ללא מחבר No Author

הגאולה הולכת ועולה מול עיני העולים להר. השאלה האם גם אתה תזכה להיות מאלו שפעלו עם א־ל

לשכנו תדרשו ובאת שם

ההתרחקות מהמקדש היא תולדה של חוסר בידיעת ההלכות ותפיסת גאולה שזרה למה שאנחנו מלמדים בבתי המדרש שלנו. לצד ההליכה לחומרא בכל ההלכות שנוגעות בכרת, מוטלת עלינו החובה לעלות להר ולדרוש מעשית את הקומה הבאה בגאולה

הרב חברון שילה

הרב חברון שילה בשבע 1008
  • זמן קריאה5 דקות
הרב חברון שילה

הרב חברון שילה צילום: הישיבה התיכונית

“איש אמו ואביו תיראו”. האם אנו מצליחים לקיים מצווה זו במלואה? האם אנו מודעים לעוון הרובץ עלינו כאשר איננו יראים מספיק מההורים שלנו? עצה טובה לכל מי שמבין את חומרת העבירה – להתרחק ממנה כמו מאש, ולהימנע מלבקר את ההורים!

איסור נידה הוא אחד החמורים בתורה, העובר עליו עונשו כרת. שומר נפשו – עדיף שלא יתחתן, וכך יציל את עצמו מספקות שמא הפסק הטהרה לא היה טוב, שמא הטבילה לא הייתה טובה וכו’.

עוון חילול שבת, העובר עליו חייב בכרת ובסקילה. הכנת סלט בשבת יכולה להוביל חלילה לאיסור מלאכת בורר. חימום אוכל בדרך לא נכונה מוביל לאיסור מבשל. מוטב לכל ירא ה’ לאכול בשבת רק חלה, ובעיקר להעביר את השבת בשינה, כדי להינצל מעבירה.

הדברים כמובן הזויים לחלוטין. מדוע, אם כן, כאשר מדברים על קרבה לשכינה, תפילה בהר בית ה’, שינוי התודעה ביחס למקדש והפיכת הר הבית ממקום שומם שרק גויים מהלכים בו למקום שבו האחיזה של עם ישראל הולכת ומתחזקת – מדוע מול המעשה הזה, היראה מכרת משתקת כל עשייה? לאן נעלמה המצווה “לשכנו תדרשו ובאת שמה”? לאן נעלמה מצוות השמחה לפני ה’ שמוזכרת בתורה בעיקר בהקשר של המקדש? מה גורם לאדם יקר כמו ידידיה מאיר לטעות ולחשוב כאילו היראה במקדש והכרת הם חזות הכול? מהיכן נובעת הטעות שאת מצוות היראה מקיימים בכך שנשארים לעמוד מרחוק, בעוד שברמב”ם ברור לחלוטין שאת מצוות היראה מקיימים בעיקר כאשר נמצאים בהר הבית תוך הקפדה על הלכות יראת מקדש?

לא מצפצפים כזרזיר

שני גורמים מרכזיים יש לתפיסה המוטעית הזו: חוסר ידיעת ההלכות, ותפיסה אחרת של מהלך הגאולה. ננסה בקצרה לעמוד על שתי הנקודות.

הנקודה הראשונה היא איסור כרת ומורא מקדש. יש מצוות רבות בתורה שיש בהן איסור כרת, רובן מסובכות ומורכבות יותר מאשר איסור כרת של כניסה בטומאה למקדש. כל רב מקבל מדי שבוע שאלות באיסור כרת של נידה. כמעט כל רופא מקבל הכרעות כל שבת באיסור כרת. כמפקד פלוגה הייתי צריך לשקול בכל שבת עשרות פעמים האם המעשה שאני עושה מותר, אסור או שמא חייב כרת, ובדרך כלל להכריע בתוך דקה מה נכון לעשות. נכון, בספק פיקוח נפש הכול מותר, אבל מה קורה בספק של ספק של ספק פיקוח נפש?

לעומת זאת, ההכרעה בכרת של כניסה לעזרה פשוטה הרבה יותר. קשה לפרוש במאמר בעיתון את כל היריעה, ולכן ניגע בעיקר. שטח ההר היום הוא בערך 450 על 280 מטר. איסור כרת קיים רק על מי שנכנס לעזרת ישראל. לפי המשנה במסכת מידות פרק ג משנה ו, גודל עזרת ישראל הוא 187 על 135 אמות. גם אם נחשוש לדעת החזון איש שגודל כל אמה הוא 60 ס”מ, נגיע לשטח שגודלו 112 על 81 מטר. כלומר, רק 7% משטח הר הבית הוא תחת חיוב כרת. עוד כ־7% הם עזרת הנשים והחיל האסורים בכניסה מדרבנן, ואילו רוב השטח מותר לכניסה למי שטבל, וחלק ממנו מותר גם למי שלא טבל.

מהו השטח האסור בכרת? יש מחלוקת. וכמו כל מחלוקת באיסורי כרת, אפשר להכריע. וכאן קל יותר, כי לא צריך להכריע היכן נמצאים אותם שבעת האחוזים האסורים, אלא צריך להכריע היכן הם בטוח לא נמצאים. ישבו על כך תלמידי חכמים גדולים, בנחת, זמן רב, ויש מסלול שבו גם אם מחמירים כדעת המיעוט – אפשר ללכת שם אחרי טבילה ללא חשש לא מדאורייתא ולא מדרבנן. ומי שמחשש שמא ייכשל שם באיסור יראה לא עולה, דומה למי שמתרחק מהוריו כדי לא להיכשל במצוות יראת אם ואב.

מדוע אם כן הרב קוק כתב נגד העולים להר? איני מתיימר לומר מה הרב קוק היה אומר היום, לאחר שהר הבית נמדד וגם נבדק בחלקו על ידי ארכאולוגים. אולם מה שמצטטים בשמו נאמר לנציב הבריטי סביב עלילת דם של הערבים, וכנגד הברון רוטשילד שנכנס לתוך כיפת הסלע. בכתיבתו ההלכתית שמופיעה בספר משפט כהן, ברורה עמדתו שעל ידי בדיקה והכרעה הלכתית ניתן לבנות את המקדש ולחדש את עבודת הקורבנות.

הסיבה השנייה לתפיסה המוטעית היא סוגיית גאולה בידי שמיים או בידי אדם. ידידיה מאיר קורא לנו ללכת בדרכו של הרבי מלובביץ זצ”ל, שהיה מגדולי העוסקים בגאולה בדור האחרון. אולם צריך לומר ביושר: יש לנו אהבה גדולה לחסידות חב”ד, התפעלות גדולה מהמסירות שלהם לעם ישראל, ומחלוקת גדולה מאוד בשאלה מה חובת האדם בגאולה. חב”ד אינה רואה במדינה ראשית צמיחת גאולתנו, ולתפיסתה אין תפקידו של האדם לקיים את מצוות הגאולה – יישוב הארץ, קיבוץ גלויות, הקמת המקדש וכו’. תפקידו לשוב בתשובה במצוות האחרות, וכאשר יגיע המשיח הוא יוביל אותנו לגאולה. טוב לגור בארץ בזמן הזה, אבל אין חובה. מלחמה היא זמן לחיזוק האמונה והנחת תפילין, אבל התגייסות לצבא אינה חלק מהמצוות שחב”ד אדוקה בהם.

בבתי המדרש שלנו מלמדים אחרת. רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ב, פסקה כד) אומר שמי שמתפלל “המחזיר שכינתו לציון” ואינו עולה לארץ – תפילתו “כצפצוף הזרזיר”, אין הוא מתכוון באמת למה שאומר. הוא מאשים את בני הגולה שנשארו בבבל בחורבן בית שני. בחתימת הספר (מאמר ה, פסקאות כב-כח) הוא מסביר מדוע אז, לפני 900 שנה, הוא מסכן את חייו ועולה לארץ. הוא מבאר את דברי דוד בתהילים קב: “אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד – כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו”. לדבריו שני הפסוקים תלויים זה בזה: הקב”ה ירחם על ציון כאשר עם ישראל יתעורר ויקים את אבניה ועפרה.

ממשלת השמאל מצטרפת לגאולה

כשם שאדם מצווה להניח תפילין, כך הוא מצווה להיגאל. לכן מסרנו נפשנו כדי לבנות ולשמור את הארץ, ותוך סיכון חיים עסקנו בקיבוץ גלויות. ראינו חובה להיות שותפים עם א־ל. לפני 55 שנה “דודי שלח ידו מן החור” וגרם לאויבינו לקום עלינו לכלותנו, כדי שנזכה, תוך יומיים של לחימה עקובה מדם ברחובות ירושלים, לשוב ולשלוט בהר בית ה’. ועכשיו הדוד מצפה לרעיה שתקום ותעורר. במשך 35 שנים המשכנו לישון. הערבים חיזקו את אחיזתם בהר הבית. השינה הייתה כל כך עמוקה עד שבבול ממשלתי הופיע הר הבית כמקום הקדוש של המוסלמים, והכותל כמקום הקדוש ליהודים. הגענו למצב שבו ראש ממשלת ישראל אהוד ברק עמד למסור באופן מוחלט את השליטה בהר לידי המחבל ערפאת ימ”ש. ואז פרצה האינתיפאדה השנייה, והממשלה סגרה במשך שלוש שנים את הר הבית ליהודים הבודדים שעלו עד אז.

שוב זכינו ל”כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ”. סגירת ההר, וההבנה שחטאנו בכך ששכחנו אותו, גרמה להתעוררות מחודשת. מאז, כבר כמעט עשרים שנה אנו זוכים שהמספרים הולכים וגדלים – מעשרות בודדים לעשרות אלפים. היחס של כלל ישראל, של המשטרה ושל הממשלה השתנה לחלוטין. ממשלת שמאל בזמן מלחמה מחליטה שהיא לא נכנעת ומשאירה את הר הבית פתוח לתפילת יהודים בתשעה באב – גם זה חלק מתהליך תשובה שמקדם את הגאולה.

מי שמאמין שחובת הגאולה מוטלת עלינו, ושהמצווה “ועשו לי מקדש” היא חלק מתרי”ג מצוות, צריך כדברי הכוזרי והרמב”ן (במדבר טז, כא) לעשות ככל יכולתו כדי לקדם זאת. כרגע מה שאפשר זה כמובן לקיים מצוות ולהתפלל, יחד עם לימוד ההלכות, טבילה, ועלייה ביראה ובשמחה, להר בית ה’. עוד ארוכה מאוד הדרך, אך הגאולה הולכת ועולה מול עיני העולים להר. והשאלה היא האם גם אתה תזכה להיות מאלו שפעלו עם א־ל.

הכותב הוא ראש הישיבה התיכונית אור עתניאל, מעולי הר הבית

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)

מאתר ערוץ שבע, כאן.

Daniel Immerwahr Interview: America Has Always Been an Empire

How To Hide An Empire

Daniel Immerwahr says studying the history of the Greater United States opens our eyes to how “racism has shaped the actual country itself. The legal borders of the country, but also the borders of the heart.”

 

Bridey Heing | Longreads | March 2019 | 13 minutes (3,528 words)

What do we think of when we think about the United States and the country’s history? This seemingly simple question rests at the heart of Northwestern University Professor Daniel Immerwahr’s new book, How To Hide An Empire. Immerwahr posits that, for the vast majority of people living in the contiguous United States, our understanding of our own country is fundamentally flawed. This is for one central reason: We omit the millions of people and large territorial holdings outside of the mainland that have, since the founding of the country, also had a claim to the flag.

In his book, Immerwahr traces US expansion from the days of Daniel Boone to our modern network of military bases, showing how the United States has always and in a variety of ways been an empire. As early as the 1830s, the United States was taking control of uninhabited islands; by 1898, the United States was having public debates about the merits of imperial power; by the end of World War II, the United States held jurisdiction over more people overseas — 135 million — than on the mainland — 132 million. While the exact overseas holdings and the standing of territories have shifted with time, what has not changed is the troubling way the mainland has ignored, obscured, or dismissed the rights of, atrocities committed against, and the humanity of the people living in these territories. When we see US history through the lens of these territories and peoples, the story looks markedly and often upsettingly different from what many people are told.

I spoke to Immerwahr recently to learn more about the shifts in how the mainland has thought about the greater United States, the widespread and at times deliberate ignorance that continues to obscure the US empire, and how climate change could force a crisis in the United States’ relationship with its overseas holdings.

*

How did this book come about?

The initial impetus was a research trip I’d taken to Manila. I’d known the Philippines had been a colony of the United States, but somehow being in the city made it click in a new way for me. It was like the difference between reading the lyrics and hearing the music. I saw streets named after US cities, states, presidents, and colleges, and I would take a transit system called JEEPNEY, which was originally based on US surplus army jeeps. I’d spend time in the archives at Ateneo de Manila University, where I’d see Filipino students walking around, speaking English with what sounded to my ears like barely an accent.

When I got back to California, which is where I was living, I started thinking a little differently about US history. I’m trained as a US historian and I’d been teaching survey classes, and I realized that when I’d been talking about the United States, I hadn’t been including the Philippines as part of the story. So I started poking around and asking what would US history look like, what would the Progressive era, what would the Depression look like, what would World War II look like if when I taught that or told that story, I was talking about the whole United States. What happens if you include the territories of Hawai’i, Puerto Rico, Guam, American Samoa, up to what happens if you include the hundreds of military bases the US has laid claim to? Ultimately I had the idea that I should write a history of the United States, but not just the mainland; I’d mean the entire area where the flag flies.

Continue reading here…

From Long Reads, here.

CORONA TYRANNY: What Ron Paul (and others) Realized Way Back in March 2020

The Coronavirus Hoax

By 

Ron Paul Institute

March 17, 2020

Governments love crises because when the people are fearful they are more willing to give up freedoms for promises that the government will take care of them. After 9/11, for example, Americans accepted the near-total destruction of their civil liberties in the PATRIOT Act’s hollow promises of security.

It is ironic to see the same Democrats who tried to impeach President Trump last month for abuse of power demanding that the Administration grab more power and authority in the name of fighting a virus that thus far has killed less than 100 Americans.

Declaring a pandemic emergency on Friday, President Trump now claims the power to quarantine individuals suspected of being infected by the virus and, as Politico writes, “stop and seize any plane, train or automobile to stymie the spread of contagious disease.” He can even call out the military to cordon off a US city or state.

State and local authoritarians love panic as well. The mayor of Champaign, Illinois, signed an executive order declaring the power to ban the sale of guns and alcohol and cut off gas, water, or electricity to any citizen. The governor of Ohio just essentially closed his entire state.

The chief fearmonger of the Trump Administration is without a doubt Anthony Fauci, head of the National Institute of Allergy and Infectious Diseases at the National Institutes of Health. Fauci is all over the media, serving up outright falsehoods to stir up even more panic. He testified to Congress that the death rate for the coronavirus is ten times that of the seasonal flu, a claim without any scientific basis.

On Face the Nation, Fauci did his best to further damage an already tanking economy by stating, “Right now, personally, myself, I wouldn’t go to a restaurant.” He has pushed for closing the entire country down for 14 days.

Over what? A virus that has thus far killed just over 5,000 worldwide and less than 100 in the United States? By contrast, tuberculosis, an old disease not much discussed these days, killed nearly 1.6 million people in 2017. Where’s the panic over this?

If anything, what people like Fauci and the other fearmongers are demanding will likely make the disease worse. The martial law they dream about will leave people hunkered down inside their homes instead of going outdoors or to the beach where the sunshine and fresh air would help boost immunity. The panic produced by these fearmongers is likely helping spread the disease, as massive crowds rush into Walmart and Costco for that last roll of toilet paper.

The madness over the coronavirus is not limited to politicians and the medical community. The head of the neoconservative Atlantic Council wrote an editorial this week urging NATO to pass an Article 5 declaration of war against the COVID-19 virus! Are they going to send in tanks and drones to wipe out these microscopic enemies?

People should ask themselves whether this coronavirus “pandemic” could be a big hoax, with the actual danger of the disease massively exaggerated by those who seek to profit – financially or politically – from the ensuing panic.

That is not to say the disease is harmless. Without question people will die from coronavirus. Those in vulnerable categories should take precautions to limit their risk of exposure. But we have seen this movie before. Government over-hypes a threat as an excuse to grab more of our freedoms. When the “threat” is over, however, they never give us our freedoms back.

From LRC, here.

יש 35 גופים מנותקים זה מזה, שצריכים לאשר כל הליך בינוי בישראל – ושיקוליהם סותרים

אדריכלי ארגון החזית החמישית לשרת הפנים: “הליכי הרישוי לבנייה בארץ מסובכים בין קורי עכביש”

בארץ נמשך 3 שנים ויותר פרק הזמן הנדרש להוצאת היתר בנייה # יש 35 גופים שונים, המנותקים זה מזה, שצריכים לאשר כל הליך בינוי בישראל # “אילו רק היה משתחרר הפקק המטורף של 120,000 דירות, התקועות בסבך הליכי הרישוי, היינו חוזים בירידת מחירים דרמטית”

שרת הפנים, איילת שקד, פגשה לאחרונה את אדריכלי ארגון ‘החזית החמישית’, קבוצה בת כמה מאות אדריכלים, שהתאגדו ללוחמה בהליכי הרישוי “הלא שפויים בארץ”, כלשונם.

לדבריהם, “המספרים מלמדים כי ישראל היא מהמדינות הגרועות בעולם המערבי מבחינת התמשכות הוצאת הליכי רישוי לבנייה. שורש כל הרע בשוק הנדל”ן הישראלי”.

לפי הנתונים שהציגו לשרה שקד, בארץ נמשך 3 שנים ויותר פרק הזמן הנדרש להוצאת היתר בנייה. בספרד – 8 שבועות, בגרמניה – 8 שבועות בממוצע, באיטליה – בין 18 – 10 שבועות בממוצע, בצרפת: בין 12 – 8 שבועות, באנליה: 8 שבועות, בבלגיה: 11 שבועות וכך הלאה.

“המשמעות היא, התארכות לא נורמאלית של הליכי התכנון והבנייה, התייקרות תשומות הזמן והעבודה”, טוענים האדריכלים אושרי יניב ושלומית רובין, מהנהגת החזית החמישית.

גם בתוך מדינת ישראל, יש הבדלים במשכי זמן הוצאת היתרי בניה בין רשויות מוניציפליות שונות: ברמת גן – הוצאת היתר בנייה נמשכת למעלה מ- 4 שנים (עוד לפני תחילת עבודות הבניה), בפתח תקווה, בתל אביב, בחולון, ברעננה ובהרצליה –למעלה מ- 3 שנים בממוצע.

אדריכלי החזית החמישית הציגו לשרה ולשלומי הייזלר, יו”ר מטה התכנון הלאומי, את הסיבות העיקריות למצב. בתמצית, ישראל מצטיינת בחוסר ודאות תכנונית. הכוונה היא לכך שיש 35 גופים שונים, המנותקים זה מזה, שצריכים לאשר כל הליך בינוי של דירה, בית פרטי, בנין מגורים, או מבנה לעסקים, אלא שלרוב, שיקוליהם סותרים.

בין הגופים הללו נכללים: פיקוד העורף, רשות הכבאות, חברת החשמל, תברואה-פינוי אשפה, ספק מים וביוב ברשות המקומית, פקיד היערות, חברת מקורות, נתיבי ישראל, רשות מקרקעי ישראל, רשות העתיקות, רשות הניקוז, רשות הטבע והגנים, חברות התקשורת (הוט, בזק, סלקום וכו’), רשות שדות התעופה האזרחית, קק”ל, משרדי ממשלה שונים, גופי פנים אחרים ברשות ועוד.

עוד לטענתם: “חוק התכנון והבנייה הוא הארוך והארכאי בספר החוקים הישראלי, הוא מסובך מאוד להבנה ולפרשנות, ובכלל, אין ‘בעל בית’ אחד שעושה סדר בשוק הנדל”ן, כשברקע מאבקי הורדות ידיים בין הממשלה לשלטון מקומי על רקע השאלה: האם להגדיל את היצע הדיור? הייאוש בקרב העוסקים במקצוע האדריכלות ואצל הקבלנים עצום”, הם אומרים”.

אדריכלי החזית החמישית הציגו לשרה שקד פתרונות מוחשיים לצינון מחירי הדיור. ובעיקר: כתיבת חוק חדש ופשוט לתכנון ובנייה, שהוא כיום החוק הישן, הארוך והמבולבל, בספר החוקים הישראלי, ומתנגש עם תקנות שונות בתחום התכנון והבנייה, עם תכניות מתאר תב”עות מקומיות, עם הנחיות מרחביות  עם מסמכי מדיניות שונים ובעיקר עם ‘תורה שבעל פה’.

מאתר JDN, כאן.

דעתם האמתית של הרב א”י קוק ורבנים אחרים בנושא עליה להר הבית

גדולי הפוסקים והר הבית – יששכר היימן

Apr 29, 2022

מספרים לנו שגדולי הפוסקים מתנגדים לעלייה להר הבית.
מספרים לנו שהרב קוק ובנו, הרב צבי יהודה, התנגדו לעלייה להר הבית.
מספרים לנו שרק קבוצת רבנים קטנה (תרתי משמע) מתירה לעלות.
מספרים לנו…
ואני שואל, האומנם???
האם אלו העובדות לאשורן?
בסרטון נצא למסע בדיקה קצרצר המפריך את הטענות הללו מכול וכול.
בסרטון נתוודע לענקי עולם, לעמודי ההלכה ולגדולי הפוסקים במהלך הדורות שהתירו, עודדו ואף עלו להר הבית.
(רשימת התומכים בעלייה ארוכה בהרבה, ומאהבת הקיצור לא צוינו בסרטון)
נסיר את המסווה מעל דעתם של קדושי עליון הראי”ה והרצי”ה קוק.
נצא מהדקות הללו עם הפתעות רבות, מסקרנות, מרתקות, המחברות אותנו לחצרות בית ה’.

#הר_הבית #מקדש #רבנים #הלכה #הרב_קוק #הרב_צבי_יהודה

מאתר יוטיוב, כאן.