ללא מחבר No Author

האם השב”כ מתכון להציל חיים?

חסרי אחריות

מלאכת ההשתקה לא זרה לשב”כ, שנים ארוכות הם מסתירים ודואגים לטשטש מניע לאומני לפיגועים של ערבים מדוע כאן היוצרות התהפכו?

מאיר אטינגר

כ”ג טבת תשע”ט – 13:52 31/12/201

ההודעה שהותירו לכלי התקשורת אתמול דוברי המחלקה היהודית בשב”כ לכלי התקשורת קרעה את מסכת הצביעות מעל פניה של כנופייה זו.

כבר שנים ארוכות שאותם אנשים פועלים להסביר בכל במה אפשרית שפעולות תגמול של יהודים עצמאיים כנגד האוייב הערבי, מסכנות לטענתם את היהודים בכל שהפרסום עלול לגרום לטענתם להסלמה ולתסיסה אצל האויב ולהניע פיגועים כנגד יהודים.

לפי אותו הגיון מתבקש להשתיק ככל הניתן ידיעות על מעשים של יהודים כנגד ערבים, כדי למנוע הסלמה ולהציל לפי אותו קו מחשבה חיים של יהודים מלאכת ההשתקה לא זרה לשב”כ, שנים ארוכות הם מסתירים, מעלימים מידע דואגים לטשטש מניע לאומני לפיגועים של ערבים, כדי לייצר תחושת ביטחון מדומה, וכדי למנוע התקוממות נגדית אצל יהודים.

מתבקש היה אם ככה שאנשי המחלקה היהודית שמתיימרים להציג את עצמם בתחפושת של הדואגים לביטחון היהודים היו משתדלים לכל הפחות להצניע ידיעות כאלו, בפרט כאשר ישנה סברא מבוססת שמדובר בכלל במעשה שלא בוצע על ידי יהודים.

במציאות הם עשו את ההפך בדיוק? דאגו מהרגע הראשון לפרסם שמדובר ביהודים גם כשאין שום קצה חוט לכך שאכן זהו המצב.

לשם מה נועדו פרסומים אלו? האם באמת כדי ללבות הסלמה ולהביא לפיגועים כנגד יהודים? איזה אינטרס מצדיק את הסיכון לפי דבריהם ההסלמה בטחונית וסיכון חיים של יהודים?

מה מניע את השב”כ שמומחה בהודעות עמומות כמו צעיר מקלקיליה דקר יהודים ברעננה תוך כדי צעקות אללה הוא אכבר טרם ידוע אם הרקע הוא לאומני או פלילי, להזדרז להוציא הודעות שמאשימות יהודים במעשה, השאלה מתעצמת שבעתיים לאור העובדה שלטענת. השב”כ עצמו הודעה כזו עלולה להביא לסיכון חיים של יהודים???

את התשובה לשאלה זו תצטרכו לענות בעצמכם כי אין זה משנה אם אלו שיקולים אישיים או פוליטיים מה שברור הוא דבר אחד לא דאגה לחיי היהודים או אחריות בטחונית מניעה את אותם אנשים, ההפך בדיוק מדובר באנשים חסרי אחריות לאומית. את מסכת הצביעות שנקראה אתמול צריך לחשוף מהר ככל האפשר.

ולסיום – כעת שכבר הבנו באלו אנשים מדובר, ראוי גם את ההערכות הביטחוניות שלהם לבחון באותן משקפיים אישיות ופוליטיות שדרכם הן פועלים

מאתר הקול היהודי, כאן.

‘Terrorists’ Easily Transition into Politicians (and Other Lessons)

U.S. Should Rethink

FOR RELEASE

Tuesday
July 29, 2008

Current U.S. strategy against the terrorist group al Qaida has not been successful in significantly undermining the group’s capabilities, according to a new RAND Corporation study issued today.

Al Qaida has been involved in more terrorist attacks since Sept. 11, 2001, than it was during its prior history and the group’s attacks since then have spanned an increasingly broader range of targets in Europe, Asia, the Middle East and Africa, according to researchers.

In looking at how other terrorist groups have ended, the RAND study found that most terrorist groups end either because they join the political process, or because local police and intelligence efforts arrest or kill key members. Police and intelligence agencies, rather than the military, should be the tip of the spear against al Qaida in most of the world, and the United States should abandon the use of the phrase “war on terrorism,” researchers concluded.

“The United States cannot conduct an effective long-term counterterrorism campaign against al Qaida or other terrorist groups without understanding how terrorist groups end,” said Seth Jones, the study’s lead author and a political scientist at RAND, a nonprofit research organization. “In most cases, military force isn’t the best instrument.”

The comprehensive study analyzes 648 terrorist groups that existed between 1968 and 2006, drawing from a terrorism database maintained by RAND and the Memorial Institute for the Prevention of Terrorism. The most common way that terrorist groups end — 43 percent — was via a transition to the political process. However, the possibility of a political solution is more likely if the group has narrow goals, rather than a broad, sweeping agenda like al Qaida possesses.

The second most common way that terrorist groups end — 40 percent — was through police and intelligence services either apprehending or killing the key leaders of these groups. Policing is especially effective in dealing with terrorists because police have a permanent presence in cities that enables them to efficiently gather information, Jones said.

Military force was effective in only 7 percent of the cases examined; in most instances, military force is too blunt an instrument to be successful against terrorist groups, although it can be useful for quelling insurgencies in which the terrorist groups are large, well-armed and well-organized, according to researchers. In a number of cases, the groups end because they become splintered, with members joining other groups or forming new factions. Terrorist groups achieved victory in only 10 percent of the cases studied.

Jones says the study has crucial implications for U.S. strategy in dealing with al Qaida and other terrorist groups. Since al Qaida’s goal is the establishment of a pan-Islamic caliphate, a political solution or negotiated settlement with governments in the Middle East is highly unlikely. The terrorist organization also has made numerous enemies and does not enjoy the kind of mass support received by other organizations such as Hezbollah in Lebanon, largely because al Qaida has not engaged in sponsoring any welfare services, medical clinics, or hospitals.

The study recommends the United States should adopt a two-front strategy: rely on policing and intelligence work to root out the terrorist leaders in Europe, North America, Asia and the Middle East, and involve military force — though not necessarily the U.S. military — when insurgencies are involved.

The United States also should avoid the use of the term, “war on terror,” and replace it with the term “counterterrorism.” Nearly every U.S. ally, including the United Kingdom and Australia, has stopped using “war on terror,” and Jones said it’s more than a mere matter of semantics.

“The term we use to describe our strategy toward terrorists is important, because it affects what kinds of forces you use,” Jones said. “Terrorists should be perceived and described as criminals, not holy warriors, and our analysis suggests that there is no battlefield solution to terrorism.”

Among the other findings, the study notes:

  • Religious terrorist groups take longer to eliminate than other groups. Since 1968, approximately 62 percent of all terrorist groups have ended, while only 32 percent of religious terrorist groups have done so.
  • No religious terrorist group has achieved victory since 1968.
  • Size is an important predictor of a groups’ fate. Large groups of more than 10,000 members have been victorious more than 25 percent of the time, while victory is rare when groups are smaller than 1,000 members.
  • There is no statistical correlation between the duration of a terrorist group and ideological motivation, economic conditions, regime type or the breadth of terrorist goals.
  • Terrorist groups that become involved in an insurgency do not end easily. Nearly 50 percent of the time they end with a negotiated settlement with the government, 25 percent of the time they achieved victory and 19 percent of the time, military groups defeated them.
  • Terrorist groups from upper-income countries are much more likely to be left-wing or nationalistic, and much less likely to be motivated by religion.

“The United States has the necessary instruments to defeat al Qaida, it just needs to shift its strategy and keep in mind that terrorist groups are not eradicated overnight,” Jones said.

The study, “How Terrorist Groups End: Lessons for Countering al Qaida,” can be found at www.rand.org.

The report was prepared by the RAND National Defense Research Institute, a federally funded research and development center that does research for the Office of the Secretary of Defense, the Joint Staff, the unified commands and other defense agencies.

From The RAND Corporation, here.

לבשי עוזך ציון! – אודי דוידי

אודי דוידי – התנערי – Udi Davidi

Published on Nov 21, 2012

מילים ולחן: אודי דוידי
מתוך האלבום “חוזר אליך”, 2007

הפצה: התו השמיני

מילים:
פנייך עייפות מיזע ודמעות
בגדייך מלאים אבק דרכים
ואת פוסעת חרש, אוספת את פיסות
שברי חייך הפזורים בין החולות

התנערי מעפר קומי
לבשי בגדי תפארתך עמי
על יד בן ישי בית הלחמי
קרבה אל נפשי גאלה

ענייך מעידות על לילה בלי שינה
ליבך זועק ‘אמא אדמה’
ואת פוסעת חרש בין הרגבים
תוהה אם עוד יבוא הקץ לנדודים

התנערי מעפר קומי…

התעוררי כי בא אורך קומי אורי
כי נדודייך לא היו לשווא
כי עם הנצח שוב חוזר אל החולות
אל הפיסות אשר הותיר במכאוביו
מנעי קולך מבכי וענייך מדמעה
כי יש שכר לפעולתך
בנים חוזרים, ומפרים את הדממה
אשר מילאה את ישותך ואת ליבך

התנערי מעפר קומי…

From YouTube, here.

The Prohibition Against Entering a Church – The Sources

Entering a Non Jewish Place of Worship

Question:

I will be touring Europe in the coming weeks, and the group I am with will enter many historic sites, among them churches. May I enter as a tourist, at a time when no prayers and the like are being held? Thanks.

Answer:

Entering churches is strictly forbidden, even when there are no prayers or ceremonies taking place. Traditionally, the accepted practice has been to be even more stringent than the letter of the law, in this regard. Many have a pracice to even avoid looking at these places. In fact some early authorities hold that even when there is danger to life, one is forbidden from entering. Shulchan Aruch [YD 157:3] rules leniently in this regard, but anything short of real danger would be forbidden. See the tshuva below for elaboration, and with regards to entering when not doing so will cause “aivah”, hatred against Jews.

תשובת מורנו הרב:

במה ששאל לדעתי בפולמוס שהתעורר בארצות הברית כאשר רב אחד השתתף בתפילה בכנסיה של נוצרים לכבודו ובהשתתפותו של הנשיא. רבים טענו שעבר בזה על איסור חמור, והוא הצטדק ואמר דמשום איבה יש להתיר ולא עשה כן אלא לשם שמים.

ועוד טען לזכותו, דהלא התירו לבית רבי לספר קומי משום שהיו מקורבים למלכות, וה”ה בני”ד. ושאל לדעתי אם טוב עשה רב זה או שמא מעשיו ראויים לגינוי.

ראשית אומר שרב זה שגה בכך שלא שאל לדעת תורה טרם עשה מעשה, ורק בדיעבד לאחר שהותקף וחביריו מחו בו גיבב דברים שאין בהם טעם וריח להצדיק את מעשיו שנעשו לכתחלה ללא כל היתר של פוסק מובהק.

ולגופה של הלכה.

הנה בעיקר השאלה אם מותר ליכנס לבתי פולחן של נוצרים ובני דתות אחרות, ושאלה זו מצויה מאד בתיירים המבקרים בארצות העולם ומדריכי התיירים תמיד לוקחים את הקבוצות לבקר בכנסיות בהיותם חלק מן ההסטוריה של העמים ומשום שהם בדרך כלל מבנים מרשימים. כבר כתב הרמב”ם בפיהמ”ש בפ”ק דעבודה זרה “יודע לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תפלה שהוא בית עכו”ם בלא ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכונה, וכ”ש שאסור לדור בה… ואם העיר דינה כן ק”ו דין בית עבו”ז עצמו שאסור לנו כמעט לראותו וכ”ש להכנס בו“.

הרי לן להדיא שאסור ליכנס לבית עבו”ז. והש”ך הביא את דברי הרמב”ם ביו”ד סימן קמ”ט סק”א עי”ש.

אך צ”ע בשורש איסור זה האם מה”ת הוא או מדרבנן ומה ענינו. האם זה משום שהוא נהנה מעבו”ז ואסור ליהנות ממנה, או שמא אין האיסור משום הנאתו אלא שבכך הוא מייקר יראתם ונותן כבוד לעבודה זרה, או שמא משום חשד הוא שיחשדוהו שהוא עובד עבו”ז.

והנה בעבו”ז דף י”ז ע”א איתא “ר’ חנינא ור’ יונתן הוי קאזלי באורחא מטו להנהו תרי שבילי חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים וחד פצי אפיתחא דבי זונות. א”ל חד לחבריה ניזיל אפיתחא דעבו”ז דנכיס יצריה. א”ל אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצריה ונקבל אגרא”. ועי”ש בהמשך הסוגיה שאכן הלכו אפיתחא דזונות ולא אפיתחא דעבו”ז.

וכתבו שם בתוד”ה ניזיל “מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים כל מה שיכול משום דכתבי ‘אל תקרב אל פתח ביתה’ ומוקמי לעיל בעבו”ז שהרי היה רוצה ללכת יותר אפיתחא דבי זונות”. ולכאורה צ”ב בדבריהם שהרי אמרו בגמ’ שהסברא ללכת אפיתחא דבי זונות אינה אלא כי היכי דנכפיה יצריה ויקבלו אגרא. ונראה פשוט בביאור דבריהם, דרק משום דיש להתרחק מפתחי עבו”ז ובין כך ובין כך יעשו איסור העדיפו לעבור אפיתחא דבי זונות כי היכי דניכף יצריה, אבל אם לא היה כלל איסור לעבור אפיתחא דעבו”ז, לא היו מכניסים עצמם לנסיון לעבור אפיתחא דזונות, ומזה הוכיחו התוס’ דיש להתרחק מפתחי עבו”ז.

ומ”מ משמע מדברי התוס’ דאין בזה איסור גמור אלא הנהגה ראויה שלמדו מפסוק בספר משלי “אל תקרב לפתח ביתה”, וזה שכתבו דמכאן יש ללמוד דיש להרחיק מפתחי עבו”ז. אמנם י”ל דשאני דרך שיש בה פתחי עבו”ז שאינו נכנס לבית עבו”ז ממש למי שנכנס לבית עבו”ז דחמור טפי.

ובעבו”ז י”א ע”ב במה שאמרו דאסור לילך לעיר שיש בה עבו”ז ביום אידם כתב רש”י דהאיסור משום חשד שנראה כעובדה, וכתב הריטב”א שטעם נכון הוא ומראית עין דעבו”ז הוי כאבוזרייהו דעבו”ז “ולפי”ז אסור ליכנס לבית עבו”ז במקום שאין הגויים רגילין ליכנס לשם אלא לצורך עבו”ז בלבד. אבל אם יש שם חצר לדון או לעבור שם דרך קפנדריא מותר. ואפילו בשביל הפסד ממון בלבד דהו”ל כהא דתנן שאם אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר”.

הרי לן מדבריו דאין בין עיר שיש בה עבו”ז ביום אידם לבית עבו”ז ממש וכל האיסור משום חשדא ובמקום דליכא חשדא כגון שדרך ליכנס שם לענין אחר מותר. ומ”מ מבואר גם מדבריו דאין איסור דאורייתא בעצם ליכנס לבית עבו”ז וכשיש לו צורך מסויים כגון להציל ממונו יש להקל בענין שאין בו חשדא.

ותמוה לכאורה מש”כ בשו”ת שבילי דוד סימן קנ”ד דיש בזה איסור דאורייתא, ולא הביא כל מקור לדבריו.

אך במקום שיש חשדא משמע מדברי הריטב”א דהוי כאבוזרייהו דעבו”ז ואסור אפילו במקום סכנה וז”ל “וטעם נכון הוא דהא בגמ’ אמרינן דחיישינן לחשדא ואפילו במקום סכנה כגון דצחי מיא דאי לא שתי מאית (עבו”ז י”ב ע”א) והוא בכלל אבוזרייהו דעבו”ז שיהרג ואל יעבור”.

וכתב הטור ביו”ד סימן קמ”ט בשם הרשב”א כדברי רש”י והריטב”א דטעם האיסור משום חשדא והוסיף בזה “וכ”ש שאסור ליכנס לחצר עבודה זרה ואפילו לדבר עם אחד מהם ואפשר דאפילו על עסקי רבים ואפילו על פיקוח נפש אסור ליכנס לשם כדאמרינן גבי מעין המושך מים לפני עבו”ז שלא ישתה אפילו אי מאית אי לא שתי”. הרי שהרשב”א כתב בדרך אפשר דאסור במקום פיקוח נפש אך מאידך אפשר דמותר אף במקום צרכי רבים, ודו”ק בדבריו.

והר”ן בעבו”ז שם כתב להקל במקום פקו”נ וכתב לחלק בין מי שנראה כמשתחוה לעבו”ז דחמור טפי והחמירו בו אף במקום פקו”נ למי שנראה כהולך לעובדה שודאי מותר במקום פקו”נ. ועוד כתב דאפשר שלא החמירו כלל במראית עין במקום פקו”נ ומה שאמרו בעבו”ז שם דאסור אע”ג דאי לא ישתה ימות, “לא מאית ודאי אמרינן אלא שאפשר לבא לידי סכנה שאם לא ישתה עכשיו שמא ימות בצמא קודם שימצא מים, וכ”כ בשם הרא”ש זצ”ל שמותר לברוח לבית עבודה זרה.

ומקור דברי הרא”ש הם בשו”ת (כלל י”ט סימן י”ז) וז”ל “ששאלת, על אשר ברח ונכנס ליסגר בבית עבודת כוכבים המוקפת חומה ודלתים ובריח כדי לינצל, נראה לי שאין איסור ועון בדבר. ועוד יותר מזה אני אומר, כי בארצנו נהגו הכותים, אף מי שהיה חייב מיתה ונס את בית עבודת כוכבים, לא יקחוהו משם. ואם יהודי ברח שם לינצל, אין איסור בדבר. ולא דמי למתרפא בעצי אשרה. דהתם היינו טעמא, משום דסבור הישראל שיש ממשות בעבודת כוכבים ואתי לממשך בתרה, כיון שהרפואה תלויה בעצי אשרה, ולא משום שנהנה מעבודת כוכבים. דגרסינן בירושלמי בפרק שמונה שרצים, בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה עד כדון שאמר לו הכותי הבא לי מעלין של עבודת כוכבים והביא לו אבל אמר מעלין סתם מביא לו אף מעלין של עבודת כוכבים. וכן אם עובדי כוכבים נהגו קלון בבתי עבודת כוכבים, להציל הבורח לתוכן בשביל זה לא אתי למימשך בתרה, דאין זו משום כח ועילוי שיש בעבודת כוכבים. ועוד, דלא אסרו להתרפאות אלא מעצי אשרה הנעבדת, שהיא עצמה עבודת כוכבים ומשתחוין לה, אבל בית שמכניסין לתוכה עבודת כוכבים אינה נקרא עבודת כוכבים, כדתנן (ע”ג מ”ז ע”ב) ג’ בתים הם וכו’”.

ונראה מדבריו דמותר לברוח לבית עבו”ז אף שלא במקום סכנת נפשות שהרי כתב ועוד יותר מזה אני אומר דאפילו במקום שהמחויב מיתה יכול להינצל שם אין איסור ק”ו בהצלה שאינה ממות לחיים שאין בו הנאה מתועלת כולי האי. ומבואר מזה דבנידון דידיה מי שברח לשם לא היה בסכנת נפשות ממש אלא בסכנת ממון או הכאה וכדו’, ואעפ”כ כתב הרא”ש דכיון שאין כאן שום נדנוד עבודה אין בזה איסור כלל, עי”ש ודו”ק. ועוד דמכל הסברות שכתב להתיר, והיינו דאין בזה כבוד ועילוי לעבו”ז אלא בזיון, ועוד דאין הבית נקרא עבו”ז, לא משמע שכונתו להתיר דוקא במקום פקו”נ וז”פ.

העולה מכל הנ”ל, דנחלקו הראשונים אם מותר להיכנס לבית עבו”ז במקום הצורך. לדעת הריטב”א אף במקום סכ”נ אסור. לדעת הרשב”א ספק אם מותר לצורך רבים ואפשר דגם במקום סכנה אסור. לדעת הר”ן פשוט דמותר במקום סכנה, ולדעת הרא”ש אף שלא במקום סכנה מותר כגון לברוח לשם, כנ”ל. ובשולחן ערוך יו”ד סימן קנ”ז ס”ג איתא “מי שנתחייב מיתה מותר לברוח לבית עכו”ם ולהציל את עצמו”. הרי שדעת השו”ע להקל בזה עכ”פ במקום פקו”נ.

ולפי כל הנ”ל לכאורה יש מקום להקל בני”ד שהרי כל עיקר שורש האיסור מבואר בדברי רש”י, הרשב”א, הריטב”א והטור, דהוי משום חשדא, וחזינן בטור שם בכמה גוני דכשאין חשדא יש להקל במקום הצורך, ובני”ד לכאורה פשוט שאין חשדא, דהלא הענין מפורסם מקצה העולם עד קצהו, ולטקס הוזמנו נציגי כל הדתות ומלבד הנוצרים לכתותיהם ואמונותיהם השתתפו גם נציגי המוסלמים, ההינדים וכו’, ופשוט בעיני כל עמי הארץ שאין כאן שום שמץ של קבלת הדת הנוצרית ע”י נציגי הדתות האחרות אלא כל מעמד זה לכבוד הנשיא הוא וא”כ אין כאן שום חשש חשדא.

ועוד דהרי יש מן הראשונים שהקילו במקום הפסד או צרכי רבים וכיון דמדובר באיסור דרבנן יש לכאורה לסמוך על שיטה זו, ובפרט במקום שאין בו חשד ומראית עין.

והנה עוד יש לעיין אם יש מקום להקל באיסור זה במקום שיש חשש איבה. דבני”ד שהוזמנו נציגי דתות רבות יש לכאורה חשש שאם נציגי היהדות האורטודוקסית יסרבו להופיע, עלול הדבר לפגוע במעמד היהודים שומרי הדת ולהציג אותם בעיני המימשל כגורם שולי וקיצוני שאינו מקבל על עצמו את כבוד המלכות.

וידוע שלא הקילו משום איבה אלא באיסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא לא מצינו קולא משום איבה כמבואר בדברי התוס’ והראשונים בעבו”ז ו’ ע”ב. אך כבר נתבאר לעיל באריכות דאיסור זה מדרבנן הוא, ולכאורה יש להקל בו משום איבה. ומשו”כ יש לדחות את מש”כ בשו”ת שבילי דוד שם דכיון דהוי איסור דאורייתא אין להקל בו משום איבה, ולהמבואר כיון דהוי דרבנן יש להקל בו משום איבה. ובמק”א הארכתי בגדר מראית עין אם הוי דאורייתא והוכחתי מדברי הרא”ש פ”ק דביצה סימן י”ד דהוי מדרבנן ואכמ”ל.

אך באמת יש מן הראשונים שנקטו דלא כל איסור דרבנן התירו משום איבה, עיין בריטב”א עבו”ז שם דלא התירו את השבותים אלא את האיסור לישא וליתן עם הגויים לפני אידיהם עי”ש. אמנם במנחת אשר לשביעית סימן כ”ב ביארתי עיקר דיש להקל בדרבנן משום איבה, עי”ש.

אמנם בשו”ת יביע אומר ח”ב יו”ד סימן י”א ראיתי שהביא מכמה אחרונים שאין להקל משום איבה, אף שהקילו לישא וליתן עמהם ביום אידם עי”ש. וכך הביא בשם שו”ת פרי השדה ח”ב סימן ד’ לגבי אנשים שנכנסו לבית עבו”ז לכבוד אחד משרי המדינה וכתב שעברו באיסור גמור ואף משום איבה אין להקל כיון דהוי אבוזרייהו דעבו”ז עי”ש.

אך לענ”ד נראה דגדולים אלה לא ראו בשאלות שהוצגו בפניהם איבה גמורה. ואם אכן אין חשש גמור של איבה באמת יש להחמיר בזה עד מאד, דאף אם מעיקרא דדינא יש מקום להקל נהגו להחמיר עד מאד בכל קשר עם עבו”ז משום תוקף טומאת עבו”ז. ראה מש”כ בספר חסידים אות תל”ה “כומר אחד היה חייב ליהודי כסף, וידע הכומר שלא ילך אחריו לבית התפלות. וכשהיה הולך לתבוע חובו, הלך הנכרי לבית התפלות, ולא רצה היהודי לילך אחריו שם. איש אחד הלך בבית עבודת אלילים ונתחרט. שאל לזקן להורות לו מה לעשות, אמר לו באיזה יום היה כך וכך, בכל שנה באותו יום תתענה, וכן עשה. יהודי אחד הלך בחצר בית עבודה זרה, כשיצא שמע בת קול שאמרו “ואותי השלכת אחרי גוך” (מלכים א’ י”ד ט’) והתענה כל ימיו. אמרו לחכם למה לא תלך לקראת המלך, אמר מביאין פסל שלהם וקטורת עבודת אלילים תועבה לכך לא אלך לשם”.

וגם מדברי הרמב”ם הנ”ל בפיה”מ משמע שהחמיר אף שלא במקום חשד שהרי כתב שכמעט אסור להסתכל בה, ועוד כתב שאיסור לדור בעיר שיש בה עבו”ז אף שפשוט שיש בעיר זו אף בתים וחנויות, ופשוט שדעתו שיש להתרחק כמתחווי קשת מכל שמץ עבודת זרה, וז”פ.

ובתפוצות ישראל נהגו אף לא להסתכל על כנסיה של נכרים, והיו שנהגו כשהתקרבו לצד עבו”ז לעבור לצד השני של הרחוב משום “אל תקרב אל פתח ביתה”. ונשאלתי פעמים רבות ע”י תיירים האם מותר ליכנס לכנסיות לראות את יופי האומנות שבהם, או אם מותר ללכת לקונצרטים הנערכים בתוך כנסיות כאשר המוסיקה אין לה שום קשר לכנסיה או לנצרות, אלא ששכרו את האולם של הכנסיה משום טיב האקוסטיקה שבו, ואסרתי ליכנס לכנסיה מכל הטעמים הנ”ל וכל כה”ג הוי איסור גמור. אך כשיש חשש גמור של איבה נראה דיש מקום להקל.

Continue reading…

From Tevunah, here.

תיקון: מפלגת זהות דוקא כן מבטיחה לסרס את הבג”ץ

עובדים על כולנו בעיניים

בועז גולן 02/01/2019

יותר מ-20 מפלגות כבר נרשמו לקראת הבחירות. כולן מציעות לכם את מרכולתן, כולן מדברות בשפה שהן מבינות, אבל לא בשפת העם.

אם אתם מאמינים שמישהי מהן תייצר כאן משהו חדש, אתם טועים.

לרגע, שכחנו מדוע התפרקה הממשלה הנוכחית ומדוע הלכנו לבחירות מוקדמות. אזכיר לכם במילה אחת: בג״ץ!

כן, בג״ץ פירק את הממשלה בגלל אותו ״חוק גיוס״ שהממשלה לא הצליחה או לא רצתה להעביר, בניגוד לדרישת ״ממשלת בג״ץ״.

עד לרגע זה לא ראיתי במצעי המפלגות השונות התייחסות לחיסול האפשרות שבג״ץ ימשול בנו.

ביננו, פירוקה של הממשלה הבאה הוא רק עניין של זמן, עד שבג״ץ יחליט.

הימין התפרק לכמה חלקים ומצביעיו כבר לא מבינים מי נגד מי, כי את הבעד הם פשוט לא רואים.

רוצים שנבחר בכם? התייחסו והתחייבו כעת בפני הציבור כי תפרקו את שליטת שליטי בג״ץ על ארצנו, כי אחרת נשאר כאן עם המסתננים, נתקע עם נשות הכותל ונאלץ להעביר חוקים שמתאימים בעיקר לשופטי ישראל.

עד לרגע זה אני לא מוצא שום סיבה שהממשלה הבאה לא תצליח, גם היא, לסיים קדנציה מלאה.

תקנו אותי אם אני טועה.

מאתר 0404, כאן.