ללא מחבר No Author

כשם שחייב להשיאו אשה וללמדו תורה, כך חייב ללמדו כלכלה

אפשר ללמד ילדים קטנים כלכלה

עידית רז-קלישר, אימא וכלכלנית, כתבה ספר ילדים יוצא דופן שמנסה להתמודד עם האתגר ללמד ילדים קטנים (גילאי 4-8) מושגי יסוד בכלכלה.

שיחה עם בתי, בגיל 8.5:

“אמא, למה כולם טסים לחו”ל בקיץ ואנחנו לא?”
“בקיץ עברנו דירה, נכון? היינו צריכים לשלם למתווך ולמובילים, ולקנות המון ריהוט חדש. זה עלה לנו הרבה כסף, ולא נשאר לנו כסף לטיול בחו”ל.”
“אז למה אתם לא משיגים יותר כסף?”
“כי אז נצטרך לעבוד יותר שעות.”
“אה… אבל אם תעבדו יותר שעות, יהיה לנו פחות זמן יחד. אז זה בסדר שלא נטוס.”

נשמע דמיוני, אבל זו שיחה אמיתית, וקיימנו שיחות דומות עוד כשהייתה קטנה יותר.
אז איך אפשר להגיע לשיחה כזו עם ילד? כשהילד גדל תוך התנסות בבחירה בין חלופות כבר מגיל צעיר.

קיים דיון נרחב על הצורך בלימודי כלכלה בגיל התיכון, כהכנה לחיים הבוגרים בהם נדרשת התנהלות פיננסית נבונה. אך לימודי כלכלה אינם רק התנהלות פיננסית נבונה, כמו השוואת מחירים, חישוב עמלות וכו’. לימודי כלכלה הינם בראש ובראשונה הקניית כלים לקבלת החלטות, מתוך מטרה להגיע לרמת האושר הגבוהה ביותר שניתן.

מושגים בסיסיים

מחנכים אותנו “לכלכל צעדינו בתבונה”, כלומר להקצות את המשאבים שלנו בצורה נבונה; ומשאבים אינם כסף. כסף הוא רק אמצעי לתרגם משאבים למכנה משותף ברור.

אפשר לראות את העקרונות הבסיסיים של הכלכלה בכל תחום, גם בחיי הילדים. לדוגמא –עלויות אלטרנטיביות. ילד יכול להבין כי אם נותרה חצי שעה פנויה, והוא יכול לבחור אם לשחק, לקרוא או לצייר, אז הוא גם יכול לעסוק באחת מהפעילויות במשך חצי שעה, או לחלק את הזמן כך שיעסוק פרק זמן קצר יותר, אך ביותר מפעילות אחת. הילד מבין שהוא צריך לוותר על זמן משחק כדי לקבל זמן קריאה או ציור. בהמשך אפשר להרחיב את ההתנסות ולעבור לנושא של תקציב כספי – כגון דמי כיס. הילד יכול לבחור מה לרכוש בכספו (בגבולות הסכמת ההורים כמובן), וכיצד לחלק את התקציב בין המוצרים שברצונו לרכוש.

עיקרון היתרון היחסי יכול לשמש כעזר להורים/מורים להעצמת ילדים שמרגישים חלשים יותר. ילד שהוא קטן יותר פיזית ואולי גם קורא לאט יותר עלול להרגיש בעל ערך עצמי נמוך לעומת ילד גדול פיזית וקורא מהר. היתרון היחסי מאפשר לנו להסביר לילד כי בחלוקת עבודה כל ילד נחשב טוב יותר באופן יחסי בפעילות אחרת, ולכן בשיתוף פעולה כל אחד מקבל את ההזדמנות לעזור בתחום בו הוא טוב יותר יחסית.

גם השקעה בגורמי ייצור קיימת בעולם הילדים. הרי הלימודים והחוגים הם למעשה השקעה בהון אנושי. ההשקעה דורשת ויתור על פנאי בהווה כדי לקטוף את פירות ההצלחה בעתיד (ציון טוב, שיפור במיומנות לימודית, הצלחה באימון ספורט או בנגינה…). לילדים קשה להקדיש זמן, כיוון שהם רואים את ההנאה המידית מהפנאי, אך כאשר הם מצליחים לראות את ההנאה העתידית מההצלחה, יהיה להם קל יותר להתפנות בהווה לשיעורי הבית או לאימונים (גם אם יפגינו חוסר רצון, כי בחרו להשקיע את הזמן בהווה כי ראו את העלות הגבוהה של הדחייה לעתיד). חשוב גם להדגיש כי השקעה אינה הבטחה להצלחה וכי הדרך להצלחה לעיתים רצופת כישלונות, ואף לעיתים אינה מסתיימת בהצלחה, אך ללא השקעה לא תתכן כלל הצלחה.

איך להעביר לילדים את המסרים של יסודות הכלכלה?

כמובן שלא אמליץ על לימודי כלכלה כקורס לילדים, אלא על לימודים תוך כדי חוויה. באמצעות משחקים, חידות וסיפורים או באמצעות שיחות יומיומיות.
לדוגמא – כדי ללמד על עלות אלטרנטיבית אפשר להקציב לילדים זמן ולתת להם חלופות לפעילויות בפרק הזמן שהוקצב, ועליהם לחלק את הזמן כראות עיניהם בין הפעילויות (עבור ילדים שעדיין לא קוראים שעון או מבינים את משמעות הזמן, אפשר להציג שעון מחולק בצבעים להמחשת הזמן או להשתמש בשעון עצר); לילדים גדולים יותר אפשר לתת תקציב ורשימת מוצרים.

כדי ללמד על סחר חליפין אפשר לתת לילדים מוצרים פשוטים או להטיל עליהם משימה לייצר מוצרים פשוטים, כגון קלפי משחק או דמויות פלסטלינה, ולאחר מכן להציע להם להחליף ביניהם את המוצרים, כאשר כל ילד קובע מהו המוצר שירצה לקבל בתמורה למוצר שלו, וכן מהי כמות המוצרים האחרים שירצה בתמורה למוצר שלו. אפשר כמובן גם שלא לערב תמורה מוחשית בסחר החליפין, אלא תמורה רגשית כגון הכרת תודה, או הקדשת זמן.

שיחות יומיומיות יאפשרו להורים להציג את העקרונות הכלכליים בבסיס ההחלטות שקיבלו הילדים במהלך היום בבית הספר ועם חברים. לדוגמא – בחירת שותף ללימודים, החלטה על פעילות חברתית לאחר הלימודים.

התבגרות תוך כדי חווית הערכים של שקילת אלטרנטיבות ויצירת סדר עדיפויות, תוך הבנת היתרון היחסי מול אחרים, תוך הבנת חשיבות ההשקעה, התועלת מחיסכון, התועלת מחליפין, הבנה כי כסף הוא אמצעי ולא משאב או מטרה ועוד עקרונות נוספים בסיסיים בכלכלה יאפשרו לילדים להתבגר באופן בו הם מבינים את העולם שסובב אותם בצורה ברורה יותר, שתאפשר להם להתמודד עם מגבלות חיצוניות ועם קשיים בחיי היומיום בצורה קלה יותר.

וכך, ילדה בת 8.5 (וגם ילדים צעירים יותר) הבינה מדוע בחרנו שלא לטוס השנה, למרות שכל האחרים טסים, התמודדה בצורה טובה עם האכזבה כי הבינה את עלות האלטרנטיבה, קיבלה את הבחירה של ההורים שלה (גם אם עדיין לא הייתה מרוצה מכך) ולא נשארה תמהה עם תשובה כמו “כי אי אפשר”.

עידית רז-קלישר

עידית כתבה את הספר “ביער”. סיפור בהמשכים – שמונה פרקים, שמונה סיפורים לילדים על עקרונות בכלכלה. לינק אל פרק לדוגמה ולהזמנת הספר.

מאתר קו ישר, כאן.

The Minimum Wage Logic Missed by the ‘Infallible’ Da’as Torah Guiding ALL Religious Parties

Bernie Sanders and the $15 Minimum Wage Delusion

Forcing people to pay more for labor is counterproductive

By 

The Epoch Times

February 9, 2019

Sen. Bernie Sanders (I-Vt.) and I have the same goals: better, higher paying jobs for everyone, especially for the poor, and a radical reduction in their horrendously high unemployment rates.

We only disagree on the best means toward this goal. While he thinks a minimum wage of $15 per hour would pretty much do the trick, I think it would be a disaster, not only economically, but also ethically.

Why do I insist upon this seemingly unlikely view? Would it not be better if the wages of the unskilled were boosted upward toward this rather modest goal? After all, it is very difficult to live on a mere $7.25 per hour, and, if somehow this legislation were eliminated entirely, would wages not plummet toward zero? This is the view held by many well-meaning folks.

Well-meaning as it may be, it’s also entirely erroneous. Wage legislation isn’t like a floor, holding up payments to labor. Rather, it is akin to tearing off the bottom rungs of the employment ladder. Let me explain.

Why do employers want to hire workers in the first place? It’s for their productivity (technically, marginal revenue product). Consider Joe, whose productivity is $5 per hour. This means if you have Joe on your shop floor, behind a counter, pushing a broom, or washing dishes for you, your receipts increase by that precise amount: five bucks per hour.

In the absence of any minimum wage at all, what would the firm offer him? Well, like everyone else, as little as possible. Even you, gentle reader when you purchase something, don’t you look for bargains? If not, you are unique. Suppose it is 1 cent per hour. If Joe takes him up on this offer, the employer will earn a pure profit of $4.99 per hour from his labor. Is this an equilibrated, stable situation? Of course not. Some other company will bid 2 cents and “exploit him” to the tune of $4.98.

Where will this bidding war stop? Why, at $5, assuming no transactions or other costs of putting together the two parties. That is why economists have an axiom that wages tend to equal productivity. LeBron James earns lots of money since his productivity (his ability to fill seats and draw TV audiences) is so high. I earn a middle-class income since my marginal revenue product is far less than his. The guy who asks you if you want fries with that is even less productive in terms of raising revenues for the employer and tends to be paid accordingly.

Now, consider the effect of a $7 hourly minimum wage, let alone one for $15. What happens to our man Joe? He produces $5 for his employer, but can’t legally be paid less than $7. What is the result if he is hired? The firm loses $2 per hour. That isn’t a viable option. Joe will be fired, or not taken on in the first place.

Flawed Analysis

But what of the fact that a minority of economists have done econometric studies, and have been unable to demonstrate serious unemployment effects of minimum wages, and sometimes none at all? There are two flaws in their analyses.

First, invariably, they look at the effects of an increase in the stipulated level of that law. In my view, we ought to consider not a rise in the wage minimum, but this law in its entirety. An increase to $7 from $5 will have less of an effect than the original $5, in terms of unemploying unskilled workers.

Second is timing. When the minimum wage was boosted to 70 cents from 40 cents several decades ago, elevators were operated manually. Were any of those who were employed in that capacity fired the very next day? The very next week or month? Of course not. It takes more time to substitute automatic elevators than that. But this was the necessary and inevitable result.

At 40 cents, the inferior technology was overwhelmingly competitive with the superior version—not at 70 cents. An econometric analysis that didn’t allow enough time to elapse for the change to occur would have underestimated the devastating unemployment effect.

Also, if we could raise real wages by legislative fiat, why be cheapskates about it. Why settle for $15? Why not think big and escalate to $150 per hour, or $1,500 per hour, or more? If this really worked, Aladdin’s magic lamp and the three wishes would be almost as nothing. The legislative pen could make all our desires come true.

In reality—and absent any other government transfers—it is better to be employed at $5 per hour, than unemployed at $15. Advanced mathematics demonstrates that $5 is a higher number than zero. It can’t be denied that the welfare system will pay anyone unemployed a stipend, sometimes more than $5 per hour for a 40-hour week. But to see the true effects of the law under consideration, we must avert our eyes from this reality: A minimum wage of $5 per hour will unemploy all those with productivity less than that amount.

A minimum wage of $15 per hour will make it impossible for all those with productivity less than that amount. Yes, there will be temporary boosts in wages with little or no loss of jobs until the market adjusts. Neither level will raise compensation in the long run, since this is determined by productivity. Want to raise wages on a permanent basis? Raise productivity.

Immoral Legislation

Let us now consider the (im)morality of this economically pernicious legislation. I hereby offer you $5 per hour to come to wash my car. If I were serious about this, and you accepted, we would both be violating the law, and could go to jail. What happened to free trade in goods between consenting adults?

One last immorality. Even economists who support this evil law typically report some slight unemployment effects. They content themselves by noting that wages for most workers rise as they do, in the short term. But suppose I go into the inner city and, at the point of a gun, force one out of every 20 people to give virtually all their money to the other 19 for a short-term boost of their income. How would I be considered? As a criminal, of course. So much the ethics of this law.

Reprinted with the author’s permission.Views expressed in this article are the opinions of the author and do not necessarily reflect the views of The Epoch Times.

From Lewrockwell.com, here.

משנכנס בלבי אדר לא בקלות אני נשבר

משנכנס אדר (גם אם לא תקשיבו – אני שר!) // אהרן רזאל

Published on Feb 18, 2015

אהרן רזאל מוציא אלבום חדש, ואתם יכולים לקבל אותו ראשונים!

מילים, לחן ועיבוד: אהרן רזאל
מתוך האלבום “משלוח מנגינות לפורים”

***
משנכנס אדר, מי שלא מרגיש, משהו נהדר
משהו משתולל באויר, זה חדש אבל מוכר
משנכנס אדר.

משנכנס אדר,
משהו מתחיל – משהו נגמר
מישהו הלך, אבל מישהו חזר
משנכנס אדר משמשמשמשמשמש לא מרגיש צורך
לטפס על איזה הר, לקפוץ מהשמיכה ומהכר
או ללכת להתבודד במדבר
משנכנס אדר, משנכנס אדר, זה משהו נהדר
רוצה להיות זמר! גם אם לא תקשיבו – אני שר
משנכנס בליבי אדר – לא בקלות אני נשבר
משנכנס אדר

משנכנס אדר, מי שלא שמע, הנה הסתיו עבר
אפשר לצאת מחר, כבר לא כל כך קר
משנכנס אדר.

משנכנס אדר,
מישהו אמר, אז מה אם הוא אמר
מישהו סבר, אבל באמת זה שום דבר
משנכנס אדר משמשמשמשמשמש לא מאמין עד כמה שאפשר
לתקן אם קצת נשבר, גם ליבי נשבר, הכל נכנס ישר
משנכנס אדר, משנכנס אדר, זה משהו נהדר
רוצה להיות זמר! גם אם לא תקשיבו – אני שר
משנכנס בליבי אדר, לא בקלות אני נשבר
משנכנס אדר

***

דף הפייסבוק של אהרן רזאל:
http://goo.gl/mKJ2qq

האתר של אהרן רזאל:
http://aharonrazel.co.il

מאתר יוטיוב, כאן.

כלכלת ארץ ישראל – נתונים

מנפלאות כלכלת ישראל

העיתונות הכלכלית בעולם מציגה באור חיובי את כלכלת ישראל המשגשגת ב-15 השנים האחרונות. נתוני אמת, לא כלכלת בחירות.

לרגל הבחירות הקרבות מפרסם “בלומברג” מאמר המשבח את הכלכלה הישראלית. הנה קטעים בתרגום חופשי שלי:

התוצר הלאומי הגולמי (תל”ג) עלה בשיעור שנתי ממוצע של 3.69% מאז שנת 2000, האינפלציה זניחה בשיעור 1.57%, והאבטלה ירדה ל- 3.7% – מחצית האבטלה הממוצעת בתקופה.

בישראל 8.4 מיליון תושבים (8.8 לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), קצת יותר מאשר בשוויץ, קצת פחות מאשר באוסטריה – אך ישראל צמחה יותר ממדינות מבוססות אלה. מאז זכתה ישראל למעמד של מדינה מפותחת ב- 2009, הצמיחה המצטברת הייתה 69%, פי 17 מאשר אוסטריה ופי 3 מאשר שוויץ.

[אוכלוסיית ישראל גדלה מ- 1998 עד 2017 בכ- 45%, הרבה יותר מאשר שוויץ או אוסטריה, וזה מסביר חלק מהגידול בתמ”ג. יעקב].

בין 36 הכלכלות המפותחות שבארגון OECD, הצמיחה בישראל צפויה להיות במקום השני בשנת 2020. השנה ישראל תחלוק את המקום ה- 4 יחד עם צ’ילה עם צמיחה של 3.6%.

2491

לעומת זאת שיעור העוני בישראל, 17.7% הוא השני הגבוה ב- OECD, זאת בגלל שחלק גדל מהאוכלוסייה – החרדים – מסרבים לעבוד. יש חוסר שביעות רצון מהתשתיות, מהצפיפות בבתי חולים, ומהכלכלה ה”דואלית” שבה שני שליש מהעובדים משתכרים פחות מהמשכורת הממוצעת.

המרוויחים הגדולים בעשור האחרון היו בעלי הבתים והדירות – מחירי הבתים עלו ב- 88%, מקום ראשון בעולם, בהרבה. (מקום שני ניו זילנד – 51%, מקום שלישי שוויץ – 39%). השקל הפך למטבע חזק, והתחזק ב- 8% לעומת הדולר ב- 10 השנים האחרונות – הפרנק השוויצרי עלה ב- 16%, אך האירו הפסיד 12% לעומת הדולר. יציבות השקל והכלכלה בכלל מתבטא גם באימון שרוכשים לישראל שוקי האשראי. לפני 2014 ישראל נאלצה לשלם ריבית על החוב החיצון בשיעור גבוה יותר ב- 1.9% מריבית אג”ח ממשלת ארה”ב, המגמה התהפכה מאז, והיום ישראל משלמת לנושיה ריבית נמוכה ב- 0.55% מאשר ממשלת ארה”ב.

במאמר אחר, גם ב”בלומברג” הנתונים דומים – צמיחה של 3.3% ממוצע מאז 2000, אינפלציה 1.2% ואבטלה 4.1%. נקודות חולשה הם התשתיות – הפקקים בכבישי ישראל הם הגרועים ב- OECD, ושוב – הצפיפות בתי החולים. במאמר זה הכתב גם מציין עובדה נכונה – אין למפלגות האחרות תכנית כלכלית אחרת, שונה, מאשר הדרך שהביאה להצלחה ב- 15-20 השנים האחרונות.

אלה הנתונים – לפי “בלומברג”, שהוא מקור מהימן ומדויק. זאת לא תעמולת בחירות.

הצמיחה הכלכלית היפה לא צריכה לגרום לנו להחמיא יותר מדי לעצמנו או לממשלתנו ולחשוב שהמדיניות הממשלתית החכמה היא הסיבה היחידה לצמיחה. הנה כמה סיבות אובייקטיביות שגרמו לצמיחה (התעשרות) יותר גבוהה בישראל ביחס לשוויץ או אוסטריה.

1. התחלנו מבסיס יותר נמוך. המדיניות הבולשביקית-סוציאליסטית של ממשלות ישראל בעבר גרמו לכך שהתמ”ג ורמת החיים בישראל היו הרבה יותר נמוכים בעבר מאשר באירופה. הצמיחה היא דבר יחסי, מדינות אירופה היו עשירות כבר ב- 2000, אנו עדיין לא. מכאן הצמיחה הגבוהה יחסית שלנו. המדינות שצומחות הכי הרבה באירופה (וצומחות יותר מהר מאתנו) הן פולין, סלובניה וסלובקיה – כולן מדינות קומוניסטיות לשעבר שהחלו צמיחתן מבסיס נמוך.

הנה הנתונים: שוויץ: תמ”ג לנפש – בשנת 2000 היה 35 אלף דולר, ב- 2018 62 אלף דולר; באוסטריה עמד התמ”ג לנפש בשנת 2000 על 24 אלף דולר וב- 2018 על 48 אלף דולר. בישראל ב- 2000 18 אלף דולר ובשנת 2018 38 אלף דולר. עם כל הצמיחה המהירה עליה זכינו לטפיחה על השכם, אנו עדיין מפגרים במידה ניכרת אחרי שוויץ ואוסטריה. עדיין לא תוקנו קלקולי הכלכלה הבולשביקית.

2. עלייה באוכלוסייה. באוסטריה האוכלוסייה גדלה בכ- 9.6% מאז 2000, בשוויץ ב- 17.5% ואצלנו ב- 38.5%. העלייה הגדולה מברה”מ לשעבר חוללה פלאים אצלנו. אוכלוסייה גדולה יותר (בייחוד אוכלוסייה איכותית) יוצרת וצורכת יותר, היא לבדה גורמת לצמיחה בתל”ג. בונוס נוסף אצלנו היא העלייה של אילי הון כמו רומן אברמוביץ’, לב לבייב, גאידמק ורבים, רבים אחרים. אנשים עשירים שעולים ארצה, או רק רוכשים דירות ועסקים בישראל, תורמים הרבה לצמיחה הכלכלית.

3. הגז. גילוי מרבצי הגז והנפט בים התיכון וניצולם גרם לכלכלת ישראל קפיצת מדרגה.
יהיו אשר יהיו הגורמים, טוב לדעת שגם בישראל שנת 2018 הייתה “השנה הטובה בהיסטוריה“.

יעקב

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

עודכן לאחרונה ב חמישי, 07 פברואר 2019 05:10
מאתר קו ישר, כאן.