ללא מחבר No Author

Leeshu’ascha לישועתך – Shlomo & Eitan Katz – off Likrat Shabbat

A Left-Wing Infiltration of the Conservative Movement

The enemies of your enemies may also be your enemies.

Just because someone joins you in opposing some government policy or political movement is no guarantee that this person shares anything more than your opposition. He may, in fact, be a lot more dangerous to you than the opposition.

Anarchists prior to the Russian Revolution were allies with the Bolsheviks in their attempt to overthrow the czar. After the revolution, when Lenin came to power, he made sure that the anarchists were shipped to Siberia or were executed. They would have been wiser to put up with the czar.

For approximately 60 years, I have been aware of the Left-wing movement that has systematically infiltrated the Right. I first became aware of this in 1958. My father was an FBI agent. It was his job to monitor a Marxist organization known as the Socialist Workers Party. He also occasionally monitored the Communists. One of his informants was a conservative. Anyway, he called himself a conservative. After he had ceased being an informant, my father occasionally invited him to our home.

The ex-informant was an affable fellow. In a discussion with me, he saw that I had conservative leanings. At a later meeting, he handed me a paperback book, Money Made Mysterious. I had been reading The Freeman for a few months by then. I was getting to know something about free-market economics. I was aware of arguments in favor of the gold standard. Those arguments persuaded me. As I began to read this book, I was presented a different line of reasoning. It was a defense of unbacked paper money — fiat money. The book was a compilation of articles from the far-Right magazine, The American Mercury. The book is still being sold. If you should ever want to read it, The Unz Review website has published the original articles for free. They are here. (Amazingly, the author, Paul Stephens, switched sides. He became a strong supporter of the gold standard. I started writing for The Freeman in 1967. In 1973, he started writing for it. These articles also appear on Unz’s site. They are worth reading.)

That was my first encounter with the Greenback movement. It would not be my last.

THE GREENBACKERS

The movement was born in the aftermath of the Civil War. The war had been partially funded in the North by the issue of fiat money, known as greenbacks. The South had financed far more of the war by the issue of similar paper currency. This led to hyperinflation in the South. It did not in the North, which had not issued as much fiat money.

Greenbackers were (and are) populists who favor an expanding federal government that is funded solely by the issue of paper money. They insist that this will cost taxpayers nothing. They insist that this will strengthen the economy. The money should be issued by Congress. They trust Congress.

The Greenback movement was part of the left-wing reform movements after the Civil War. They became part of the populist movement. They even had a political party. It merged with the Populist party in 1892.

These people became prominent during the battles against the establishment of the Federal Reserve System. They hated banking because banking charged interest. They wanted debt-free paper money. They hated the banks. Opponents of the Federal Reserve who were in favor of the gold coin standard found themselves in an alliance with people who were far more hostile to the gold standard than the Federal Reserve’s founders were in 1913.

There was another attempt of these leftists to capture the conservative movement during the late 1930s. The most prominent greenback or, father Charles Coughlin, became an opponent of Roosevelt. He originally had supported Roosevelt. His influence became considerable. He was an opponent of bankers. Verbally, so was Roosevelt, although he had been a corporate bond salesman prior to his election as governor of New York in 1928. Conservative opponents of Roosevelt’s unilateral destruction of the American gold coin standard at 1 AM on the Monday morning after his Saturday inaugural address found enemies in their camp.

This infiltration has gone on for over a century. It is still going on.

Read the Whole Article

From Lewrockwell.com, here.

חצוצרות מלחמה

מצות חצוצרות בעת צרה ויותר בעת מלחמה, וחיזוק לניצוח במלחמה נגד האויבים (PDF)

כתוב בתורה (במדבר י’ ח’) ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות והיו לכם לחקת עולם לדרתיכם. וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרת. ונזכרתם לפני ה’ א-לקיכם ונושעתם מאיביכם. וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני א-לקיכם אני ה’ א-לקיכם.

וז”ל הספרי וכי תבאו מלחמה בארצכם בין שאתם יוצאים עליהם ובין שהם יוצאים עליכם על הצר הצורר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר או בכל המלחמות שבתורה. ת”ל ונושעתם מאויביכם אמרת צא וראה איזה היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שעבוד אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג וכן הוא אומר ויצא ה’ ונלחם בגוים ההם מהו אומר והיה ה’ למלך על כל הארץ, ר’ עקיבא אומר אין לי אלא במלחמה. שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטורפת בים מנין ת”ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור. (ע’ מלבי”ם שאין מלחוקת ביניהם רק כונת הת”ק שגם במלחמת גוג צריך לתקוע, וכן כתבו הרמב”ם והרמב”ן ושאר ראשונים שבכל מלחמה יש חיוב.)

המשך לקרוא…

תשובה בענין ארגמון קהה קוצים

בס”ד

כ”ח תמוז תשס”ח כאן עה”ק עמנואל ת”ו

לכבוד הרב ראובן פוזן לאוי”ט

אחדשה”ט

פעם פגשתי אותך ואמרת לי שכתבת מכתב אלי בענין התכלת ארגמון קהה קוצים ולא עניתי

ובאמת המכתב נאבד לי וכעת מצאתי אותו.

והריני עונה אי”ה על השאלות

שאלה א’

בגמרא מבואר שאפשר להבחין בינו לקלא אילן ע”י בדיקה וזה א”א רק ע”י בדיקת DNA

תשובה

שאלתי אחד מן כימיאים של התכלת, ואמר לי, שעכשיו אין מכינים את התכלת באותן חומרים הצדדים, כמו בזמן חז”ל, ואלו החומרים של עכשיו הם יותר מחזקים את הצבע מאז, שהרי בזמן חז”ל קרה שירדו צבע ע”י אחד מן הבדיקות כדאיתא דף מג. ועכשיו אינו יורד, וכן הקלא אילן מכינים עכשיו באותן חומרים כמו התכלת, ואילו בזמן חז”ל היו מכינים את הקלא אילן בצורה אחרת מן התכלת וזה כנראה הסיבה להבדלים שהיה אז, וכעת לא נמצאים.

וצריך לדעת, שמה שמכינים כעת התכלת מחומרים אחרים אינו פוסל התכלת, כי החומרים הצדדים אינן הלכה למ”מ אלא כדרך הצובעים כמו שכתב הרמב”ם וכמו בעיבוד הקלף מעבדים היום אחרת מבזמן חז”ל כמו שכתב תוס’, הובא בש”ע ס’ ל”ב סע’ ח’  וכ”ש כאן שההכנה היום יותר טוב מבזמן חז”ל.

וצריך להעיר שגם בזמן חז”ל היה מאוד קשה להבחין בין זה לזה, שהרי יש שני בדיקות והיה מעשה שהיה סתירה בין שתי הבדיקות עד שאמרו שרק כששתי בדיקות היו שלילים יש ראיה שזה קלא אילן, וא”כ רואים שההבדל היה דק מן הדק, וממילא אין לתמוה שבשינוי קטן בהכנות התכלת והקלא אילן כבר אין הבדל.

שאלה ב’

כתוב בגמרא גופו דומה לים וברייתא כדג, ועולה אחד לע’ שנה, (שייך לדחוק אבל יש גבול)

תשובה

ע’ בזה בספר לולאות תכלת כמה הסברים על גופו דומה לים וכל המשך הברייתא מעמוד 124 ואילך

ואחד מן הדברים ניתן לומר בפשטות שהרי נמצא החלזן בקרקעית הים ונדבק אליו הרבה ממה שנמצא בקרקעית הים ומאוד קשה להבחינו, וים נאמר גם על קרקעית הים כמו שנאמר כמים לים מכסים.

ובענין עולה אחת משבעים שנה ע’ שם בהוספה שדברים אלו משתנים בתקופות,

שאלה ג’

שבת עד. ציידי חלזון קושרין ומתירין וזה ניצד בחכה ואין בה מה לקשור קשר של קיימא

תשובה

לא ביררת הצידה, כי באמת צדין ברשתות כי נותנים רשת בקרקעית הים ושמים שם דג מת והחלזון מריח ונכנס לתוך הרשת וממילא שיך שפיר קושר ומתיר אם נתקלקל הרשת.

שאלה ד’

שבת ע”ה, הצד חלזון והפוצעו וכו’ (יש דיעה שחייב משום דש,) ורחוק לומר ששבירת קוניכה בפטיש (מקדח) חייב משום דש

תשובה

דש הוא להפריד בין החיטים והקליפה, וכן בקטניות מפרידים בין הקליפה להגרעינים ע’ ס’ שי”ט סע’ ו’ , ז”א לשחרר דבר שמעוטף מן הקליפה שלה, וכן כאן החלזון הוא בתוך הקונכיה, ושוברים הקונכיה במקום הבלוטה ועי”ז אפשר להוציאו משם, ולמה רחוק לומר שזה דש, ורק משום שזה לא גידולי קרקע יש דיעה שאינו חייב משום דש

שאלה ה’ 

בכריתות ו: מבואר ששחלת נחשב גידולי קרקע (והוא קליפת הארגמון ואכמ”ל) וחילזון אינו נחשב כגידולי קרקע.

תשובה

לא ידעתי מאיפה הוצאת ששחלת הוא הקליפה של הארגמן, הרי בודאי שאין זה, שהרי מפורש בגמרא שבת ע”ה, שחלזון אינו גידולי קרקע

אסיים בברכה שתצליח בכל ענינים ברוחניות ובגשמיות

יצחק ברנד.

ברמב”ם כתב כמין דג, ולכאורה וא לא דג אלא חילזון, אולם באמת כל שבים נקרא דג, ממה שהרמב”ם כתב בהל’ כלים לכל דבר שבא מן הים שהוא טהור לשון חיה שבים ובהל’ טמאת מת כתב לשון דג, מבואר שהכל אחד וכל חיה שבים נקרא ג”כ דג, וממילא מה שבאו לטעון על החלזון שהרמב”ם הזכיר כמין גד, והקשו מה שייכות של חלזון לדג, התירוץ הוא שכל שבים נקרא דג, וכ”כ באליהו רבה על משנה פ”י דכלים משנה א’)

בס”ד

עש”ק פרשת ואתחנן תשס”ח כאן עה”ק עמנואל ת”ו

לכבוד הרה”ג ר’ יצחק מאיר מורגנשטרן שליט”א

אחדשה”ט

בטלפון שאלתם אותי, כמה קושיות על החלזון ארגמון קהה קוצים, ואשתדל לענות על זה.

ראשית כל, צריך להשיג הספר ‘לולאות תכלת’ ושם יש תשובה על כל השאלות, ואני רק לוקח משם הנושאים שדברתם.

שאלה א’

רש”י בסנהדרין צ”א. כותב, שחלזון שנמצא בהרים הוא החלזון של התכלת, ושאלתם הרי הארגמון קהה קוצים לא נמצא בהרים.

תשובה,

ע’ ביד רמ”ה שם, שבאמת מקשה קושיה זו, כי איך חלזון שנמצא בים עולה על ההרים, ובגלל זה דוחה דברי רש”י, וכותב שהחלזון שמוזכר בסנהדרין אינו החלזון של התכלת. וממילא יוצא, שהלכה כמו הרמ”ה, שהרי דברי רש”י לא כתובים בגמרא וכן רש”י לא היה לו החלזון של התכלת, שהרי נתעלם בתחילת תקופת הגאונים, וכיון שמצאנו חלזון שיש עליו ראית חזקות שזהו זה, א”כ זה כבר מוכח כדעת הרמ”ה.

שאלה ב’

הרמב”ם כותב פ”ב מהל’ ציצית, שהדם הוא שחור כדיו, וא”כ איך נתקיים זה בארגמון.

תירוץ

ע’ בלולאות תכלת בהסכמה של הגאון ר’ עמרם אופמן שליט”א, שכותב שראה כל מהלך הצביעה, ובשלב מסוים כשהדם נעשה יבש הוא שחור כדיו ונתקיים בזה דברי הרמב”ם, וכ”כ בפנים הספר עמוד 168.

וע”ע בלולאות תכלת עמוד 165 עוד תירוץ

שאלה ג’

הרמב”ם פ”ב כותב שהחלזון הוא דג, ואיך מתקיים בחלזון הארגמון לשון דג .

תירוץ

ע’ בלולאות תכלת מעמוד 126 והלאה, שמאריך בזה, ומוכיח שלשון דג במקורות כולל הרבה יותר ממה שאנחנו מורגלים, ויש מקומות שכולל כל דבר שבים, ויש מקומות שמחלקים בין חיות הים ובין דג ,וכל דבר שאין לו ארבע רגליים ונמצא בים הוא בכלל דג, וכן מביא בשם הערוך השולחן ס’ פ”ג סע’ י”ב דיש חילוק בין דגים לחיות הים, שחיות הים הזכר והנקבה נזקקים זה לזה משא”כ בדגים, הזכר מטיל זרעו על הארץ והנקבה ג”כ, וא”כ חלזון הוא דג, וכולל הרבה יותר ממה שקוראים היום דג.

וכן מביא שם מהרבה אחרונים שאומרים על חלזון הפורפורא שהוא דג הפורפורא, (כמו בעל החוות יאיר בספרו מקור חיים שיצא לאור בזמן האחרון) אלמא שמתאים לשון דג גם על חלזון הזה.

וכן ברמב”ם בפירוש המשנה כלים פי”ב מ”א  (בתירגום הרב קאפח) על לשון חלזון שהוא בעל חי הימי הנקרא חלזון שיש לו צדף (צדף הוא קונכיא) וא”כ גם ברמב”ם בהל’ ציצית שהביא לשון חלזון הוא דבר שיש לו צדף, ואף שבמשנה כלים לא מדובר על חלזון התכלת , מ”מ רואים שלשון חלזון הוא דבר שיש לו קונכיא,

וממילא כיון שהרמב”ם בהל’ ציצית ג”כ קורא לזה חלזון וגם דג, א”כ כיון שדבר שיש לו צדף הוא בכלל חלזון, א”כ חלזון שיש עליו קונכיה נקרא ג”כ דג.

ועוד הרי במקורות במדרש רבה סוף כי תבוא ובפרקי דרבי אליעזר מובא שחלזון היינו לבושו גדול עמו, וא”כ היינו דבר שיש לו קונכיא, וא”כ אין שום סיבה שהרמב”ם יחלוק על זה.

שאלה ד’

לא מצאנו במקורות שעשו מן החלזון צבע תכלת רק צבע ארגמן

תשובה

ע’ לולאות תכלת עמוד 267 שהביא לשון החוקר פליניוס (חי ג’ תשפ”ג עד ג’ תתל”ט, היינו בסוף בית שני, בית שני היה מג’ ת”ט עד ג’ תתכ”ט [לא נכנס כאן בשנה אחת לא מדויק]) שכותב מהחלזונות עושים שני צבעים: הפורפורא והקונכיליא, וביאר שם הלולאות תכלת שהוא ארגמן ותכלת.

וכן הרי כיון שעכשיו רואים שאפשר לעשות תכלת מן הארגמון קהה קוצים ע”י ששמים אותו בשמש, וא”כ בודאי במשך הדורות שיש לנו בירור גמור שהשתמשו בחלזון הזה לצביעה שהרי אריסטו חי לפני ובתחילת בית שני, (ג’ שע”ח  עד ג’ ת”מ) והוא מאריך בצביעה מארגמון הזה, וא”כ בודאי במשך הזמן ידעו שאפשר לעשות מזה תכלת, וא”כ שוב יש ראיה מן התוספתא מנחות פ”ט אות ו’ שכתוב שתכלת אינו כשר אלא מן החזלון למה לא פירט איזה חלזון, כדי שנדע שלא ליקח מן החלזון הפורפורא, אלא ודאי שהוא הוא הכשר.

שאלה ה’

יש שטוענים שיש עוד חלזונות שאפשר לעשות מזה תכלת,  וא”כ מי הגיד לך שזה הכשר,

תשובה

הנה עד כה אף אחד לא הצליח לעשות תכלת ממה שהוא אחר, ואם יבוא מי שיצליח לעשות תכלת ממה שהוא אחר, ויוכיח שזה היה ג”כ בזמן חז”ל, אז באמת יהא ג”כ כשר, אבל לא יכולים לפסול את זה שאנו רואים שאפשר לעשות מזה תכלת ויש לנו ראיות שעשו מזה צבע בזמן חז”ל, כי א”כ היה צריך התוספתא לומר מאיזה חלזון יקח כמו שביארנו במאמר

שאלה ו’

למה לא הוזכר בשום מקום שצבע ארגמן של בגדי כהונה עושים מאתו מקור ממה שעושים התכלת.

תשובה

הצבע ארגמן של בגדי כהונה אין לו דינים מאיזה מקור להביא, שהרי בתוספתא פ”ט דמנחות שכתובים שם כל הדברים של הבית המקדש ועבודת הקרבנות מאיזה מקור להביא, ושם מובא ג”כ פרטים על שני תולעת ותכלת (הל’ ו), לא הוזכר שום דבר בענין ארגמן, וא”כ נראה שאין כאן דין מאיפה לקחת, ומשום זה אפשר להביא מכל מקום ולאו דוקא מן החלזון שהוא יקר מאוד. וממילא למעשה לא לקחו מן החלזון הזה, אלא ממקום שהיה יותר בזול. וע’ רמב”ם הל’ כלי המקדש פ”ח הל’ י”ג שדעתו שכל אדום כשר וע”ש במשנה למלך שדעת רש”י שצריך להיות צבע ששמו ארגמן, אולם אין שום מקור שצריך דוקא חלזון, וממילא כל חיוב חלזון הוזכר רק בענין תכלת.

בנושא תכלת הרדזין

הדיונון של רדזין בודאי אינו חלזון כי אין לו קונכיא, וזה מבואר במדרש סוף כי תבוא ועוד מקורות, שחלזון לבושו גדל עמו, וכן הוכיח הרב הרצוג ז”ל שעיקר הצבע מביאים מברזל ולא ממה שנותן הדיונון,

וכת”ר אמר לי שהדעה של הרב הרצוג על תכלת של רדזין אינו לכו”ע.

הנה שוב ראיתי בלולאות תכלת עמוד 139 שהוכיח עוד שלא יתכן כלל שהצבע בא מן הדיונון, שהרי האדמו”ר מרדזין כתב שמחממין את הצבע ב’חום של גהינום’, וביאר שם, שהכוונה הוא בחום של 900 מעלות, וא”כ לא יתכן כלל שמן דם של דג ישאר משהו בחום כזה, ומה שמחזיק מעמד בחום כזה, הוא משום שהעיקר שמכניסים הוא שחיקת ברזל וזה שנותן הצבע, והוא שבגללו צריך ‘חום של גיהנום’, ומה שנותנים מן הדיונון הוא חנקן לתרכובת, ולא יותר מזה.

וכתב שם, שכשהגוים התחילו להשתמש בכחול הפרוסי, (זה שעושים ממנו התכלת של רדזין) השתמשו בדם של שור במקום דם הדיונון, והעיקר בא מן שחיקת הברזל ששמים שם, ובזה ביאר דברי החזון איש שהתבטא על תכלת של רדזין  “קח דם שור וצבע את הציצית” (מעשה איש עמוד קל”ב)

(הג”ה, ולמדים מדברי החז”א זצ”ל, שלא בא לפסול התכלת של רדזין מכח סברות חיצוניות שאין לעשות דבר חדש או מדברי כתבי האר”י וכל סוגי דברים כאלו שאין נוהג היום כלל תכלת, אלא שבא לפסול אותו ענינית שאינו כלל חלזון, והצבע לא בא ממנו, וזה לא זה שחז”ל כיונו אליו, וכבר ביארו במאמר ‘לאחוז בכנפות הארץ’ שהחז”א לא התנגד באופן עקרוני לדברים חדשים שיש להם הוכחות שזה מצוות בתורה, רק התנגד לדברים שהם לא ע”פ התורה, וכל ענינים אלו שלא לעשות דבר חדש אף שיש לנו ראיות מן התורה, הוא המצאה חדשה של הבית הלוי מבריסק ועוד גדולים שהולכים בדרך זו, וזה צע”ג, ע’ יו”ד ס’ ע”ט. ומה שכתבנו על זה במאמר ‘הכר נא למי החותמת והפתילים’, שחיוב מסורת שייך רק במקרים מסוימים, ובודאי לא שייך זה לבטל מצוה. ע”כ הג”ה)

בשיחה התבטה כת”ר על חלזון של ארגמון, בלשון התכלת ‘שהמזרחי הולכים בזה’, אולם איני יודע למה התיחס כת”ר למזרחי בנוגע לתכלת ארגמון קהה קוצים, הרי מי שהחליט בסופו של דבר על התכלת הזה והוא הראש של אגודת פתיל תכלת, הוא הגאון הרב אליהו טבגר שליט”א שגר בקרית ספר, תלמיד של הגאון ר’ שמואל אויערבך שליט”א, וכן הגאון ר’ עמרם אופמן שליט”א שהוא מו”ץ בעדה החרדית, שנתן הסכמה לתכלת הזה והוא בעצמו הולך עם זה, וכן כל ישיבת הרב זילברמן שליט”א הולכים עם זה ולא שייכים כל אלו למזרחי. אלא התכלת שייך למי שבוער בקרבו אמיתת מצוות התורה, אין הבדל מאיזה חוג הוא שייך.

ואסיים בברכה שיצליח בכל ענינים ברוחניות ובגשמיות

יצחק ברנד

מאתר בריתי יצחק – הרב ברנד שליט”א, כאן.

ישראל גברא אתה המלך | Israel Gavra Ata HaMelech