Rabbi Meir Kahane: ‘The Righteous Man REJOICES When He Sees Vengeance’

Rabbi Meir Kahane- Parshat BeShalach REJOICE WHEN THE WICKED DIE

“Then Moses and the Children of Israel sang this song…”–Exodus 15:1

Avraham Tirosh, a member of the Mafdal party (מפד”ל- מפלגת פועלים דתי לאומי) or the NRP (National Religious Party), recently wrote an article whose basic theme is love of all people, even enemies; equality of all people; and the sin of rejoicing over the death of our enemies. He begins, of course, with the usual partial quote from the Talmud (Megillah 10b) that when the angels sought to sing a song of praise as the Egyptians were drowning in the Red Sea, G-d said: “The work of My hands is drowning in the sea and you want to sing?”

Says Tirosh: “All who are created in the image of G-d, even the Egyptian, are G-d’s work and thus we must relate to them. When a disaster occurs to ANYONE, EVEN if he is your ENEMY, EVEN if he seeks to DESTROY YOU–do not sing praise. Or, in the words of King Solomon (Proverbs 24:17), ‘When your enemy falls, do not rejoice, and when he stumbles, let your heart not be glad.'”

As always, the Tiroshes of the world selectively and very partially quote the Talmud. The selection he cites really begins with R. Yehoshua Ben Levi starting his lecture on Megillat Esther with the verse, “As the L-rd rejoiced over you to do you good, so the L-rd will rejoice over you to cause you to perish” (Deuteronomy 28:63). And the Talmud asks: Does the Almighty then rejoice over the fall of the wicked? And to prove that He does not rejoice, the story of the angels asking to sing praise is cited. And this is where Tirosh stops. BUT THERE IS MORE!

The Talmud continues as follows: “Rabbi Elazar said: It is true that HE does not rejoice, but He causes OTHERS TO REJOICE.”

Ah, WHAT A DIFFERENCE! And a clear answer to the obvious question: If G-d does not want us to rejoice and praise Him when our enemy falls, why in the world does it say: “Then Moses and the Children of Israel sang this song to the L-rd…”? And a clear answer to why the Rabbis say (Mechilta, Beshalach 2:6): “Moses asked Israel: Will you stand and do NOTHING while the L-rd performs miracles and glories for you? Said Israel to Moses: What should we do? Said he to them: You will glorify and praise and give song and glory and greatness to the One to whom wars belong.”

Of course, the Almighty, the totality of compassion, the father of all, grieves for His children–all of them. HE does not sing. His angels, who are not of this world, do not sing. but the JEWS DO! Not only are they ALLOWED TO, THEY ARE COMMANDED TO…Why? For the very same reason that the Almighty, though He does not sing, DOES destroy the work of His hands when it turns evil.

Yes, of course, He grieves. He grieves at those who were made in His image have so perverted and destroyed the greatness of that image. But in His grief, He does not have pity. He destroys. He knows that evil and He cannot share the same world, as our Rabbis say: “As long as the wicked rule in the world, the Holy One Blessed Be He, so to speak, cannot sit on His throne” (Yalkut, Tehillim 47).

And thus do the Rabbis declare (Shemot Rabba 23:1): “This is the meaning of the verse ‘Your throne was firm from then (az אז)’ (Psalms 93:2). Although You exist from time immemorial, Your throne was not made firm and You were not renowned in Your world until Your children sang… [W]hen we sang before You ‘Az Yashir,’ then (az אז ) Your kingdom and throne were made firm.”

And that is why King David sings (Psalms 58:11-12): “The righteous one shall rejoice when he sees vengeance; he shall wash his feet in the blood of the wicked.” Why? Because only when we see the wicked punished, only when we see vengeance for their sins, do we have proof that G-d really exists and rules. And David continues by saying: “So that people shall say: There is, indeed, a reward for the righteous; there is, indeed, a G-d who judges on the earth.”

And that is why the Rabbis tell us that “Moses yearned to see vengeance against the Midianites” (Bamidbar Rabba 22:5). Moses. Yearned. To see vengeance on the wicked. What shall we do with the fanatic Moses…?

The incredible perversion of Judaism by confused and guilt-ridden Jews, ignoramuses and learned alike! Our Rabbis tell us (Yalkut, Beshalach 241): “‘And Israel saw the great hand of G-d’ (Exodus 14:31). When the Almighty wished to drown the Egyptians, the Archangel of Egypt (Uza) said, ‘Sovereign of the Universe! You are called just and righteous…why do You wish to drown the Egyptians?’…At that moment Gabriel rose, took a brick, and said, ‘Sovereign of the Universe! These who enslaved Your children in such a terrible slavery as this, shall You have mercy on them?’ Immediately, the Almighty drowned them.”

And allow me to introduce two other Talmudic sayings: “The generation was one of tiny faith, saying, ‘Just as we rose from the sea on this side, perhaps the Egyptians rose from the other side.’ The Almighty ordered that the bodies be washed up and Israel saw them” (Pesachim 118b). And Midrash Tehillim (22:1) adds, “Each Jew took his dog and put his foot on the throat of a dead Egyptian and said to his dog, ‘Eat of the hand that slaved me, eat of the heart that showed me no pity.'”

Poor Tirosh

As for the tiresome perversion of the verse, “When your enemy falls, do not rejoice” (Proverbs 24:17), it is time that Tirosh went beyond a Biblical verse and learned that G-d gave us an Oral Law, a Talmud, that explains verses. Let him open the Talmud (Megillah 16a) which tells of Mordechai kicking Haman as the latter bent over to help him climb on his horse. Haman, too, in a startling echo of Tirosh, wails: “Does it not say in your Torah, ‘When your enemy falls…’?” And Mordechai answers Haman, and Tirosh: “That applies to a Jew but concerning you the Torah states: ‘And you shall trample upon their high places’ (Deuteronomy 33:29).”

The Jewish Press, 1986

From The Kahane Bookshelf, here.

מציל אותי כל יום – ישי ריבו

ישי ריבו – מציל אותי כל יום | Ishay Ribo – Matzil Oti Kol Yom

Published on Dec 28, 2015

לכל ההופעות הקרובות: https://www.ishayribo.com/

24.4חוה״מ פסח ביניני האומה-מופע נשים
24.4חוה״מ פסח ביניני האומה-מופע גברים

לרכישת “פחד גבהים” ב iTunes
https://itunes.apple.com/il/album/phd…
לרכישת האלבום “פחד גבהים” פיזית: כולל הקדשה אישית ואקורדים
http://bit.ly/216UXQl
להצטרפות לדף הפייסבוק של ישי לכל העידכונים
https://www.facebook.com/IshayRiboOff…

מילים:ישי ריבו
לחן: ישי ריבו ומאור שושן
עיבודים והפקה מוזיקלית: ישי ריבו &מאור שושן
ניהול אומנותי: טלי כץ


זה קרוב לוודאי ,רחוק מלהיות ספק
וככה זה,הזמן הזה עשה מזה עיניין
אבל זה רק עיניין של זמן
עד שיסתדר

הציפיה היא גדולה, הניצנים כבר נראו
וככה זה,העם הזה לא יניח לעצמו-
עד שיבוא אליהו
זכור לטוב

פזמון:

ואיך שהוא בסוף יהיה רק טוב
הנה מוכנים,כמה עננים,
לשוב לשטוף הכל
ואיך שהוא בסבך,נגלה לי שביל של אור
והוא מושך אותי,חצי בעל כרחי,
מציל אותי כל יום

הציפיה היא גדולה ,ההשלכות גם כן
וזה שנים שמחכים לגאולה
ממש כמו בימים ההם
בזמן הזה

המשך לקרוא…

מאתר יוטיוב, כאן.

מפני מה גרים בזה”ז מעונין ויסורין באין עליהן – מפני ששהו עצמם

ג’קי מקייטן – התעורר בן אדם

Published on Apr 8, 2013

ג’קי מקייטן מתוך האלבום – עיניים זוהרות

בין דפי הגמרא עם ניצוץ בנשמה
אני חוזר בתשובה ולומד בישיבה
זו מתנת אלוקים, באר מים חיים
עם דברי צדיקים ודברים נסתרים

פזמון:

התעורר בן אדם מה לך קום נרדם
אל תאמר אין דבר פן יהיה מאוחר
בוא חזור למקורות אל שורשי האבות
השעות יקרות אל תחכה לנסיונות

עם משב של הרוח כאן תוכל גם לנוח
להתפלל ולשוח ברזי התורה
בוא ופתח את עיניך זהו סוד הבריאה
שובה אל אלוקיך בשמחה ובאהבה

פזמון:

התעורר בן אדם מה לך קום נרדם
אל תאמר אין דבר פן יהיה מאוחר
בוא חזור למקורות אל שורשי האבות
השעות יקרות אל תחכה למכות

מאתר יוטיוב, כאן.

מהדורה חדשה: ספר ‘ביום הראשון תשביתו’ בענין מכירת חמץ

לבאר דברי הבה”ג שכתב במכירת חמץ “ובלבד שלא יערים” ומכתב הערות על זה ותשובה על ההערות בתוספת מרובה

תיקון רשות הרבים (הוספה על בריתי יצחק עירובין)

מאמר התורה חסה על ממונם של ישראל
בנתינת דגש על בעיית יוקר הדירות במרכז הארץ

Download (PDF, 2.68MB)

Reprinted with permission.

מדוע הרב מיכאל אברהם הצביע למפלגת זהות

על מפלגת ‘זהות’ כנווה מדבר (טור 207)

בס”ד

אחרי הפצרות רבות מכמה כיוונים החלטתי שאין מנוס אלא להיכנס למי האפסיים הפוליטיים ולעסוק בנושא המשעמם, הירוד והבלתי רלוונטי, למי להצביע בבחירות. אני לא אכנס לנושא בכללו אלא אסביר מדוע אני נוטה להצביע למפלגת ‘זהות’ של פייגלין, וה’ יעזור לי מהתגובות שאקבל כאן (אני משער שזה יהיה קצת יותר ער מאשר התגובות לדיון שלי בצו הקטגורי או לטור 202 על פסוקים ופסוקיות 🙂 ).

אקדים ואומר שבניגוד לרצון שעולה מהבקשות שקיבלתי לא אכנס כאן לדיון בפרטי המצע של ‘זהות’, כי זו לא הנקודה. אני אישית נוטה לתפיסות של חופש, הפרטה וקפיטליזם, והמצע של ‘זהות’, רובו ככולו, אינו אלא אוסף נגזרות של הרעיונות הללו – כמו הפרדת דת ממדינה, לגליזציה, שוברים בחינוך,[1] נטילת המונופול מהוועדים וכדומה (בתוספת הטענה שהזהות הלאומית והאישית היא חלק מהחופש של האזרח והאדם, מה שמכניס  לשם רכיבים שנראים סותרים את החופש שבו דוגל המצע בכללו). במובן הזה אני מזדהה עם חלקים ניכרים מהמצע שלהם. אבל כפי שאסביר בהמשך לדעתי הצבעה עבורם לא תלויה בהסכמה למצע שלהם ובוודאי לא לפרטים, ולכן אני מקווה שיסולח לי אם ארשה לעצמי לא לעסוק בזה כאן.

תיאור המצב

כבר מזה זמן אני מתלבט, וגם כתבתי זאת כאן. בעיניי כל המפלגות בין חדרה לגדרה הן בערך אותו דבר. כולם יעשו (בעצם לא יעשו) את אותם דברים בתחום המדיני ביטחוני, וכנראה גם בתחום הכלכלי. לכן מה שנותר בעיניי בעל המשקל הרב ביותר הוא התחום החברתי. שאלות כמו דת ומדינה למשל, והיחס לקבוצות אוכלוסייה שונות. לכן, על אף המיאוס חשבתי לתת את קולי למפלגת מרצ (להצביע ולהקיא), שכן במישור הזה היא תעשה בערך את מה שאני חושב. אבל בסופו של דבר המיאוס והבוז שאני רוחש לרמת האינטליגנציה הירודה שמשתקפת אצל דובריה [2] הכניסו אותי לדילמה, ומסקנתי הייתה לא להצביע בכלל.[3]

בחודשים האחרונים התעוררה האופציה של ‘זהות’. אמנם איני מכיר שם אף אחד מהמועמדים, אבל פייגלין, שהוא כנראה פחות או יותר המפלגה, נראה כאיש אינטליגנטי ורציני, והשקפותיו קרובות לזו שלי ברוב הדברים המעשיים. עד לפני כחודש היה לי ברור שזוהי הצבעת מחאה שכן הם היו רחוקים מאד מאחוז החסימה (גם כאן באתר לא התייחסתי ברצינות לדיווחים על סקרי עומק שמצביעים על סיכוי ריאלי, וגם היום אני חושב שהיה מדובר אז, בעידן טרום הקנביס, בטענות חסרות בסיס). זה לא ממש הפריע לי, שהרי ההצבעה שלי בין כה וכה לא משפיעה על כלום (קול אחד), אבל עדיין היה מקום לדון למה לבזבז חצי שעה על השטות הזאת. כעת נראה שהם צולחים את אחוז החסימה והאפשרות נעשית ריאלית יותר (הודו לגראס כי טוב כי לעולם חסדו). זה כמובן הופך את ההצבעה לרלוונטית יותר.

בימים האחרונים ‘זהות’ מאיימת לכבוש את כל הכנסת בסערה, וזאת לא בגלל מצעה המהפכני אלא פשוט מפני שהיא דוגלת בלגליזציה של הגראס. זה לפעמים נראה כמעט כמו הנושא העיקרי במערכת הבחירות העכשווית (למעט הטלפון של גנץ והשמלה של מירי רגב). אין פלא, שכן מערכת הבחירות נכון לעכשיו היא תכנית הריאליטי השלישית הכי פופולרית (אחרי הישרדות וטבח נולד), ולהערכתי גם הירודה ביותר ברמתה ובמידת העניין והרלוונטיות שבה. זה נראה ממש כמו משחק ילדים, שבו האחד אומר לאחר שהוא שקרן/מושחת והשני מאשים את הראשון בזה שהוא התחיל, ובכלל הוא גמד. ואז הלה עונה לו שבעצם הוא הומופוב, והאחר עונה שהאיראנים גנבו לו את הטלפון. וכל זה בראש מהדורות החדשות ובמרכז היומנים. אם הייתי גננת והילדים בגן היו מתנהלים כך הם היו נשארים כיתה. אין פלא שאפילו הגראס הוא משב רוח מרענן בערימת הזבל שבתוכה אנחנו מבוססים בשבועות האחרונים.

למרבה האירוניה, שמעתי כאלה שמאשימים את ‘זהות’ בהסתרת מצעה ואופייה הימני (ר”ל), מה שנשמע משעשע במיוחד כשזה בא מכל הזומבים הזהים שמאכלסים את המרכז-ימין-שמאל, כלומר מאוסף חסרי הזהות והמצע שרוח ה’ מפעמת אותם בין צרעה ואשתאול (או בין חדרה לגדרה). ‘זהות’ עוסקת בעיקר במצע המפורט שלה שמצוי לעין כל בספר שיצא לאור ובאתרי אינטרנט. כל השאר משחקים בג’ולים בגן הילדים ומאשימים אותם בהסתרת המצע.

משה פייגלין

משה פייגלין הוא אדם עקבי עם משנה סדורה שעיקרה חופש קפיטליסטי מוחלט (שכאמור, כולל זהות לאומית), ושלילת כל התערבות ממשלתית בחברה, בערכים ובכלכלה, למעט נושאים שבהם יש הכרח בזה כמו ביטחון ושיטור. הוא מתנגד לוועדי עובדים חזקים ולסוציאליזם, אבל גם כאן באופן עקבי. הוא לא שולל זכות של עובדים להתאגד, אבל מבקש לדאוג לכך שזה ייעשה מרצונו של כל אחד מהם, וטוען שהאיגודים הללו לא צריכים לקבל זכויות והגנת יתר. זו הסיבה לכך שהוא מצליח לאגד סביבו אנשים ומצביעים בעלי השקפות שונות בתכלית. כולם יכולים להתאגד תחת רשימה שנוטלת מהמדינה את הסמכות והיומרה לקבוע ערכים ולכפות אותם על אזרחיה. לכן ההאשמות על חוסר עמוד שידרה שמאגד תחתיו אנשים בעלי השקפות עולם מנוגדות נובעת מחוסר הבנה של שחקני הריאליטי האחרים שמתעקשים לבוסס בביצתם והכניס לתוכה גם את כל השאר.

פייגלין הוא איש רהוט ומדויק (אם כי לעתים קצת פשטני), ותענוג לשמוע אותו מתראיין ומדבר, שכן הוא מקפיד על הבחנות מושגיות ורעיוניות, מה שמוציא מן הדעת רבים ממראייניו ויריביו. לא פלא שבמקרים רבים הם מגיבים בסיסמאות והשמצות חסרות שחר ובחוסר הבנה לדבריו. במובן הזה הוא ממש נווה מדבר (לדעתי רק סמוטריץ’ יכול להיחשב ברצינות כמתחרה שלו, ואולי קצת בן גביר – אם כי הוא לא ממש ברמה הזאת).

בעברו הוא הנהיג תנועת מחאה ציבורית מרשימה (שמחמתה נשללו ממנו זכויות פוליטיות והוא מוכפש בצורה שנראית בעיניי נגועה ופוליטית להחריד. ממש מקוממת)[4], ועבר קריירה פוליטית שנויה במחלוקת בליכוד (את דעתי השלילית עליה כתבתי בין היתר כאן ובטור 85). הוא מוצג כגזען ופשיסט, ושוב על לא עוול בכפו. למיטב הבנתי אין בו מאומה מכל זה, אבל זה חלק מההיסטריה האנטי גזענית שהשמאל הבלתי אינטליגנטי נוהג להשתמש בה.[5]

על מצע והיעדרו

דומני ש’זהות’ של פייגלין היא המפלגה היחידה בפוליטיקה הישראלית שיש לה משנה סדורה ושיטתית. חשוב להבין שהמצע שלהם פותח לאורך שנים רבות, ולא אורגן במהירות לקראת הבחירות כמקובל במחוזותינו. יש כמה מפלגות אחרות שכתבו מצע (מיעוט קטן), אבל הוא כולל בעיקר אוסף אקלקטי של אמירות פופוליסטיות, ללא פירוט וללא ביסוס, ולכן גם אין רצון ולא סיכוי ממשי שהוא ייושם. ברוב המקרים זוהי כתיבה כדי לצאת ידי חובה. כך למשל שמעתי ברדיו מרואיין איש ‘כחול לבן’ (דומני עופר שלח) מתגאה בכך שהם הושיבו שלושה אנשים (יועז הנדל, חילי טרופר ועופר שלח) במשך שלושה ימים אינטנסיביים והם כתבו את המצע בכל התחומים. על אף עשרות העמודים שהוא מכיל, אתם כבר יכולים לשער איך נראה מצע כזה. הוא לא עבר דיון בין הגורמים השונים במפלגה (שדעותיהם חלוקות בנושאים שונים, עד כמה שיש להם דעות בכלל), ורובו ככולו אוסף סיסמאות נבובות (נדאג לחלשים, נילחם בשחיתות, נדאג למיטות בבתי חולים, לחינוך, לסובלנות וכו’ וכו’) שאין לאף אחד כוונה רצינית לקיים אותן. אין פלא שבשיחות עם המועמדים שלהם אף אחד לא מתייחס למצע המפלגה. נראה שהוא נכתב כי היה נראה להם מביך שתהיה מפלגה ללא מצע (מה שכבר מהווה שיפור לעומת עמיתיהם מרוב המפלגות האחרות). מה שמדהים הוא שהדובר ששמעתי נשמע מאד גאה על כך שהם טרחו וגיבשו מצע בצורה “כל כך רצינית”. טוב, האחרים לא עושים אפילו את זה. מכאן תבינו שכל מי שמסיק מסקנה כלשהי על תכניותיה של מפלגה בישראל של ימינו לאור קריאת המצע שלה, עושה זאת על אחריותו הפרטית. לכן גם רוב המפלגות לא טורחות לכתוב ולפרסם מצע, ובצדק. רק הבוקר גחכתי לעצמי בהנאה כששמעתי פרסומת לפרוייקט של mako שמיועד לסייע לאדם למצוא את המפלגה שהכי קרובה להשקפותיו. איני יודע על בסיס מה הם מתיימרים לעשות זאת (אולי רוח הקודש?…).

אני לא יכול להתאפק מלהציג כאן את ההברקה שחשבתי עליה בבחירות הקודמות, כאשר רצה לכנסת מפלגתה של ציפי ליבני שכינתה את עצמה ‘התנועה’ (ז”ל). אני זוכר שאז חשבתי לעצמי שיש כל מיני תנועות: פעם הייתה התנועה למען עצירת הנסיגה מסיני, יש (או הייתה) תנועת העבודה, התנועה לאיכות השלטון, יש תנועות שלום למיניהן, תנועות מחאה וכדומה. שם התנועה מעיד בדרך כלל על מטרותיה (שלום, עצירת נסיגה, איכות השלטון וכו’). לפי הלוגיקה הזאת, אצל ציפי ליבני זו “התנועה” וזהו, כלומר תנועה שמטרתה להיות בתנועה, כלומר להיבחר לכנסת: התנועה למען הוואקום (=כיסא לציפי לבני). למעשה, חשבתי לעצמי, השם הזה הוא אולי הדבר הכי אינטליגנטי שיצא אי פעם מציפי ליבני (גם שעון עומד… ).[6] במובן הזה מדובר בשם גנרי לכל המפלגות שמתמודדות בימים אלו.

אין פלא אפוא שהבחירות מתמקדות במישור הפרסונלי, בהטחת האשמות וסיסמאות ריקות ובמשחקי מילים ותגרות ילדותיות בין האינפנטילים שעל המגרש. לשווא תחפשו שם דיון כלשהו שעוסק במצעים ורעיונות. זה הדבר האחרון הרלוונטי לתכנית הריאליטי הגדולה הזאת. מערכת הבחירות אינה אלא אוסף טיזרים ודפי מסרים שמכניסים את פלוני תחת כותרת (גזען, שמאלן, ימן, סחיט, מושחת וכדומה), וצוותי תגובות שטורחים לשבת ולעקוב אחרי כל אמצעי התקשורת 24/7 ולשלוח תגובות לקוניות וחסרות כל משמעות וחשיבות. מדובר במשחק אחד גדול ומרגיז, שכולו חסר ערך וחסר טעם. דבר אחד ברור: אין לו שום משמעות לגבי ההחלטה למי להצביע אם בכלל מישהו מחליט להשחית את זמנו וללכת להצביע.

חשוב לי להבהיר שהבעיה שלי אינה באלימות של השיח אלא ברדידות והאווילות שלו. לכן גם יש לי בעיה עם כל המחאות נגד האלימות המילולית בשיח ובתעמולה. זה האספקט השולי והפחות חשוב שבעניין. אחרי שמרוקנים את התכנים מה שנותר הוא שיח רדוד ומשתלח ובעיקר אישי. די מדהים, ואולי בעצם לא כל כך, לראות את כל התקשורת שלנו על כל שוטיה ועקרביה מגויסת לטובת הריאליטי המטומטם והמעליב הזה. בעצם היא לא רק מצטרפת לקרנבל הזה אלא במידה רבה יוצרת אותו (ואז מייללת על רדידות השיח והאלימות שלו). גם כשכבר נכנס דיון תוכני כלשהו הוא מתמקד בטלפון של גנץ ובלגליזציה של קנביס ושאר נושאים תפלים וטפלים. לדעתי עדיף כבר לשדר ברצף ובגל פתוח את האירועים המסעירים מבית האח הגדול (אם אפשר היה לכסות מעט יותר את האנשים והנשים שם אזי בייאושי אולי הייתי שוקל אפילו לצפות). להערכתי, הרמה תעלה פלאים מול מה שמשודר בתקשורת היום. המצב הנוכחי הוא עלבון לאינטליגנציה של הציבור, אם כי אולי עלבון מוצדק כשרואים את שיתוף הפעולה הציבורי עם הפארסה הזאת.

היתרון העיקרי: אידיאולוגיה מגובשת ודיון רעיוני

מהאמור עד כאן עולה היתרון העיקרי והמרכזי של ‘זהות’ ושל פייגלין, והוא עצם הכנסת המישור הרעיוני והעקרוני למערכת הבחירות. הם מהווים נקודת אור, ממש נווה מדבר, במובן של ניהול דיון עקרוני שממוקד ברעיונות ובדרך ולא רק באנשים וסיסמאות כמקובל אצל מתחריהם. זו כנראה גם הסיבה העיקרית לכך שהם לא מצליחים לעבור מסך, כלומר לקבל זמן שידור וסיקור. אמצעי תקשורת הגיוני וסביר היה חוסם את כל המפלגות על כל תגובותיהן ולא נותן לכל הזבל הירוד שהן מטיחות לחלל ולו שניית שידור אחת. למעשה, אם רשתות השידור היו מקבלות החלטה מתבקשת לא לשדר סיסמאות אלא רק טיעונים וטענות (למעט בנישות פירסומיות), נדמה לי שהתוצאה הייתה פחות או יותר שידור ישיר של מסע הבחירות של ‘זהות’ 24/7 בכל אמצעי התקשורת, ותו לא מידי.

כיום, גם כשכבר מתייחסים תקשורתית ל’זהות’ זה בעיקר ביחס לאנקדוטות, כמו למשל בהקשר של הלגליזציה, שהיא נושא אזוטרי (בלי קשר לדעתכם עליו לגופו). אנשים רבים אפילו לא מבינים שמבחינת ‘זהות’ הלגליזציה אינה נקודה ספציפית אלא ביטוי לאידיאולוגיה שלימה וסדורה של חופש והתנגדות למעורבות ממשלתית. לכן רבים גם לא מבינים כיצד זה מתיישב עם תפיסות שמרניות, ומה החיבור בין פייגלין לבין כמה הזויים שעוסקים בנושא הזה כמרכז עולמם. יש לציין שאי ההבנה הזאת לא קורית בגלל שאנשי ‘זהות’ מסתתרים מאחורי הנושא הזה, כפי שמאשימים אותם, אלא בגלל שהתקשורת בוחרת להתמקד דווקא בו (זה משתלב טוב עם הריאליטי ועם הרצון להימלט מדיון ענייני במשהו). הדבר המאכזב הוא שנראה כי דווקא ההתמקדות בלגליזציה היא שהעלתה אותם על המפה, ובזכותה הם מאיימים כעת ברצינות לעבור את אחוז החסימה ולכבוש את הכנסת בסערה. לאורך כמה וכמה ימים ‘זהות’ נמצאה במרכז השיח הציבורי בגלל עניין הלגליזציה. אני בעוניי לא הבנתי למה ‘עלה ירוק’, בעלי זכות היוצרים, לא הצליחו באותו עניין, אבל נפלאו ממני דרכי העדר ושעיטתו.

המשך לקרוא…

מאתר הרב מיכאל אברהם, כאן.