Published on May 2, 2011 SUBSCRIBE 11K Subscribe Subscribed Unsubscribe ► עמוד הפייסבוק הרשמי: http://www.facebook.com/Meir.Banai ► אתר אינטרנט: http://www.meirbanai.co.il/ ► iTunes – רכישת שירים: https://itunes.apple.com/il/artist/me… ► מקום בעולם-הזמנת הופעות: booking@makombaolam.co.il / 052-7799027 ———————————————————————————————————-
מילים: עממי לחן: מאיר בנאי
המשחק בקוביא מכתו טריה ואחריתו שאיה יקולל בשערים יפזר ממונו ויוסיף עוונו גם מורד בקונו בשבועות שקרים יחשוב כי ירוויח ולעולם לא יצליח ובימיו לא יפריח כי אחריתו מרורים יאכל בחיפזון בלי ברכת מזון גם ימצא רזון כעינוי כיפורים יילך מעיר לעיר מקומו לא יאיר והוא עני וצעיר מדלג על הרים
ראשו פרוע וביגדו קרוע כי רוע ירוע לעצמו ולאחרים כל אנשי ביתו שונאים אותו ומצפים יום מותו בשמחה ובשירים
המשחק בקוביא יקולל בשערים יפזר ממונו בשבועות שקרים יחשוב כי ירוויח ואחריתו מרורים
In this Fox article, Edward K. Glassman, my long ago Harvard classmate, author of Dow 36,000 (predicting Dow at that level by 2005), and current director of the George W. Bush Institute, extolls our free market medical system. The first reader to comment agrees that we have a “ free market” system, but thinks that “ profit based healthcare” should be “outlawed.” Another reader thinks that we actually have “socialized medicine.”
So what do we have? I think the most apt description would be crony capitalist medicine, one in which powerful special interests conspire with government officials to create legally mandated monopolies, with the specific goal of thwarting free market competition.
Here is how it actually works:
1. Most people wonder why there are no visible prices in medicine. You only find out what the charge has been after the service has been delivered. There actually are prices, controlled prices, but you aren’t supposed to know what they are. Each year a committee of the American Medical Association recommends a set of prices to Medicare. The committee is dominated by medical specialists, so specialists tend to do particularly well. Medicare is actually run, not by government, but by private insurance companies, and these companies adopt these prices for private insurance purposes as well.
Congress further sweetened this price controlled system for hospitals by requiring Medicare to pay more for the same service if provided by hospital employees. This has inevitably led to local hospitals buying out most of the surrounding private medical practices, which has in turn created local medical service monopolies that feed patients to the hospital for its more costly services.
2. These monopolies are further sweetened for doctors by legally barring nurses, chiropractors, four year trained naturopathic doctors, and other health professionals from using the full extent of their medical training. In this way, the supply of medical services is constrained, which further raises prices.
3. Notwithstanding all the preceding, it is not the American Medical Association, which is itself financed by a monopoly in medical coding granted by the US government department of Health and Human Services, nor the hospitals, nor the medical doctors as a group that actually run the medical system. The top spot is reserved for the drug companies, which in turn share their largesse with the AMA, doctors, medical journals, media companies, and especially with politicians. In return, drug companies are granted a series of powerful monopolies, monopolies that are drive up the cost of medicine and, given the employer role in healthcare, destroy jobs, raises, and economic opportunity as well.
First, drug companies claim a legal monopoly when they patent a drug. The drug research may have been done by the government or by a university using government money but it doesn’t matter. The grant of monopoly stands.
Then the drug company takes the patented medication through the FDA approval process ( average cost of $3 billion over what can easily be a decade). Drug companies do not object to this ordeal, because the stiff price both eliminates any competition from unpatentable treatments and also flows into the salaries of FDA employees, who consequently tend to take a friendly view of drug companies and zealously guard the legal exclusivity of their products.
FDA enforcement includes armed raids and threats of a lifetime in jail for any producer who makes medical claims without permission. Even cherry and walnut growers have been threatened. The agency takes the position that for producers to make health claims for these heavily researched and very healthy “ superfoods,” they must first turn them into drugs through the drug approval process.
The end result is a narrow supply of licensed drug treatments that are often highly toxic and rarely cure anyone, both because curing the patient would end the gravy train, and also because drug side effects inevitably lead to the prescription of more drugs. If a treatment is safe, effective, and cheap, it is immediately purged from the medical system as “unapproved,” not “ standard of care,” when in effect its real defect is that drug companies cannot make billions from it.
For example, people who have acid reflux are more often than not suffering from a lack of stomach acid, not too much of it. The resulting incomplete digestion is the source of the problem. They could cure it with acid supplements costing pennies, but nobody will ever tell them about this or suggest testing their acid production. Similarly, patients with frightening heartbeat irregularities are rarely told that they need more magnesium, a very cheap mineral, although they may need it in IV or transdermal form for the same reason ( lack of stomach acid is interfering with absorption of the mineral). Instead, reflux patients are given expensive prescription acid blocking drugs that pose a risk to the entire immune system, and have been linked to pneumonia, other infections, bone loss, and many other medical calamities, while heart patients are put on prescription blood thinners that can themselves cause life threatening internal bleeding as well as bone loss and other problems.
No, this is not a free market system nor anything remotely close to one. In a genuine free market system, prices reflect the decisions of consumers. Producers who solve significant problems are rewarded with high prices and profits. High prices and profits in turn attract lots of competition. The competition not only prevents monopoly. It also improves quality and very importantly increases supply, which is the only sustainable way to reduce prices. Consumers then get better medicine and ever lower prices. Producers dislike competition, and therefore try to buy government help in manipulating or fixing prices. This is more easily accomplished in medicine, because it can all be done under the guise of government “ protecting” consumers when actually the consumers are being fleeced and impoverished.
There are many honest and dedicated medical professionals sincerely devoted to the healing arts. But they are trapped in a system that can more accurately be described as a crony capitalist nightmare.
“Patients dying in hospital corridors.” So went the headline which appeared on the BBC’s website last week, detailing the newest outrages which have emerged from Britain’s crisis-beset healthcare system. This most recent revelation came as a result of an open letter sent to the prime minister by 68 senior doctors, offering details of the inhuman conditions which have become common in the National Health Service’s hospitals.
The letter, which collected statistics from NHS hospitals in England and Wales, found that in December alone over 300,000 patients were made to wait in emergency rooms for more than four hours before being seen, with thousands more suffering long waits in ambulances before even being allowed into the emergency room. The letter further noted that it had become “routine” for patients to be left on gurneys in corridors for as long as 12 hours before being offered proper beds, with many of them eventually being put into makeshift wards hastily constructed in side-rooms. In addition to this, it was revealed that around 120 patients per day are being attended to in corridors and waiting rooms, with many being made to undergo humiliating treatments in the public areas of hospitals, and some even dying prematurely as a result. One patient reported that, having gone to the emergency room with a gynecological problem which had left her in severe pain and bleeding, a lack of treatment rooms led hospital staff to examine her in a busy corridor, in full view of other patients.
While it’s tempting to believe that these extreme cases must be a rare occurrence, the fact is that such horror stories have become increasingly the norm for a socialised healthcare system that seems to be in a permanent state of crisis. Indeed, as the NHS entered the first week of 2018, over 97% of its trusts in England were reporting levels of overcrowding so severe as to be “unsafe.”
Almost as predictable as the regular emergence of new stories of this kind is the equally unwavering refusal of British commentators to consider that the state-run monopoly structure of the system itself might be to blame. Many, including the prime minister herself, have pointed to the spike in seasonal illnesses such as the flu at this time of year, to distract from the more fundamental flaws of the system. However, officials from Public Health England recently went so far as to openly dismiss this as a major cause of the current healthcare crisis, clarifying that current levels of hospital admissions due to the flu are “certainly not unprecedented.” The aging of the population, and local councils’ failure to provide more non-hospital care have also been blamed.
By far the most commonly suggested remedy, however, is simply to inject more taxpayers’ money into this failing system. Indeed, the belief that Britain’s perpetual healthcare crisis is solely the result of funding cuts by miserly Conservative politicians is so widespread that it is almost never challenged, least of all by the trusted experts within the system itself, many of whom stand to benefit from increased funding.
However, the popular caricature of the NHS as suffering from chronic underfunding is simply a myth. In fact, even when adjusting for inflation, it is clear that government funding to the NHS has been increasing at an extraordinary rate since the turn of the millennium, much more quickly than during the early years which its supporters look back on so fondly.
Indeed, under the Conservative government of 2015–16, almost 30% of Britain’s public services budget was spent on its monopoly healthcare system, compared with around 11% in the NHS’s first decade.
One commonly heard soundbite from supporters of the current system is that the Conservatives have allowed healthcare spending to slump to historically low levels; all it would take to return the NHS to the levels of success it supposedly previously enjoyed would be to increase its funding back to the same level it previously enjoyed, or so they say. However, to believe such a statement one would have to make two separate misinterpretations of the statistics, both so basic that they would strike shame into even the dullest high school math students: firstly, it is not the absolute amount of spending on the NHS which has fallen under the Conservative-led governments of 2010–18, but merely the rate at which spending is continuing to increase, even when adjusting for inflation. Second, the only reason that the rate of increase seems to have fallen is because of how disproportionately high it had been been under the infamously spendthrift Labour governments of 1997–2010.
Not only is the NHS not underfunded, but it suffers from dismally low efficiency in terms of healthcare bang per buck compared with similarly developed countries. This suggests that no matter how much its funding is increased, the current set-up is prone to chronically waste that money away.
To overcome these problems, reforms to the fundamental nature of the system itself are desperately needed, to increase the economic freedom of healthcare providers in the UK as well as the freedom of choice of consumers. In short, as long as British healthcare is organised as a taxpayer-funded state monopoly it will continue to fail, just as the other nationalised monopolies of the 1970s failed. To get to a point where the British public would even consider reforms of that kind, however, would require the breaking of a taboo that has defined the past 70 years of British politics.
George Pickering is the Almoayyad Fellow in Residence at the Mises Institute this summer, and is a student of economic history at the London School of Economics.
יש כהיום ויכוח גדול אם מותר או מצוה או אסור לעלות על הר הבית
הנושא של הרבנים שאוסרים, מתפצל לשני סוגיות נפרדות, אחד מצד חשש של טומאה, שנית מצד חשש של התגרות באומות.
עוד יש רבנים שטענו שהיה מעשה בהשר משה מונטיפיורי שרצה לעלות למקום המקדש ורצו להחרים אותו, ומביאים מזה ראיה שאסור לעלות להר הבית. אולם באמת אין מזה שום ראיה, ששם עלה לעזרה ולא רק להר הבית.
ונדבר מקודם על חשש טומאה, ועל המעשה של השר מונטיפיורי, ובסוף נדבר על חשש איסור להתגרות באומות.
בענין חשש של טומאה
הנה מפורש במשנה בגמרא וברמב”ם, שטמא מת מותר לעלות על הר הבית, וכל האיסור לעלות להר הבית הוא רק למי שטומאה יוצאת מגופו, כגון בעל קרי וזב לאיש וכן באשה בטומאה היוצאת מגופה. ועל זה מהני מקוה, (באשה הדברים הרבה יותר מסובכים בגלל ענין של פולטות ש”ז).
וכן אסור לעלות בנעלי עור, כמבואר במשנה (פ”ט דברכות).
משנה מסכת כלים (פרק א משנה ח) שטמא מת מותר בהר הבית: הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם, החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם, עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבין עליה חטאת, עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת.
מסכת פסחים (דף סז עמוד א) נזיר (מה עמוד א) סוטה (כ עמוד ב): וטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה. ולא טמא מת בלבד אמרו, אלא אפילו מת עצמו. שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עמו – במחיצתו!
רמב”ם (הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה טו): הר הבית מקודש ממנה שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם, ומותר להכניס המת עצמו להר הבית ואין צריך לומר טמא מת שהוא נכנס לשם.
(הלכה טז)החיל מקודש ממנו שאין עכו”ם וטמא מת ובועל נדה נכנסים לשם. השגת הראב”ד: החיל מקודש. א”א אף זה מדבריהם.
במשנה לא כתוב שבעל קרי אסור בהר הבית אולם בגמרא מפורש שאסור. מסכת פסחים (דף סז עמוד ב):אמר מר: זב וכל זב – לרבות בעל קרי. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: מחילות לא נתקדשו, ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות. (שתי מחנות היינו מחנה שכינה שהוא עזרת ישראל, ומחנה לויה שהוא הר הבית).
וכך פסקו הראשונים, וא”כ צריך ללכת למקוה כשרה מדאורייתא ומדרבנן, וכן בהסרת חציצה. וכך כתבו כל המדריכים המבארים את הלכות הר הבית.
החששות
אולם נתעוררו כמה רבנים בכמה חששות. אחד מהם שלא יודעים מקום מקדש, כדי לאפשר למדוד איפה יצא מכלל חשש של חיל ועזרה.
וחשש שני הוא אולי בגלל מי שבאמת עולה בטהרה ובמקום שמותר, יבואו אחרים לעלות במקום שאסור או בלי טהרה.
הנה על חשש הראשון שאין יודעים מקום המקדש, יש כדי להסיר החשש הזה, שני סוגי ראיות.
ראייה אחת, שיש מסורת רצופה שתחת כיפה הסלע (כיפת הזהב) נמצא מקום קדשי הקדשים, ע”פ הדרב”ז, ויש לזה מאמר מפורט מהר יוסי פלאי, “המסורת-על-מקום-המקדש“. ועל זה סמכו כל גדולי ישראל שדנו להקריב קרבנות בזמן הזה כמו החתם סופר (שו”ת חת”ס יו”ד ס’ רל”ו), החפץ חיים (ליקוטי הלכות זבחים פרק איזה מקומן עמוד לד), והחזון איש (אבן העזר ס’ ב’ ס”ק ז’).
ראיה שניה, מאמר מפורט מהרב זלמן קורן “חצרות בית ה’“, שלא יתכן כלל שקדשי קדשים נמצא במקום אחר חוץ מתחת כיפת הסלע משום שזה המקום הכי גבוה של סלע טבעי, ובמשנה מפורש שקדשי הקדשים היה במקום הכי גבוה, ע”ש באריכות.
על החשש השני, שאולי יבואו אנשים אחרים ויכנסו במקום שאסור לעלות או שיעלו בלי מקוה, כתבנו מאמר להוכיח שאין צריך לחשוש לזה, ואני מעתיק מה שכתבנו בענין זה בשנת תשס”ז:
מאמר על חשיבות עליה להר הבית, ולהסיר חשש שאחרים יבוא לעלות שלא בטהרה
הנה יסודי הדברים על הבעיות ועל החיוב והתועלת מזה נכתבו כמה ספרים, והספרים הכי מדוייקים הם ספר ‘אל הר המור’ ו’אל גבעת הלבונה’ שנכתבו ע”י הרב יצחק שפירא והרב יוסי פלאי מיצהר. ספר אל הר המור הוא בפרטי דיני הלכה איך להיטהר במקוה ועד היכן מותר לעלות (דהיינו שצריך להתרחק מעזרת נשים ומן החיל ע”פ המשנה (כלים פ”א מ”ח) ורמב”ם (הל’ בית הבחירה פ”ז הל’ ט”ו-ט”ז) וכן יש שם מקורות נאמנים על מקום בית המקדש, והקדשי קדשים שהוא תחת כיפת הסלע. ואסור לעלות בנעליים, וכן לנשים אין אפשרות לעלות אל ההר במקום שיש בהם קדושת הר הבית, למעט לכלה ביום חופתה לאחר טבילה ולפני שנוגעת בבעלה.
(וצריכה אחר הטבילה לחכות עוד יום שיעבור שקיעה וצאת הכוכבים כדי שלא תהא חשש מחוסר כיפורים בצירוף טבולת יום, ע”ש בספר (ח”א פ”ה וח”ב פ”ד ע”פ הגמ’ נזיר מה. ותוס’ יבמות ז: ר”ה רבי וזבחים לב: ד”ה רבי), וכתבו שם שבגלל הסיבוכים לטהרת נשים אין כלל לאשה ליכנס להר הבית).
ספר ‘אל גבעת הלבונה’ מדבר על המצוה לעלות להר והתועלת שיש בזה.
ונציין מקור אחד ברש”י (ריש פרשת ויצא פסוק י”ז) וז”ל ואם תאמר, וכשעבר יעקב אבינו על בית המקדש מדוע לא עיכבו שם, איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ומן השמים יעכבוהו, איהו עד חרן אזל וכו’ כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו, יהב דעתיה למהדר, וחזר עד בית א-ל וקפצה לו הארץ.
וכאן אני רוצה להתיחס בעיקר על בעיה שהרבה מגדולי ישראל חוששין מזה ואוסרין לעלות אף במקומות המותרים ע”פ דין, משום גזירה שיבואו אנשים אחרים ויעלו במקום שאסור לעלות ויבואו לידי כרת, וכן שיכנסו בלי לטבול כלל ובלי מורא מקדש.
וכאן נביא מקור שאין לחשוש לזה, ואדרבה מאותו מקור נלמד גם על החשיבות לעלות בתקופה שלנו (הסברה הובאה ב’אל גבעת הלבונה’ (עמוד 18) בשמי בקיצור וכאן נרחיב הדבר).
ע’ גמרא (שבועות טז ע”א): אבא שאול אומר שני בצעין (שדות מרעה) היו בהר המשחה (הר הזיתים)תחתונה ועליונה. תחתונה נתקדשה בכל אלו, עליונה לא נתקדשה בכל אלו, אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים.
תחתונה שהיתה קדושתה גמורה, עמי הארץ נכנסים לשם ואוכלים שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. עליונה שלא היתה קדושתה גמורה, עמי הארץ היו נכנסים שם ואוכלים שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אין אוכלים שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני.
ומפני מה לא קידשוהו, שאין מוסיפים על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של ע”א ובשתי תודות ושיר וכו’, ולמה הכניסוהו, מפני שתורפה של ירושלים היתה ונוחה היא ליכבש משם, עכ”ל הגמרא.
וביאור הענין, שקדשים קלים הותר לאכול רק בירושלים, ומי שאוכל חוץ לירושלים חייב מלקות (רמב”ם פי”א מהל’ מעשה הקרבנות הל’ ה’) וכדי שיהא נחשב המקום לקדושת ירושלים צריך לקדש במלך ונביא ואורים ותומים וכו’.
הנה, בבית ראשון היו כל אלו וקדשו בקדושת ירושלים גם חלק של הר הזיתים, אולם בבית שני היו חסרים כמה דברים ולא היה להם אפשרות להוסיף לקדש את ירושלים, וממילא קדושת ירושלים היה רק עד מקום שנתקדש בבית ראשון, ושם עשו חומה הראשונה.
אולם בכל זאת הוסיפו חומה נוספת בהר הזיתים להרחיב את ירושלים, וקראו התוספת ג”כ ירושלים, ועשו זה מפני פחד האויב שיבוא לשם, כי אילו היה האויב מתאחז שם, היה יכול לכבוש משם בקלות את כל ירושלים, וע”י שהרחיבו שם התאחזו היהודים שם.
אולם לכאורה לא היה צורך לקרות למקום ההוא ירושלים אלא סתם לבנות חומה, אבל מה שעשו כך, שאילו לא היו קוראים למקום ‘ירושלים’ לא היה לציבור מספיק מסירות נפש להאחז במקום הזה כי לא החשיבו את המקום לקדוש, על כן קראו למקום ג”כ ירושלים, אף שלא היה בו קדושת ירושלים ואסור לאכול שם קדשים קלים.
הנה מתוך הנהגה זו קרה מכשול, שעמי הארץ החשיבו למקום הזה לירושלים באמת ואכלו שם קדשים קלים ועברו על לאו דאורייתא.
וכתבו שם תוספות (ד”ה אלא בבני גולה) וז”ל אע”פ שהיה הדבר בא לידי תקלה, הכניסוהו כדי שימסרו עצמם עליהם יותר כשיש שם קדושה עכ”ל.
ולמדים מזה, שבמקום שיש אויבים שרצונם לכבוש את ירושלים, צריך לעשות כל הדרוש לתת הרגש חזק לעמי הארץ שמקום זה חשוב מאוד וצריך למסור נפש עליו להתאחז שם, כדי שלא יבואו האויבים ויתאחזו בה ויכבשו את כל ירושלים.
וכל הדרוש לזה כלול ג”כ שלא להתחשב עם זה שיצא מכשול מזה שעמי הארץ יעברו מכח זה על לאו דאורייתא, והטעם בזה, ששמירת העיר שלא יבואו גוים ויתאחזו שם ויחריבו את ירושלים חשוב יותר ונחשב בגדר פיקוח נפש והצלת ירושלים וכיבוש א”י, ומוותרים למען זה על הקילקול שיצא מזה שאוכלים קדשים קלים חוץ לירושלים.
ואף שבודאי כל מה שאפשר להזהיר את העם שלא לאכול שם קדשים קלים צריך לעשות, מ”מ אם אין הדברים נשמעים, מניחים הדבר כמו שהוא ואין חוששין יותר לזה, וגם עושים פעולה לקרות למקום הזה ירושלים.
הנה אם הדבר הזה נכון להר הזיתים, בודאי נכון לענין הר הבית, דהיינו כשיש גוים שרוצים לכבוש את ירושלים ואת הר הבית, ודעתם שמשם יכבשו את כל ירושלים ואת כל א”י, ויש רפיון גם מצד ציבור היהודים לוותר על הר הבית לאויבים ח”ו, צריך לעשות כל הדרוש לתת הרגש בלב היהודים שמקום זה שייך ליהודים ולא לאויבים כדי שימסרו נפש על זה, והדרוש לזה הוא עליה ליהודים להר הבית, ואף שיכול להביא לידי תקלה שיש שיעלו למקום שאסור לעלות, בחיוב לאו וכרת.
(בענין זה אין נפקא מינה בין לאו לכרת עי’ יבמות (קי”ט ע”א) מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי כרת מה לי לאו, (וע’ בזה במשנה למלך (פ”א בהל’ יו”ט הל’ י”ז)), וכ”ש כאן שהסיבה שאין לחשוש שיבואו לידי תקלה הוא משום שזה סכנה על כל ירושלים, דהיינו מצד פיקוח נפש וסכנת חורבן ירושלים וחיוב כיבוש א”י שדוחין שבת, אז בודאי שאין לחלק בין אם החשש תקלה הוא לאו או כרת).
וא”כ בזמה”ז שיש לצערינו משא ומתן על הר הבית למסור לגמרי לגוים, דהיינו למסור כל יש”ע כולל ירושלים עד הר הבית ועד בכלל (וגם הר הבית כבר מסרו למעשה באופן חלקי) – צריך לעשות כל הדרוש להכריז שהר הבית שייך ליהודים וזה ישפיע על דעת הקהל, ואז ימסרו נפש על זה.
ואף שאנו צריכים להזהיר שהעליה להר יהא הכל כפי דקדוק ההלכה וללכת רק בטהרה ובלי נעליים ובמקומות המותרים, מ”מ אין לחוש אם יצא תקלה מזה לעמי הארץ שלא יהיו נזהרים בכל אלו.
וממילא כשהמצב לא היה שהעליה יהא סיבה להצלת ירושלים, היו מבינים את אלו הרבנים שחששו מפני תקלה, מ”מ עכשיו בודאי גובר הסכנה על מסירת הר הבית לגוים, וממילא אין לחוש לתקלת איסור כרת לעמי הארץ כנ”ל.
וכבר היה מעשה בשנת תש”ס שראש ממשלה רצה לתת כל יש”ע עם חצי ירושלים לאויב, חוץ מהר הבית, ובגלל זה לא הסכים האויב, ונתבטל כל העסק, ויש שאלה ממה נתעורר ראש הממשלה שהר הבית שייך ליהודים יותר מכל מקום, והתירוץ הוא, מכח אלו שצועקים שצריך לעלות על הר הבית, ולא בא מכח אלו שאומרים שהר הבית ששייך ליהודים, זה רק בעתיד הנעלם כשיבוא משיח מופתי ויפול בית המקדש מן השמים ואין לנו שייכות עכשיו בענין זה.
אולם כמובן שדבר זה יפסקו רק רבנים שבאופן עקרוני מוכנים לבדוק כל הלכה לפי המצב של עכשיו, אולם מי שבשיטה מתבונן רק מה שפסקו בדור שעבר, ואינו מתחשב עם המציאות העכשוי, ואומר אנן יתמא דיתמא, אין לנו כח לחדש חידושים וכל הכח לפסוק הוא בגדר צאי לך בעקבי הצאן, בודאי שיפסוק שאסור לעלות על ההר, ועל זה נאמר (ר”ה כה:) אין לך אלא שופט שבימיך דהיינו שופט שרואה המציאות שבימיך וע”פ זה הוא שופט ולא לפי המציאות של פעם.
וכל שכן מי שבכלל לא מענין אותו בעיה של למסור שטחי א”י לגוים או שלא היה מוחה נגד זה כשהחריבו את גוש קטיף וצפון השומרון או שהיה מסייע באיזה דרך שהיא לחורבן, והוא טוען שכל ענין שמירה על א”י שייך להקב”ה, והוא כבר יסדר את הענין בדרך של משיח מופתי, ואין זה תפקיד שלנו לדאוג בשביל זה, אז בודאי אינו עומד לפניו בשאלת עליה להר הבית שני צדדים, דהיינו מצד אחד תקלת כרת ומצד שני סכנת חורבן ירושלים, אלא עומד לפניו רק צד אחד של תקלת כרת, ממילא ימשיך לפסוק שאסור לעלות על הר הבית.
אולם הפסק הזה הוא לא לפי מציאות העכשוי, וכבר ביררנו בכמה מאמרים שיש חיוב עכשיו לשמור על כל א”י.
היסוד של יפתח בדורו כשמואל בדורו (ר”ה כ”ה.) למדים מן הפסוק (ש”א יב יא) וישלח ה’ את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ויצל אתכם מיד אויביכם מסביב ותשבו בטח, והצד השוה בכולם שהצילו את ישראל מן הגוים, ויפתח התנגד להצעת מלך עמון של שלום תמורת שטחים (שופטים יא יג) ולחם נגדם, וגם החזירו בתשובה את עם ישראל, וממילא בזמן שנקודת הצלת כלל ישראל עומד על הפרק, מי שאינו הולך עם כיוון של יפתח, אינו בגדר יפתח בדורו. ואנו מתפללים שהקב”ה יביא לנו את המנהיג האמיתי, ואם לא נזכה לשמואל בדורו, יתן לנו עכ”פ יפתח בדורו.
וע’ בספר אל גבעת הלבונה שנתן עוד הרבה טעמים למה בזמננו נחוץ לעלות להר הבית ולמה אין בזה משום חשש שעי”ז יעלו אחרים במקום האסור.
עי’ בראיות חזקות על זיהוי מקום המקדש גם מבחינת הטופוגרפיה של ההר, ע”י הרב זלמן מנחם קורן בספר ‘בחצרות בית ה’ ‘ ובעיקר פרק ג’ ופרק ה’.
ע”כ המאמר שנכתב בשנת תשס”ז.
טומאת זיבה
יש עוד מי שחושש לטומאת זיבה שצריך מים חיים לטהר, אולם זיבה לא שכיח ולא חוששין לזה, כך מתבאר במשנה (מסכת טהרות פרק ז מ”ו): הגבאים שנכנסו לתוך הבית הבית טמא אם יש עמהן כנעני נאמנים לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו. הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים, ומה הן מטמאין האוכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחין אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורים אם יש עמהן כנעני או אשה הכל טמא.
תוספות יום טוב (שם): או אשה – פי’ הר”ב דשמא היא נדה או זבה משא”כ באיש שאינו רגיל בזיבות כמו האשה. כדפי’ הר”ב בפ”ה משנה ח’.
