Anarchy of the Next World

On the radical incoherence of statism, reasons for its near-universal acceptance, and effective ways of getting rid of it

Statism is the doctrine that the foundation of every well-functioning society is its subjection to a territorial monopoly of violence. Non-statist doctrines, on the other hand, claim that any given society is able to function really well only when it is free from the influence of such monopolies.

Upon encountering in this context the claim that non-statist doctrines are practically unsafe due to their radical character, it is worthwhile to point to the glaring radicalism of every form of statism. Having thus suggested, however, that it is not radicalism per se that is a problem with any given socio-economic doctrine, it is even more worthwhile to underscore that statism is not simply radical, but radical in its incoherence. It seems a very fitting description for the theory which claims, among others:

1. That the only sure way of protecting oneself against violence, aggression and coercion is to help institute and continually support a vast, monopolistic apparatus of institutionalized violence, aggression and coercion.

2. That the only sure way of protecting one’s private property rights is to help institute and continually support a coercive entity whose representatives do not own any of the said entity’s assets, and yet arrogate to themselves the right to expropriate any private property owner for the purposes whose utility it is up to them to appraise.

3. That the free market economy, whose participants – in order to prosper – have to supply one another with productive goods and services, as well as bear the full financial responsibility for the potential failures of their actions, can survive only when subjected to the regulation of a monopolistic group of non-producers, who can always shift the costs of their failures onto the shoulders of producers.

4. That statist coercion is necessary to enforce contracts, and yet the alleged “social contract” that is supposed to establish the state needs no meta-state to enforce it, thus effectively becoming a self-enforcing anomaly.

5. That the wielders of any given monopolistic apparatus of compulsion and aggression use it out of altruistic motives, but if they were to stop using coercive methods (political activity) and instead turn to voluntary methods (market activity), their altruism would be immediately supplanted by base, greed-driven egoism.

6. That states, institutions responsible for some 200.000.000 cruel deaths in the 20th century alone, are supposed to offer protection from “private criminals”, who even in their most organized form of international mafia networks never managed to take even the tiniest fraction of the statist death toll.

7. That the state of anarchy among individuals, each of whom can generally finance his activities out of his private pocket only, would lead to an intolerable escalation of violence and bloodshed, but the state of anarchy among states, each of which can impose the costs of its activities (including warfare) on private individuals, is at least a tolerable and relatively peaceful arrangement.

8. That the lack of an external, monopolistic enforcer of agreements among individuals would lead to endless conflict, but the lack of an external, monopolistic enforcer of agreements among various organs of the state does not prevent them from cooperating effectively and even benevolently.

9. That ceding the task of maintaining justice onto an entity that is both monopolistic and coercive will not lead to it continually perverting justice in its favor.

10. That the notion of checks and balances whereby the rulers control the ruled and the ruled control the rulers does not violate the principle of Occam’s razor, suggestive of the vision in which a single group of self-ruling individuals keeps itself in peaceful balance just fine.

11. That the ruled are wise enough to choose their rulers, but not wise enough to choose the way to use their own money.

12. That a pair of travelers bumping into each other in the middle of a desolate forest do not immediately get at each other’s throats only because they fear being punished by the state.

13. That an institution which forcibly imposes its protective services on others, unilaterally determines their price and excludes all competition in this area will not attempt to benefit from initiating conflicts or letting them develop rather them resolving them or preventing their occurrence.

14. That compulsory expropriation of an individual’s private property need not be considered as a violation of anyone’s rights (given unilaterally determined “due monetary compensation”), but refusing to give up a portion of one’s independently created or contractually acquired belongings is a straightforward violation.

15. That political rights precede property rights, which presumably means that the supposed original social contract was concluded by a bonfire in a cave and written down on the cave wall, or else that the conditions of the pre-contract world allowed for creating the capital necessary to (at least) house the social contractors and provide them with ink and paper in some mysterious, propertyless way.

16. That having a sufficiently large clientele turns what is normally considered a robbery into what is commonly accepted as part of a necessary social service.

17. That a relatively small group of people is capable of possessing more knowledge and making more informed decisions with regard to directing the activities of any given society than the whole rest of the society in question.

18. That the notion of equality before the law leaves place for functional privileges.

19. That unconditional respect for the principle of non-aggression is ‘absolutist’, but unconditional respect for state-legislated law is not.

20. That the prevalence of statism indicates the advantageousness of statism, as if the same could not be once said about astrology, witch-hunting, slavery and legal racial discrimination.

21. That each of the above assertions is solidly justified, both theoretically and empirically, while the negation of any of them lies essentially beyond the pale of reasonable discussion.

Having enumerated these (or other) reasons, it is worthwhile to confront the statist with the task of defending the allegedly moderate character of the doctrine he espouses. And even if he bites the bullet on this one and acknowledges statism’s radicalism, one should unhesitatingly confront him with another, equally difficult task – that of defending statism’s putative coherence. If he admits failure on this score as well, we should not be intellectually surprised, but we might at least feel tactically satisfied.

However, despite feeling thus satisfied, one should not forget that it seems scarcely an exaggeration to say that today’s inhabited world is almost universally statist. Thus, the task facing libertarians remains comprehensive and formidable. Since the shape of social reality is ultimately determined by the ideas people hold, undermining the influence of any given doctrine requires prior understanding of the reasons for both its active espousal and its passive acceptance. Consequently, in order to oppose statism effectively, it is necessary to get a grasp of the factors that make the societies of the world endorse or at least consent to the existence of centralized monopolies of aggression, violence and coercion. What follows is a succinct list of what appear to be the main driving forces behind the phenomenon just described:

1. Intellectual propaganda. The statized education system managed to accomplish a formidable task of creating a number of very potent mental viruses – the theory of social contract, the theory of public and collective goods, the theory of political obligation, various theories of monopoly and other “market failures”, various theories of “positive legislation”, the doctrine of the divine right of kings, etc. The examples could be multiplied ad infinitum. To non-intellectuals these propagandist concoctions oftentimes seem to be serious, rational justifications for obeying the dictates of monopolies of force. To intellectuals, on the other hand, even if they see the (quite flagrant) logical inadequacies of these sophistical constructions, their adoption and propagation usually appears to be one of the safest ways to secure permanent, lucrative and influential job positions.

Continue reading
From Jakub, here.

Moshe Feiglin on Duma – Always Relevant

Framed in Duma: By Moshe Feiglin

I opposed administrative detention – of both Jews and Arabs – when I was in the Knesset. I also opposed forced feeding. I believe that the continued occupation of Judea and Samaria causes Israel to consistently violate human rights, which in turn brings about the deterioration of the standard of liberty in the entire country. Israel must declare sovereignty in Judea and Samaria, thus ending the occupation in the same manner it did in the Golan Heights. All options must be opened for the Arab residents of Judea and Samaria, while safeguarding their human rights.

I have already written that it really does not interest me if those who threw the firebombs into the (Arab) home in Duma were Jews or Arabs. Whoever did it must be punished. But as of this point, it is not at all clear that the Jewish youths in administrative detention were connected whatsoever to the case.

Even if they admit to the crime and re-enact it 100 times.

Even if they will be convicted and all the rabbis will condemn them roundly, as is standard procedure – I will not believe they are guilty.

Because when teens are held for many long months in the Shabak cellars, when their right to meet with a lawyer is taken from them – they are liable to say anything. The pressure that the security apparatus felt from the Left’s “Why haven’t you arrested anyone yet?” sobbing festival has driven them to perpetrate a long string of indecent acts, under the auspices of (Arab) Supreme Court Justice Salim Jubran. Yesterday he authorized the continued negation of the rights of the detainees.

I once heard an evaluation from the President of the Attorney’s Association, who said that approximately 15% of those convicted of murder in Israel are not actually guilty of the crime. So how can we relate seriously to this ridiculous ‘investigation’  – in which all the human rights of the detainees – all of them juveniles – are seriously abused ? Soon their half year of administrative detention will be up, and then, of course, an extension will be requested. After all, Defense Minister Ya’alon will not want to lose face and admit that there is no evidence against these boys.

Our enemies already know that all they have to do is to vandalize their own property and write ‘Price Tag’ in order to implicate Jews in the crime. They cut down their own trees and write ‘Price Tag’. They set fire to carpets in their mosques and write ‘Price Tag’ on the walls. That is what they did in Tuba Zangaria. Even in Tel Aviv, a terror cell planning precisely the same act in the Hassan Bek Mosque was caught before they could put their plans into action.

So why shouldn’t they do the same thing in Duma? The police and Shabak know that better than I do. But they work for the media and the ‘Peace Industry’ nobility. They do not work for the State of Israel. And they certainly do not work for the truth.

It’s already been two months that not a day goes by without stabbings, car rammings or shootings. For some reason, we do not see a hint of the same holy ardor to find solutions at any price – even at the price of all the rules of liberty and democracy. Not a hint of that from the peace nobility. For some reason, you do not hear anything in the media about expelling the families of the Arabs terrorists who stab Jews – even when time and again it turns out that today’s terrorist is the brother of yesterday’s terrorist. After all, it’s not democratic, it is not in keeping with human rights, it will upset the delicate balance of relations between Jews and Arabs, it is absolutely unthinkable…

So on Monday, a one year old baby was run over by a terrorist and lost his leg. He will not be crawling or playing soccer. But never fear: Netanyahu ordered the Jerusalem municipality to erect more cement blocks by bus stops to prevent Arabs from ramming their cars into unsuspecting people. And the Defense Minister is busy chasing after the wind on the hilltops of Judea and Samaria.

In the past, there were a number of cases of arson in Duma – internal strife. Even a novice graphologist would testify to the fact that the graffiti left on the walls there was a drawing, not actual writing. And furthermore, do you think that a Jewish boy who would decide to throw a firebomb into an Arab home would choose a home in the center of the Arab village and not on its outskirts?

Sorry, friends. With this hallucinatory investigation and trampling of every possible human right, you have completely lost me. At this point, all the detainees should be released, the investigative team should be replaced and the Shabak and police should stop drawing the target around the arrows outlined by the media.

From Jewish Israel, here.

Rabbi Aryeh Levine Regarding the Miraculous Return to Israel

Rabbi Aryeh Levine – Tzaddik of Jerusalem (1885-1969)

The sections below are excerpts from Simcha Raz’s book titled “A Tzaddik In Our Time” published by Feldheim

After the six day war, one of the deputy mayors of Jerusalem met him in the street. Reb Aryeh took his hand and murmured, “Hayenu K’Cholmim, Hayenu K’Cholmim” – (“We were like those who dream, we were like those who dream”). “It is characteristic of a dream,” Reb Aryeh continued, “that in a few brief moments a man can see events occurring over a long period. It is just so right now. This is the time of our redemption. Here lies the mystic root of the redemption. we have seen the events of the redemption, the hopes of generations, coming true before our eyes in this brief time of six days. This is what R. Yehuda HaLevi meant when he said ‘The rescuing help of the Lord comes in the twinkling of an eye.’ Yes, we have certainly been like those who dream.” (pg 368)

 

During a ride to Hevron he began pleading anew with the people who accompanied him: “Please take me to Gush Etzion (the religious settlement which had been wiped out in the 1948 War of Independance and returned after the Six day war.). I must see the new settlers there. I will bless them and take a blessing from them.” … “This visit will give me strength and energy. Blessed be the G-d who establishes the boundary of the widow” (referring to Zion that was left forsaken for so many years.) (pg. 370)

Our entire generation is meritorious for it has beheld more than the generations before us ever witnessed, even the generation of Moshe our Master. All the miracles that were wrought for Moshe, and for the generations after him were unnatural occurrences. The miracles in our generation happen for us in a perfectly ‘natural’ way…” (pg 371)

Source: A Tzaddik In Our Time – by Simcha Raz. Translated into English by Charles Wengrov titled Ish Tzaddik Haya; Jerusalem, Israel: Feldheim Publications; 1976

קרבנות הגוף והנפש של מדינת ישראל

מי באמת הופך רוצחים לקרבנות ומדוע? תגובה למאמר שהופיע בעתון יתד נאמן בשבוע שעבר

מאמר מס. 221

בשבוע שעבר פורסמה בעתון ‘יתד נאמן’ (מיום שלישי ז’ במרחשון תשע”ו) תחת הכותרת ‘הופכים רוצחים לקרבנות’ כתבה העוסקת בעובדה שמדינת ישראל כושלת פעם אחר פעם במערכה ההסברתית על דעת הקהל ובעוד שהפלסטינאים מבצעים מעשי רצח באכזריות בלתי נתפסת הם מוצגים כקרבנות תמימים המוצאים להורג, נפגעים ונרצחים באכזריות וללא כל סבה, ע”י שוטרי וחיילי המדינה-עובדה האומרת דרשני!

כיאה לעיתון המתיימר להציג את עצמו כ’שופרם של גדולי התורה’ מן הראוי היה שלשאלה יסודית העוסקת בענינים שבין ישראל לעמים, תתקבל תשובה תורנית מעמיקה, שנזכה אולי לשמוע את דעת הגראי”ל שטיינמן שליט”א או דעת הגר”ח קנייבסקי שליט”א בנושא, את אחד מראשי הישיבות, או לכל הפחות, הסבר מן המקורות העוסקים למכביר בנושא יחס הגויים ליהודים (כמו למשל מאמרו הנפלא של הנצי”ב ‘שאר ישראל’ בסוף ביאורו ל’שיר השירים’, או דברי מרן ה’בית הלוי’ המפורסמים בפר’ שמות וכד’) אבל ביתד נאמן, למרבה הצער והכאב, בחרו משום מה להפנות את השאלה לדובר משרד החוץ- עמנואל נחשון, וליתר הרחבה- לפרופסור רפי מן מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל…

למעשה, רק לאחרונה ראינו ברש”י הראשון על חומש בראשית כי כבר על מציאותנו הראשונה כעם בארץ ישראל כתוצאה מכיבושה ע”י יהושע בן נון ישנה טענה חמורה לאומות העולם – “ליסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עמים”, טענה שרק תשובה מוסרית אחת ויחידה לה -“כל הארץ של הקב”ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו”. תשובה זו, כצפוי, אינה חלק מהסברי דובר משרד החוץ או מהסבריו של פרופסור רפי מן מן האוניברסיטה באריאל שכן בשום משרד ממשלה ובשום מוסד חינוכי אקדמאי רשמי של מדינת ישראל עוד לא מכירים אפילו בעובדה הפשוטה שהקב”ה ברא את העולם או בתוה”ק שרק בה נמצאת ההוכחה (באשר לארץ ישראל) ש”נתנה לנו”. מדוע אם כן נזקקים ב’יתד נאמן’ לרעות בשדות זרים ולפרסם את ההסברים הכוזבים של דוברי המדינה ומלומדי האקדמיה למיניהם?

בשבת האחרונה קראנו בפרשת ‘לך לך’ על פרידתו של לוט מאברהם אבינו. רבנו הרש”ר הירש עומד על העובדה כי בפסוק “וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים” טעם האתנחתא הוא תחת המלה אברם, ומבאר הרש”ר הירש וז”ל: “יש לשים לב לטעם האתנחתא בתיבת “אברם”. “וגם ללוט ההולך את אברם, היה”. לפני שהכתוב מזכיר מה היה לו, הוא עוצר לרגע. וכאן אנו שואלים את עצמנו לְמָה עלינו לצפות מלוט. סוף כל סוף, לוט היה שאר בשרו של אברהם, שהלך לא רק “עם אברם” אלא “את אברם”, והיה קרוב אליו קירבה יתירה; ומתוך חייהם המשותפים ויחסיהם הקרובים, ראה לוט מקרוב את דרך חייו של אברהם. אברהם, למרות הבדידות, היה מזמין עוברי אורח לתוך ביתו, ודרך הכנסת האורחים שלו, עורר אצלם את המודעות לה’ – היוצר אדם בצלמו, גואל אותו מתאוות אנוכיות, ומעורר בו את הרצון להיות מקור ברכה – “להיות ברכה”, ולא רק להיות “מבורך”. והנה אומר כאן הכתוב: גם לוט שהתלוה לאברהם, קיבל משהו מאברהם ורכש לעצמו. אך מה היה הדבר שקיבל לוט מאברהם? צאן ובקר ואהלים! הוא לא קנה דבר מרוחניותו של אברהם. הוא התלוה לאברהם משום שהדבר הביא לו רווח חומרי. לוט חדל להיות מבני ביתו של אברהם; היתה לו את העצמיות שלו – המעגל העצמאי בו הוא היה בעל הבית. אהל אברהם היה אהל שרה (אהלה); הנהגת הבית היתה מופקדת בידיה, ואברהם החשיב כתפקידו – “לקרוא בשם ה'”. לא כך היה אצל לוט. לוט סבר שתפקידו – לרכוש צאן ובקר ואהלים, ולא היתה לו כל הרגשה לייעודו הרוחני של אברהם. זהו ביאור הטעם המפסיק, השם דגש על מילת “אברם”, ובכך יובן כל ההמשך…” (ועיי”ש שהליכתו אחרי עיניו והחמריות הביאו אותו בסוף להעדיף את חברת אנשי סדום הרעים וחטאים מאד על חברתו של אברהם אבינו).

במה דברים אמורים- המתיימרים באמת להיות ‘שלוחי דרבנן’, דואגים לכך שבכל עניני השעה הציבוריים והפרטיים, יהא מבטו של הציבור כמבטם של רבנן. אלה ה”הולכים את רבנן” ברגליהם ובתמונות שבעיתוניהם, אבל ליבם ומבטם נתונים אל הצאן והבקר והאהלים- דהיינו הרווח החומרי שיֵצֵא להם מהליכה זו, סופם ששוכחים את תפקידם העיקרי ‘לקרוא בשם ה'”, כי אם לא היו שוכחים זאת היו יודעים כי תמיהתם על העולם המחליף ‘רוצחים בקרבנות’ היא כאין וכאפס לעומת התמיהה שהיתה צריכה להיות להם על עצמם.

השבוע חל יום פטירתו של מרן החזו”א זצ”ל- פעם ניגש אליו יהודי שניצל מהמחנות באושוויץ ואמר לו: יש לי קושיא חמורה! ראיתי במו עיני איך שנשרפו אלפים ורבבות מישראל איך יתכן דבר כזה? ענה לו החזו”א: אמאי אינך שואל היאך לקח נבוכדנצאר הכח להחריב את בית המקדש ולהגלות את כלל ישראל מארצנו? והשיב לו החזו”א שהגזירה כבר יצאה קודם לכן בבי”ד של מעלה ולכן היה להם כח לעשות מעשים כאלו. חזר היהודי ושאל אבל מה עם אלפים יונקי שדים שלא חטאו וגמולי חלב שלא פשעו, איזה כח היה להם לשרפם? ענהו החזו”א כשהתחילו בתי ספר ‘תרבות’ [של המשכילים] בפולין שמעתי בעצמי כמה וכמה פעמים מהחפץ חיים בשעה שהזכיר זאת באסיפות שכינה אותם בשם ‘מולך’ והסביר הח”ח מדוע אני קורא אותם ‘מולך’? משום שאצל הע”ז של המולך היו רגילין לשרוף גופי ישראל ובבתי ספר תרבות שורפים נשמות ישראל ובזה המשיך החזו”א את תשובתו כיון ששם שרפו נשמות ישראל ממילא עי”ז ניתן כח לסט”א לשרוף את גופי ילדי ישראל במדה כנגד מדה וכשם שמצינו אצל המצרים שכתוב כי בדבר אשר זדו עליהם דהיינו הנהגת מדה כנגד מדה וכיון שהמצרים הטביעו ילדי ישראל קיבלו עונשם באותה המדה והם טבעו בים סוף כך גם כאן כיון שאלפים מילדי ישראל מבתים חרדיים בוילנא ובשאר המקומות נמסרו ללמוד בבתי ספר שהם בבחינת מולך חלקם ברצון וחלקם באונס ונחשב הדבר לשריפת נשמה וגוף קיים לכן אמר החזון איש נתקיים באושוויץ מדה כנגד מדה של שריפת הגוף והנשמה קיים.

עפ”י דברי מרן ה’חפץ חיים’ – משרד החינוך של מדינת “ישראל” שורף את נשמותיהם של למעלה ממליון ילדים בשנה. האם ‘יהדות התורה’ נזעקת להגנת הקרבנות ומגנה את ה’שורפים’?? או שמא מחמת עסקי ‘צאן ובקר ואהלים’ למיניהם אדישה לגמרי לרציחה זו עד כדי כך שכלוט בשעתו, היא מעדיפה את חברת אנשי סדום הרעים וחטאים מאד (עד כדי שותפות ברמת סגן שר במשרד האחראי על שריפת הנשמות) על חברת אברהם, ופונה לפרופסורים ודוברים למיניהם שיסבירו כיצד ה’קרבן המסכן’ סובל מהתקשורת העולמית ה’עויינת’ המסלפת את העובדות (סילוף שהוא כאין וכאפס לעומת מה שמסלפים ומעוותים ראשי המדינה מאז היוסדה את תוה”ק וכל תולדות ימי עם ישראל במסגרת הסתתם והדחתם לשמד את תלמידי מערכת “החינוך” במדינת ישראל) במקום לפנות לתלמידי חכמים ולקבל את ההסבר הפשוט שכל זמן שלא ילמדו את ילדי ישראל ש”כל הארץ היא של הקב”ה” היא, אזי תהדהד באזניהם ובצדק קריאת ה”ליסטים אתם” על השלכותיה הקטלניות והכואבות, ושום הסברה של מלומדי האקדמיה או אנשי משרד החוץ למיניהם אין בה כדי לעמעם ולו במקצת, קריאה זו.

כמה חמור, עצוב וכואב שעיתון שנוסד ע”י גדולי הדור במטרה שבני תורה יוכלו לכתוב את דעת התורה ללא מורא הופך לעיתון המכניס לבתיהם של בני תורה את דעותיהם הכוזבות של פרופסורים מן האוניברסיטה ודוברים של מלכות הרשעה ההולכים ב’דרך האכזריות’ כפי שהגדיר זאת הרמב”ם ונותנים הסברים של “והלכתם עמי בקרי” לצרות של עם ישראל בארץ ובעולם.

מאתר אזמרך בלאמים, כאן.