שלוש וחצי שנים לאחר פסק הבוררות הבינלאומי, יחתם כבר בשבועות הקרובים הסכם פשרה מול חברות הגז EGAS ו-EGPC. מדובר בפיצוי בגין אי אספקת גז מתחילת העשור, בעקבות שורת פיצוצים שהתרחשו בצנרת ההולכה המצרית בשנת 2011
שלוש וחצי שנים לאחר פסק הבוררות הבינלאומי, חברת החשמל עשויה לחתום בשבועות הקרובים על הסכם פשרה מול חברות הגז המצריות (EGAS ו-EGPC) בהיקף של 500 מיליון דולר, כך נודע ל”כלכליסט”. מדובר בפיצוי בגין אי אספקת גז עוד מתחילת העשור, בעקבות שורת פיצוצים שאירעו בצנרת ההולכה המצרית החל מהרבעון הראשון של שנת 2011.
על פי ההערכות במשק האנרגיה, אחת מהאפשרויות העומדות על הפרק היא שהתשלום יועבר בשלבים, כאשר חלק ממנו – וברמה שעדיין לא נקבעה, נמצאת במגעים ועשויה לנוע בין 20% ל-40% מהסכום – יועבר מיידית, והשאר בפריסת תשלומים של מספר שנים עד לסגירת החוב.
הפשרה הנרקמת, שעדיין דורשת חתימה רשמית של שני הצדדים, תסכם למעשה סאגה של שש שנים במסגרתה חברת החשמל תבעה את חברות הגז המצריות בגין אי אספקת גז. סכום התביעה המקורי, שהוגש עוד ב-2013, עמד על 4.7 מיליארד דולר, והדיון בנושא התגלגל ללשכת המסחר הבינלאומית (ICC), שפסקה בסוף 2015 בדלתיים סגורות על פיצוי של 1.76 מיליארד דולר.
לפני כשלוש שנים דנו הצדדים על מתן פיצוי מופחת בהיקף של מחצית מהסכום, אולם הנושא לא נסגר עד שהיחסים בין שתי המדינות התחממו. בין היתר דובר גם על אפשרות של רכישת גז ישראלי על ידי התעשייה המצרית, למרות שאין למהלך מסוג זה שום קשר לחוב. למעשה, גם לאחר סגירת מזכרי הבנות למכירת גז למשק המצרי, ניסו המצרים לערער על גובה התשלום וביקשו למחוק אותו, אבל לפני כשנתיים הערעור שלהם נדחה.
הצדדים נכנסו אז למשא ומתן, מה שהוביל, כאמור, למציאת פשרה. יצוין שלפני יותר משנה פורסמו דיווחים בתקשורת הבינלאומית שהעסק כבר סגור, אולם בחברת החשמל הכחישו כל דיווח על הנושא, שככל הנראה קשר את הדברים עם פיצוי עליו סיכמה ממשלת מצרים מול בעלי EMG, מבעלי צנרת ההולכה הישנה שהושבתה. ככל הידוע, המגעים למציאת פשרה הואצו בסוף 2018, והושלמו רק במהלך 2019.
על פניו, הפשרה המסתמנת מהווה “תספורת” של קרוב ל-70% מהסכום, שעמד במקור ו”על הנייר” על 1.76 מיליארד דולר. מנגד, חברת החשמל כבר חתמה בשנים האחרונות על שורת ויתורי חוב מתוך הבנה שעדיפה ציפור אחת ביד משניים על העץ. כך למשל, הפשרה המפורסמת יותר, שמזכירה במעט את ההסדר המצרי הנוכחי, היא זו שנחתמה בספטמבר 2016 מול הרשות הפלסטינית – אז עשתה חברת החשמל “תספורת” של 300 מיליון שקל (מתוך חוב של כ-1.7 מיליארד שקל), בעקבות חוב שנולד לאחר שהפלסטינים סירבו במשך תקופה ארוכה לשלם עבור צריכת החשמל שלהם, כולל זו ששימשה אותם במהלך מבצע צוק איתן.
למעשה, רק במאי האחרון, ולא לפני התערבות ואיומים מצד משרד האוצר, הפלסטינים הסכימו לשלם את יתרת החוב – רק לאחר קיזוז של כמה מאות מיליוני שקלים, ופריסת תשלומים של יתרת החוב לאורך ארבע שנים. ההסכם מול הרש”פ עבר באופן מפתיע בדממה תקשורתית יחסית, וללא כל מחאה מופגנת מצד ארגונים חברתיים כלשהם.
פשרה נוספת שנחתמה לאחרונה הושגה בפרשת קרטל ה-GIS; בפרשה זו, שלוש חברות בינלאומיות (סימנס, אלסטום ו-ABB) מכרו ציוד קצה לחברת החשמל תוך תיאום מחירים ביניהן. חברת החשמל תבעה את השלוש בסכום של 3.7 מיליארד שקל, אולם לאחר מו”מ עם הצדדים הושגה בסוף 2018 הפשרה לפיה חברת החשמל תקבל 465 מיליון שקל – כלומר, רק כ-12.5% מהחוב.
ומה חברת החשמל תעשה עם הכסף שיתגלגל לקופתה? ראשית יש לחכות ולראות כמה מהכסף יועבר במזומן וכמה בתשלומים, כאשר הגוף שקובע את תעריפי החשמל – דהיינו, רשות החשמל – יכולה בתיאוריה להשתמש בכסף על מנת להוריד את התעריף; התרחיש האופטימי: סכום הפיצוי המסתמן כולו – אם, כאמור, כל הכסף יועבר בבת אחת – יכול לשמש להפחתה של 7%-8% בתעריף. אפשרות אחרת היא שימוש בכסף לשם מניעה של עליות תעריף עתידיות, ושמירה על חלקו למטרות השקעה בחברה – כאלו שיידרשו מימון חיצוני או העלאות תעריף עתידיות.
The Lev Haivri* writes when the Rema was accepted as Rav in Krakow, there had a strange Minhag in the city.
The morning after a woman went to the Mikvah, the Mikvah Lady’s husband,
wished the husband (wife who went to the Mikva) ” Mazal Tov.”
The Rema held this Minhag to be boorish and non Tzanua, so he abolished it.
There was a person who was out of town and wasn’t aware of the abolishment of the Minhag.
One day he angrily approached the Mikvah lady’s husband and complained to him why he had not wished him Mazal Tov. The Mikvah lady’s husband answered
“For two reasons,
a) The new Rav abolished the Minhag
b) your wife never went to the Mikva that night”.
When the Rema heard this, he realized the reason for this strange Minhag.
He also realized his mistake and regretted having abolished the Minhag.
To compensate for his mistake The Rema decided to collect all Minhagei Yisroel.
Hence his Chibur of the Mapah on the Shulchan Aruch.**
* R. Akiva Yosef Schlesinger (Talmid of the Chasam Sofer)
** Story recorded in the Krakow Kehilla Pinkas(Journal
לאחר שנים רבות בהן הוכרז כנעדר, הושבה גופתו של הלוחם זכריה באומל הי”ד לארץ ומועד הלוויה יפורסם בקרוב | בצה”ל מדגישים: “לא מדובר בעסקת שבויים”
צוותי מחלקת הנפגעים של אגף כוח האדם הודיעו למשפחות שלושת נעדרי הקרב בסולטן יעקב שארע לפני שלושים ושבע שנים, ועדכנו אותם באיתור וזיהוי גופתו של רב-סמל זכריה באומל הי”ד. כמו כן עודכנו במידע משפחות נעדרי צה”ל.
מדובר במאמץ רב שנים של קהילת המודיעין וענף איתור הנעדרים במחלקת נפגעים במהלכו בוצעו פעילויות מבצעיות שונות לאיתור נעדרי הקרב, שיאו של המאמץ בסדרת פעילויות שהוביל בחודשים האחרונים צה”ל בראשות אגף המודיעין והביאה לאיתורו והשבתו ארצה של רב-סמל זכריה באומל ז”ל.
“צה”ל מחויב להמשך המאמצים לאיתורם של רב-סמל יהודה כץ, רב-סמל צביקה פלדמן וכל נעדרי צה”ל וחללי צה”ל שמקום קבורתם לא נודע. ראש המטה הכללי, רב-אלוף אביב כוכבי, מפקדי וחיילי צה”ל, מחבקים את כל המשפחות ובתוכן משפחות באומל, פלדמן וכץ ברגעים מורכבים אלה. רב-סמל זכריה באומל ז”ל, שב הביתה לאחר כ-37 שנים. פרטים על טקס הלוויה יינתנו לכשיקבע”, נמסר מצה”ל.
Techeiles is a Torah-based Mitzvah which has enjoyed a resurgence in recent years. With both scientific and Rabbinical support, plus the length of time it’s been allowed to percolate, the murex Tekhelet has enjoyed more success than the Radziner variant, introduced in the 1880’s by R’ Gershon Henoch Leiner.
One of the largest proponents of murex Techeiles is R’ Herschel Schachter of YU, who has influenced many to don these blue strings. He even devised a method how to tie it, attempting to combine as many Rabbinical opinions as possible so that it’s a lechatchila (primary) opinion by all sources, for Ashkenazim. It’s also the most expensive option due to the amount of blue required.
The thought behind this opinion is as follows: 7 winds of 7 chulyos is based on that the Gemara in Menachos (Perek Hatecheiles) states “no less than 7, no more than 13.” Almost every commentary assumes that those numbers refer to 3-wind chulyos. However, the Gemara isn’t explicit in what exactly the numbers 7 or 13 refer to. So of course there’s at least one Rabbi that disagrees with that concept: the Raavad (R’ Natronai Gaon). The Raavad opines that 7-13 refers to winds and not chulyos. That’s why R’ Schachter chose to do 7 of 7, to satisfy all.
Next are the knots. Rashi/Tosafos introduced knots, so R’ Schachter decided to incorporate that as well.
Next comes the separation of chulyos. The Rambam states that Chulyos should be separated by a space of some sort. While the Yemenites interpreted that with their own unique type of knots, R’ Schachter spaces out his chulyos with the standard double-knots.
Next comes the white krichos (winds). While the Gemara states that the winds need to start and end in white, and the Rambam suggests only one wind, R’ Schachter recently modified it so that it’s the first 3 and last three winds like Rashi/Tosafos, but keeping it in the same 7-wind chulya.
Finally the separation at the bottom. Why the separation, and only the last knot? The separation is meant to satisfy the opinion of the Baal Haittur where Tekhelet is separated from white. R’ Schachter doesn’t separate the rest in order to address the issue of Gardumim (stubs): in the event one string breaks off, to be 100% certain the string is kosher, the other half on the other side needs to be intact. That can be done with keeping them more or less not separate from each other. He separates it at the end since “you can’t lose.”
From My Western Wall, here.