ללא מחבר No Author

How Misrad Habriut (the Israeli Health Ministry) Steals Medicine from Sick Patients

FDA Policies Kill

By 

December 20, 2018

Among the U.S. Food and Drug Administration’s responsibilities are approval and regulation of pharmaceutical drugs. In short, its responsibility is to ensure the safety and effectiveness of drugs. In the performance of this task, FDA officials can make two types of errors — statistically known as the type I error and type II error. With respect to the FDA, a type I error is the rejection or delayed approval of a drug that is safe and effective — erring on the side of over-caution — and a type II error is the approval of a drug that has unanticipated dangerous side effects, or erring on the side of under-caution.

Let’s examine the incentives of FDA officials. If FDA officials err on the side of under-caution and approve a drug that has unanticipated dangerous side effects, the victims of their mistake will be highly visible. There may be congressional hearings, embarrassment to the agency and officials fired.

It’s an entirely different story if FDA officials err on the side of over-caution and either disapprove or delay the approval of a drug that is both safe and effective. In that case, the victims will be invisible. They will have no idea that their suffering could have been eliminated, or in the case of death, their loved ones will have no idea why they died. Their suffering and/or death will be chalked up to the state of medicine rather than the status of an FDA drug application. Their doctor will simply tell them there’s nothing more that can be done to help them. The FDA officials go scot-free.

Let’s look at some of the history of the FDA’s erring on the side of over-caution. Beta blockers reduce the risk of secondary heart attacks and were widely used in Europe during the mid-1970s. The FDA imposed a moratorium on approvals of beta blockers in the U.S. because of their carcinogenicity in animals. Finally, in 1981, the FDA approved the first such drug, boasting that it might save up to 17,000 lives per year. That means that as many as 100,000 people died from secondary heart attacks waiting for FDA approval. (http://tinyurl.com/ydxpvd54). Those people are in the “invisible graveyard,” a term to describe people who would have lived but died because the cure that could have saved them was bottled up in the FDA’s regulatory process.

Today, the Phoenix-based Goldwater Institute is leading the battle to bring some sanity and compassion to the drug approval process. It recently published a paper by Mark Flatten, titled “Studied to Death: FDA Overcaution Brings Deadly Consequences.” Flatten examined the FDA’s approval process and made some important recommendations. Flatten criticized some FDA practices, saying, “Instead of having to prove a new treatment is safe for its intended use, the FDA now reviews drugs based on how they might be used by doctors to treat individual patients, effectively substituting the judgment of agency regulators for that of practicing medical professionals.” He added: “Instead of proving a drug achieves the medically beneficial results that its makers claim, the FDA requires proof the new treatment will improve long-term outcomes. So it is no longer enough, for instance, to prove a new drug will reduce blood glucose levels for diabetics. Drugmakers must show, somehow, that this will make patients live longer.”

One Goldwater Institute suggestion is to allow drugs approved in certain other countries, such as Canada and the European Union, to receive nearly automatic U.S. approval. After all, those countries have drug regulatory structures similar to that in the U.S. Why should treatments approved in those countries not be available here?

The Goldwater Institute is also calling for a bill to restore free speech in medicine. It thinks Congress should allow drug manufacturers to provide information about “off-label use.” This is a common practice in which doctors prescribe FDA-approved drugs to treat conditions other than those the FDA originally approved them for after new beneficial uses arise.

Strong evidence of FDA over-caution bias comes in the 1974 words of then-FDA Commissioner Alexander M. Schmidt: “In all of FDA’s history, I am unable to find a single instance where a congressional committee investigated the failure of FDA to approve a new drug.”

From Lewrockwell.com, here.

קחו עמכם דברים ושובו אל השם!

מידד טסה – אוי נא לנו -Meydad Tasa-Oy Na Lanu

Published on Sep 10, 2011

מידד טסה בסינגל חדש “אוי נא לנו”, מילים: אביעד גיל, לחן: יווני עממי.
עיבוד: דוד ביתן
אבנים בוכות כל לילה
ודמעות זולגות למעלה
אוי נא לנו, אוי נא לנו.
שכינה גלתה מאיתנו
ונודדת בוכה מחטאנו
אוי נא לנו ,אוי נא לנו .
על הר ציון ששמם
והכל פה חרב
הלב בפנים כואב
אוי נא לנו .
אתה השם תרחם הלב כל כך בוער ממעשינו
אוי נא לנו …

שובו אלי אהובי ילדי
אחבק אתכם בחום עד בלי די
ותראו אתכם אהבתי מכולם
עוד יזרח לכם אורו של עולם

אוי אבל’ה בך בטחנו
ונכון גם טעינו
סלח נא לנו סלח נא לנו
אלפי שנים שבכינו דרכך לא שכחנו
סלח נא לנו , סלח נא לנו …
על הר ציון ששמם
והכל פה חרב
הלב בפנים כואב
סלח נא לנו
אתה השם תרחם
הלב כל כך בוער
ממעשינו ,סלח נא לנו …

שובו אלי אהובי ילדי
אחבק אתכם בחום עד בלי די
ותראו אתכם אהבתי מכולם
עוד יזרח לכם אורו של עולם

מאתר יוטיוב, כאן.

The Israeli Flag Doesn’t Stand for ANYTHING. It’s Just a Flag!

Rav Avigdor Miller on Burning the Israeli Flag

ON 

Q: 

Is it a chillul Hashem what these people did last week when they burned the Israeli flag? 

A:

Well they’ll tell you it was a kiddush Hashem! Because who said that the flag of Israel has any holiness to it? Where does it say that the Israeli flag is a sacred object?! And I’ll tell you why it’s not a chillul Hashem. Now, nobody has to accept what I say, but of course I’m not going to accept what other people say either.

The Israeli flag is a symbol of Zionism. And Zionism is a principle that means something. Zionism is not just some political movement; it represents the principle that in order to be a Jew all you need is to subscribe to the idea of a Jewish state. You don’t need any Torah. You know you can be an atheist and you can still be a very good Zionist! And that’s where we come in and we say, that’s the chillul Hashem!

When the blue and white flag is raised, that’s what it’s saying. That flag is saying that this is the purpose, this is the ideal, this is the justification, and all other things are unimportant. And we say it’s not so! It’s the flag that is the chillul Hashem! Because we have only one flag and that is the Torah. We are a nation because of the Torah. Without the Torah we are nothing but gypsies, we’re a polyglot, and we’re halfbreeds; we have all types of people mixed into our nation. But there’s only one thing that makes Jews Jews. And that it that they are loyal to Hashem and His Torah.

Continue reading…

From Toras Avigdor, here.

כלכלה: מה שרואים ומה שאין רואים

“מדיניות כלכלית” יוצרת פוטנציאל לנזק – אבל “פוטנציאל” לא תמיד מתממש

התערבות של המדינה בכלכלה יוצרת לרוב עיוות עם פוטנציאל לנזק. למה תחזיות נכונות לא תמיד מתגשמות?

“פוטנציאל” היא אפשרות שעלולה או עשויה לקרות בתנאים מסוימים (לשלילה או לחיוב). למים אגורים באגם גבוה יש פוטנציאל להפוך לאנרגיה – אם הסכר ייפתח והמים הנופלים יניעו טורבינה – הפוטנציאל החיובי יתממש.

כמעט כל התערבות של המדינה בכלכלה יוצרת עיוות עם פוטנציאל לנזק. לפעמים נגרם נזק לאנשים רבים, מול תועלת למעטים, לדוגמה: חסמי יבוא ומכס גבוה על פירות וירקות: הנזק נגרם לכל הציבור, התועלת – למיעוט של חקלאים מקומיים. במקרים אחרים, הנזק נגרם למעטים והתועלת לרבים, כמו בהצעת החוק של ח”כ תמר זנדברג לאסור גביית עמלה על רכישת כרטיסי קולנוע באינטרנט. אלה וגם אלה פסולים, מדובר בבחישה פוליטית מיותרת בכלכלה. הפטיש של המדינה מונחת בכוח על קבוצה אחת כדי להטיב עם קבוצה אחרת. חופש הפרט נפגע באמצעות אילוץ שלא היה נבחר מרצון חופשי.

החלטות פוליטיות חדשות מכוונות בדרך כלל להקדים (בלוח הזמנים) את התועלת לעתיד הקרוב; ואילו העיתוי, בו הנזק צפוי להתרחש, נדחה לרוב לעתיד “הרחוק” – מספיק רחוק כדי שהפוליטיקאים שיזמו את המהלך לא יינזקו מהדף הפיצוץ. גם ב”עתיד” – לא תמיד פוטנציאל הנזק שמתממש מורגש על ידי הציבור.

הדוגמה הטריה היא התערבות המדינה בשוק הדיור באמצעות תכנית “מחיר למשתכן” של שר האוצר כחלון. העיוותים הרבים יוצרים נזק פוטנציאלי מצטבר רציני: עלות כבדה לתקציב המדינה שמסבסד את הקונים; התייקרות מהירה של קרקעות פרטיות בגלל מיעוט מכרזי קרקעות מדינה שלא במסגרת “תכניות כחלון” ועוד. גם לקונים המאושרים נגרם נזק פוטנציאלי: הם הפכו ל”משקיעים” ונטלו סיכון – התקווה לקבל בעתיד שכר דירה סביר לכיסוי תשלומי המשכנתא, סיכון לצניחת מחירי דירות באזורים שהוצפו בבנייה של “מחיר למשתכן”, סיכון של ירידת ערך בגלל איכות לקויה (דירות שהוזמנו על ידי גורם מתווך ממשלתי ולא רכישה תחרותית ישירה של קונה מקבלן). הנזק לציבור ולקונים אינו מידי – מה שמעניק, לכאורה, יתרון פוליטי לכחלון כבר עכשיו. כאשר הנזק יתממש, כחלון כבר יהיה רחוק מספיק מזיכרון הציבור.

תכניות נוטות להשתבש ובוודאי שתכניות פוליטיות. פרשנים מעריכים שתמיכתו של השר כחלון בהקדמת הבחירות לכנסת, נובעת מהחשש למימוש מוקדם מידי של פוטנציאל הנזק שבהתערבות הבוטה של המדינה בשוק הדיור.

לפעמים פוטנציאל הנזק אכן מתממש, אך הנזק לא מורגש. נזק יכול להתקזז בזכות אירועים כלכליים שכלל אינם קשורים לעניין. כך למשל, ירידה חדה במחירי הנפט בעולם תגדיל את ההכנסה הפנויה של האזרח ויכולה לקזז נטל של עלייה במחיר החשמל הנובע מסבסוד “אנרגיה ירוקה”; או, הכנסות חד-פעמיות ממסים בעקבות אקזיט ענק של חברה ישראלית מקזזות כניעה פוליטית יקרה לדרישות ההסתדרות. גם כאשר קיים פוטנציאל משמעותי לנזק – אין בכך וודאות. מתי יתממש? באיזו עוצמה? אם בכלל?

מדיניות בנק ישראל – דוגמה לפוטנציאל לנזק גדול שהתממש אבל אינו מורגש 

 המשק הישראלי בעשור האחרון היה במצב מצוין. מיליארדי דולרים זרמו לישראל כתמורה עבור יצוא סחורות ושירותים, אקזיטים, העברות פרטיות והשקעות של זרים במשק הישראלי. השקל הישראלי אמור היה להתחזק מאד בעקבות העודפים המתמשכים בחשבון השוטף) הרבה לפני שהגז התחיל לזרום)

קל לדמיין מה יכולה הייתה להיות רמת המחירים בישראל אילו השקל היה עומד היום, לדוגמה, על 2 שקלים לדולר. החל מדלק זול ועד לבשר ולחם זולים בהרבה ממחירם היום – ובעשרות אחוזים. רמת החיים שלנו הייתה יכולה להיות גבוהה בהרבה.

אבל בנק ישראל הדפיס שקלים בכמות אדירה ב- 9 שנים (עד תחילת 2018). עם השקלים שהדפיס רכש בנק המרכזי שלנו מהציבור דולרים שהצטברו לסכום עתק של כ- 112 מיליארד דולר – סדרי גודל של תקציב המדינה לשנה שלמה. יצירת ביקוש מוגבר לדולרים באמצעות רכישתם על ידי בנק ישראל מנעה את ירידת שער הדולר כמתבקש מעודף הדולרים במשק. כך שמר בנק ישראל על רמת מחירים גבוהה למוצרי הצריכה והשירותים בישראל (היבוא התייקר).

הנזק נגרם לנו בכך שרמת החיים שלנו (של רוב האזרחים) לא עלתה כמתבקש ממצבו הטוב של המשק. רמת החיים עלתה, אך מעט יחסית לפוטנציאל החיובי. 112 מיליארד הדולר שבמרתפי בנק ישראל, נרכשו ברובם באמצעות מס שבנק ישראל הטיל עלינו – ייקור המוצרים בישראל, באמצעות מניעת הוזלתם.

בשנת 2008 עמדה כמות הכסף הבסיסית במשק על 78 מיליארד שקלים (מזומנים בידי הציבור + רזרבות הבנקים בבנק ישראל). בחלוף 9 שנים בלבד, בסוף 2017, עמדה כמות הכסף על 316 מיליארד שקלים. זינוק של פי ארבעה בבסיס הכסף!

להדפסה כה מסיבית של כסף יש פוטנציאל נפיץ לנזק לכלל הציבור. הנזק אכן נגרם, הפוטנציאל השלילי התממש. למרות זאת, הציבור לא חש בנזק כי הוא התבטא במניעת-הוזלה של מחירים ולא בעליית מחירים.

לפעמים פרשנים ומומחים (וגם אנחנו כאן ב”קו ישר”) מנבאים בהחלטיות נזק כתוצאה ממדיניות כלכלית מסוימת. המציאות מורכבת בהרבה וקשה לחיזוי בגלל משתנים רבים שמעורבים בעיצוב המציאות הכלכלית. “פוטנציאל” לנזק לא תמיד מתממש, וגם אם מתממש – אינו תמיד מורגש.

מוטי היינריך

מאתר קו ישר, כאן.

היכן אפשר למצוא ‘מדיטציה’ במקורות היהדות?

תולדות המדיטציה היהודית

הרבי מלובביץ’ והרב אריה קפלן משחזרים “מדיטציה יהודית”:

האם “המדיטציה” היא המצאה בלעדית של המזרח הרחוק? או שמא גם לנו יש מסורת של מדיטציה מעשית?

שאלה זו התחילה להתעורר לפני כשלושים שנה כאשר יהודים רבים התחילו לתרגל מדיטציות שמקורן בבודהיזם ובהינדואיזם. נהירת אלפי יהודים למדיטציה טרנסצנדנטאלית (מ”ט) הביאה את הרבי מלובביץ’, רבי מנחם מנדל שניאורסון (1994-1902), לפנות לפסיכולוגים ורופאים שיציעו אלטרנטיבה כשירה. בתאריך ט”ז אדר א תשל”ח (23 פברואר 1978) הציע הרבי לד”ר יהודה לנדס, שהתגורר אז בקליפורניה, לגייס קבוצת רופאים המתמחים בנוירולוגיה ופסיכיאטריה כדי לאמץ טכניקות מדיטציות כשירות בעלות ערך תרפויטי להרפיה ושחרור ממתח נפשי. אחר כך, בהתוועדות פומבית, בתאריך י”ג תמוז תשל”ט (8 ביולי 1979), הסביר הרבי שאבותינו בחרו במקצועות כמו רועי צאן כדי שיוכלו להקדיש זמן להתבודדות בשדות ולא להיות בחיים הרועשים שבעיר. הרבי דרש שמדיטציה יהודית תהיה מיועדת לא רק להתבוננות בגדולת ה’ ובשפלות האדם אלא גם להרפיה נפשית. לטענתו, בכניסה להתבודדות, ניתן להגיע לשלווה ולבריאות נפשית ולהשיג יישוב הדעת.

באותן השנים התחיל הרב אריה קפלן (1983-1935) לאסוף ולפענח מגוון רחב של שיטות מדיטציה ממקורות היהדות. טענתו המרכזית הייתה ש”מדיטציה” בשמותיה העבריים (התבודדות, התבוננות, ייחוד וכוונה) היא מסורת בת אלפי שנים שבה עסקו אבותינו, נביאינו ומקובלינו. לשיטתו, הפנומנולוגיה והפסיכולוגיה של מדיטציה יהודית אינה שונה משיטות מדיטציה אחרות, אך נבדלת היא במטרות ובתוצאות. בספרו “מדיטציה והתנ”ך” (1978) ביקש ר’ קפלן לאושש את טענתו שהנביאים הגיעו לחוויית הנבואה שלהם “במצב של מדיטציה”. לפי שחזורו, בתקופת המקרא “למעלה ממיליון איש” עסקו במדיטציה והתלמידים שנקראו “בני נביאים” תרגלו ב”בתי ספר למדיטציה”. מסקנתו שהמדיטציה הייתה דרך חשובה ביותר להגיע לנבואה, הארה והתגלות השפיעה רבות על הבאים אחריו לבחון מחדש את אופיין של שיטות המדיטציה הקדומות. ספרו ‘מדיטציה וקבלה’ (1982) הוא אוסף עשיר של מקורות ראשוניים עם הצעות פירוש של טכניקות המדיטציה מספרות ההיכלות והזוהר, וממקובלים ספרדיים כמו ר’ יוסף ג’יקטילה ור’ יצחק דמן עכו. אחד החידושים הרבים הוא שחזור שיטת מדיטציה של ר’ יצחק סגי-נהור ותלמידיו ר’ עזרא ור’ עזריאל מגירונה. הרב קפלן הקדיש פרק שלם לשיטת ר’ אברהם אבולעפיה, שני פרקים למקובלי צפת (הרמ”ק, האר”י ור’ חיים ויטאל), ופרק למורי החסידות מהבעל שם טוב עד לר’ נחמן מברסלב. אפשר לחלוק על השחזורים של הרב קפלן, אך התעוזה לפרש את המקורות פותחת שאלה שכמעט ולא נדונה: מה היו ‘השיטות’ של אבות האומה והנביאים, והאם נכון לפענחן כטכניקות במדיטציה? בספרו האחרון, ‘מדיטציה יהודית – מדריך מעשי’ אותו סיים הרב קפלן בדצמבר 1982, זמן קצר לפני מותו, הוא פרש קשת רחבה של שיטות במדיטציה יהודית החל מהדמיה, שימוש במנטרות והתבוננות. בעקבות כתבי ר’ קפלן התפרסמו ספרים רבים ואתרי אינטרנט שונים לבירור השיטות במדיטציה יהודית ולחידושן.

דרך מדיטטיבית ליישוב הדעת ולהשגה נבואית

היכן אפשר למצוא “מדיטציה” במקורות היהדות?

התקדים המפורסם ביותר הוא במסכת ברכות, פרק ה, משנה א: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים שהָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִין כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם למקום. החסידים הראשונים פעלו מהמאה הראשונה לפנה”ס עד לסוף התקופה התלמודית, במיוחד באזור הגליל, והיו ידועים בכוח תפילתם. המפורסמים ביניהם: חוני המעגל, רבי חנינא בן דוסא ור’ פינחס בן יאיר.

מה עשו החסידים הראשונים לפני התפילה? כיצד התכוננו וכיוונו את לבם?

על בסיס משנה זו פותחה מסורת מדיטטיבית בימי הביניים. מקובלי גירונה, ובראשם ר’ יצחק סגי נהור (1235-1160), הבינו שהחסידים הראשונים ביקשו למשוך את האור העליון ולהגיעה להשגה נבואית. ר’ עזרא מגירונה הסביר כיצד לשחזר את “מסורת החכמה היא ידיעת השם” שנמסרה ממשה רבינו לאורך הדורות עד לרבי עקיבא וחביריו שנכנסו לפרדס והיו דורשין במעשה המרכבה. רק בגלל חשכת הגלות “פסקה החכמה הזאת מישראל” ו”החסידים ואנשי מעשה חדלו” (פירוש לשיר השירים, עמ’ תעח-תעט). ר’ עזריאל מגירונה תיאר כיצד “החסידים הראשונים היו מעלים מחשבתם עד מקום מוצאה”, ומזכירים סודות עליונים של הספירות, ו”הדברים מתברכים ומתוספים ומתקבלים מאפיסת המחשבה כאדם הפותח בריכת מים ומתפשטת אילך ואילך”. “איפוס” המחשבה מאפשר זרימת השפע ומשיכת האור. וכך גם כתוב בחיבור “איגרת הקודש” (שנכתב בידי ר’ עזרא מגירונה או ר’ יוסף ג’יקטיליה): “חסידים הראשונים מדביקין המחשבה בעליונים, ומושכין מאור העליון למטה, ומתוך כך היו הדברים מתווספים ומתברכין כפי כוח המחשבה”. מקובלי ספרד במאה הי”ד, ר’ מנחם רקנאטי והמחבר האנונימי של ספר “מערכת האלוהות”, הזכירו באהדה שיטה מדיטטיבית זאת.

במקביל לפיתוח המדיטציה הקבלית בספרד, התפתחה מסורת מדיטטיבית בספרות ההלכתית שהייתה מבוססת על דברי הרמב”ם. הרמב”ם בפירושו למשנה במסכת ברכות פירש שהחסידים הראשונים היו מיישבים דעתם ומשקיטים את המחשבות כהכנה לתפילה. רעיון זה קיבל צורה הלכתית נורמטיבית בניסוחו של ר’ יעקב בן הרא”ש ב”טור”, ובעקבותיו על-ידי ר’ יוסף קארו ב”שולחן ערוך”, “אורח חיים”, הלכות תפילה, סימן צ”ח. האידיאל בהתכוונות הוא כדוגמת ההתבודדות של החסידים הראשונים: “ויעיר הכוונה ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו… וכן היו עושין חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפילתן עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות רוח השכלית עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה”.

מה היו ההוראות המעשיות של הרמב”ם לתרגול המדיטטיבי?

ב”מורה נבוכים”, ג,נ”א הדריך הרמב”ם את הקורא בתרגול מעשי של התבודדות החושים בדומה לתרגילים שהיו מוכרים בתקופתו במדיטציה המוסלמית אצל אלגזאלי, אבן רושד, אבן באג’ה ואבן טופיל. פרק נ”א הוגדר על-ידי פרשני “המורה”, האפודי ושם טוב אבן שם טוב, בשם “הנהגת המתבודד”. מטרת הפרק היא להגיע לשלמות נבואית. הדרכת הרמב”ם היא לכוון את המחשבות בעזרת שיטת “התבודדות”, לבודד את החושים, ולקלוט את השפע האלוהי הן בכוח השכלי והן בכוח המדמה. תחילה יש לתרגל כוונה ב”התרוקנות” המחשבות “מכל דבר” זולת אהבת ה’ ויראתו. אח”כ יש להשתמש בפסוקים כמצפן להכוונת המודעות בדומה לתפישות מודרניות ידועות כגון מיינדלפולנס Mindfulness בשיטת ויפָּסָנָה, תפילה ממורכזת (Centering Prayer) בנצרות, ומדיטציית ההתבוננות (Contemplative Meditation).

ר’ אברהם בנו של הרמב”ם המשיך את דרכו המדיטטיבית של אביו. הוא ביקש להראות שבמסורת ישראל החל מאבות האומה, הייתה ההתבודדות הפנימית דרך להשגת הנבואה. בספרו “ספר המספיק לעובדי ה’” הבחין ר’ אברהם בין התבודדות חיצונית כהתרחקות מהחברה לעומת התבודדות פנימית בה מרחיקים מחשבות שאינן רצויות כדי ליצור “טיהור הלב וזיכוכו מכל דבר זולתו יתעלה” והוא תיאר את ההתבודדות הפנימית כמדרגה העליונה בסולם ההתגלות. בפירושו לתורה הסביר ר’ אברהם כיצד השגת הנביאים כרוכה בהתבודדות “המאחדת” את האדם עם קונו. התהליך מתקיים “בביטול פעולות החלק המרגיש של הנפש, בהרחקת החלק הדוחף מהתעסקות בענייני העולם הזה, ובהעסקת החלק השכלי בענייני האלוהות”. שיטות אלה השפיעו על הפרשנות המדיטטיבית-מיסטית לכתבי הרמב”ם שפותחו אצל מקובלי ספרד במאה הי”ג במיוחד אצל ר’ אברהם אבולעפיה ועל כך ראוי להרחיב במאמר נפרד.

ההדרכה המדיטטיבית של ר’ חיים ויטאל בצפת במאה הט”ז

נדלג עכשיו לצפת של המאה הט”ז. ר’ חיים ויטאל (רח”ו) (1542- 1620), תלמידם הדגול של האר”י והרמ”ק, אסף ותיעד עשרות שיטות במדיטציה יהודית. בספרו “שערי קדושה” ביקש רח”ו להורות את הדרך להורדת השפע האלוהי ולהשגת רוח הקודש. ההנחיה היא: “יתבודד במחשבה” תוך שקט חיצוני ופנימי, “ויפשיט מחשבתו מכל ענייני העולם הזה כאילו יצאה נפשו ממנו, כמת שאינו מרגיש כלל”. תוך מצב תודעה זה ניתן לפתוח את המודעות ו”להתדבק שם בשורש נשמתו ובאורות עליונים”, לעשות “ייחודים” של שמות הוויה להמשכת האור וה”שפע בכל העולמות”, וגם לקבל את “חלקו האישי” הייחודי בשפע. במבוא ל”שערי קדושה”, סוקר רח”ו את תולדות החיפוש לדבקות, רוח הקודש ונבואה. הוא מתאר כיצד ביקשו החסידים הראשונים להתבודד “עד אשר תדבק מחשבתם בכוח וחשק נמרץ באורות העליונים. והתמידו בכך כל ימיהם עד אשר עלו למדרגת רוח הקודש, וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ (במדבר י”א, כה)”. בספרו “שערי קדושה” מפרט רח”ו את ההדרכה להגיע לרוח הקודש. בחלק הרביעי אסף רח”ו כתריסר שיטות מדיטטיביות “אשר על ידם יושג רוח הקודש, כאשר בחנתי וניסיתי ונתאמתו על ידי”. המדפיס בקושטא, בשנת 1734, סבר שאין להדפיס את הסודות שבחלק הרביעי, וכך כשלושים מהדורות נדפסו בלי החלק הרביעי. היום יש לנו את הטכסים של חלק ד, ואפשר ללמוד על שיטות המדיטציה של הרמב”ן, ר’ מנחם רקנאטי, ר’ יהודה חייט, ר’ יצחק דמן עכו (שיטת ההשתוות) ו”שער הכוונה למקובלים הראשונים”. רח”ו נותן פירוט להתבודדות בהדמיה של עלייה לשמים, ושינון אמירה מהמשנה עד שהתנא מדבר מפי בעל הסוד והמתבודד יבחין במסר רוחני. הוא מביא את צירופי האותיות מר’ אברהם אבולעפיה ב”ספר החשק” ו”חיי עולם הבא”, וההתבוננות בשם הוויה המורכב מ-72 אותיות הנובע משלושה פסוקים בשמות י”ד,יט-כא. בקיצור, אצל רח”ו נאסף מבחר גדול של שיטות במדיטציה יהודית שמטרתן המשותפת היא השגת דרגות רוחניות גבוהות.

מדיטציה חסידית מר’ אלימלך מִלִּיזֶענְסְק לאדמו”ר מפיאסצ’נה

ההתעוררות המעשית למדיטציה יהודית התחילה שוב במאה הי”ח מתוך הדגשים בחסידות הבעש”ט של כוונות פנימיות, טיהור הלב, ופיתוח רגשי-אמוני של אהבה, שמחה ויראה. כך למשל, ר’ אלימלך מִלִּיזֶענְסְק (1787-1717), ביקש לפני התפילה: תְּהֵא מַחְשְׁבותֵֹינוּ זַכָּה צְלוּלָה וּבְרוּרָה וַחֲזָקָה בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם. הוא נימק זאת בספרו “נועם אלימלך”: “חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת וכו’, וכוונתם הייתה כדי לזכך ולטהר את מחשבתם ולדבק עצמם בעולמות עליונים עד הגיעם קרוב להתפשטות הגשמיות כמבואר ב”שולחן ערוך”, “אורח חיים”. האדמו”ר מפיאסצ’נה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא (1889-1943), הסתמך על הכוונות המדיטטיביות של ר’ אלימלך להדגיש את החשיבות ביצירת מחשבה זכה וצלולה. בספרו “דרך המלך”, בראשית, עמ’ ד-ה ביאר: “וחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת קודם התפילה, להתעורר למעלה מן הדיבור בכלל, ובדברם אחר כך דיבורי התפילה היו מורידים את אור האצילות והתעוררות אהבה ויראת ה’ ותפארת של אצילות גם לדבריהם, אף לדברי התפילה של צרכי עוה”ז, ובכל העולמות האירו אור עליון, והכל היה לשם ה’”. הסוד לפי האדמו”ר הוא לגלות את העניין האלוהי הטמון בקרב האדם למעלה מן הדיבור, המחשבה והרצון המוכרים בדרך כלל. האדם עסוק במחשבותיו בטרדות כיצד יתפרנס, מה יעשה מחר, איך יתכבד וכיו”ב, ועל-ידי השתקת המחשבות, הוא יכול לגלות את האהבה והיראה הטהורה “של בחינת אצילות שלו”. האדמו”ר רומז לדרך מדיטטיבית להשתיק את המחשבות. השיטה דומה במהותה לטכניקות שהיו קיימות בימיו אצל בני דורו, ג”א גורדייף (1949-1866) ופ”ד אוספנסקי (1947-1878). אך שיטת האדמו”ר הינה חסידית במובהק. ההדרכה מתחילה בהתבוננות פנימית בתנועת המחשבות, “התרוקנות הראש”, ועצירת המחשבות “משטפן הרגיל”. המטרה הראשונית היא סילוק המחשבות הטורדניות, ביטול האנוכיות מול האין סוף, והשתחררות מה”אני” העסוק בהתרכזות של חשיבה קוגניטיבית. אפשר להשקיט את זרם המחשבות ו”לבוא בהקיץ” למצב מנטאלי הדומה לרגיעה שבשינה. ייתכן שמדובר בתופעה דומה למה שמכונה במצבי תודעה בשם היפנאגוגיה, דהיינו מצב של “נים ולא נים” המוכר כאזור של דמדומים במעבר מערנות לשינה. ההשקטה יוצרת מצב של “חלום אחד משישים בנבואה”, כלומר אפשרות מעין נבואית לקבלת ההשראה ממרום. אל תוך השקט הפנימי הזה יש להכניס מחשבות של קדושה, ולחזק “אמונה או אהבה ויראה”. ניתן לחוש קרבה לה’ ולהשתמש בהשקטה לתיקוני המידות. בעזרת תרגול ממושך בהשקטה ניתן להרגיש אמונה בה’ בבחינת זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות ט”ו,ב). האדמו”ר היה מוסיף ניגון מיוחד לפסוק הוֹרֵנִי ה’ דַּרְכֶּךָ, אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ. (תהילים פ”ו,יא).

המשך לקרוא…

מאתר מדיטציה יהודית, כאן.