סוציאליזם היא שנאת הצלחה

הקנס של האיחוד האירופאי על גוגל – התעללות שרירותית

פקידי אירופה, שונאי תאגידים (בייחוד אמריקאים), קנסו את גוגל ב-5 מיליארד דולר. כל אירופאי צדקני חופשי להסיר אפליקציות של גוגל, אבל מורשת סוציאליסטית של שנאת הצלחה – גוברת. בייחוד אם המצליח גם מתעשר.

2463

נציבת התחרותיות (הממונה על ההגבלים העסקיים) באיחוד האירופי גב’ מרגריטה וסטאגר מדנמרק, הטילה קנס של 4.34 מיליארד אירו (כ- 5.1 מיליארד דולר) על גוגל בטענה שהיא מפירה את כללי התחרות החופשית.

הטענה הספציפית היא זו: גוגל פיתחה את מערכת ההפעלה אנדרואיד, ונותנת אותה בחינם לכל דכפין. כמעט כל יצרניות הסמארטפון בעולם (כולל סמסונג, LG, וכל הניידים הסינים) מתקינות בטלפונים שלהם את אנדרואיד של גוגל מתוך בחירה. גוגל מחייבת את יצרניות הסמארטפון שמתקינות אנדרואיד להתקין מראש (In factory) עוד מספר אפליקציות של גוגל (כמו הדפדפן כרום), ולעשות את גוגל למנוע חיפוש ברירת המחדל בסמארטפון.

משתמשי הסמארטפון אינם נפגעים ממצב זה. הם יכולים, בקלות, על ידי מספר לחיצות, להתקין אפליקציות אחרות כמו הדפדפנים מוזילה-פיירפוקס או סאפארי (אני משתמש בפיירפוקס), ולהפוך, למשל, את דקדקגו DuckDuckGo למנוע חיפוש ברירת מחדל. כלומר: האפליקציות שגוגל מכריחה את יצרני הסמארטפון להתקין מראש אינן פוגעות באיש, הן טובות ומשרתות את המשתמשים, ואינן מונעות מהם להתקין משהו אחר, לפי העדפת המשתמשים. הטענה על “פגיעה” כביכול (שאותה בא חוק התחרותיות למנוע) – אין בה ממש. אף אחד לא נפגע, ויותר מזה אף אחד לא התלונן. אז מה ישיג הקנס הזה? האם ישפר במשהו את מצבם של מאות מיליוני בעלי הטלפונים? לא. הוא לא ישפר.

אז למה הוטל הקנס? למה ככה. גב’ מרגריטה היא סוציאליסטית טובה, שונאת מהבטן שנאה גדולה חברות גדולות (כמו גוגל) בייחוד חברות גדולות מארה”ב (באירופה, ב”ה, אין חברות הייטק גדולות. הטכנולוגיה המתקדמת דילגה על אירופה הזקנה, העייפה, והצדקנית). גב’ מרגריטה תראה להם! היא תרדוף אותם עד חורמה! גב’ מרגריטה היא פוליטיקאית שאפתנית, חריפה ומפולפלת והיא יודעת שכותרות גדולות רק מקדמות את הקריירה שלה. גוגל ניסתה להידבר ולראות מה ניתן לעשות “לתיקון המצב” (שלא היה מקולקל כלל), בשקט. גב’ מרגריטה דחתה אותם על הסף, היא אינה מעוניינת בפתרון שקט לבעיה (היא יודעת שאין בעיה ואין פתרון) היא מעוניינת רק בכותרות.

האם גוגל תשלם לאירופה את הקנס של 5 מיליארד דולר? מה פתאום? עכשיו מתחילה מסכת של דיונים, תביעות משפטיות, ערעורים וברבורים. זה ייקח בקלות 10 שנים, אולי 20. בזמן הזה יתרחש דבר אחד בטוח: צבא של עורכי דין משני הצדדים יתעשר ויצחק כל הדרך לבנק. בעוד 10 או 20 שנה לא תהיה מרגריטה ואולי אפילו לא גוגל (מי יודע?). אבל למי זה אכפת? מרגריטה קיבלה את הכותרות עכשיו, וזה מה שחיפשה.

האם הציבור – משתמשי הטלפונים הסלולריים באירופה – נפגע מגוגל? ברור שלא! לא רק שלא נפגע, אלא קיבל מערכת הפעלה (שבלעדיה לא יכול סמארטפון לפעול) בחינם. האם הקנס של מרגריטה ייטיב עם המשתמש האירופאי? כלל וכלל לא. אם גוגל תחויב אי פעם לשלם את הקנס (אם גדול…) היא תוכל, למשל, לדרוש תשלום עבור אנדרואיד מהטלפונים שנמכרים באירופה, ויצא המשתמש האירופאי מופסד. תודה, מרגריטה…

כל המנגנון של חוקי התחרותיות או חוקים נגד הגבלים עסקיים – antitrust – הוא מערכת שרירותית, לא מוגדרת, לא ממשית, הנותנת כוח אדיר בידי פקידים להציק לחברות בצורה שרירותית ומזיקה ולתקוע מקלות בגלגלי הכלכלה. אגב כך הן פוגעות בהתפתחות הכלכלית, דהיינו בעושר ושגשוג של האנשים.

הקנס האבסורדי הזה, על גוגל, הוא דוגמה טובה.

יעקב

John McCain Is Finally Dead!

McCain’s Legacy is Death

“Buzzard’s gotta eat, same as worms [spit]”
— Outlaw Josey Wales

John McCain is dead.  Good.

There are few figures in American politics more odious than John McCain.

McCain was chairman of the Senate Armed Services committee.  The main vector of our aggressive and ruinous foreign policy.

He served on the Homeland Security and Governmental Affairs committee overseeing everything we see today as needing reform.

And he blocked all of it.

He was, in short, no maverick.

John McCain was the ultimate member of the Status Quo. 

He worked hard to block any reform to our foreign policy of subjugation and control.  He oversaw and championed the worst legislation of the past generation.  Through him the expansion of the surveillance state flourished.

The Patriot Act and Military Commissions Act name only a couple. Through McCain the annual National Defense Authorization Act was a vector for the worst expansion of Deep State and MIC power through last minute riders and in recent years, cynical moves to block or stymie Donald Trump.

And being the vindictive little troll that he was, a pampered Admiral’s son who was the puppet of every major power-broker in D.C., he went after political opponents with the ferocity of a wolverine.

But, make no mistake, this man was a weasel and a snitch.

His death, however, is emblematic of the sea-change occurring in global politics.  Lying, racist psychopaths with dreams of global domination like McCain are yesterday’s news.

The generational shift away from Cold Warriors who have over-stayed their welcome to assist their feckless Baby Boomer children to destroy everything that the U.S. was supposed to stand for cannot be stopped at this point.

But, believe me, they will continue to try.

It’s no secret that John McCain hated Russians.  He also hated Iranians. It was a hatred so deep it meant embracing as a ‘freedom fighter’ anyone who stood against them.

Ukrainian Nazis? Check.

Head-chopping Salafist Animals in Syria? Check

Mujahadeen?  Check.

Hillary Clinton?  Check.

Likely this was because McCain betrayed his country in Vietnam as a captured high-value target to the Russians.

And that shame drove the next 40 years of his political career, along with his being spared the details of his treason going public if he served the goals of the globalist elites intent on destroying America.

So, his vile treatment of Donald Trump came as no surprise.  Trump calling him out publicly as weak for being captured and implying the truth about McCain drove McCain to apoplexy.

It’s why he passed on the ridiculous Steele dossier to the FBI.  It’s why he voted against Obamacare reform and tax cuts.  It’s why he gleefully put forth the Countering America’s Adversaries Through Sanctions Act last year.

The legacy of which is handing the U.S. Treasury and Office of Foreign Asset Control the power to impose sanctions on anyone or any country for pretty much any reason.

With that name the bill’s sponsors no longer felt it necessary to hide behind Bill Browder’s completely insane story about Sergei Magnitsky like they did in 2012.

John McCain did whatever his handlers told him to do.

And, because he was sticking it to Trump, whom he hated, he did it with a malicious sneer.

This is why he refused to relinquish his seat and it is why the rules need to be changed to allow Senators to be recalled.

So, what’s next?

What’s next is a big show of public grief by the world’s most disgusting people, lionizing one of their own while we are supposed to be shamed into not denigrating the memory of a sick, twisted, venal little tyrant whose actions are responsible for the death and displacement of tens of millions if not hundreds of millions of people.

Well, sorry to disappoint you, I’m not that enlightened.  Watch the video if you don’t believe me.

Why these mid-terms are so important comes down to the committees he’s a member of.  It comes down to who will rise to the chairmanship of the Armed Services Committee.

McCain was one of the most powerful men in D.C.

And he’s dead.

And his refusal to give up his seat has stymied any change.  It’s why they are pushing so hard for a Trump impeachment.  If Trump remakes the Republicans along center-right libertarian lines, i.e. filled with more people like Rand Paul than Mitt Romney, Trump can shuffle the committee decks along with the party hierarchy.

That’s why there has to be a Blue Wave in November. 

That’s why George Soros is whining in public. 

That’s why Alex Jones was de-platformed.

That’s why Michael Cohen plead guilty to something that isn’t a crime.

The only thing I’m sad about is that John McCain didn’t live long enough to see it all come crashing down.
That would have been some small measure of karmic justice for his legacy of death.

Good riddance.

Reprinted with permission from Gold Goats ‘n Guns.

כתב אישום מנומק ומפורט נגד משטרת ישראל

מי ינקה את האורוות?

שוטר ירה אמש למוות בחשוד. החשוד היה חשוד מאוד. הוא נחשד בחשדות של אובססיה והטרדה והתנגדות למעצר, יש אומרים גם בניסיון דריסה, והוא גילה שדינם מוות. “מזלו” של החשוד המנוח הוא שהוא לא היה ערבי, כי עכשיו מישהו לפחות שואל שאלות על נסיבות הריגתו. מסתבר שהחשוד אולי היה אובססיבי, אבל השוטר גילה גם הוא אובססיה. במקום לזוז הצידה, הוא נתלה על מכסה המנוע, וירה למוות בנהג בפלג גופו העליון והתחתון מספר פעמים (אחת לא מספיקה). ל-ynet זה נראה-כנראה כירי מוצדק, או לפחות מובן, משום שכותרות הידיעה קבעו ללא-סייג שמדובר ב”ניסיון דריסה”, בניגוד לעדויות הראייה וההיסטוריה שלו, ועוד לפני חקירה כלשהי. הם גם מיקמו את הידיעה ככותרת ראשית, כאילו מדובר בהתנהגות חריגה ויוצאת דופן של המשטרה, שהקורא אמור להיות מופתע ממנה. אך דווקא הפליאה מפליאה יותר. לעיתים קרובות מאוד דרכי הפעולה של משטרת ישראל אינן עומדות במבחן החוק, סובלות מגסות רוח, אלימות, התנהגות פסולה ונחישות אדנותית להראות לאזרחים מי הבוס.

אוסף הכתבות הבא הוא שרירותי לגמרי ולא מקיף. כמעט כולן נאספו מהשנה האחרונה, וניתן למצוא כתבות דומות בלי קושי. הן מעידות על כך שבמשטרה בישראל יש נורמה של אלימות ואדנות, ששוטרים מרשים לעצמם לנהוג בגסות ועבריינות, ושהם אף זוכים לגיבוי כמעט-אוטומטי ממפקדיהם, שגם הם נגועים בגישה החולה. כשקוראים אותן וצופים בתמונות ובקטעי-הוידאו כמכלול מבינים שלא מדובר במקרים חריגים ובבעיות נקודתיות. מח”ש, על 80 עובדיה, לא יכולה עוד לעמוד בפרץ של כמעט 30 אלף השוטרים, ודרוש ניקוי-אורוות נרחב, הכשרה, מעקב קפדני, ענישה ותגמול – בכול הרמות.

מתעצבנים | עוצרים וחוקרים | משתיקים | מטייחים | מתחזקים | מה הלאה

א. כבוד השוטר

(או – “למי יש יותר כבוד?”. תשובה: לשוטר. ו…לא, השוטר אזולאי זה רק בסרטים)

הסלוגן המפורסם “לשרת ולהגן” מתאים לסדרות הדרמה בטלוויזיה, בטח שלא לחיים בישראל. אם כבר, צריך לשאול ‘מי משרת את מי’, ולהודות ש – ‘להגן’ – זה קודם כל על כבודם של השוטרים, לא על זכויות האזרחים. ולא, אין הכוונה ל”כבוד” כהגינות, יושרה ומקצועיות, אלא בכבוד המפוקפק, כמו זה שבמושג “כבוד המשפחה“. זהו הכבוד שביריונים ברחוב דורשים לעצמם, רק בתחפושת של מדים ותג. אם “תעליבו” אותם, (והם נעלבים בקלות, מאוד רגישים) הם עלולים: לנשוך ולתלוש לכם את השפהלהכות, להשפיל ולהטריד-מיניתלקנוס אתכם באלף ש”חלהדיח אתכם מהמשא”זלעצור אתכםולרסס אתכם בגז. כאילו אתם עובדים אצל השוטרים ולא להפך.

ככה זה ביריונים. רק תנו להם כוח, נשק או תעודה והם יציקו לכולם. סתם כי הם יכולים. הם ישפכו לכם את הבירה בחוף הים; יטרידו עוברי אורח ברחוב (כאןכאןכאן), ישברו לכם את האף, ויפרקו לכם את הצורה וילגלגו עליכםיזרקו אבנים, יפתחו באש בלי סיבהיטרידו נשים (תוך איום במעצר); בכביש, אסור להעיר להם על נהיגה פרועהאו חניהואפילו בן 70 שיעיז לומר משהו – יחטוףבמגרשי הכדורגל הם יפוצצו פרצופים (כאןכאןכאןכאן ובכל הקטעים המקושרים משם);ובבית: יקנסו אתכם אם תגנחו חזק מדייתקפו אתכם באגרופים ויתקוטטו איתכם ואחרי התקיפה יעידו עדות שקר כדי לחפות זה על זה. בעצמם הם ישמשו מופת לעבריינות טובה – יזמינו זונות לתחנהיגנבו כספים מחשודיםיטמינו מטעני חבלהיעידו עדות שקריידו אבניםויקפצו באמצע הלילה בלי צו, רק כדי להפחיד את מי שלהבנתם קורא לפיקוח על כוחות השיטור. אחד הבכירים באגף למניעת-אלימות, לא פחות,אף הגדיל לשמש דוגמה ומופת בעצמו ותקף עובדת.

ב. אשמים עד שלא תוכח חפותכם

איזה כיף, מעצרים
הניצול לרעה של סמכות מופיע בכול שלבי ההליך הפלילי, מרגע הפעלת הכוח בשטח, דרך המעצרים, החקירות והמשפט. במשטרה יודעים שמערכת המשפט קורסת, ושופטים אומרים בפירוש “אין לנו זמן לשחרר עצורים”, ואף מבקשיםלהגביל את הזכות לערער. השוטרים מנצלים את רפיון מערכת המשפט כדי לעשות באזרחים ככל העולה על רוחם, ועוצרים לפי רצונם מעצרי שוואבניגוד לחוקכולל של ילדים, או מאיימים במעצר, והכול באלימות ובניגוד לחוק (ר’ גם:כאןכאןכאןכאןכאןכאןכאןכאן),  ועל הדרך אפשר גם להשפיל (פעילי ימין, התעללות בגנב אופנוע,בפלסטינים וכו’). לעיתים הם עוצרים ומשפילים סתם אנשים, בגלל טעות בזיהוי, ועדיין חלק מהמקרים מסתיימים במוות, כמו השוטר שהרג חשודועוד שוטר שירה למוות בחשוד, והשוטר שקילל וירה בנשק, ומקרה גרימת מותו של עצור והשוטר שזרק מקל על אופנוען בנסיעה.

פקודות המשטרה קובעות כמה כללים בסיסיים שכדאי לדעת, כדי לשמור על זכויותיכם. (א-) עיכוב או מעצר ע”י שוטר, חייב להתחיל בזיהויו כשוטר, בשמו המלא, בהצגת תעודה (אם אינו לובש מדים או לפי בקשתכם), ותוך שמירה מרבית על כבוד האדם וזכויותיו. בלי אלו, המעצר הוא מאליו לא-חוקי (להוציא “נסיבות מבצעיות”). (ב-) אסור לעצור חשוד אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות עיכוב או שחרור בערבות. ו(ג-) שוטר רשאי להשתמש בכוח סביר בעת המעצר, אבל רק “אם החשוד מתנגד למעצר או מתחמק ממנו”. כלומר, לדוגמה, העובדה שכמעט כול השוטרים אוזקים את העצורים, גם אם אין לכך סיבה, וכמעט תמיד כשידיהם מאחורי הגב ולא לפני הגוף, אפילו שגם לכך אין סיבה, היא ניצול סמכות לרעה, שיש להתלונן עליה ולתבוע עליה פיצויים.

המשך לקרוא…

מאתר אמת מארץ ישראל, כאן.

At Least End Patent Protections

An Argument for Ending Patent Monopolies

Google’s market power traces back to patents. Google has allegedly levered this economic power into politics by slanting its algorithms of search toward Hillary Clinton and away from Donald Trump. Google influences the presentation of political information. Among social media platforms, shadowbanning is another way to influence political discourse. A third way is the outright banning of platforms such as that of Alex Jones.

Reporter Allum Bokhari writes “Facebook claims to have boosted voter turnout by 3 percent in 2016 by making small tweaks to their algorithm. And studies have shown that if search engines like Google manipulated their results to favor particular candidates, they could sway up to 40 percent of undecided voters. The author of the same studies estimates that biased search results shifted between 2 and 3 million votes towards Hillary Clinton in 2016. How much more could they shift in 2020?”

Although this quote from Bokhari is convenient for me to cite, I do not accept most of what he says in understanding the problem or as solutions.

Bokhari favors government regulation of social media giants. I strongly oppose it, because it means the government will control political speech, a horrible totalitarian outcome.

Bokhari uses the common carrier rationale, for one rationale. This certainly does not apply, because entry is in many ways open (within the patent limitations noted below). He suggests that “alternative distribution channels” do not “help people who are just starting now, at a time when exclusion from social media is increasingly tantamount to exclusion from the public square.” I think Bokhari vastly under-estimates the capacity of start-ups to gain acceptance, and he implicitly fails entirely to grasp the vitality of the venture capital market to finance such start-ups. He also doesn’t realize that if a media giant, such as Facebook, exhibits enough bias such that it loses customers and loses market value, shareholder efforts will arise to alter the company’s leadership and take it over. Boards of Directors and outside holders of the voting shares are not passive.

I do not accept the Supreme Court’s idea that social media are the “modern public square”, which Bokhari also accepts. That notion confuses private and public. That concept treats discourse as a static entity produced by existing institutions. We need not accept that assumption. There are all sorts of dynamics to make political discourse wide open. New social media companies can enter the market. Voters can learn what platforms are biased and act accordingly to adjust what they think and how they vote. Platforms are open to criticism by candidates and others. Furthermore, votes are influenced in ways beyond calculation.

Bokhari makes a big thing out of the fact that Facebook is not a Christian bakery: “Most will find it obvious that the vast concentration of power in Silicon Valley is a little different from a small-town baker.” That power, he tells us, has caused a number of businesses to fail when Facebook “tweaked its algorithm” in January. What of these failures? Most unfortunate for the people involved, but that’s business. Those companies took a risk by relying on Facebook’s older algorithm and by working within a world in which Facebook and others have secure patent positions. This is a profit-and-loss economy, and there are bound to be losses when expectations fail to pan out. Would Bokhari force Facebook not to make changes that it deems in its own interest if they damage the business of others? That kind of policy is deadly to free markets and partially-free markets such as we have.

It’s true that Facebook is not a bakery. It’s also true that an elephant is not a flea. The latter two animals are both alive and share the essentials that give life. The bakery and Facebook share the essential that the initiation of violence is wrong. This is where the analysis needs to focus. By what means do the business decisions of the social media and tech giants initiate violence? One key area is that of patents. Patents make entry more difficult, sometimes impossible. Instead of regulating the giants, as Bokhari suggests, what we need is to de-regulate them, by removing patent protection. It’s wrong to grant government-enforced monopolies that prevent others from using their property as they see fit.

Many companies are now giants and many rely on patent protections. Many lobby Congress. Many make political contributions. They are levering their patent protections into undue political influence on top of their undue economic influence. To help mitigate these influences, ending patent protection will help. This is an argument in addition to other arguments about intellectual property. The suggestion here is that certain costs have been under-recognized or left out of consideration. First are the costs of further government regulation that limit speech. Second are the costs of political corruption.

From Lewrockwell.comhere.

How Government Grows and Grows and Grows…

Protectionism Abroad and Socialism at Home

One of the most insidious ways politicians expand government is by creating new programs to “solve” problems created by politicians. For example, government interference in health care increased health care costs, making it difficult or even impossible for many to obtain affordable, quality care. The effects of these prior interventions were used to justify Obamacare.

Now, the failures of Obamacare are being used to justify further government intervention in health care. This does not just include the renewed push for socialized medicine. It also includes supporting new laws mandating price transparency. The lack of transparency in health care pricing is a direct result of government policies encouraging overreliance on third-party payers.

This phenomenon is also observed in foreign policy. American military interventions result in blowback that is used to justify more military intervention. The result is an ever-expanding warfare state and curtailments on our liberty in the name of security.

Another example of this is related to the reaction to President Trump’s tariffs. Many of America’s leading trading partners have imposed “retaliatory” tariffs on US goods. Many of these tariffs target agriculture exports. These tariffs could be devastating for American farmers, since exports compose as much as 20 percent of the average farmer’s income.

President Trump has responded to the hardships imposed on farmers by these retaliatory tariffs with a 12 billion dollars farm bailout program. The program has three elements: direct payments to farmers, use of federal funds to buy surplus crops and distribute them to food banks and nutrition programs, and a new federal effort to promote American agriculture overseas.

This program will not fix the problems caused by Tramp’s tariffs. For one thing, the payments are unlikely to equal the money farmers will lose from this trade war. Also, government marketing programs benefit large agribusiness but do nothing to help small farmers. In fact, by giving another advantage to large agribusiness, the program may make it more difficult for small farmers to compete in the global marketplace.

Distributing surplus food to programs serving the needy may seem like a worthwhile use of government funds. However, the federal government has neither constitutional nor moral authority to use money taken by force from taxpayers for charitable purposes. Government-funded welfare programs also crowd out much more effective and compassionate private efforts. Of course, if government regulations such as the minimum wage and occupational licensing did not destroy job opportunities, government farm programs did not increase food prices, and the Federal Reserve’s inflationary policies did not continuously erode purchasing power, the demand for food aid would be much less. By increasing spending and debt, the agriculture bailout will do much more to create poverty than to help the needy.

Agriculture is hardly the only industry suffering from the new trade war. Industries — such as automobile manufacturing — that depend on imports for affordable materials are suffering along with American exporters. AFL-CIO President Richard Trumka (who supports tariffs) has called for bailouts of industries negatively impacted by tariffs. He is likely to be joined in his advocacy by crony capitalists seeking another government handout.

More bailouts will only add to the trade war’s economic damage by increasing government spending and hastening the welfare-warfare state’s collapse and the rejection of the dollar’s world reserve currency status. Instead of trying to fix tariffs-caused damage through more corporate welfare, President Trump and Congress should pursue a policy of free markets and free trade for all and bailouts for none.