Is There Really a Chazakah of ‘Quality Control’ for Fish Missing Simanim?

Fine Tuning Tuna

Once, tuna fishing thrived on the Pacific coast of the United States. Pioneered by adventurers straight out of the novels of Herman Melville and “Papa” Hemingway, it blossomed into a major industry, employing thousands and filling countless American lunchboxes.

Then came the dolphins.

Tuna and dolphins, it seems, travel together-the dolphins on the water’s surface and the tuna below. Inevitably, the nets used for tuna caught dolphins, as well. Could we allow Flipper such a painful demise? Soon, most tuna production had shifted to the Asian Pacific, and the American tuna industry was no more. Whatever the environmental and quality standards, the world’s tuna production was now in the hands of fishing industrialists in Thailand and the Philippines.

Enter the Rabbis.

In Vayikra (Leviticus) 11:9, the Torah says: “This may you eat of all that is in the waters: everything that has fins and scales.” The Talmud (Chulin 66b) states that, in fact, every fish with scales has fins, making scales the sole determining sign. But what exactly are kosher fish scales? After all, some reptiles also have scales.

Biologists identify four types of scales, two of which, cycloid and ctenoid, are found on kosher fish, such as tuna.

In the pre-industrial world, fish fresh from the monger were not skinned, and their species could be identified. Even absent the actual signs, as with an immature fish of a type that grows scales late in life, the fish’s kosher status would depend on its species. Only fish with the skin removed and arriving with no clear sign of their species, demanded special measures such as constant supervision or an untouched seal with two separate Hebrew signs, indicating that it had been sent by a person trustworthy in Jewish law.

The Debate:

In 1962, prominent authority Rabbi Yosef Eliyahu Henkin wrote that without supervision from the beginning of production, consumers could not trust a can’s assertion that it contained tuna. However, many tuna brands were already certified kosher without such supervision.

In place of constant supervision, the best-known supervising agency arranged intermittent visits to factories abroad to check that production was according to kosher standards. As is the case with other areas of kosher supervision, it was assumed that fear of the supervisor’s appearance at any moment would motivate management and workers to prevent non-kosher fish from entering the production line. Despite these less-than-ideal conditions, widespread distribution of the tuna continued.

In the years following, Torah authorities from around the world, both Sefardi and Ashkenazi, in Israel and the Diaspora, joined in demanding constant supervision. In 1977 and 1984, the highly respected Rabbi Moshe Feinstein entered the discussion, outlining the reasons for this exceptional vigilance.

Finding it unfeasible to identify a fish as kosher without overt signs, Rabbi Feinstein insisted that a reliable kosher supervisor examine every fish before skinning. The large volume of industrial fishing, he said, makes it certain that non-kosher fish will be present in the nets. Intermittent visits, even if sufficiently frequent and surprising, would not serve their traditional purpose. At the speeds of a mechanized cannery, workers could expect any non-kosher fish to be gone before anyone would notice.

The function of supervision, Rabbi Feinstein wrote, is not to make life difficult for the producer in order to reduce the percentage of non-kosher fish to an acceptably insignificant level. Supervision, he explained, is testimony; it indicates that a reliable witness has seen production and can testify that the contents are kosher.

While certain agencies (including OK Kosher Certification) followed Rabbi Feinstein’s guidelines, in most tuna supervision, upgrades were slow in coming.

In 1988, the controversy bubbled over in rabbinic journals. Arguments for and against constant supervision were passionately presented. Most leading rabbinic authorities favored constant supervision. However, invoking the classic talmudic principle that a tradesman will not jeopardize his reputation, Rabbi Tzvi Schacter asserted that since it is in the fisherman’s business interest to deliver albacore tuna, for example, to the factory, he would surely allow only albacore to remain among his catch. And in the name of “quality control,” the factory would check again before skinning the fish.

Have we reached a stalemate? Perhaps. Yet, by his own admission, Rabbi Schacter’s position rests on the assumption that virtually no non-kosher fish slip through quality control. Kosher supervisors tell another story, and undeniable gaffes in the intervening years, such as octopus and clams in tuna cans, cast doubt on his premise. Much more problematic (as the Talmud cautions and ichthyologists corroborate), appearance and taste do not always reveal the identity of a fish fillet. Without our eyes wide open, we cannot know what we have received.

The market may take care of itself, but does it take care of kashrut? How deep is a producer’s commitment to quality control? I once heard the following anecdote: A supervisor arrived late to a Philippine factory for a kosher production run. Discarding the fish processed prior to the supervisor’s arrival, the plant manager remarked: “Really, rabbi…would it be so terrible if someone ate a bit of catfish?”

Rabbi Chaim Zalman is kosher editor of Kosher Spirit.

If You Have Wisdom You Don’t Need Prophecy…

Rough Times Ahead, But Liberty Can Still Win

While Congress and the president fight over funding a border wall, they continue to ignore the coming economic tsunami caused by the approximately 22 trillion dollars (and rapidly increasing) federal debt. President Trump may not be troubled by the debt’s effect on the economy because he believes he will be out of office before it becomes a major problem. However, the crisis may come sooner than he, or most people in DC, expect.

The constituency for limited government, while growing, is still far outnumbered by those wanting government to provide economic and personal security. From lower-income Americans who rely on food stamps, public housing, and other government programs, to middle-class Americans who live in homes they could not afford without assistance from federal agencies like Fannies Mae and Freddie Mac, to college students reliant on government-subsidized student loans, to senior citizens reliant on Social Security and Medicare, to billionaire CEOs whose companies rely on bailouts, subsidies, laws and regulations written to benefit politically-powerful businesses, and government contracts, most Americans are reliant on at least one federal program. Many programs are designed to force individuals to accept government aid. For example, it is almost impossible for a senior citizen to obtain health insurance outside of Medicare.

The welfare state is fueled by the Federal Reserve’s easy money policies, which are also responsible for the boom-and-bust cycle that plagues our economy. The Federal Reserve’s policies do not just distort our economy, they also distort our values, as the Fed’s dollar depreciation causes individuals to forgo savings and hard work in favor of immediate gratification. This has helped create an explosion of business and individual debt. There has been a proliferation of bubbles, including in credit card debt, auto loans, and student loans. There is even a new housing bubble.

An economy built on fiat currency and public and private debt is unsustainable. Eventually, the bubbles will burst. The most likely outcome will be the rejection of the dollar’s world reserve currency status due to government debt and the Federal Reserve’s monetization of debt. When the bubbles pop, the result will be an economic crisis that will likely dwarf the Great Depression.

The fall of the dollar and the accompanying economic downturn will make it impossible for the government to continue running up huge debts to finance a massive welfare-warfare state. Thus, Congress will be forced to raise taxes and cut benefits. Cowardly politicians will likely outsource the job of raising taxes and cutting benefits to the Federal Reserve. This will cause a dramatic increase in the most insidious of taxes: the inflation tax.

As the Federal Reserve erodes the value of the dollar, thus reducing the value of both earned paychecks and government-provided welfare benefits, a large number of Americans who believe they are entitled to economic security will react by engaging in acts of violence. Politicians will use this violence to further crack down on civil liberties. The resulting economic and civil unrest will further the growth of authoritarian political movements.

Fortunately, the liberty movement confuses to grow. This movement counters the authoritarian lies with the truths of Austrian economics and the non-aggression principle. While the years ahead may be tough, if those of us who know the truth work hard to educate others, the cause of liberty can prevail.

From Lewrockwell.com, here.

Prepare BEFORE the Expected Blackouts…

How to Prepare for and Stay Comfortable During a Power Outage [Short term and Long Term]

With winter comes the wind, the snow, the ice, and the extreme cold.  And, more likely than not, winter will also bring the occasional power outage.

Have you asked yourself what you would do if the power went out for a day or two or for even a week?  What would you do? Could you fend for yourself?  Could you keep yourself warm in the winter and cool in the summer?  What about food?  Would your refrigerated and frozen items spoil?  And yikes!  What would you do about money if credit cards and ATMs no longer worked?  Did I mention that in all likelihood you would not have internet access either?

Today I would like to provide 15 tips for getting through short-term power outages.  These are the power outages that occur during winter storms or when a vehicle hits a power pole.  (Longer term, apocalypse type outages are a subject for another time.)  Now if you have a good memory, you will recall we discussed this subject back in July. That was summer. And now, with the cold months ahead of us, it would not hurt to have a refresher course.

We count on electricity for heat, food, medical, communication and financial needs. Our appliances and work-saving devices rely upon a source of electricity for operation and even many gas-powered appliances such as furnaces and hot water heaters need electricity to run.   The worst thing about it is that when the power goes out, it is likely to be the result of some other emergency such as a hurricane, tornado, or winter storm. This means that the folks that are supposed to fix the problem may be spread wide and spread thin and it may be days before the lights are back on.

A power outage is not something that just might happen.  I can pretty much guarantee that it will happen.  The more you can do to prepare, the greater the likelihood that you will be comfortable and that will only suffer an inconvenience when the lights go out.

15 Tips to Start Prepping

1.  Have flashlights ready in multiple, easily accessible locations around your home.  Be sure to also have plenty of fresh, spare batteries.  You need one really great flashlight but it is also nice to have a bunch of small, handheld LED handheld flashlights.

2.  Have emergency candles plus matches available as well a candle lantern, oil lamp, or propane lantern.  Be sure to include some longer, fireplace type matches or a butane wand for lighting fires in your fireplace or outdoors in a fire pit,

3.  Have either a battery-operated radio, solar radio or hand crank radio so that you can stay in touch with the world.  Make sure your radio is in working condition by testing it at least once a year.

4.  Learn how to cook over an open fire, using charcoal or wood or even biomass.

5  Make sure you have a manual can opener for opening cans of food.  If you are a coffee drinker, also have a French press available as well as pre-ground coffee,

6.  Fill the empty space in your freezer with containers of water. Frozen water will displace air and keep food cold longer if the power goes out. Remember to leave space in containers for ice to expand. Empty milk cartons can be repurposed in this manner.

7.  If you use a landline, have at least one phone with a handset cord in your home. Many cordless phones will not work in a power outage.  Cell phone users should keep their cell phones charged and at the very least, pick up a cell phone car charger so you can charge the cell in your car if it runs down.

8.  If you have an automatic garage door opener, learn how to use the manual release to open your garage door manually.  Keep the instructions handy – perhaps taped to the inside of a closet door – so you don’t have to search for them when the time comes.

9.  Keep your automobile’s fuel tank at least half full. Many gas stations will not be in operation during a power outage. And please – fill up your tank if a major storm is predicted.

10.  Once the power goes out, unplug sensitive electrical equipment such as computers, printers, televisions, and audio equipment.  When the power comes back on, there may be power spikes that can damage delicate electronics.  I know, it has happened to me.  Keeping these items plugged in to surge protector helps but it is still best to unplug these items from the wall completely.

11.  Do not open refrigerators or freezers any more than necessary. An unopened refrigerator will keep food cold for approximately 4 hours, an unopened freezer will keep food frozen for approximately 24 hours and even longer if it is located in a cold garage.  You will need to throw away any food items that become warmer than 41 degrees.   No testing, no tasting.  To the garbage it goes.  Sorry, that is just the way it is.

12.  Keep a supply of books, board games, playing cards and other items available to keep you entertained and amused during a power outage.  A bit of chocolate and a bottle or two of wine or whiskey would also help in the amusement area.

13.  Be wary of the possibility of carbon monoxide poisoning, which is caused from exposure to odorless fumes created by charcoal grills, camping stoves or generators that are operated inside a home or garage. Never, ever burn charcoal or use gasoline or propane-powered equipment inside your home. Don’t even do it in your garage or on your porch. Use such equipment only when you’re completely outdoors.

14. Notify your power company in advance if you use special healthcare equipment like oxygen generators or dialysis equipment that require power. Most power companies have the ability to note this in their records and will prioritize the response to your home.

15.  If your budget allows, acquire a portable generator.   Learn to safely use your generator and test it monthly.  And don’t forget to store enough fuel to run the generator for up to a week.  Alternately, you can look into solar generator options which are becoming increasingly reliable. Remember, your portable generator does not have to run full time.  Your refrigerator will be just fine without power over night when it is not being opened and closed repeatedly.

Continue reading…

From

, here.

Mainstream US Journalism Is Dead and Buried (Same As Israeli Journalism)

Americans don’t trust the media, and for good reason

Trust in the mass media is at an all-time low. Two-thirds of Americans believe the mainstream press publishes fake news.

Yes, there’s still much good journalism to be found, if you know where to look. Yet, ask reporters who’ve been around a while,  and many will tell you that a lot of good journalism is being left unpublished. Good journalists hate what’s happening to the news.

We have only ourselves to blame.

Firewalls that once strictly separated news from opinion have been replaced by hopelessly blurred lines. Once-forbidden practices such as editorializing within straight news reports, and the inclusion of opinions as if fact, are not only tolerated; they’re encouraged.

We’ve exempted ourselves from the normal rules that used to govern us, and so the most egregious kinds of reporting errors are becoming more common. Formerly well-respected news organizations and experienced national journalists are making the sorts of mistakes that aren’t tolerated in journalism schools. When their mistakes are corrected at all, it’s with little seeming regret. And the corrections never garner a circulation as wide as the original salacious narrative.

Special interests understand this, as they peddle tasty bites of scandalous, dubious information, hoping one major news organization or popular blog will bite.

When fact errors are exposed, there are rarely any visible consequences for the offender. In fact, if anything, these figures often seem to gain more prominence. Colleagues cheer on the editorializing and misreporting, and management rewards it. Many news organizations have come to resemble the fact-starved blogs they once took pains to remain separate from.

As journalists, we’re supposed to sort through press releases, talking points and propaganda, using them only to the extent they enlighten us as to what special interests want to believe: Is it true? Is it the whole story? Who wants you to think it and why? Are they trying to deflect attention from other facts or a more important story?

Finding these answers is a basic part of our job.

Instead, we’re willing repositories for all kinds of narratives. We report — as if news — press releases from the government, corporations, special interests or nonprofits (that are often undisclosed fronts for political and business interests). They influence us with help from public relations groups, law firms, super PACs, “big data analysis” companies, think tanks, nonprofits, and LLCs. They pay “journalists” to write their “news stories” and then have them published on partner blogs and quasi-news sites, where they get circulated on social media and picked up in the mainstream. Whether through ignorance or turning a blind eye, we’re not asking the questions we ought to be asking about the forces generating the “news.”

It was equal parts predictable and inevitable. For a decade or more, we’ve increasingly invited corporate and political interests into our newsrooms. We plaster the news with pundits without fully disclosing their paid interests, as they deliver talking points du jour that are neither spontaneous nor insightful — but always on message. Some of these figures are given key roles as managers, reporters and anchors; offered access to internal editorial information. And because we allow ourselves to be tools of all sides, we call it fair.

Many Americans are eagerly watching the devolution of traditional news with relish because they agree with the prevailing narratives, whether based on true facts or imagined fiction. But others are growing skeptical of nearly every news item they see or read. Some have stopped consuming news altogether.

That serves the goal of the interests that are pulling our strings. It’s in the PR playbook. If they can do nothing more than confuse an issue, they’ve accomplished their mission. They throw so much information into the mix that ordinary people disregard all of it, including the truth that would have damaged the interests.

I think there are millions of people, particularly those who live outside of Washington, D.C., New York City and Los Angeles, who would like their news straight up: News that they don’t have to discount because they’re placing odds on the political and corporate interests of the reporters. Yet, we don’t hear these desires because we’re trapped in an echo chamber of our own creation.

I’m commonly asked, “Can ‘the news’ be fixed?” In simple terms, there are two components necessary to do so: We must correctly identify (and admit) our problem, and then take steps to correct it.

We have yet, as an industry, to take step one.

Sharyl Attkisson (@SharylAttkisson) is an Emmy-award winning investigative journalist, author of the New York Times bestsellers “The Smear” and “Stonewalled,” and host of Sinclair’s Sunday TV program “Full Measure.”

From The Hill, here.

אם זה מעשים שבכל יום, כיצד בכל הדורות לא עלה על דעת שום אדם לאסור?

קדירה עם עצמות שלא נתבשלו, האם מותר להחזירה לאש

ידוע שהגרש”ז אויערבך זצ”ל חידש שאם עצמות רכות שעדיין לא נתבשלו בערב, וביום יהיו מבושלים עד שראוים לאכילה, אסור להחזיר את הקדירה או לכסות משום איסור בישול.

שו”ת מנחת שלמה (חלק א סימן ו): אחדשה”ט וש”ת וברכות מקרב לב בכבוד ויקר כיאות להדר גאונו אודיעו שת”ח הביאו לפני יקרת תשובתו בענין בישול עצמות בשבת וברוב ענותו בקש מהם לשמוע את אשר נלענ”ד בענין זה לכן ממלא אני בזה רצונו הטהור.

אך אקדים תחלה דעצמות כאלה אשר הם סתומים מכל צד והמוח שבתוכם כמונח בקופסא שפיר מסתבר שאם העצמות עצמם לגמרי אינם נאכלים דבכה”ג אין לחוש משום בישול וכמש”כ הדר”ג, ואף שע”י בישול זמן ארוך גם העצמות מתרככים ונוח יותר לשבור אותם ולאכול ממה שבפנים מ”מ כיון שהעצם הוא ספוגי נראה דשיעור הזמן שצריכים לבישול המוח איננו יותר משאר הבשר שבקדירה, וריכוך העצם הרי איננו כלל לצורך תיקונו אלא כדי לשוברו ולהפסידו בכדי להוציא ממה שבתוכו ולכן בכגון דא לא היתה כלל כונתי לחשוש בזה לבישול, והדברים שבס’ שמירת שבת הם על עצמות של עופות רכים כגון גרגרת כנפים ורגלים של עופות צעירים אשר בבישול רגיל בימות החול אוכלים רק את הבשר שעליהם והעצמות נזרקים, אולם כאשר הם עומדים על האש זמן רב כמו בחמין של שבת אזי גם גוף העצמות מתרככים ובסעודת היום רבים אוכלים אותם יחד עם הבשר שעליהם ויש להם טעם טוב ומשובח (לא ידעתי למה כתב הדר”ג “אבל דבר כזה ליכא במציאות כלל”) ובזה נלענ”ד פשוט שאסור ודאי להחזיר את הקדירה בליל שבת או השכם בבקר אם יש בהעצמות כאלה.

ומיהו אני תמה מאוד, הרי זו שאלה שהיה למעשה מימות משה רבנו עד תקופת הגרש”ז אויערבך, והרי לאכול את עצמות העופות וגדי הרך היה גם בדורות הקודמין.

רמב”ם (הלכות קרבן פסח פרק י הלכה ט): היה גדי קטן ורך שעצמותיו רכים לא יאכל אותן שזה שובר עצם ואם אכל לוקה, שאחד השובר עצם קשה או עצם רך, זה הכלל כל שנאכל בשור הגדול אחר שיתבשל הוא שמותר לאכול כנגדו מן הגדי הרך אחר צלייתו כגון ראשי כנפיים והסחוסים.

ומבואר שרק בקרבן פסח לא אכלו את העצמות האלה בגלל איסור שבירת עצם, אבל בשאר גדיים הרכים כן אכלו אתם.

ע’ במ”ב (ביאור הלכה סימן שיט סע’ ד’ ד”ה מתוך אוכל): ואמרתי לחפש עליהם זכות דהיינו לא מיבעיא אם העצמות רכיכי וראויים ג”כ לאכילה דמצוי הוא דאף לאחר שמפרידם חוזר ואוכלם דבודאי אין שם פסולת עלייהו כלל.

(אין במאמר כאן הנידון על בורר רק להביא שזה לא מציאות שנתחדש בדורנו, אלא היה גם מציאות בזמן המ”ב, ומסתמה לא נתחדש זה בדורו אלא כבר מימות משה רבינו).

א”כ למה בכל הדורות שהיה הדבר נוהג שבת שבת בכל העולם, ולא עלה בדעת אדם לחשוש שאסור להחזיר הקדירה בכה”ג, ולהזהיר שבקדירה של עופות אסור להחזיר הקדירה בלילה עד היום. ומה פתאום קרה שכעת חוששין לזה, וזה ברור שלפני שהגרש”ז אויערבך טען טענתו לא נשמע מעולם טענה כזו, וכל המחברים שהביאו את הטענה הביאו בשם הגרש”ז אויערבך או בשם חכם אחד, ולא היה דבר כזה נשמע בשום מקום בדור הקדום או בדורות הקודמין (בדקתי את כל המלקטים שהביאו דין זה כמו פסקי תשובות (ס’ רנ”ג) ועוד הרבה, ולא הביאו שום פוסק שלפני הגרש”ז אויערבך) וכן כתב הגרש”ז אויערבך זצ”ל בעצמו, שלפניו לא היה אדם שהזהיר על זה.

שו”ת מנחת שלמה (שם): וצ”ע טובא דמה טעם לא הזכירו הפוסקים להזהר מהחזרת קדירה כזו בליל שבת עד שגם העצמות הרכים יתרככו ויתבשלו כראוי.

וכן קשה הרי יש הרבה ראשונים שס”ל שכבר כשנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו איסור בישול, ומותר להחזיר הקדירה ע”ג כירה גו”ק (=גרופה וקטומה), והכוונה מב”ד היינו אותו דבר כמו שנאמר בכל סוגיה ריש פרק כירה אליבא דחנניא, שס”ל שאחרי שנתבשל כמב”ד מותר להשהות אפילו בלי גרופה וקטומה, ולפי ראשונים אלו גם למעשה אחרי שנתבשל כמב”ד כבר מותר להחזיר כשהכירה גרופה וקטומה, ושם האם יעלה על הדעת שהיתר שהייה לחנניא זה נאמר רק כשלא נמצאים שם עצמות שלא נתבשלו, הרי אם אתה אומר כך א”כ כמעט שלא נמצא היתר של חנניא. ובטוחני שגם הגרש”ז לא היה אוסר זה להשהות לדעת חנניא בלי גו”ט כשנתבשל כמב”ד, משום חשש שיבוא לחתות בשביל העצמות, וכל מה שהוא טוען, הוא על חזרה שיש בזה לדעתו איסור תורה בשביל העצמות שעוד לא נתבשלו, ולא הזכיר לא רש”ז ולא כל המביאים דבריו שמי שסומך על חנניא שהוא דיעה שניה בש”ע (רנ”ג) ושיטת הרמ”א, ומשהה ע”ג כירה שאינו גו”ק כשנתבשל כמב”ד, שצריך להזהר שלא יהיו שםעצמות שעוד לא הגיעו למב”ד, שאז לא יהא היתר של שהייה, וא”כ הרי משמעות כל הראשונים שס”ל שאחרי שנכמב”ד אין בו איסור בישול, אז מה שלחנניא מותר להשהות בלי גו”ק, מותר להחזיר כשזה גו”ק, ולא חיישינן לבישול העצמות.

חידושי הרמב”ן (מסכת שבת דף לו עמוד ב): גמרא הא דאמרי’ או דלמא לשהות תנן ואי גרוף וקטום אין אי לא לא. פי’ ומנו רבנן היא דפליגי אדחנניא, וליכא למימר דכי תנן נמי לשהות כחנניא אתיא והא דקתני לא ישהה עד שיגרוף בפחות ממאכל בן דרוסאי, דמודה בזה חנניא, הא ליכא למימר חדא דתבשיל בפחות ממאכל ב”ד לא הוי, ועוד בין חמין לתבשיל בפחות ממאכל ב”ד ליכא לאפלוגי דהא מתבשלין בתחלה בשבת, ועוד נוטלין ומחזירין בפחות ממאכל בן דרוסאי ליכא למימר כלל דהא מבשל בתחלה בשבת הוא וענוש כרת ונסקל הוא, אלא כולה מתני’ כמאכל ב”ד הוא ואי לשהות תנן דלא כחנניא היא.

וא”כ רואים מן הרמב”ן, שמה שלחנניא מותר להשהות בנכמב”ד (=נתבשל כמאכל בן דרוסאי) כשאינו גרו”ק, מותר בנכמב”ד להחזיר כשהיא גרו”ק, וממילא כשם שהפשטות הוא שלחנניא מותר להשהות כשנכמב”ד אפילו שיש שם עצמות שיתרככו אח”כ ה”ה שמותר להחזיר בגו”ק בנכמב”ד אף שיש שם עצמות שיתרככו אח”כ.

חידושי הרשב”א (מסכת שבת דף לח עמוד ב): מכלל דעודן בידו אף על פי שאין דעתו להחזיר מותר. פסק רבינו האיי גאון ז”ל כלישנא קמא ולחומרא, וזה לשונו ודאמרת כי עודן בידו מותר להחזיר דוקא דעתו להחזיר דשרי אבל אין דעתו להחזיר עקרה לדעתיה מנהון, ואם הניחן על גבי קרקע אפילו דעתו להחזיר אסור כיון דאיכא תרי לישני בדאורייתא עבדינן לחומרא, והכי נמי בבי דאמרינן בהו תיק”ו איסורין דאורייתא נינהו, עד כאן, וכן כתב ר”ח ז”ל, ולאו דאורייתא ממש קאמרי דהני דרבנן נינהו, דכשהגיע למאכל בן דרוסאי היא מתניתין דאי לא אפילו דעתו להחזיר ואפילו עודן בידו אסור להחזירן דמבשל הוא, אלא ודאי בנתבשל הוא וליכא אלא איסורא דרבנן, אבל דעתן של גאונים ז”ל דכיון דאסרוהו משום דמיחזי כמבשל וקרוב הדבר לבא לידי איסורא דאורייתא הויא לה כדאורייתא ולפיכך הלכו בה להחמיר כשל תורה, וכן הסכימו כל הפוסקים לפסוק בה להחמיר הרב אלפסי ז”ל והרמב”ם ז”ל והר”ז הלוי ז”ל.

גם כאן מבואר שכשנכמב”ד שהוא אותו ענין של מב”ד של היתר שהייה לדעת חנניא בלי גו”ק, שהרי זה המקור לכל ענין של מב”ד, ואז מותר גם להחזיר  בגו”ק.

(יש להזהיר כאן, שזה לדעת הראשונים שאחרי שנכמב”ד אין בו עוד בישול, אבל אנו חוששין לדעת הראשונים דגם בנתבשל כמב”ד יש איסור בישול ורק כשנתבשל כל צרכו מותר להחזיר וכמו שכתוב בש”ע (ס’ שי”ח סע’ ד’) וכן ברמ”א (ס’ רנ”ג סע’ ב’) רק שכתבנו כאן שלענין זה שלא חוששין לעצמות אין נפ”מ ביניהם, וזה סתימת הרמ”א אם התבשיל נתבשל כל צרכו.

שולחן ערוך (הלכות שבת סימן רנג סעיף ב): הגה: ודוקא שהתבשיל מבושל כל צרכו (ב”י), ואז מותר להחזיר, ואפילו לכירה אחרת, אבל אם לא נתבשל כל צרכו אסור, אפי’ לאותה כירה (מיימוני פ”ג).

ובוודאי סתם תבשיל מבושל כל צרכו אינו כולל שגם העצמות מבושלים כל צרכם, שהרי ביום חול לא מקפידים שגם העצמות יהיו מבושלים עד שניתן לאכול אותם אלא זורקים אותם, וא”כ מה שכתב הרמ”א שנתבשל כל צרכם היינו אף שהעצמות לא מבושלים עד שראוין לאכילה, שאילו כדברי הגרשז”א היה צריך לומר ודוקא שהתבשיל עם כל עצמות הרכים נתבשלו כל צרכם.

המשך לקרוא…

מאתר בריתי יצחק – הרב ברנד שליט”א, כאן.