ללא מחבר No Author

Perhaps It’s Time To Make Aliyah?

You’re Likely Committing a Crime Right Now

By

Nestman.com

July 27, 2016

 

Do you own a dog? You could face six months in federal prison If you walk it on federal lands on a leash longer than six feet in length.

Do you have a bank account? If you deposit or withdraw more than $10,000 in cash over multiple transactions, you could be imprisoned for up to five years. You could also lose every penny in the account, under the theory it “facilitated” your crime.

Do you have foreign investments? If you neglect to tell Uncle Sam about them, you could face draconian penalties. Forget to file just one form? You could face a $10,000 penalty per account per year.

There’s no requirement that you know any of these crimes exist for you to be found guilty of violating them. After all, “Ignorance of the law is no excuse.”

Given that fact, you might think that Uncle Sam would make it easy to understand exactly what’s legal and what’s not. Think again.

In 1790, the first set of federal criminal laws contained a grand total of 20 crimes. Since then, the number of federal crimes listed has grown like cancer. No one knows how many federal crimes exist, although a 1998 study from the American Bar Association concluded the total was likely “much higher” than 3,000.

That’s just the tip of the iceberg. There’s a little-known and poorly understood process that federal agencies undertake to literally make law. In some cases, if you violate an “administrative law” a federal agency creates out of thin air, you can be imprisoned. Indeed, the number of federal regulations carrying criminal penalties may be as high as 300,000.

It’s no wonder the US has the world’s largest prison population. More people rot in local, county, state, and federal prisons in the US than in all other developed countries combined. Over 2.2 million Americans currently live in some type of jail.

Given these facts, you could be forgiven for thinking that Congress might put the brakes on penning new federal criminal law. Unfortunately, that’s not happening. Indeed, the pace of federal “criminalization” is accelerating. A 2008 study concluded that since the start of 2000, Congress created at least 452 new crimes. That’s more than one a week.

Since then, I see no indication that this growth has slowed. For instance, last year, I learned of a new requirement for US persons with certain international investments to report them to the Department of Commerce’s Bureau of Economic Analysis (BEA). Until 2014, you needed to file this form only if the BEA “invited” you to do so. But in November 2014, the BEA issued final regulations making it mandatory to file this form – and imposing civil and criminal penalties if you don’t.

When was the last time you received an official notification from the BEA inviting you to file this form? I’ve never received one – I only learned about this requirement when my accountant warned me about it.

Continue reading…

From Lewrockwell.com, here.

Donald Trump, Lesser Evil

Trump Enrages the War Party

He’s challenging 70 years of US foreign policy – and they hate him for it!

By

AntiWar.com

July 23, 2016

This election season is so much fun because Donald Trump keeps enraging all the right people – and his timing is perfect. Just as the Republican convention was at its height, with his running mate up there on the podium perorating about the alleged threat of Vladimir Putin, along comes Donald with an interview in the New York Times that has the War Party yelling and screaming bloody murder. The head of NATO; the foreign policy pundits; even some alleged “non-interventionists” – they’re all aghast that Trump is questioning the supposedly sacred tripwires that commit us to going to war if Lower Slobbovia invades Upper Slobbovia.

It started with this article, in which Trump’s views on NATO, the Turkey coup, and other matters were summarized, but it caused such a commotion that the Times published the entire interview, and it is really a sight to see – good news for us anti-interventionists, and very bad news for the internationalists, i.e. the entire foreign policy Establishment.

It starts off with Times reporter David Sanger trying to bait him into attacking Paul Ryan, who, he says, “presented a much more traditional Republican, engaged internationalist view of the world.” Sanger reminds him of his previous comments on NATO: that our shiftless “allies” need to start paying their fair share of the costs of the alliance. Sanger adds in Korea and Japan, and ask: what if they won’t pay? What then?

Trump’s answer is vintage Trump:  “Then yes, I would be absolutely prepared to tell those countries, ‘Congratulations, you will be defending yourself.’”

He is challenged by Sanger – who asks most of the questions, by the way – who avers that our system of alliances is in our interests as well, because of “trade.”

Does Sanger imagine Russia going to somehow stop trans-Atlantic commerce? It isn’t clear, but Trump comes back at him by saying it’s “a mutual interest” – in which our NATO allies are not doing their part. Stopped in his tracks – because even President Obama, as well as traditional Republicans like Robert Gates, have complained that our allies aren’t paying – Sanger reverts to the default interventionist argument:

“Even if they didn’t pay a cent toward it, many have believed that the way we’ve kept our postwar leadership since World War II has been our ability to project power around the world. That’s why we got this many diplomats …”

Trump’s answer is perfect:

“How is it helping us? How has it helped us? We have massive trade deficits. I could see that, if instead of having a trade deficit worldwide of $800 billion, we had a trade positive of $100 billion, $200 billion, $800 billion. So how has it helped us?”

Here Trump has stumbled on the dirty little secret of the post-World War II security architecture so beloved by our elites: for the privilege of paying for their defense, and in effect militarily occupying our allies-cum-satellites, we allow them to flood our markets with tariff-free goods, while they wall off their markets with trade barriers and subsidies. As the Old Right economist and prophet of empire Garet Garrett put it at the dawn of the cold war, it’s a peculiar sort of empire in which “everything goes out and nothing comes in.”

It’s really quite interesting to see Sanger take on the role of the defender of our role as “the indispensable nation” – although to be fair, it’s his job to challenge the candidate – and see how Trump argues in favor of a new policy, one that recognizes the limits of power. In their discussion of the US presence in South Korea, Sanger argues that this has prevented war, but Trump avers that it has only led to the radicalization – and nuclearization – of the North, and heightened the prospect of a really catastrophic conflict, one in which the 28,000 American troops stationed in the South would be instantly incinerated. And Trump goes further, opining that if we hadn’t intervened and stationed our troops there to begin with, things might’ve turned out differently:

“Maybe you would have had a unified Korea. Who knows what would have happened? In the meantime, what have we done? So we’ve kept peace, but in the meantime, we’ve let North Korea get stronger and stronger and more nuclear and more nuclear, and you are really saying, ‘Well, how is that a good thing?’”

The fact is that the Koreans were getting closer to unity and resolving their own problems back during the Bush administration, but the neocons stepped in and scotched what was a hopeful process of reconciliation and reunification. I wrote about that here and here.

And here Trump lets it rip with a reiteration of his essential point:

“I’m only saying this. We’re spending money, and if you’re talking about trade, we’re losing a tremendous amount of money, according to many stats, $800 billion a year on trade. So we are spending a fortune on military in order to lose $800 billion. That doesn’t sound like it’s smart to me. Just so you understand, though, totally on the record, this is not 40 years ago. We are not the same country and the world is not the same world. Our country owes right now $19 trillion, going to $21 trillion very quickly because of the omnibus budget that was passed, which is incredible. We don’t have the luxury of doing what we used to do; we don’t have the luxury, and it is a luxury. We need other people to reimburse us much more substantially than they are giving right now because [they] are only paying for a fraction of the cost.”

Sanger, defeated, can only point to the logical conclusion of Trump’s foreign policy: “Or to take on the burden themselves.” Trump is ready for him:

“In a deal, you always have to be prepared to walk. Hillary Clinton has said, ‘We will never, ever walk.” That’s a wonderful phrase, but unfortunately, if I were on Saudi Arabia’s side, Germany, Japan, South Korea and others, I would say, “Oh, they’re never leaving, so what do we have to pay them for?’ Does that make sense to you, David?”

Sanger is forced to concede: “It does, but …” and he falls back on the far-fetched question of how will we defend the United States – as if there’s going to be an attack on the continental US. Trump comes back at him with the rather obvious fact that we can always deploy from the US – “and it would be a lot less expense.”

Read the Whole Article

From Lewrockwell.com, here.

יש כמה מיני אדום – לא קשור למראות נדה הפעם

מה יותר אדום, ארגמן או תולעת שני

בשביל להקריב קרבנות צריך בגדי כהונה, ואחד מהבגדי כהונה זה אבנט, ובשביל אבנט צריך תכלת ארגמן ותולעת שני, כך נפסק כדעת רבי שאבנט הוא שעטנז, כדאיתא ביומא (דף יב עמוד ב)”כי אתא רבין אמר: אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים – דברי הכל של בוץ, בשאר ימות השנה – דברי הכל של כלאים. לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט, בין בשאר ימות השנה בין ביום הכפורים. שרבי אומר: של כלאים, ורבי אלעזר ברבי שמעון אומר: של בוץ”. ע”כ.

וקיי”ל הלכה כרבי מחבירו (עירובין דף מו ע”ב, וש”נ), וכן פסק הרמב”ם (הלכות כלי המקדש פרק ח הלכה א): “בגדי כהונה שלשה מינים, בגדי כהן הדיוט, ובגדי זהב, ובגדי לבן, בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים כתנת ומכנסים ומגבעות ואבנט, וארבעתן של פשתן לבנים וחוטן כפול ששה והאבנט לבדו רקום בצמר”. עכ”ל.

וכתב הכסף משנה (שם, א): “בגדי כהונה ג’ מינים וכו’ בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים וכו’. מפורשים בתורה. ומ”ש וארבעתן של פשתן וחוטן כפול ששה. בפרק בא לו (דף ע”ב). ומ”ש לבנים וכו’. ומ”ש והאבנט לבדו רקום בצמר. בפ”ק דיומא (דף י”ב:) כי אתא רבין אמר אבנטו של כ”ג בי”ה ד”ה של בוץ בשאר ימות השנה ד”ה של כלאים לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט בין בשאר ימות השנה בין בי”ה שרבי אומר של כלאים ורבי אלעזר בר”ש אומר של בוץ וידוע שהלכה כרבי מחבירו”. עכ”ל.

וז”ל המשנה למלך (שם): “בגדי כהונה ג’ מינים כו’ וחוטן כפול ששה והאבנט לבדו רקום בצמר ע”כ. לא ידעתי למה לא ביאר לנו רבינו שהאבנט היה בו ד’ מינים דהיינו שש תכלת וארגמן תולעת שני וכל מין היה כפול ששה דנמצא דהיה כפול כ”ד חוטין, וכמו שביאר בסוף פ”ז שהפרוכת מכ”ד חוטין, וכן בפ”ט ביאר בבגדי כ”ג מכמה חוטין היה כל בגד ובגד, וא”כ היה לו ג”כ לבאר דגם כן באבנט. ובפירוש אמרינן בפרק בא לו (דף ע”א) דאבנט היו חוטיו כ”ד ואמרינן אלא דנין מאבנט ודנין בגד כו’, ומקרא מלא הוא בפ’ פקודי (שמות לט כט) ‘אֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי’ וגו’. וכ”ת דס”ל דדין זה אינו אלא באבנטו של כ”ג אבל באבנט של כהן הדיוט לא היו מד’ מינים כי אם משנים דהיינו צמר ופשתים, זה אינו דהא למ”ד דאבנטו של כ”ג זהו אבנטו של כהן הדיוט אין שום חילוק ביניהם כלל וכמו שאבאר לקמן, ועוד דהיה לו לבאר דהאבנט היו חוטיו י”ב דהיינו שש דפשתים ושש דצמר ולומר דס”ל דבין הכל היה ו’ חוטין זו לא ידעתי מנין לו שהרי בכ”מ שהצריך הכתוב ג’ מינים או ד’ צריך ו’ חוטים מכל מין ומין ועוד דעדיין הדבר קשה דלמה לא ביאר באבנט של כ”ג שהיו בו ד’ מינין סוף דבר דברי רבינו צריכים אצלי תלמוד. וראיתי לרלב”ג בפ’ תצוה דאבנט של כהן הדיוט לא היה כי אם מין אחד של צמר ע”כ. ומדברי התוס’ בפ”ב דשבת (דף כ”א) ד”ה שמחת מוכח דאבנט של כהן הדיוט היו בו ג’ מינים של צמר שכתבו בסוף דבריהם דכיון שאין מן הפשתן אלא ברביע בטל בשאר מינין והוי כאילו אין בו פשתן כלל ע”כ וזה מבואר וכדכתיבנא”. עכ”ל.

כעת בעה”י יש לנו תכלת, אולם צריך לדעת כעת מה הצבע של ארגמן ותולעת שני.

הרמב”ם (הלכות כלי המקדש פרק ח הלכה יג) כתב שארגמן הוא אדום: “הארגמן הוא הצמר הצבוע אדום, ותולעת השני הוא הצמר הצבוע בתולעת”. השגת הראב”ד: “הארגמן הוא הצמר. א”א לי נראה ארגמן ארוג משני מינין או משלשה צבעין על כן נקרא ארגמן”.

תולעת שני זה קרמיל בלשון המקרא (דברי הימים ב, ב ו): “וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים עִם הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵכִין דָּוִיד אָבִי”.

דברי הימים (ב, ג יד): “וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים”.

וקרמיז הוא בלשון תרגום, כך כתבו הגאונים והראשונים [התחיל מרב סעדיה גאון].

פירוש המשנה לרמב”ם (מסכת פרה פרק ג משנה ט): “שני תולעת הוא צמר צבוע ב”קרמז” ולכן מודיע שזה הגון האדום הוא צבע ה”קרמז” לא צבע הלכא או רכפה או פואה או זולתן מן הדברים המאדימים”. ע”כ.

ומפרשים שזה בא מכנימה שנמצא בעץ האלון, עי’ באריכות בספר “בעקבות התולעת שני הארץ ישראלית” של פרפ’ זוהר עמר.

אולם צריך לדעת מה זה ארגמן, והרמב”ם כתב שארגמן הוא אדום וכן תולעת שני הוא אדום, אולם צריך לדעת מה יותר אדום.

יש סתירות רבות בענין זה, עי’ בזה בקונטרס “מרכבו ארגמן” מאת הרב ישראל ראזענבערג מלייקווד.

ברמב”ן (במדבר ד ז) מבואר שארגמן הוא יותר אדום מתולעת שני: “והיה המכסה העליון בבגד תולעת שני שהוא מראה אדום, בעבור שהשולחן סימן לכתר מלכות שהוא במדת הדין, אבל הארון ומזבח הזהב בבגד תכלת למדה הכלולה מן הכל. ומזבח העולה בבגד ארגמן, שהוא אדום יותר מן הראשון, כי שם יזרק הדם כופר נפשם”. עכ”ל הרמב”ן.

וכן יש מן הבאים אחרי הרמב”ן שמעתיקים דבריו, אולם הדבר לא פשוט כלל.

ואחד מן הבעיות הגדולות בגלל שיש שני גרסאות בפסיקתא רבתי מה יותר אדום, בפסיקתא רבתי (איש שלום, פיסקא כ – פ’ מתן תורה) כתוב שארגמן יותר אדום פסיקתא רבתי: “מיד כשעלה משה למרום פתח הקדוש ברוך הוא שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן שנאמר (שמות כו ל) ‘וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן [כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר’], אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים, אמר לו חזור (לפניך) [לימינך], חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו זו היא תכלת, אמר לו חזור לשמאלך, חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו מה אתה רואה, אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו היא ארגמן, חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק, אמר לו זו היא תולעת שני, חזר לפניו וראה לפניו גדודים שהם לבושים לבוש לבן, זו היא שש משזר”. ע”כ.

אולם בספר הנ”ל הביא גרסא אחרת מספר דברי הימים לירחמיאל מתקופה של תחילת אלף החמישי, ששם הביא גרסא שהופך ארגמן לתולעת שני, וז”ל: “‘וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר’ (שמות כו ל), אמר לפניו רבש”ע איני יודע דמותן א”ל הקב”ה חזור לימינך חזר לימינו וראה מלאכים הלובשים לבוש הדומה לים אמר לו זה תכלת, אמר לו הקב”ה חזור לשמאלך חזר לשמאלו ראה מלאכים שהן לובשים לבוש לבן, א”ל זה שש, וחזר לפניו וראה מלאכים שהן לובשים לבוש אדום א”ל זה תולעת שני, א”ל הקב”ה חזור לאחוריך וראה מלאכים שהן לובשיםלבוש לא אדום ולא ירוק אמר לו זה ארגמן“. עכ”ל, העתק בשלימות ראה לקמן.

הכוונה לא אדום ולא ירוק, היינו בין זה לזה, רק שצריך לדעת מה זה ירוק.

אולם כעת נדון מה הגרסא הנכונה, שלפי המדרש של פסיקתא רבתי שנמצא לפנינו יוצא שארגמן הוא אדום מוחלט, ותולעת שני הוא בין אדום לירוק. ואילו לפי הגרסא שהובא בספר דברי הימים לירחמיאל, תולעת שני הוא אדום מוחלט, ואילו ארגמן הוא בין אדום לירוק.

ובספר מרכבו ארגמן הביא ראשונים ואחרונים לכאן ולכאן והכריע שתולעת שני הוא אדום מוחלט ואילו ארגמן הוא כתום [אראנש, orange].

ונראה להביא ראיה חזקה שתולעת שני הוא אדום מוחלט, וממילא ארגמן הוא לא מוחלט, וזה דלא כפשטות הרמב”ן. מהמשנה במסכת נגעים (פרק יא משנה ד) “הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים ובאדמדם שבאדומים”. ובתוספתא (מסכת נגעים צוקרמאנדל, פרק א הלכה ה): “הבגדים והעורות מטמאין בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדומים ואיזה הוא הירקרק שבירוקין ר’ אליעזר אומר כשעוה וכקורמל סומכס אומר ככנף טואס וכחוץ של דקל ואיזה הוא אדמדם שבאדומים כזהורית יפה שבים“.

וברמב”ם (הלכות טומאת צרעת פרק יב הלכה א) העתיק זה רק שהשמיט מילה “שבים”, וז”ל: “צרעת בגדים כגריס כצרעת אדם אבל פחות מכגריס טהור, ושלשה סימני טומאה יש בהן ירקרק אדמדם והפשיון ושלשתן מפורשין בתורה, ירקרק הוא הירוק שבירוקין שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל ואדמדם הוא אדום שבאדומים שהוא אדום הרבה כזהורית יפה“. עכ”ל. ולומדים מזה שזהורית יפה הוא אדום חזק מאוד.

ומצאנו בספרא (מצורע פרשה א עד פרק א יד) שתולעת שני הוא כזהורית יפה, וז”ל: “ושני יכול פיקס תלמוד לומר תולעת אי תולעת יכול אחד מן הצבעים תלמוד לומר ושני הא כיצד זו זהורית טובהיוחנן בן דהבאי אומר ושני תולעת שני שבתולעת”. ע”כ.

(עי’ עוד בביאור הספרא הזה במאמר תכלת טעמה פסלה).

וא”כ רואים שתולעת שני היא זהורית טובה, ובפשטות זהורית טובה וזהורית יפה הוא אותו דבר, וא”כ נלמד, שתולעת שני שהוא זהורית טובה, הוא אדום שבאדומים היינו אדום חזק, שהרי זה הפירוש של הנגע של בגדים ובתים “אדמדם” שהוא כזהורית טובה וזה אדום שבאדומים.

וממילא נלמד שעיקר הגירסא במעשה של ארבע מלאכים כגרסא של ספר דברי הימים לירחמיאל שתולעת שני יותר אדום מארגמן וא”כ ארגמן הוא בין אדום לירוק.

רמב”ם (הלכות פרה אדומה פרק ג הלכה ב): “ואח”כ נוטל עץ ארז ואזוב אין פחות מטפח וצמר צבוע בתולעת משקל חמשה סלעים ואומר לעומדים שם, עץ ארז זה עץ ארז זה עץ ארז זה, אזוב זה אזוב זה אזוב זה, שני תולעת זה שני תולעת זה שני תולעת זה שלש פעמים על כל אחד ואחד, והן אומרין לו הין הין הין שלש פעמים על כל אחד ואחד.

“וכל כך למה לפי שמיני ארזים שבעה הן ומיני אזוב ארבעה והצבוע אדום יש שצובעין אותו בפואה ויש שצובעין אותו בלכא ויש שצובעין אותו בתולעת והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן ולפיכך מודיע לכל ומגלה להן שאלו הן המינים האמורים בתורה”. עכ”ל הרמב”ם.

ומן הרמב”ם כאן גם מבואר ש”לכא” הוא פחות אדום מתולעת שני, והרי כתב הרמב”ם בפירוש המשנה (מסכת כלאים פרק ט) שארגמן נעשה מ”לכא”: “תכלת הוא הצמר הצבוע “אזרק”. וארגמן “ארגואן” והוא הצמר הצבוע ב”לך”. ותולעת שני הוא הצמר הצבוע ב”קרמז”. עכ”ל.

ומכיון שכתוב ברמב”ם בפירוש המשנה שארגמן הוא לכא, ואילו בהל’ פרה אדומה כתב שתולעת שני הוא יותר אדום מלכא, יכולים ללמוד שתולעת שני הוא יותר אדום מארגמן.

[הג”ה, מה שכתב הרמב”ם שארגמן נעשה מצבע לכא, הוא לא דבר מוסכם, שביוספוס פלביוס(קדמוניות היהודים 3 7, 7) כתב שארגמן עושים מפורפורא, אף שאחרי הבירור כיום של התגלות התכלת יוצא שתכלת עושים מן הפורפורא, יש לומר שיודע שיש כמה סוגים של פורפורא (ארגמונים בעברית) ארגמון קהה קוצים, ארגמון חד קוצים, ארגמון אדומת הפה, ידוע שהתכלת עושים מארגמון קהה קוצים, ואילו ארגמון חד קוצים יש לו יותר חלקי אדמומית, וממילא ניתן לומר שמה שכתב יוסף פלביוס שצבע ארגמן עושים מפורפורא, הכוונה על חד קוצים, אולם צריך בפועל לראות אם באמת היום ניתן להוציא סוג של אדום מארגמון חד קוצים.

וכן יתכן מאוד שאין תנאי בארגמן שצריך חומר מסוים, שהרי בתוספתא (מנחות פ”ט הל’ ו) נותן תנאים לצבעים רק לתכלת ולתולעת שני ולא לארגמן: “תכלת אין כשרה אלא מן החלזון הביא שלא מן החלזון פסולה, שני תולעת מן התולעת שבהרים הביאה שלא מן התולעת שבהרים פסולה”. ע”כ. עי’ בזה בספר “משיכיר” (יצא לאור פרשת שלח לך תשע”ו ע”י אגודת פתילת תכלת, עמוד 483). ע”כ ההג”ה].

העתק בשלימות מספר דברי הימים לירחמיאל (עמוד 183): “פתח לו הקב”ה שבעה רקיעים והראה לו בית המקדש של מעלה, והראה לו ארבעה מיני צבעונין שמהם נעשת המשכן שנ’ והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר (שמות כו ל) אמר לפניו: רבונו של עולם איני יודע דמותן. אמר לו הקב”ה: חזור לימינך. חזר לימינו וראה מלאכים שהן לובשין לבוש הדומה [ל]ים. אמר לו: זה תכלת. אמר לו הקב”ה: חזור לשמאלך, חזר לשמאלו. ראה מלאכים שהן לובשין לבוש לבן. אמר לו: זה שש. וחזר לפניו וראה מלאכים שהן לובשין לבוש אדום, אמר לו: זה תולעת שני. אמר לו הקב”ה: חזור לאחורך, וחזר לאחוריו וראה מלאכים שהן לובשים לבוש לא אדום ולא יר[ו]ק. אמר לו: זה ארגמן”. עכ”ל.

ועי’ בחיד”א בספרו עין זוכר שכתב שאין לסמוך על ספר פסיקתא רבתי שהוא מלא טעויות: “אמנם אעיקרא אין להשגיח בפסיקתא רבתי כי כלה מלאה טעיות חסיר יתיר חליף כנודע למי שרגיל בה. ובודאי נסח המכילתא עיקר. ועיין מה שכתבתי בעניותי בקונטריס אחורי תרעא דף קפד ע”א בס”ד”. עכ”ל.

צבע ארגמן

אחרי אשר ביארנו שהגירסא הנכונה בפסיקתא רבתי שארגמן הוא לא אדום ולא ירוק, והכוונה שזה בין זה לזה, צריך לבאר לאיזה כיוון של ירוק.

הנה ירוק יכול להתפרש כמו שאנו אומרים ירוק (גרין), או שזה צהוב או כחול (עי’ יו”ד סי’ רפב).

שולחן ערוך (יורה דעה הלכות נדה סימן קפח סעיף א): “כל מראה אדום בין אם הוא כהה הרבה או עמוק טמאים. וכן כל מראה שחור. ואין טהור אלא מראה לבן וכן מראה ירוק אפילו כמראה השעוה או הזהב וכ”ש הירוק ככרתי או כעשבים. (מרדכי). הגה: וכן מראה שקורין בלשון אשכנז בלו”א בכלל ירוק הוא”. ע”כ.

והיינו לאיזה כיוון דומה ארגמון, מה שאינו לגמרי אדום, האם לכיוון צהוב שזה בין אדום לצהוב היינו כתום, או לכיוון כחול שזה בין אדום לכחול וזה סגול, או לכיוון ירוק כעשבים (איני יודע איזה צבע יוצא מזה).

ויש להביא ראיה מן הפסוק (שיר השירים ז ו) “רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים”. ופשטות ‘רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן’ זה כמו ג’ינג’י, וזה מעין כתום שזה שייך להיות אדם ששערותיו אדומים, אבל לא מצאנו בני אדם ששערותיו סגולים.

אולם צריך לבדוק אם מ”לכא” שהוזכר ברמב”ם שזה ארגמן שייך לעשות כתום או דומה לזה.

ומה שיוצא מתולעת שני היינו קרמיז עי’ בספר תולעת שני מפרופ’ זוהר עמר, יש שהוא כתום (תמונה 24) ויש שהוא אדום ממש (תמונה 22 23) ובפשטות צריך לעשות אדום ממש.

באתי לעורר, והשאר, אחרים יגמרו. וע”ע מאמר דיני אבנט.

נכתב בעזהי”ת ע”י מורנו הרב שליט”א 

כ”ה אייר תשע”ו

מאתר בריתי יצחק – הרב יצחק ברנד שליט”א, כאן.

מורשת השמאל העולמי

50 שנה ל”מהפכת התרבות” בסין

יעקב.

50 שנה מלאו לאחד מהאסונות הגדולים של המאה העשרים. מיליוני סינים נרצחו במסגרת מסע ההסתה של צעירים “נאמני מאו” – המשמרות האדומים.

הנה שרות ל”דור שלא ידע את יוסף”: החודש מלאו 50 שנה לתחילתה של “מהפכת התרבות”* בסין (Cultural revolution). זה היה אחד האסונות הגדולים של המאה ה-20 – מאה עתירת אסונות. הנה העובדות הבסיסיות: המהפכה התרבותית החלה לאחר כישלון התכנית הקודמת של מאו טסה דונג, מנהיג סין, שקראו לה “הזינוק הגדול קדימה” (The great leap forward)* ונמשכה מ 1958-61. עיקרו של “הזינוק קדימה” היה הלאמה של האדמות לטובת קולקטיבים (קולחוזים). “הזינוק” הזה גרם למשהו בין 15 ל- 30 מיליון מתים ברעב. חברים בהנהגת המפלגה הקומוניסטית ניסו לשנות כיוון על מנת לשים קץ לאסון, והטיחו ביקורת במאו. מעמדו של מאו התערער, והוא נדחק לשוליים.

1646 1

כצעד נגד, כדי להשיב לעצמו את הכוח בשלטון, פנה מאו ישירות לנוער, לילדים, תלמידים וסטודנטים וקרא להם (מעל ראשי הנהגת המפלגה) להוקיע ולהרחיק את כל “מתנגדי המשטר”, “הבורגנים”, או כל אלה שאינם קומוניסטים מספיק טובים (לדבריו). כמובן, אצל הקומוניסטים, האשם בכשלונות לעולם לא טמון בשיטה הבלתי אפשרית שהם מנסים לכפות, ובמנהיג הבלתי מציאותי, תאב הכוח. לעולם האשמים הם “מתנגדי המשטר”, ו”מתנגדי העם”, “מתנגדי הקידמה”, ה”ריאקציונרים”, ו”משרתי האימפריאליזם”*. אז התלמידים והסטודנטים שקראו לעצמם “המשמרות האדומים”* לקחו את החוק לידיים והחלו להשתולל. הם תפסו כל מי שבא להם, מורים, פרופסורים, אנשי מקצועות חופשיים, חברי המפלגה, וסתם עוברי אורך, האשימו אותם ב”בגידה”, הוקיעו אותם, היכו ועינו, השפילו אותם, והרגו רבים מהם, חופשי, חופשי. מאו הורה לצעירים לעקור את ארבע הגישות ה”ישנות”*: רעיונות ישנים, תרבות ישנה, חשיבה ישנה, הרגלים ומנהגים ישנים. אצל הקומוניסטים – הכול “חדש”, “מתקדם” “עתיד”. כל מה שישן (לדעתם) הוא un-mentsh -פסול וראוי להשמדה. בקיצור: מאו הסית, והצעירים הניפו את הספר האדום שלו ורצחו והשמידו את מעמד הביניים, בעלי המקצוע, האינטלקטואלים, ולמעשה – כל מי שבא להם, בצורה שרירותית לחלוטין וללא שום הגיון. השתוללות לשמה. בשם “הקידמה”. מספר הקורבנות – עשרות או מאות מיליונים, מספר הנרצחים – לא ידוע בדיוק – מעריכים שבין חצי מיליון ל-20 מיליון…

המשך לקרוא…

מאתר קו ישר, כאן.