחוז בדבר חדש, ואף אם יפסלו אותו. מ”מ הרבה פעמים הפסול לא בא מצד ביאור הלכה, אלא מצד שמתנגדים לדבר חדש. וכן אין להפריך אותו ממה שפלוני גדול אינו נוהג כך, שהרי הגדול כיון שהוא גדול אינו יכול לנהוג, משא”כ הקטן. היינו מי שאין אחריות כלל ישראל עליו שאין זקוק להראות פנים שוחקות לכל המפלגות ולכל המתנגדים למושג “חדש”. ועליו נאמר לא יבוש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הבורא (אף שכונת המלעיגים הוא לשם שמים, מחמת “איסור-חדש”).

 

להזהר מעקירת השבת ע”י ה”סויטש לשבת”

מה שכתבנו שיש מצוות חדשות שצריך לקיים, יחד עם זה צריך להזהר מאוד מדברים חדשים שבאים לעקור את התורה, כמו שכעת יצא “היתר” מזעזע של “סויטש לשבת”, שטוענים שיכולים לעשות כל ל”ט מלאכות דרך גרמא ומניעות מונע, וכיו”ב. והם טוענים שניתן כעת להכנס לביתו בליל שבת שאין שם אור דלוק ואין בו מזגן דלוק, ויכול להדליק את האור ואת המזגן בשבת קודש, דרך פטנט “סויטש שבת”.

וכעת יצאו גדולי הדור נגד היתר הזה, שזה מלאכה גמורה שחייבים עליה מיתה. וגם מה שטוענים היתר ספק פסיק רישא, מה שייך ספק פסיק רישא בדבר המתכוון לעשות, הרי כל ספק פסיק רישא מדובר בדבר שאינו מתכוון, ולא בדבר המתכוון.

והריני מעתיק את הפסק המופץ ביתד נאמן (יום ט”ו סיון תשע”ה, המכתב מכ”ו אייר תשע”ה), וז”ל:

אודות הסויטש לשבת

אודות הסויטש לשבת, פשוט וברור כי פעולה במכשיר שעל ידו נעשית תוצאת מלאכה, בכל דרך שהוא פועל את המלאכה, הרי זה מלאכת מחשבת.

והמייצרים והמפיצים דברים כאלו וכיו”ב לשבת ויום טוב והמסייעים להם בכל דרך שהיא ואפילו לבתי חולים, מכשילים את הרבים באיסור סקילה וכרת ועקירת הדת רח”ל ויחושו לנפשם.

חיים קניבסקי                    אהרן ליב שטיינמן

עכ”ל.

וכבר כתבנו בענין זה באריכות בחיבור גרמא כמעשה, ובחיבור רשפיה רשפי אש (סי’ ב’), ובמאמרמעליות בשבת, ובמאמר הזזת שעון שבת, ובמאמר עורמה במכירת חמץ ושבת, שיש בזה איסור תורה ממש, בהרבה ראיות.

(אין היתר בדבר המתוכנן לכך עי’ ב”ק (דף ס) מלאכת מחשבת, רש”י (שבת דף כט ע”ב ד”ה שתהא מנטפת) ושו”ע (או”ח סי’ רסה סעי’ א’) ובמ”ב (ס”ק א’) שיש הבדל במלאכה דאורייתא במניעת מונע ובגרמא, אם פועל בדבר צדדי או בדבר המיוחד לכך. שכל היתר מניעת מונע וגרמא וכן פטנט של המשך מצב לא נאמר כשזה מכשיר המתוכנן לכך. ועי’ רמב”ן (שבת דף קנג עמוד ב) וז”ל: “ונאמר בזה שמפני שהחורש בבהמה הוא נותן עליה עול והוא כובש אותה תחת ידו וברשותו היא עומדת, כל המלאכה על שם האדם היא ובו היא תלוי’ ואין הבהמה אלא ככלי ביד אומן, ואינו דומה למחמר שהבהמה היא הולכת לנפשה אלא שיש לה התעוררות מעט מן המחמר”. עכ”ל.

ועוד ראיות עי”ש, ואכמ”ל.

וכל מה שנאמר היתרים בדברים הדומים, לא נאמר כשזה מכשיר מתוכנן לכך.

ועי’ בזה בשו”ת אחיעזר (ח”ד סי’ ז’) קובץ אגרות חזו”א (אגרות האחיעזר יג) וז”ל: “אך אלה הרוצים להתיר חליבה על ידי שינוי או על ידי אפציער שיכוננו הטעכניקים, אין שום יסוד לזה לבטל מלאכה דאוריי’ ולהתיר ע”י שינוי, והצדק עם מעכת”ר כי אם יתקנו באופן נאות לרבים הלא זהו מלאכה גמורה וראוי לגעור ולמחות בזה כי אין שום תקנה בדבר”. עכ”ל).

וידוע פסקו של הגאון ר’ יוסף שלום אלישיב זצ”ל שאפילו במקום פיקוח נפש לא יחללו שבת דרך מכשירי גרמא ומניעת מונע וכיו”ב, אלא יחללו ישר, כדי שלא יחשוב אדם שיש איזה צד קולא בגלל המכשיר הזה. ולפי”ז מי שהוצריך לנסוע בשבת בקלנועית בגלל פיקוח נפש, לא יפעיל את פיקוד השבת, אלא ייסע כמו שנוסע בחול.

(בענין סכנת עקירת השבת ע”י סוישט לשבת, שהיא תוצאה של היתר הקלנועית, שפותח ע”י מכון צומת, ואף שראש מכון צומת הרב ישראל רוזן צועק כעת על היתר סויטש לשבת, כשרואה עד היכן מגיעים הדברים שכבר נתבטל לגמרי השבת, ויישר כח שצועק על זה, אבל למעשה זה הוא שגרם לחורבן הזה, והיה לי הרבה חילופי מכתבים אתו על זה, עי’ בסוף מאמר גרמא כמעשה).

 

הקשר בין שבת לתכלת

כתב רש”י (במדבר פרק טו פסוק מא) וז”ל: ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה? לומר שהמחלל את השבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה ככל המצות, וכן הוא אומר בעזרא (נחמי’ ט, יג – טו) ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם. ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו, לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר ועשיתם את כל מצותי”. עכ”ל.

עי’ ברמב”ן שכתב (במדבר פרק טו לח) שהסיבה שציצית שקולה כנגד כל המצוות, הוא בגלל התכלת שכולל הכל, וז”ל: “ואחר כן צוה במצות ציצית, שיזכרו בו המצות כולן ולא ישכחו את השבת או זולתה מן המצות. וטעם הזכרון הזה שיהיה בציצית לכל המצות, כתב רש”י מפני המנין של ציצית בגימטריא שש מאות, ושמונה חוטין וחמשה קשרים הרי תרי”ג. ולא הבינותי זה, שהציצת בתורה חסר יו”ד ואין מנינם אלא חמש מאות ותשעים. ועוד, שהחוטין לדעת בית הלל אינם אלא שלשה (מנחות דף מא עמוד ב), והקשרים מן התורה אינם אלא שנים, כמו שאמרו (שם לט ע”א) שמע מינה קשר העליון דאורייתא דאי סלקא דעתך לאו דאורייתא כלאים בציצית דשרא רחמנא למה לי הא קיימא לן התוכף תכיפה אחת אינו חבור.

“אבל הזכרון הוא בחוט התכלת, שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל והיא תכלית הכל, ולכן אמר וזכרתם את כל – שהיא מצות השם. וזהו שאמרו (שם מג ב) מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו’, והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות, כי ברחוקם יראו כולם כגוון ההוא, ולפיכך נקרא תכלת”. עכ”ל.

ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה

וניתן כאן להוסיף שבאותו פרשה (שלך לך) נכתב גם כל ענין של כיבוש ויישוב ארץ ישראל, וגם היא שקולה כנגד כל המצוות, וכמו שאיתא בספרי (דברים פרשת ראה פיסקא פ): “וירשת אותם וישבת, מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ, והגיעו לפלטום, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם, וזלגו דמעותיהם, וקרעו בגדיהם, וקראו את המקרא הזה (דברים יא לא) ‘וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים האלה’, אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.

“מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה, והגיעו לציידן, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם, וזלגו דמעותיהם, וקרעו בגדיהם, וקראו את המקרא הזה (שם) ‘וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים’, אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, חזרו ובאו להם לארץ ישראל”. ע”כ.

מחויבים לומר האמת בכל הנושאים האלו

ולמדים מזה שכשם שאסור לעקור את השבת, כך אסור לעקור מצוות תכלת, וכן מצוות יישוב וכיבוש ארץ ישראל. וכן כמו שאסור לומר בשבת, שהיום זה לא שבת, כך אסור לומר על תכלת שזה לא תכלת. וכן אסור לומר על מצב של קיבוץ גלויות כמו היום שיש קיבוץ של יותר משש מיליון יהודים בארץ ישראל, שזה לא קיבוץ גלויות כלל ואפילו לא התחלה, ומה שאנו בארץ ישראל אין לזה קשר עם ברית הקב”ה עם אבותינו לתת לנו את ארץ ישראל. אלא מחויבים לומר האמת בכל הנושאים אלו.

מאתר בריתי יצחק – הרב ברנד שליט”א, כאן.