Two Interesting Sources Regarding Kitniyos

Talmudic Sources for Avoiding Qitniyos

The Yerushalmi makes the same statement that we have in the Bavli, that dough made from rice and water undergo a sirchon, not chameitz. Then it continues (Pesachim 2:4, vilna 17a):

רבי יוחנן בן נורי אמר קרמית חייבת בחלה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנין אמרי אינה באה לידי מצה וחמץ ויבדקנה על עיקר בדיקתה הן חולקין רבי יוחנן בן נורי אמר בדקו’ ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ.

Rabbi Yochanan ben Nuri said: Qarmis (millet or something similar) requires [giving] challah [from the dough to a kohein] because it can become chameitz or matzah.

And the Rabbis say it doesn’t because it can not become chameitz or matzah.

So check it!

They disagree about the essence of the check: RYBN said they checked it and found it can become chameitz or matzah. The Rabbanan said they checked it and they didn’t find it can become chameitz or matzah.

I would suggest that the argument may not actually be about the chemistry of the findings, and we can avoid saying this is a machloqes in metzi’us. Because if it were, it is easy enough for later generations to repeat the experiment, rather than the dispute. I think the word “iqar” in “al iqar habediqah hein cholqin — they disagree about the essence of the check”. Why “essence”?

I think they found something that wasn’t textbook chameitz-style leavening, and RYBN disagreed about where the line is drawn. They disagreed about the meaning, the essence of the check, not the results themselves.

Either way, eating chameitz is not “merely” an issur (prohibition), it is an issur kareis, a prohibition whose punishment (for the fully culpable; I am not G-d’s judge) may involve losing one’s physical place in the Jewish People by their line not being born or dying out and/or by losing one’s spiritual eternal life. So it is not unrealistic to think a custom would arise to not entirely ignore a rejected opinion in the Yerushalmi.


As for my own favorite theory, this year it’s the Gra’s. He invokes Pesachim 40b:

רב פפי שרי ליה לבורדיקי דבי ריש גלותא לממחה קדירה בחסיסי אמר רבא איכא דשרי כי האי מילתא בדוכתא דשכיחי עבדי א”ד רבא גופא מחי לה קידרא בחסיסי:

Rav Papi allowed the exilarch’s manor’s kitchen staff to thicken the stew with lentils.
Rava said: is there one who permits this activity in a place where servants are common?
Others say: Rava personally allowed lentils in the stewpot.

The two variants of describing Rava’s position agree in content. The first says it in the negative — when dealing with kitchen staff, one shouldn’t allow cooking with lentils. The other in the positive — when dealing with himself, Rav would permit.

Still, we see there is an opinion in the gemara that prohibits cooking with lentils, at least by people less likely to be careful. If a community worries that its observance may be closer to the meticulousness of the exilarch’s kitchen staff than to Rav Papa’s, following this gemara would have them avoid cooking with lentils and anything else that shares this concern. The Gra suggests this is exactly the minhag of avoiding qitniyos.

From Aish Das, here.

The Heavy Price of ‘Free’ US Government Aid

Israel Already Pays for US Aid: By Moshe Feiglin

Last week, leading Republican candidate Donald Trump said that Israel will have to pay for the military aid it receives from the US. It is not entirely clear to me (and apparently, not to him, either) what he meant. How does one pay for aid? After all, if we pay for the weaponry that we receive in exchange for the aid funds, it is no longer aid, but simply a purchase.

Although I am not sure what Trump meant, I can say that if he meant that the aid to Israel should stop – then I am totally on board. Israel should have initiated the termination of US aid a long time ago. In a television interview I explained that the F-35 ‘aid’ to Israel meets America’s needs – not Israel’s (except for the needs of a few people in Israel, who, according to the Olmert recordings, are making a lot of money from these deals).

This week we were informed that the Director of the Operational Test and Evaluation Directorate of the United States Department of Defense, .Dr. Michael Gilmore  reported to Congress that even now, after a long term effort to fix the ‘bugs’ in the F35, tests show defects that cannot be ignored.

According to a March 24th article in Janes:

“The limited and incomplete F-35 cyber-security testing accomplished to date has … revealed deficiencies that cannot be ignored,” Michael Gilmore, the director of combat testing, said in a prepared statement for a hearing by the House Armed Services subcommittee on tactical air and land forces. Gilmore’s testimony summarizes earlier reports that detail the risks of concurrent development and production of weapon systems.

Furthermore, the mission systems software supporting the aircraft’s Northrop Grumman AN/APG-81 AESA radar is not stable enough for combat, according to Gilmore’s testimony. The radar has to be restarted once every four hours of flying time, the statement said. The US Air Force (USAF) has said that fixing this issue remains its main concern before it can allow its jets to deploy in combat.

The American ‘aid’ coerced Israel into buying a scandalous,  non-deployable weapons system. In another nine months, the F35s will be landing in Israel. The capability of these jets to reach Iran is doubtful. Every four hours the pilot has to restart the radar. The Americans no longer believe that they will be ready for deployment for at least another two years.

I have news for you, Mr. Trump. Israel is already paying for the American ‘aid’. And how…

From Jewish Israel, here.

קריאה להפרדת כלכלה ממדינה

העיתונות הכלכלית בישראל – תמונת ראי של כלכלה מעוותת

אני אוחז בגיליון אקראי של העיתון הכלכלי “גלובס”, המהדורה המודפסת 21-22 במרץ 2016. גיליון שאינו יוצא דופן מקודמיו ומאלה שיודפסו אחריו. גיליון שאינו שונה בהרבה בתוכנו מעיתונים ומוספים כלכליים אחרים כמו “דה מרקר” ו”כלכליסט”. סתם יום של חול בעיתון כלכלי בישראל.

הכותרות בעיתון אינם סתם סיפורים – הן סוקרות אירועים ותהליכים בכלכלה האמיתית. מאחורי כל ידיעה יש אנשים, אינטרסים, מנגנונים, שכר ותקציבים. כל כותרת בעמודי העיתון מייצגת עשייה כלכלית. רוב הכתבות מספרות על אירועים כלכליים שמקורם בממסד הפוליטי, תוצר של בחישת המדינה בכלכלה: רגולציה מיותרת, חברות ורשויות ממשלתיות מיותרות, ביזה חוקית של כספי משלם המיסים.

כשלושה רבעים של הכתבות והידיעות, בהערכה גסה, עוסק באירועים שנובעים מהמבנה המעוות של הכלכלה והחברה בישראל (להשקפתנו). סיפורים עיתונאיים שנובעים מעצם קיומו של משטר כלכלי המבוסס על בחישת המדינה ומעורבותה בעסקאות שהיו צריכות להתבצע בין שני צדדים של אנשים חופשיים ובהסכמה ביניהם ללא מעורבות השלטונות. אירועים “עסקיים” שהפכו ל”חדשות כלכליות” בגלל רמיסת חופש הפרט, הגבלת הזכות לקניין והצרת החופש הכלכלי. כמעט כל כותרת ראויה לכתבת תגובה ב”קו ישר”.

הכותרת הראשית באותו גיליון גלובס: חשש בשוק ההון: חברות היי-טק ‘יברחו’ אם יורחב החוק להגבלת שכר הבכירים לשאר המגזרים. ה”סיפור” העיתונאי נובע כולו מההחלטה של “המדינה” להתערב בהחלטות הדירקטוריונים של חברות ציבוריות (בשלב זה “רק” במוסדות פיננסים…) כיצד יתחלקו רווחי החברה בין דיבידנדים לבעלי המניות לבין משכורות העובדים הבכירים. שהרי, אם מגבילים את שכר המנהלים – יגדלו מן הסתם רווחי החברה ויחולקו כדיבידנדים לבעלי המניות. למה צריכה המדינה בכלל להתערב בקביעה כמה א’ מוכן לשלם מכיסו ל-ב’ עבור שירותיו?

הכותרת הראשית היא דוגמה לנושא שכלל לא היה מופיע כ”חדשות” במדינת חופש. שני עמודים מלאים מוקדשים לעיוותים שהחקיקה יוצרת ולעלויות המידיות הכבדות של החוק החדש.

בעמוד הבא מופיעה כותרת: בנק ישראל: הביקוש לחשמל צפוי לרדת, אך הצורך בתחנות כוח לשם גיבוי יגבר. בנק מרכזי הוא מוסד מיותר לדעתנו. מקור הידיעה הוא במחלקת המחקר המיותרת של הבנק המרכזי המיותר. “מחקרים מעניינים” מסוג זה צריכים להתבצע באקדמיה, במוסדות פיננסים ואחרים ולא על חשבון משלם המיסים. אבל כנראה שצריך למצוא תעסוקה למחלקת המחקר של הבנק הממשלתי. בגוף הכתבה מודה לראשונה גוף ממשלתי שהשקעות הענק באנרגיה סולארית מחייבות השקעות ענק בתחנות כוח קונבנציונאליות כי אי אפשר לסמוך על תנודתיות הפקת חשמל מרוח ושמש. שוב, סבסוד ממשלתי כבד ואכיפת תשלומי יתר על צרכני החשמל (כמיליארד שקלים בשנה) יצרו “נושא כלכלי” שראוי לכתבה שמקורה בגוף ממשלתי.

באותו עמוד מופיעה ידיעה קטנה על פסילת המינוי ליו”ר רשות החשמל. עוד רשות ממשלתית מיותרת שקיומה נובע מההלאמה ההיסטורית של ייצור החשמל במדינה. כסף כבד נגזל מכיסנו בתהליכי מינוי כאלה. ניתן ללמוד על עלויות מנגנון המינויים הממשלתי מרשימת המעורבים בבישול: עורכי דין ויועצים משפטיים, נציבות שירות המדינה, הוועדה לבדיקת מינויים ממשלתיים.

הכותרת הבאה שייכת ל”פרויקט לאומי” שהיה כבר בכותרות עשרות פעמים במאה השנים האחרונות: “תעלת הימים” המפורסמת שתזרים מים מהים התיכון לים המלח. חברות החשמל ו”מקורות” הממשלתיות כבר הודיעו, ליתר ביטחון, שהפרויקט הדמיוני לא יקום אם הן לא יהיו מעורבות בו… הניסיון מלמד שפרויקטים מגלומניים כאלה במדינות “חברתיות” מזרימים בעיקר את כספי משלם המיסים לכיסי “היזם” ולטרמפיסטים. אירועים כאלה היו הופכים לנדירים מאד במדינת חופש.

הממשלה תאשר בשבוע הבא הקצאה של 265 מיליון שקל לסיוע למגזר העסקי – זו הכותרת הבאה – “לעודד השקעות”. גם לי יש “עסק קטן”; מישהו יודע אולי איך אוכל לקבל משהו? ביררתי בין מכרים וחברים בעלי עסקים קטנים… לאף אחד אין מושג ירוק איך אפשר “להתעודד” מהסכום הזה. אומרים שהכסף כבר חולק מראש. בכתבה תוכלו למצוא את רשימת הגופים הרגילה שזוכה בכספי ה”עידוד”: המדען הראשי, מינהל סחר החוץ, מרכז ההשקעות. לא סתם בחר הכתב בשרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, להתראיין לכתבה. במדינת חופש הממשלה לא מחלקת את הכסף שלי ושלכם לאנשי עסקים ולרשימת המוסדות המיותרים שנמנו. במדינת חופש לא הייתה מופיעה ידיעה כזאת בעיתון. לא היו “חדשות כאלה”.

טרם הגעתי לעמוד האמצעי בגיליון של “גלובס” והנה כתבה פרושה על שני עמודים אודות הקרב בין מועצת הדבש לבין מגדלי הדבורים. אילו לא הייתה קיימת מועצת הדבש המיותרת, ולא היו רישיונות הממשלתיים לגידול דבורים וגם לא הרגולציה בענף – לא היה נולד נושא לכתבה של שני עמודים. מי שרוצה לגדל דבורים ולייצר דבש – שיגדל; מי שרוצה להיות נגר שיפתח נגריה – המדינה לא צריכה להגביל ולהכתיב את מקורות הפרנסה של אזרחיה וכך לפגוע בחופש הפרט.

מדור הרכב של העיתון מביא כתבה על חוק רישוי שירותי רכב שעומד להתקבל בכנסת. מאות סעיפי חוק ותקנות “יסדירו” מחדש את ענף יבוא הרכב, החלפים והמוסכים. מטרת החוק הוא “צמצום הביורוקרטיה” ו”הגברת התחרות”. אנחנו מנחשים שהחוק רק יחליף ביורוקרטיה ישנה בחדשה, ואולי בעצם רק יוסיף את החדשה על גבי הישנה. למה המדינה בכלל מעורבת ביבוא מכוניות וחלפים? גם חדשות אלו מקורן בעשייה ממשלתית מיותרת.

לקראת סוף הגיליון ניכרים בי סימני עייפות. ועדת הכלכלה של הכנסת צריכה להכריע: מה ההבדל בין אקטואליה לחדשות

התעייפתי סופית. בגיליון זה של גלובס יש ידיעות נוספות מסוג זה, כגון “הרפורמה לריסון הרפואה הפרטית” ועוד.

העיתונות הכלכלית היא מראה שמשקפת מציאות עגומה. מציאות שרק מיעוט זעיר בכל שכבות הציבור מבין את נזקה הרב. נזק שמתנקז כולו אל מנגנון המחירים במשק. הציבור רובו ככולו מבחין רק בתוצאה הסופית: יוקר החיים ועל כך הוא מוחה ו”מקטר” בכל הזדמנות.

קשה מאד להבחין בחוט המקשר שבין פגיעה בחופש הפרט וזכות הקניין למען אינטרסים פוליטיים, “לאומיים” ו”חברתיים” לבין מחירי הדירות והמילקי.

מוטי היינריך

מאתר קו ישר, כאן.