ללא מחבר No Author

זה לא ארנונה המוזכרת בגמרא

על שלושה חטאי הארנונה, ועל ארבעה…

ארנונה הוא כנראה המס המעוות ביותר שמוטל עלינו… עד כמה?

2477

על שלושה חטאי הארנונה, ועל ארבעה…

עם פרוס הבחירות לרשויות המקומיות, כדאי להאיר במקצת נושא זה.

השאלה המהותית: מה תפקיד הרשות המקומית במדינת החופש? לא נתייחס לשאלה זו. נצא מנקודת המוצא הקיימת (למרות היותה איומה להשקפתנו): הרשות המקומית מספקת את כל השירותים כפי שהיא מספקת כיום. אבל כן נתייחס לנושא החשוב, שכנראה איש לא מתייחס אליו – הארנונה.

ארנונה היא מס מוניציפאלי המוטל על תושבי היישוב, למימון פעולתה של הרשות המקומית. לכאורה, הרשות המקומית היא הקובעת את גובה הארנונה. בפועל זה לא כך, כי המדינה היא המכתיבה לרשויות המקומיות תעריפי מינימום ומקסימום (באמצעות חוק ההסדרים).

רשות מקומית מספקת 2 סוגים עיקריים של שירותים:
1) שירותים מוניציפאליים: מדרכות וכבישים (עירוניים), גינות, פינוי אשפה, ביוב, וכו’.
2) שירותים חברתיים: חינוך, רווחה, תרבות, דת, וכו’.

בישראל, הארנונה מגלמת את אחד העיוותים המוסריים הגדולים ביותר. הנה…

1. הקריטריונים המגוחכים לחשבון הארנונה

כיצד נקבע מחיר המוצרים והשירותים שאנו קונים בקניון?
בעל העסק משקלל את עלויותיו ומוסיף רווח מסוים, בהתאם למוצר או השרות שהוא מוכר, ובהתייחס לתחרות בשוק. המחיר יכול להיות קבוע על פי מחירון, או גמיש למשא ומתן. המחיר יכול גם לכלול הנחה בגין קניה גדולה או “סוף עונה”.

בכל מקרה, המחיר בו נוקב בעל העסק לחלוטין בלתי תלוי במאפיינים שונים של הקונה. האם נוכל לדמיין שהמחירים בחנות הבגדים יקבעו לפי צבע עיני הלקוח, או שכונת מגוריו? או שהחשבון בקופת המרכול – לפי השכלתו, או מספר הנפשות במשפחתו? זה יהיה מגוחך אם מחיר כרטיס הקולנוע ינקב לפי שטח דירתו של הצופה.

כיצד נקבע “מחיר” הארנונה ברשות המקומית?
בתאוריה, על פי ההיגיון שמחיר משקף את מה שנרכש, מתבקש שחיוב הארנונה יקבע לפי השירותים שצורך התושב. במצב אידיאלי, החיוב ישקף במדויק את השירותים השונים שצרך בפועל, כך שלא יחויב על שירותים שלא צרך. במציאות קיימת בעיה אובייקטיבית למדוד את השירותים שנצרכו בפועל, לכן החיוב יכול להיות איזשהו קירוב, ממוצע, וכד’.

בפועל, “מחיר” הארנונה נקבע על בסיס קריטריונים שונים לחלוטין: שטח הנכס, סוג השימוש בו (מגורים, עסק, וכו’), מיקומו בישוב, סוג הבניין, מצב אישי של המחזיק בנכס (למגורים: מס’ נפשות).

התוצאה – 
ראשית, אין כל קשר בין חיוב הארנונה לבין רכישת השירותים מהרשות! משלם הארנונה משלם סכום גלובלי, שלא משקף את השירותים שרכש מהרשות המקומית, אפילו לא בקירוב, ממוצע, וכד’. דומה הדבר למבקר בקניון שנדרש לשלם סכום גלובלי, בין אם ירכוש בגדים, מחשב נישא, וכרטיס קולנוע, ובין אם רק ישתה קפה.

שנית, אין כל קשר בין השירותים שמספקת הרשות המקומית, לבין הקריטריונים ל”מחיר” הארנונה. היש קשר בין שטח דירה לבין היקף צריכת השירותים? סוג הבניין, מבוסס בעיקר על שנת גמר הבניה – מה לזה ולפינוי אשפה או הפעלת ספריה עירונית? סוג השימוש המבחין בעיקר בין שימוש למגורים לשימוש עסקי – אכן קשור לצריכת השירותים (שירותים חברתיים מיועדים לתושב למגורים, אך לא רלבנטיים לתושב עסקי) – אך מדוע הארנונה לסניף בנק היא בערך פי 5 מהארנונה לבית קפה (בתל אביב) – הרי השימוש לשניהם עסקי?

מסקנה – 
“מחיר” הארנונה נטול כל הגיון כלכלי-עסקי. ההסבר ההגיוני היחידי לקריטריונים המגוחכים הללו הוא יכולתה של הרשות המקומית, תחת חוקי המדינה, לגבות אותם במציאות ללא כל מרד מיסים.

2. אפליה בין משלמי הארנונה

ארנונה מוטלת על 2 קבוצות של משלמים: מגורים, ועסקים.

• אפליה בין משלמי ארנונה למגורים: 
גם על פי הקריטריון (המעוות) של שטח הדירה, לא כל התושבים משלמים ארנונה זהה. לבעלי דירות עם שטח זהה יהיו הבדלים ניכרים בגובה הארנונה, בגלל … אזור המגורים ביישוב, ובגלל סוג הבניין (בעיקר שנת סיום בנייתו), למה?!

• אפליית העסקים: 
הצדק הבסיסי הוא שאדם ישלם עבור מה שרכש. לא עבור מה שלא רכש. זה כה בסיסי שלא נראה צורך בהנמקה. אמנם, בשרותי הרשויות המקומיות אין תמיד אפשרות למדידה מדוייקת של צריכת השרותים ע”י התושבים – כמה “מדרכה” רכש אדון משה, וכמה “גינה” רכשה העלמה ציפי. אבל בחלק מהשרותים, בוודאי בשרותים החברתיים, ניתן להגיע למדידה מדוייקת, או לקירוב לא רע.
למשל, כמה שרותי גן ילדים עירוני רוכשים הורי איציק הפעוט? או כמה ספרים החליפה משפחת אזוג בספריה העירונית? וכו’.

בוודאות מלאה – עסקים לא צורכים שרותים חברתיים. לחלוטין. עסק לא הולך לבי”ס עירוני, ולא לספריה העירונית, ולא למקווה, וכו’. מה שאין כן בתושבים למגורים – להם נועדו השירותים החברתיים. אבל, לזה יש להוסיף הסתייגות חשובה: מהיכן מגיע המימון לשירותים החברתיים? בגדול, ממשרדי הממשלה. כלומר, הרשויות המקומיות לא מממנות את השירותים החברתיים מתוך הארנונה, אלא מהעברות כספים ממשרדי הממשלה השונים. בתי הספר ביישוב – ממשרד החינוך. מקווה – ממשרד הדתות. וכו’. כלומר, הרשות המקומית היא בעצם קבלן ביצוע, אאוטסורסינג, של משרדי הממשלה. בישובים רבים מימון הממשלה לא מכסה את מלוא תקציב השירותים החברתיים. עירייה הרוצה לספק שרותי חינוך משובחים, צריכה להוסיף מהמקורות העצמיים שלה – היינו הארנונה – למימון החלקי של משרד החינוך. זה עשוי להגיע לאחוזים משמעותיים מתקציב החינוך העירוני, ולכן לסכומים ניכרים.

יותר מזה, עסקים לא צורכים גם חלק מהשירותים המוניציפאליים. למשל, גינות ציבוריות וחופי ים. אלו שירותים המיועדים לאנשים לא לעסקים. (אם בעל העסק הולך לים אחרי העבודה, הוא עושה זאת כתושב העיר, או כאורח מעיר אחרת.)

היות ו”עסק” צורך רק חלק מהשירותים שצורך “תושב”, מן הצדק הבסיסי שישלם ארנונה נמוכה יותר.
האם זה קורה? לא ולא. הארנונה לעסקים גבוהה מן הארנונה למגורים… פי 4 עד פי 5 (תלוי בישוב, ובסוג העסק)!

מסקנה –
אפליית העסקים בארנונה כה ברורה, שלא יכול להיות על כך כל וויכוח. איך יתכן?! פשוט מאד, כי כך חוקקו המחוקקים.

3. אין מיסוי בלי ייצוג

תושב למגורים משלם ארנונה, וזכאי להצביע בבחירות לרשות המקומית.
“תושב” עסקי משלם ארנונה שוות ערך ל- 4-5 “תושבי מגורים”, ואינו זכאי להצביע בבחירות לרשות המקומית. מדוע? העסק איננו “תושב” הגר בישוב. לבעל העסק, כתושב “מגורים”, זכות להצביע במקום מגוריו.

תושב למגורים שברשותו 2 דירות – משלם ארנונה פעמיים. אבל מצביע רק פעם אחת. בעלי פיצרייה עם 5 סניפים במקומות שונים בעיר, משלם ארנונה גבוהה פי 20-25 מכל תושב מגורים, ולא זכאי להצביע אפילו פעם אחת.

מלחמת העצמאות של ארה”ב החלה מהסיסמא “אין מיסוי ללא ייצוג”.

4. ועוד אחת ב”קטנה” (בלשון המדוברת של הצעירים)

עיריות רבות מנפיקות “כרטיס תושב”, המקנה הטבות שונות. למשל, הנחות לכרטיסי כניסה לאתרים ולאירועים. למשל, זכות עדיפה לחניה. ומי לא זכאי לקבל “כרטיס תושב”? נכון. משלם ארנונה שהוא עסק.

5. ואפילו אחת נוספת

חיוב ארנונה כפולה על “דירות רפאים”. מדוע זה עיוות? כי במה שמכונה “דירות רפאים” לא גר איש. כלומר, לא צורכים בכלל כל שרות מוניציפאלי או חברתי. אבל משלמים … כפול!
קנית מנה פלאפל – שלם 12 ₪. לא קנית בכלל – שלם 24 ₪.

אתגר למשפטנים…

היש דרך משפטית לתקוף זאת בבג”צ ?

לוי

מאתר קו ישר, כאן.

‘No One Cares How Much You Know Until They Know How Much You Care’

The Heart Of A Gadol

By Rabbi Yaacov Haber

When I was a young Yeshiva bochur I was impressed with intelligence. I looked at the Gedolim and was in awe of their intellect. They seemed to know everything. Now, as I get older I’m less impressed with intellect and much more taken with their kindness. People tell me stories about how much this Rav knows and what kind of miracles their Rebbe can perform. It is interesting, but, when I hear a story about a Rebbe that went out of his way to help a fellow Jew in spite of his difficult schedule and often ill health, that is where I’m taken, that’s where I’m sending my kvitlach.

Abraham was a great man by any standard. He was a leader, a warrior, a hero, a prophet and most of all the progenitor of the greatest people ever to arrive on the face of the earth. The things he thought about were esoteric, mystical and holy. But suddenly he came down to earth. He had to get involved in a common area of life. He had to marry off his son. He had to think about compatibility, religiosity, culture, and what would make his son happy. Finding a suitable mate for your child is no kids play; it’s serious business.

He sent his servant Eliezer traveling to look for a mate. He blessed him and promised him that G-d will perform miracles to help him. Eliezer arrived at Aram Naharayim and spoke to G-d. “I will find a wife for Yitzchok by the well” he said. Sure enough, Eliezer stood by the well and behold a beautiful young lady from exactly the right family is standing by the well. Wild! Her charm pours out and Eliezer immediately develops a wonderful feeling about her and a miracle happens, instead of Rivka raising the barrel of water from the well, the water automatically raised to her. Bashert! Eliezer hit the jackpot. Here was the Kalla exactly as G-d said, exactly where Eliezer stipulated, exactly as Abraham wanted and exactly as was right for Yitzchok. She was right, she was beautiful, and a miracle occurred which showed that Rivka with her spirituality mastered over the physical, so she was holy too… what else is there?

The answer is Chesed. Kindness and good heartedness. Eliezer needed to find out if Rivka was a baalas chesed. She may be beautiful and have the right yichus (lineage), she may be holy and may even perform miracles but that doesn’t mean that she has a good heart. It doesn’t even mean that she’s a mentch.

During the recent mourning period of Rav Ovadia Yosef ZT”L, the Rabbi’s physician told the following story:

A number of years ago the Rabbi went to the doctor for a checkup. The doctor discovered a blockage in the Rabbi’s heart and instructed Rav Ovadia to proceed immediately to the hospital to have a cardiac procedure done.

The Rav explained that he clearly understood the severity of the situation, but nevertheless he insisted that he must go home first for a few hours. He explained that he is in the middle of writing a complicated Halachic decision to free a particular woman from her state of “Agunah”. (Her husband was missing in action which can bar her permanently from remarrying.) Rav Ovadia declared that he does not think that there is anyone else in the generation that can finish this responsum properly, and he himself may die in surgery. He needed to make sure that this woman was taken care of before the surgery begins.

There are so many factors that go into a good relationship. There are so many variables that have to be right. The scary part is that as we go through life many if not all of those variables change. None of us look the same as we looked 20 years ago. Most of us don’t live in the same place that we used to live; most of us are not in the same physical or financial situation. So when it comes to a relationship what is the constant? What can we rely on?

The answer is a good heart. If we can develop a lev tov, if we marry someone with a good heart, if we develop a good heart, it will take us through the most trying circumstances. Through health and illness, rich or poor, holy times and not so holy times – you can rely on a good heart.

Two of my favorite Gedolim of the last generation met. The Rogatchover Gaon was a young man and he traveled to the great Rav Tzadok HaCohen of Lublin. They discussed Talmudic topic after topic on a level impossible to imagine. Before the Rogatchover left, Reb Tzadok told him, “You are a great genius, perhaps the greatest in the upcoming generation. I too was considered a prodigy but I eventually learned that scholastic abilities are wonderful but real greatness lies in a lev tov.” The Rogatchover reported that that statement changed his life.

What is a good heart?

A good heart sees the good in others.
A good heart smiles easily.
A good heart opens up their heart when someone stretches out their hand,
impulsively.
A good heart is able to bond with another good heart to create a home for
the Shechina.

Hashem put Avrohom through so many tests but at the end defined Avrohom’s greatness with one sentence. “I found his heart trustworthy”.

From Torah Lab, here.

When Israel Strikes Its Enemies the Level of Anti-Semitism Decreases!

The Pittsburgh Synagogue Massacre is also Israel’s Responsibility

October 28, 2018 | Moshe Feiglin, Chairman of Zehut

The shocking massacre of the Jews in Pittsburgh sends us back to dark times that we wanted to think were a thing of the past. Names like Kishinev and Kielce come back to haunt us. This is not just another psycho who decided to murder random people. This despicable man wanted to murder Jews – our brothers and sisters.

I commend Minister of Diaspora Affairs Bennett for travelling to Pittsburgh. Our solidarity with the Jews in the Diaspora needs upkeep. Our founding fathers in Israel were still bound to their families who remained in exile. Over the generations, that bond blurred and was eventually based on the donations of western Jews to Israel or Israel’s attempts to rescue Jews from eastern countries.  Today, the donations of western Jews are not very significant in wealthy Israel and eastern Jews are free to leave their host countries as they please. It seems as though the third and fourth generations of Israelis here and Jews there do not really care very much about each other. And that is bad. Very bad.

It is bad because our historic roles have reversed. It is not the Jews of the exile who uphold the small Jewish settlement in the Land of Israel, but just the opposite. Israel is the only horizon for the future of the Jews of the Diaspora. In other words, in the relationship between Israel and the Diaspora, today Israel is the responsible adult and all that happens to the Jews and Judaism there is directly influenced by what we cook up here.

If Jews were murdered in Pittsburgh, we have a certain measure of responsibility. First of all, because of the simple, technical reason that 70 years have passed since Israel was established – and we have excellent economic potential that we have not yet managed to translate into the average citizen’s feeling of abundance. On the contrary. Despite our economic progress, young Israelis feel more and more strangled and many of them dream of “relocation” and leave Israel.

In Pittsburgh, Jews who should have been here were murdered. But they didn’t even dream of Aliyah because Israel is simply not attractive – even though it certainly could be. For those who think that ideology must be the motivating factor for Aliyah and wonder how I could mention a material reason to come to Israel, please ask yourselves why, since the first days of Zionism, all the waves of immigration came from centralized states, while it was only the idealists who came from the free-market states. And they were relatively few. Furthermore, our Father in Heaven promised us a “Land flowing with milk and honey”, so there is no real contradiction between material and spiritual abundance.

But there is something more, deeper than the economic factor, which makes us partially responsible for what happened in Pittsburgh. Jewish history is being written today in the Land of Israel. It is clear to all of us that anti-Israel sentiments are the new expression of Anti-Semitism. When Israel is sure of itself, strikes its enemies as it did in the Six Day War, eliminates the hijackers as in Entebbe – the level of anti-Semitism decreases!!! And when Israel displays lack of self-assurance, temporariness, moral flaccidity – a feeling that we are not really on the map, that we are nothing more than colonialists acting only for the sake of self-defense, begging the Hamas for a cease-fire – then our enemies feel that they are just and anti-Semitism flourishes.

From Zehut, here.