יש נידון האם מקום המזבח מעכב, או לא.
אם נאמר שיש מקור לזה, הוא רק מן הגמרא דלהלן, אולם לכאורה אין מקור לזה.
וכך איתא במסכת זבחים (דף סב ע”א): “בשלמא בית מינכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי? אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו. ור’ יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום. ור’ שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים. אמר רבה בר בר חנה א”ר יוחנן: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית. במתניתא תנא, ר”א בן יעקב אומר: שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית. ת”ר: קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין”. ע”כ.
לכאורה משמע כאן שמקום המזבח מעכב, ועל כן הוצרכו לכל הראיות האלה איפה מקום המזבח, וכ”כ כמה פוסקים שדברו על הנושא זה.
ואחד מהם הוא רבי צבי פסח פרנק בספרו הר צבי (קדשים, זבחים סב ע”א, עמ’ 64; ראה כאן).
מה שכתב הגרצ”פ פרנק שיש בעיה של אין דפנותיו מסומנות, לא הבנתי כלום, למה אם מקטינים את המזבח לא מסיימי מחיצות, הרי כעת המחיצות מסוימות במקום שהקטינו אותו. כל הטענה שייך רק אם המזבח גדול וחלק נמצא במקום שאינו כשר למזבח, אז שייך לומר שמה שנשאר במקום שכשר למזבח לא מסיימי מחיצות כי לא ניכר שם סוף המזבח, אבל כשהקטין המזבח וכולו עומד במקום שכשר למזבח, למה יפסול. ובאמת זה תירוץ הגמרא (זבחים נח ע”א)דבצרה בצורי, היינו שהקטינו את המזבח, וזה כשר.
ויותר מזה, הרי ניתן לעשות המזבח ששים אמה, כדאיתא בזבחים (דף סב ע”ב). ובפשטות כל העזרה נתקדש להניח שם מזבח, שהרי דעת רבי יהודה שכל העזרה נתקדש להקרבת אימורים, ורבי יוסי חולק וס”ל שהעזרה נתקדש רק לענין להניח שם מזבח (זבחים דף ס ע”א). וא”כ מבואר שכל העזרה כשר להניח שם מזבח, שהרי כמו שלדעת רבי יהודה נתקדשה כל העזרה להקריב אימורים, ה”ה לדעת רבי יוסי נתקדשה כל העזרה להניח שם המזבח.
נאמר במלכים (א, פרק ח פסוק סד): “בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית ה’ כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים”.
ואמרינן עלה בזבחים (דף נט ע”א): “תניא: ‘בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ תּוֹךְ הֶחָצֵר וגו’, כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ קָטֹן מֵהָכִיל’ – דברים ככתבן, דברי רבי יהודה”.
ופירש רש”י (שם): “דברים ככתבן – שקדש את הרצפה כולה לשם מזבח להקטיר עליה לפי שהיה המזבח קטן מהכיל עולות ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח ואמרינן לקמן לרבי יהודה הכי משמע קרא כי מזבח אבנים אשר תחת מזבח הנחושת קטן היה”. עכ”ל.
זבחים (דף ס ע”א): “בשלמא לרבי יהודה, היינו דכתיב: קידש, אלא לרבי יוסי מאי קידש? להעמיד בה מזבח”.
ופירש רש”י: “בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב קידש – המלך את [תוך החצר] וגו’ שהוצרכה כל הרצפה לקדשה לשם מזבח וקדושתה בשירי מנחה ובשיר כדאמרי’ בשבועות (דף יד). מאי קידש – את תוך החצר. ומשני – קדשו לשם עזרה להעמיד בו מזבח אבנים”. עכ”ל.
ומשמע שקידש את כל העזרה להעמיד שם מזבח.
וא”א לומר שקידש רק במקום שהניחו בפועל את המזבח בבית ראשון, שהרי בבית שני הרחיבו את המזבח (כדאיתא במידות פ”ג מ”א, וכן בזבחים דף סא ע”ב), ואנן קיי”ל שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא [עי’ באריכות בליקוטי הלכות של החפץ חיים (זבחים דף סו ע”ב מדפי הספר)], ולפי דעה זו אין אפשרות כלל להוסיף קידוש בבית שני.
כמו שמבואר בשבועות (דף טז ע”א): “איתמר, רב הונא אמר: בכל אלו תנן, רב נחמן אמר: באחת מכל אלו תנן. רב הונא אמר: בכל אלו תנן, קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, ועזרא זכר בעלמא הוא דעבד; רב נחמן אמר: באחת מכל אלו תנן, קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, ועזרא קדושי קדיש אף על גב דלא הוו אורים ותומים”.
ופירש רש”י (שם): “רב הונא אמר בכל אלו תנן קסבר כו’ – כלומר ואי משום קידוש עזרא דהואי בבית שני בלא מלך ובלא אורים ותומים, דאמרינן במסכת יומא (דף כא ע”ב) חמשה דברים חסר מקדש שני: אש, ושכינה, וארון, ואורים ותומים, ורוח הקודש. קסבר קדושה ראשונה דדוד ושלמה לא בטלה ולא הוצרך עזרא לקדש כלומר שהוא לא הוסיף כלום באורך ורוחב, ומאי דקדיש כדכתיב (נחמיה יב לא) ‘וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת’ – לזכר בעלמא עבד”. עכ”ל.
ואנן קיי”ל כרב הונא שקידשה לעתיד לבוא, וא”כ לפי שיטה זו מוכח שאין אפשרות לקדש יותר ממה שנתקדש בבית ראשון, וא”כ איך היה אפשרי להרחיב את המזבח בבית שני, הרי היה צריך לקדש המקום כדי להקים המזבח, ובבית שני לא היה להם האפשרות לקדש יותר מבית ראשון, אלא ודאי שקידשו בבית ראשון שטח בעזרה יותר ממה שהיה המזבח בפועל בבית ראשון, ובאמת היה אפשר לעשות בבית שני את המזבח גם בגודל של ששים אמה, ואיך יהא זה נחשב מקום מקודש אם לא היו מקדשים בבית ראשון, אלא ודאי שקידש שלמה את כל העזרה, בשביל להניח שם המזבח.
ומה שהגמרא שואלת שם איך ידעו איפה מקום המזבח, והוצרכו לתרץ, אין זה ראיה שזה לעיכובא, אלא לכתחילה צריך להניח במקום הראוי, אבל אין זה ראיה שזה מעכב.
דעת הרמב”ם
אף שהרמב”ם (הלכות בית הבחירה, ב א) כתב שמקום המזבח מכוון ביותר, וז”ל: “המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר (דברי הימים א, כב א) ‘זֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל’, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר (בראשית כב ב) ‘וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה’, ונאמר בדברי הימים (ב, ג א) ‘וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה’ בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי’.
הלכה ב: “ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא”. עכ”ל.
אולם כל זה אינו ראיה שזה לעיכובא, שהרי גם במידות המזבח כתב אותו לשון בחריפות (הלכות בית הבחירה פרק ב הלכה ג): “מדות המזבח מכוונות הרבה וצורתו ידועה איש מאיש, ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה”. עכ”ל.
ובכל זאת הרי זה לא לעיכובא, כמבואר בגמרא (זבחים דף סב ע”א) “ת”ר: קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין”.
וכן פסק הרמב”ם (הלכות בית הבחירה פרק ב הלכה יז): “ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבין, וכל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול שארבעתן מעכבין. אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין, והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר.
ושני הלכות אלו, מקום המזבח ומידות המזבח כולל הרמב”ם באותו דרגא (בית הבחירה, ב ד): “ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד העיד להן על מקום המזבח, ואחד העיד להן על מדותיו, ואחד העיד להן שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות אף על פי שאין שם בית”. עכ”ל.
וא”כ כמו שמידות המזבח אינן מעכבים, גם מקום המזבח לא מעכב, וכל העזרה כשרה להניח המזבח, ועכ”פ בתוך ששים אמה.
קידוש שלמה המלך
ובאמת גם חוץ מן הששים אמה ניתן לשים המזבח, שהרי בזמן של שלמה המלך לא ידעו על ענין של ששים אמה, ובכל זאת בבית שני הרחיבו המזבח.
כדאיתא בזבחים (דף סב ע”א): “‘וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָיו’ (עזרא ג ג) – שהגיעו לסוף מדותיו? והכתיב(דברי הימים א, כח יט) ‘הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה’ עָלַי הִשְׂכִּיל’! אלא אמר רב יוסף, קרא אשכח ודרש (דברי הימים א, כב א) ‘וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית ה’ הָאֱ-לֹקִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל’ – כי בית, מה בית ששים אמה, אף מזבח ששים אמה”.
ופירש רש”י (זבחים שם): “והכתיב הכל בכתב – שכל מקומות הקדושות ומדותיהן נכתבו לדוד אלמא במקדש ראשון נמי האי דלא עשאוהו גדול לאו משום דלא נגלה לשלמה המקום במדותיו: אלא אמר רב יוסף קרא אשכח ודרש – שנאמר לדוד ששים אמה במקום המזבח ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו והוסיפו עליו לפי הצורך להם ולששים אמה לא הוצרכו דאמרינן לקמן מדת ארכו ורחבו וקומתו אין מעכבין:” עכ”ל.
וא”כ כיון ששלמה המלך קידש את העזרה להניח שם המזבח אף שלא ידע שניתן להרחיב את המזבח יותר מכ”ח אמה אלא ודאי שלמעשה קידש כל העזרה, וממילא ניתן להניח את המזבח בבית שני בכל העזרה, וכן עכשיו. ורק א”א לעשות יותר גדול מששים אמה, וכן צריך לדעת שזה עכ”פ בעזרה, שמחוץ לעזרה בודאי א”א לשים את המזבח.
אולם מלשון רש”י משמע קצת שרק ששים אמה נתקדשה, וז”ל רש”י (זבחים שם): “מה בית ס’ אמה– כדכתיב (מלכים א, ו ב) ‘שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ’ אף מזבח עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו”.
אולם אין ראיה ממש שחוץ מששים אמה לא נתקדש המקום, אלא עד ששים אמה הוא גודל המקסימום של מידת המזבח ומה שכתב ומקודש המקום היינו כל העזרה.
(שו”ר במרומי שדה ובשפת אמת (דף סב ע”א) שכתבו ששלמה המלך כן ידע שעתיד להרחיב המזבח, וכך משמע מתוס’ (דף סא ע”ב סד”ה ארבעה), וא”כ הראיה ששלמה קידש כל העזרה אף יותר ממה שידע זה לא ראיה. וכן על פי מה שכתב הליקוטי הלכות בזבח תודה (דף לו ע”ב מדפי הספר) שלא קיי”ל דין זה שניתן לבנות מזבח עד ס’ אמה, וא”כ אין ראיה מזה שנתקדש עד ס’ אמה. מ”מ הראיה האחרת נשאר ממה שלדעת רבי יהודה קידש כל העזרה להקריב אימורים, ולרבי יוסי מפרש אותו פסוק שקידש כל העזרה לשים המזבח, נשמע שכל העזרה כשר להניח שם המזבח).
וכעת לא מצאתי איזה ראיה שמקום המזבח מעכב.
מקום עקידת יצחק
ואם תקשה איך אפשר להקריב במקום שלא הקריב אברהם את יצחק בנו, הרי הרמב”ם מדמה זה לזה.
תירוץ, הרי תקשה כל זה גם כשעושים מזבח ששים אמה, הרי ניתן להעלות האימורים גם על מקום שהוא די רחוק ממקום שהיה העקידה, וכן זריקת דם שהוא במזרח דרום, הוא רחוק מאוד ממקום שאברהם אבינו זרק הדם של האיל. אלא ודאי שכל זה אינו מעכב, רק שלכתחילה יש להניח המזבח ועכ”פ חלק של המזבח במקום שהיה ממש המזבח של אברהם אבינו.
דברי האחרונים בזה
אולם כעת ראיתי שנכתב כבר על זה ופליגא בזה הרב אברהם יצחק הכהן קוק והישכיל עבדי, ומאידך הרב יעקב חי זריהן רבה של טבריה. שהראי”ה קוק והישכיל עבדי סוברים שמעכב, והרב י”ח זריהן ס”ל שאינו מעכב.
וז”ל שו”ת משפט כהן: (ענייני ארץ ישראל, סימן צב): “מש”כ ידידנו הגרי”ח זריהן שי’, דמקום המזבח אינו מעכב, מאחר שקידש שלמה את כל הרצפה, הנה הדבר פשוט מאחר שהשמיענו רבב”ח אריו”ח, דשלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה ואחד העיד על מקום המזבח, והגמ’ מקשה בפשיטות שם בשלמא בית מינכרא צורתו אלא מזבח מנא ידעי, והוצרכו לתרץ דראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול מקריב עליו, או כר”י נפחא שראו אפרו של יצחק מונח באותו מקום, או כרש”ב נחמני שמכל הבית הריחו ריח קטורת ומשם הריחו ריח אברים, ומה טרחו כל הטורח הזה, וראיתי אח”כ שגם כת”ר העיר קצת מזה, וצריכין אנו לומר שהקדושה של שלמה היתה רק לשעתה, שתהיה להרצפה כולה תורת מזבח, אבל לא לע”ל ולדורות, שמכיון שהמזבח שנבנה ע”י שלמה נתקדש גם לע”ל שוב מקומו מעכב, וע”כ היו צריכים לכל הבירורים הגדולים הללו, על מקום המזבח, בדיוק גדול כ”כ”. עכ”ל.
ולא הבנתי מה הראיה שזה מעכב, אולי זה רק לכתחילה, והגמרא שואלת על לכתחילה, וכמו שהגמרא דנה על מידות המזבח באריכות אף שכל זה רק לכתחילה. וגם מה שכתב שהקדושה של שלמה היתה רק לשעתו לא מובן הרי אנו קי”ל שזה לעתיד לבוא.
וראיתי דברי הגרי”ח זריהן (ראב”ד טבריה. בתוך שו”ת ישכיל עבדי, חלק ב יורה דעה סימן יד) שאין מקום המזבח מעכב, וז”ל: “ראיתי מה שפלפל ביו”ד סי’ ח”י בענין הקרבת הקרבנות בזה”ז, על דבר כוון המזבח! כמדומה לי שאין זה לעיכובא, הלא תראה במלכים א’ ה’ שלמה הע”ה קדש את תוך החצר כי עשה שם את העולה וכו’ ולפי ד’ ר”י [=רבי יהודה] בזבחים נ”ט ב’ דברים ככתבם, ואפי’ לרי”ו [=רבי יוסי] החולק לא אמ”ל [=אמר להו] הטעם משום דקפיד אמקום המזבח בכוון ע”ש. ואתה תחזה שהרמב”ם בה’ מעה”ק פי”ט מהמה”ק הט”ו פ’ השוחט והמעלה בחוץ חייב שאין ראוי להקרב בפנים שמקריבין אף על פי שאין בית ע”ש והגם דלפמ”ש בספרי אהל יעקב פ’ ויקרא דצ”ג ע”ד דוקא כשעשה מזבח ע”ש. מ”מ בשלמא אם מקום המזבח לא מעכב בדיעבד שאינה אלא למצוה ניחא דשפיר קרינן ביה ראוי להקרב בפנים אם יש מזבח שאפשר הוא, אבל אם הכוון בדוקא א”כ זה אינו ראוי כלל להקרב בפנים א”כ משמע מזה שאינו מעכב כנלע”ד במושכל ראשון ועדיין יש מקום לדבר”. עכ”ל.
וחתום שם: יעקב חי זריהן ס”ט [ראבד פעה”ק טבת”ו].
אולם הישכיל עבדי (חלק ב, יורה דעה סימן יד) חולק עליו, ולא הבנתי טענתו. וז”ל: “בנוגע להקרבת הקרבנות בעת ובעונה הזאת בזה”ז שאין מקום המזבח מעכב וכו’ כמדובר בדב”ק [=בדברי קדשו] – וזאת אשיב הנה מלבד שכבר אמר רבא שם (ד”ס ע”א) מודה רבי יהודה בדמים ופירש”י דאע”ג דאר”י כל העזרה מקודשת ה”מ להקטר חלבים אבל לזריקת דמים לא ע”כ. אשר מזה מתבאר דצריך לדעת מקום המזבח בכוון. דמאחר דלא נתקדש לדמים רק במקום המזבח אם יבנהו במק”א שאינו מקום המזבח שהיה מעיקרא לא יועיל שם זריקת הדמים מאחר דלא נתקדש המקום ההוא לדמים”. עכ”ל.
הנה הביא ראיה מן הגמרא שמודה רבי יהודה בדמים אלמא שגם לפי דבריו צריך מקום המזבח, ולא הבנתי כלל ראייה זו, ששם אמרינן שגם לדעת רבי יהודה שניתן להעלות אימורים על כל הרצפה של העזרה, מ”מ צריך מזבח בשביל הדם, וא”א לזרוק דם על רצפת העזרה, אבל מנא ליה שמקום המזבח מעכב. דאומנם מזבח מעכב, אבל לא כתוב שמקום מזבח מעכב.
והישכיל עבדי הוסיף לדחות ולומר שמקום המזבח מעכב, וז”ל (שם): “עוד זאת גם דלר”י מקום המזבח אינו מעכב מאן לימא לן דה’ כר”י [=רבי יהודה], והלא רי”ו [=רבי יוסי] פליג עליה וסובר דבין להקטר חלבים בין לדמים בעינן מזבח. ומאחר דסובר בעינן מזבח. ממילא דאינו מקודש אלא אותו מקום שבו בנוי המזבח. ואי לא ידעינן מקום המזבח בכוון לא יועיל שם זריקת הדמים והקטר החלבים. מאחר דאינו מקודש לדעתו”. עכ”ל.
וכל זה אינו מובן, דנהי שרבי יוסי ס”ל דבעינן מזבח גם להקטרה אבל איפה כתוב שמקום מזבח מעכב.
שו”ר שהרב יעקב חי זריהן כתב תשובה לדחות טענות הישכיל עבדי, וטען כל הנ”ל, שרק מזבח מעכב ולא מקום המזבח.
והביא עוד ראיות שמקום המזבח לא מעכב משום שהרמב”ם שהזכיר כל הדינים שמעכבים לא הזכיר מקום המזבח, וז”ל הרמב”ם (בית הבחירה, ב יז): “ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבין, וכל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול שארבעתן מעכבין, אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין, והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר”. עכ”ל הרמב”ם. וקשה למה לא הזכיר הרמב”ם שמקום המזבח מעכב, אלא משמע שזה לא מעכב.
ואם תאמר, אם אפשר ללמוד מן ההשמטה, למה צריך הרמב”ם לומר שמידת ארכו ורחבו אינו מעכב הרי ניתן ללמוד גם אילו השמיט. אולם זה לא טענה, ששם הוצרך לומר זה שעכ”פ צריך שלא יפחות מאמה על אמה.
והישכיל עבדי השיב על הרב ח”י זריהן, אולם לא הבנתי, שהוא רק כתב שכבר כתב, אולם לא מובן מה שכבר כתב.
ניתן למצוא מקום למזבח
לפי מה שכתבנו שכל העזרה כשר בדיעבד למזבח, אין בעיה למעשה לבנות מזבח, ואפילו אם נאמר שצריך בתוך ס’ אמה בכל זאת זה מספיק כדי למצוא בתוכו ה’ אמות על ה’ אמות שהוא שיעור מינימום של מזבח, שבוודאי כשר למקום המזבח.
כדאיתא בזבחים (דף סב עמוד א) “א”ר מני: ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה. וכמה? אמר רב יוסף: אמה. מחכו עליה – (שמות כז א) ‘חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ’! אמר ליה אביי: דלמא מקום מערכה קאמר מר!”. ע”כ.
ופירש רש”י: “דלמא מקום מערכה קאמר – דהוי אמה שבין הקרנות ומקום הילוך ממעטין בו אמתים לכל צד פש ליה אמה על אמה”. ע”כ.
(בפשטות הגמרא שצריך גודל המזבח חמש אמה על חמש אמה כדי שמקום המערכה יהא אמה על אמה, אולם ברמב”ם משמע שמספיק אמה על אמה, וצ”ע בזה. שו”ר שגם בקרן אורה נתקשה בזה על הרמב”ם ונשאר בצ”ע. ועי’ בהר המוריה (על הרמב”ם שם) שגם כוונת הרמב”ם ה’ על ה’ אמות, אולם בליקוטי הלכות (זבח תודה, דף עז ע”ב מדפי הספר) כתב שזה מחלוקת בין רש”י והרמב”ם, ולהרמב”ם סגי באמה על אמה. וע”ע באבן האזל (פ”א מבית הבחירה הל’ א)).
להלכה
עכ”פ נראה להלכה שמקום המזבח לא מעכב, אלא מעיקר הדין כל העזרה כשרה למזבח, ומי שמחמיר, עכ”פ ששים אמה ניתן ליתן המזבח, ומכיון שסגי במזבח קטן חמש אמות על חמש אמות, ניתן למדוד אותן חמש אמות במקום ששים אמה שהיה בבית שני.
ולכתחילה יש להשתדל לשים המזבח בתוך ל”ב על ל”ב שהיה במזבח בבית שני. ומקום המזבח עי’ רמב”ם (הלכות בית הבחירה פרק ה הלכה טו) “ובין מקום הטבעות והמזבח שמונה אמות והמזבח ל”ב, והכבש שלשים, ובין הכבש ולכותל דרומי י”ב אמה ומחצה, מכותל צפוני של עזרה עד כותל המזבח שהוא רוחב ששים ומחצה, וכנגדו מכותל האולם עד כותל מזרחי של עזרה שהוא אורך שש ושבעים”. עכ”ל הרמב”ם. ועי’ בחזו”א (קדשים דף קמט ע”ב) ביאור יפה בדברי הרמב”ם.
וכל זה כל זמן שאין לנו בירור גמור למקום המזבח, אבל כשיש לנו בירור גמור על מקום המזבח, צריך לבנות שם את המזבח, כי הפסק הזה הוא רק לענין דיעבד.
נכתב בעזהי”ת ע”י מורנו הרב שליט”א
כ’ סיון תשע”ו
