Thanksgiving: Look to the Past

Thanksgiving and Marginal Utility

This phrase appears in many of the psalms, but when you find the same phrase three times in a row, you can safely conclude that the writer was trying to make a point, and he thought the point was important. I know of no passage in the Bible where any other phrase appears three times in succession.

Thanksgiving Day is an old tradition in the United States. Although it was not the first such thanksgiving feast, the holiday had its origins in Plymouth Colony, in the fall of 1621, when the Pilgrims who had survived the first year invited Chief Massasoit to a feast, and he showed up with 90 braves and five deer. The feast lasted three days.

There had been a thanksgiving day of prayer and a feast in Maine in 1607. The tiny colony was abandoned a year later. There had also been a thanksgiving service in Jamestown in 1610, but it did not involve a feast.

The first official Thanksgiving Day was celebrated on June 29, 1676 in Charlestown, Massachusetts, across the Charles River from Boston. But Gov. Jonathan Belcher had issued similar proclamations in Massachusetts in 1730 and in New Jersey in 1749. George Washington proclaimed a day of thanksgiving on October 23, 1789, to be celebrated on Thursday, November 27. In 1863, Abraham Lincoln officially restored it as a wartime measure. The holiday then became an American tradition. It became law in 1941.

Lincoln was a strange contradiction religiously. He was a religious skeptic, yet he invoked the rhetoric of the King James Bible — accurately — on many occasions. His political rhetoric, which had been deeply influenced by his reading of the King James, was often masterful. For example, when he spoke of the cemetery of the Gettysburg battlefield as “this hallowed ground,” using the King James word for holy, as in “hallowed be thy name,” he was seeking to infuse the battle of Gettysburg with sacred meaning — a use of religious terminology that was as morally abhorrent as it was rhetorically successful. It is the sacraments that are sacred, not monuments to man’s bloody destructiveness. In that same year, 1863, he used biblical themes in his October 3 Thanksgiving Day proclamation.

It is the duty of nations as well as of men to own their dependence upon the overruling power of God; to confess their sins and transgressions in humble sorrow, yet with assured hope that genuine repentance will lead to mercy and pardon; and to recognize the sublime truth, announced in the Holy Scriptures and proven by all history, that those nations are blessed whose God is the Lord.

He went on, in the tradition of a Puritan Jeremiad sermon, to attribute the calamity of the Civil War to the nation’s sins, conveniently ignoring the biggest contributing sin of all in the coming of that war: his own steadfast determination to collect the national tariff in Southern ports.

In his proclamation, he made an important and accurate theological point.

We have been the recipients of the choisest bounties of heaven; we have been preserved these many years in peace and prosperity; we have grown in numbers, wealth and power as no other nation has ever grown.

But we have forgotten God. We have forgotten the gracious hand which preserved us in peace and multiplied and enriched and strengthened us, and we have vainly imagined, in the deceitfulness of our hearts, that all these blessings were produced by some superior wisdom and virtue of our own. Intoxicated with unbroken success, we have become too self-sufficient to feel the necessity of redeeming and preserving grace, too proud to pray to the God that made us.

This observation leads to the same question that Moses raised long before Lincoln’s proclamation: Why is it that men become less thankful as their blessings increase?

Less than a decade after Lincoln’s proclamation, three economists came up with the theoretical insight that provides an answer.

Marginal Utility Theory

In the early 1870s, Carl Menger, William Stanley Jevons, and Leon Walras simultaneously and independently discovered the principle of marginal utility. Their discovery transformed economic analysis.

They observed that value, like beauty, is subjectively determined. Value is imputed — a familiar Calvinist theological concept — to scarce resources by the acting individual. Other things remaining equal, including tastes, the individual imputes less value to each additional unit of any good that he receives as income. This is the principle of marginal utility.

This can be put another way. We can say that each additional unit of any resource that a person receives as income satisfies a value that is lower on that individual’s subjective scale of value. He satisfied the next-higher value with the previous unit of income.

This provides a preliminary solution to the original question. I call this solution the declining marginal utility of thankfulness. People look at the value of what they have just received as income, and they are less impressed than they were with the previous unit of income. They focus on the immediate — “What have you done for me lately?” — rather than the aggregate level of their existing capital. They conclude, “What’s past is past; what matters most is whatever comes next.”

Modern economic theory discounts the past to zero. The past is gone; it is not a matter of human action. Whatever you spent to achieve your present condition in life is no longer a matter of human action. The economist calls this lost world “sunk costs.”

There is a major problem in thinking this way. It is the problem of saying “thank you.” The child is taught to say “thank you.” He is not told to do this because, by saying “thank you,” he is more likely to get another gift in the future. He is taught to say “thank you” as a matter of politeness.

I am sure that there is some University of Chicago-trained economist out there who is ready to explain etiquette as a matter of self-interest: “getting more in the future for a minimal expenditure of scarce economic resources.” And, I must admit, people who never say “thank you” do tend to receive fewer gifts. Or, as Moses put it, “And thou say in thine heart, My power and the might of mine hand hath gotten me this wealth. But thou shalt remember the LORD thy God: for it is he that giveth thee power to get wealth, that he may establish his covenant which he sware unto thy fathers, as it is this day” (Deuteronomy 8:17—18). But Moses added an “or else” clause: “And it shall be, if thou do at all forget the LORD thy God, and walk after other gods, and serve them, and worship them, I testify against you this day that ye shall surely perish” (verse 19). Gary Becker would no doubt put it differently, but the point regarding reduced future income is the same: lower. Maybe way, way lower.

The problem is, we look to the present, not to the past. We look at the marginal unit — the unit of economic decision-making — and not at the aggregate that we have accumulated. We assume that whatever we already possess is well-deserved — merited, we might say — and then we focus our attention on that next, hoped-for “util” of income.

As economic actors, we should recognize that the reason why we are allocating our latest unit of income to a satisfaction that is lower on our value scale is because we already possess so much. We are awash in wealth. We are the beneficiaries of a social order based on private ownership and free exchange, a social order that has made middle-class people rich beyond the wildest dreams of kings a century and a half ago. Or, as P. J. O’Rourke has observed, “When you think of the good old days, think one word: dentistry.”

About half of the Pilgrims who arrived in Plymouth in 1620 were dead a year later. The Indians really did save the colony by showing the first winter’s survivors what to plant and how to plant it in the spring of 1621. The Pilgrims really did rejoice at that festival. They were lucky — graced, they would have said — to be alive.

So are we. Ludwig von Mises wrote in Human Action (VIII:8) that social Darwinism was wrong. The principle of the survival of the fittest does not apply to the free market social order. The free market’s division of labor has enabled millions of people to survive — today, billions — who would otherwise have perished.

So, give thanks to God today, even if your only god is the free market. You did not obtain all that you possess all by yourself. The might of your hands did not secure it for you. A little humility is in order on this one day of the year. Yes, even if you earned a Ph.D. at the University of Chicago.

November 24, 2005

Gary North is the author of Mises on Money. Visit http://www.freebooks.com.

From LRC, here.

הגיע הזמן למגר את הסילוף הנוצרי בתורה נגד קרבנות

שאלה: הנביאים התנגדו לקרבנות?

צוות האתר

תאריך: 22/11/2022

שאלה: ידוע שהנביאים התנגדו לקרבנות, והסבירו שאין לבורא חפץ ברבבות נחלי שמן ואילים מפוטמים וכו’, ואילו הכהנים דגלו בקרבנות, מדוע היהדות וההלכה קיבלו את דעת הכהנים, ולא את דעת הנביאים שהיו מנהיגי הדור ונשלחו מאת האל?

תשובה: רעיון זה שהנביאים התנגדו לקרבנות, הפך לרעיון מקובל בעקבות מלומדים פרוטסטנטים בעת החדשה, שביקשו צידוק מחודש לנצרות. הנצרות הקלאסית דגלה בביטול המצוות המעשיות עקב הכפרה ע”י צליבתו של ישו. זו משנתו של פאולוס, ועבור ימי הביניים זה הספיק. בעת החדשה הובן שטענה זו אין לה שום בסיס היסטורי או תיאולוגי, ולכן יצאו הפרוטסטנטים במהלך חדש: התורה היא מזוייפת, התורה ה’מקורית’ לא כללה קרבנות, ולכן הנביאים התנגדו אליה, ‘הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה’? הנצרות חוזרת לאידיאל הראשוני של התורה ה’מקורית’, הנביאים התנגדו לקרבנות!

ביסוד הגישה הזו, עמדה הנחה אנכרוניסטית, שהדת הקדומה כביכול היתה חופשיה מפולחן, מקרבנות, ומחוקים מדוקדקים, ולהויזן אפילו טען שכל אפני הקרבנות לא היו קיימים בתקופה הקדומה (הוא גם חשב שהכתב לא הומצא עדיין בזמן מתן תורה… בהסתמך על המיתוס היווני שהאל קדמוס המציא את הכתב). ההנחה הזו הופרכה לחלוטין עם התייסדו של מקצוע הארכיאולוגיה, מאות ואלפי תעודות כתובות  וממצאים מוחשיים מלמדים שהפולחן, הקרבנות, והחוקים המדוקדקים, היו חלק בלתי נפרד מכל דת בימי קדם וגם מהיהדות. על כך פירט באריכות פרופ’ וידנפלד במאמרו שהובא כאן, במאמר זה הוא גם מראה את חוסר ההבנה התיאולוגי של היהדות, את התפיסה הנוצרית השטחית והמוכרת, שהביאה אותו ל’ניתוח’ השגוי (על זה אריכות גם כאן, ובכלל על האופי הפרוטסטנטי של ביקורת המקרא כאן), דוגמא מדבריו:

יש לציין כי גישתו של ולהאוזן משקפת את עמדת התיאולוגים הנוצרים בגרמניה של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, ונגד גישה זו קמו תיאולוגים בארצות הברית כגון ג. פוט־מור ואחרים. אולם עניננו כאן לא בהגנה על עמדת היהדות בכלל כי אם בחשיפת הסילוף שבטענות ולהאוזן כלפי היהדות, שכן מטענות אלה נובעת גישתו העקרונית והמשפט הקדום כלפי תורת כהנים. לפי דעת ולהאוזן, הדינים היבשים שבתורת הכהנים אינם יכולים להיות יצירה מקורית ישראלית מימי הנביאים. אדרבה תורה זו משקפת את הירידה וההתנוונות כביכול של היהדות מימי הגלות, והיא אשר סללה את הדרך לתיאוקרטיה הפרושית, התיאוקרטיה בספרות הכהנים המיוחסת למשה אינה, לדעת ולהאוזן, אלא השלכה פיקטיבית מימי הגלות ואחריה. הסופרים מימי הבית השני ציירו את עבר מהרהורי לבם המשקפים את שלטון הכהונה בימי בית שני.

אך בלי קשר למניעים של הטענה הזו, שהנביאים התנגדו לקרבנות, היא גם מופרכת מתוך שתי עובדות ברורות: 1) הנביאים, כולם, תמכו בשמירת התורה, ואין שום גירסא של התורה שלא כוללת קרבנות, לפי שום ניתוח ביקורתי, דיאכרוני, טקסטואלי, נומרולוגי, כולם מסכימים שכל חלק של התורה, היה כרוך במקדש ופולחן. 2) הנביאים עצמם תמכו במקדש וקרבנות, וחלק מהם אף מתואר כמקריב קרבנות בעצמו.

המשך לקרוא…

מאתר רציו, כאן.

צה”ל: העדר חלופה מוצלחת ללוחמים מקצועיים

הכוח הלוחם המקצועי היבשתי היחיד שעומד לרשות ישראל הוא הימ”מ. יחידת מתנדבים קטנה בשכר מלא המונה כ-200 לוחמים בלבד. המסגרות הלוחמות האחרות, מבוססות בעיקר על חיילים “זמניים” בשרות חובה-כפוי קצר ומתקצר.

2635 1

הוויכוח הלא-סוער בין תומכים לבין מתנגדים להסבתו של צה”ל לצבא מקצועי תופס מקום זניח בקשת המחלוקות והדעות בציבור. הדיון והמחשבה המושקעים ברעיון נמצאים ביחס הפוך לחשיבותו של צבא מקצועי לביטחון הלאומי.

צה”ל מקצועי הוא צבא שכולו “צבא קבע” ומבוסס על מתנדבים שמשרתים תקופה ארוכה (בערך 15 שנים) בכפוף להסכם אישי עם הצעיר המתנדב. הצעירים המתנדבים לא חייבים בהכרח להתגייס בגיל 18 (גם צעיר בן 26 יוכל להתגייס, או אף מבוגרים שיתגייסו למקצועות שאינם לחימה). המתנדבים לשרות צבאי מתחייבים גם לשירות מילואים ויקבלו קצבת מילואים חודשית נמוכה (לא זניחה) עבור היותם בכוננות-מילואים כאזרחים.

צה”ל מקצועי יתגמל את חייליו ביחס ישר לסיכון בשרות, אך גם ביחס ישר לצורכי הצבא (בתחרות על כוח אדם איכותי מול הסקטור האזרחי). משכורתו של חייל קרבי תהיה מהגבוהות במשק – גבוהה מזו של וותיקי חברת חשמל… משכורתו של מהנדס תוכנה צבאי תהיה די גבוהה כדי ששיעור המתגייסים יתאים לצורכי הצבא.

לא נדון כאן ביתרונותיו של צבא קבע כתחליף לשרות צבאי כפוי. דיון נרחב ניתן לקרוא בפרק “צה”ל – פער בין מציאות לתדמית” כאן באתר.

בצה”ל כמעט ואין לוחמים בשרות קבע. המעטים הם לוחמים שהתחייבו לשרות קבע קצרצר, בתום שירות החובה, במסגרת התנדבותם ליחידות קרביות מיוחדות או כהמשך לקורס קצינים או ל”הטבה” אחרת שהוענקה להם. מספרם של קציני-שטח לוחמים בשרות קבע (מפקדי גדודים וחטיבות), מטבע הדברים נמוך עוד יותר.

ניתן לומר בהכללה כי הלוחמים המקצועיים הכמעט יחידים בצה”ל, הם טייסי חיל האוויר שמשרתים שנים ארוכות בצבא קבע במקצועם, אחרים משרתים בחיל הים. ישנם לוחמים מקצועיים מעטים גם במסגרות אחרות.

המקצוענים הכמעט יחידים בשטח

מדהים, הכוח הלוחם המקצועי היבשתי היחיד שעומד לרשות מדינת ישראל הוא הימ”מ (וויקפדיה עברית). יחידה קטנה המונה כ- 200-250 לוחמים בלבד. כמובן שקיימות מסגרות לוחמות נוספות, אך למרות מסירותם של החיילים והקצינים הסדירים מדובר בכוחות שמבוססים על חיילים “זמניים” בשרות חובה. בזמן שירותם הקצר והמתקצר בקביעות, בלתי אפשרי שירכשו ניסיון צבאי של ממש עד לטיול לתאילנד או לדרום אמריקה. שירותם במילואים זניח מבחינה מקצועית – אין להניח שהניסיון המקצועי שלא רכשו בשירות החובה ישתפר במהלך שירות מילואים שנתי של מספר ימים שלעתים קרובות אפילו לא קיים.

עיקר הניסיון המעשי שרוכשים גדודי החובה הוא התנסות מול מיידי אבנים וזיקוקי דינור.

2635 2

היחידה הלוחמת המקצועית היחידה, הימ”מ, מועסקת בפעילות מבצעית כמעט על בסיס יומי. ראשי מערכת הביטחון מצביעים מעשית בעד צבא לוחם מקצועי, אך בהזדמנויות שונות הביעו עמדות הפוכות תוך היצמדות לא-מובנת לדגם של צבא כפיה-חובבני בו גדלו וממנו צמחו.

אבל במציאות חובקת-אש, הם מעדיפים להטיל כמעט כל משימה בעלת סיכון גבוה והיתכנות ללחימה מורכבת של ממש על הימ”מ.

אחת הראיות הטריות להעדר חלופה מוצלחת ללוחמים מקצועיים היא הפשיטה בקסבה של שכם על דירת מסתור של חבורת המחבלים המכנה עצמה “גוב האריות“. הפשיטה התבצעה ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת (2022). הרמטכ”ל כוכבי, שר הביטחון גנץ וראש הממשלה לפיד ידעו בוודאות כי כישלון מבצעי בשכם עלול בסבירות גבוהה גם לגרור מפלה מוחצת בבחירות.

בנסיבות של סיכון פוליטי בנוסף למבצעי, לא ייתכן שיטילו את משימת הלחימה על יחידה צה”לית מובחרת ככל שתהיה – הביצוע הוטל על לוחמים מקצועיים! משימת האבטחה ההיקפית, במעגל המרוחק מאזור הקרב, בו הסיכון מופחת יחסית, הוטלה על גדודי “גבעתי” – חיילי חובה לא-מקצועיים.

צה”ל חייב להפוך לצבא לוחם מקצועי של ממש. אפשר להתחיל כבר מחר ביחידות המובחרות של צה”ל כפיילוט – השרות בסיירת מטכ”ל-שלדג-שייטת, חטיבת הקומנדו – לא נכפה על הלוחמים – שירותם התנדבותי גם היום. מייד עם תום מסלול ההכשרה הממושך ביחידות אלה יתחיל שרות קבע ארוך ובשכר גבוה מאד.

מוטי היינריך

מאתר קו ישר, כאן.

Against the Wicked ‘Shidduchim Freezer’

Mr. Gorbachev, tear down this wall

Monday, November 14, 2022

לא תקח אשה לבני

because he is in the freezer

Even if the freezer תקנה might have been a noble idea when it started. (Mori V’Rabi holds it’s wrong to force Bachurim to be עובר על דברי חז”ל) However, by now it undoubtedly is part of the cause for adding to the misery of the thousands of parents who have daughters to marry off.

Widening the age gap an additional 4-5 months creates hundreds of Agunos, girls who will never get married.

Every Shadchan for Yeshivish families will tell you that in his/her inventory there are at least 4-5 times as many girls than boys.

Narrowing the age gap between boys & girls, will increase the Shadchan’s inventory of boys and will enable more girls to get married.

IMAGINE If all the Bachurim stuck in the freezer were released right at the beginning of the Zman and added to the inventory of the Shadchanim how it will improve the situation.

The מהרש”א explains the Gemoro (Shabbos 31) that לאחר מאה ועשרים one of the first questions one will be asked is ? עסקת בפריה ורביה It doesn’t say קיימת but עסקת because one will be asked if he was busy helping others get married.

All those who want to be able to answer כן,עסקתי בפריה ורביה should get involved in helping to solve the catastrophic Shidduch crisis.

From Toras Aba, here.

Corona Cargo Cult Needs 12-Step Deprogramming

If You Want Forgiveness, Emily, Here’s Your Program

Being lectured to, condemned, ridiculed and hated by elitist bullies is bad enough on a single day or for one issue.

This behavior went on for over two and a half years, for nearly a thousand days, in a thousand ways.  The economic, social, interpersonal, and educational costs associated with the idiotic mandates and unscientific policies will last a lifetime for many, and certainly shortened the lifetimes of many more.

The suggestion printed by the WEF-loving, pro-war lefties at The Atlantic is that they and their global team of unscientific lemming-like nanny-state bullies – just possibly – were a bit misinformed (not their fault) in 2020/21 regarding masking, untested genetic injections, and actual death rates, etc (not their fault).  This bully squad accepted without question the lies their government told them (not their fault).  They not only eagerly, but radically and angrily defended and promoted those lies (partly their fault).

They hope we understand that it wasn’t entirely their fault, and that they are still smart and educated.  They really just wanted to live and survive a flu-like disease with a death rate comparable to any other bad flu – and their nagging and incoherent jammering and name-calling was just so we also wouldn’t die – unless we refused the experimental free required shot and continued to live our lives and try and keep our businesses open, then if we died it was kind of funny to them.

Their excuse was fear, but in reality it was not fear at all, and nor was it hate although it looked like it. It was contempt from Day One.  Leftover contempt from the Trump era, pumped up and recirculated via a government over-response to a disease that now we understand to have been created via gain of function in a government lab by American scientists, including several who had close personal and professional relationships with Fauci. It was individual contempt, political contempt, and institutional contempt for the masses as demonstrated by the Gates Foundation and its compadres, the Democratic Party, and numerous government aligned institutions and industries.

Emily Oster wants us to forgive each other, but it isn’t hate they dished out to us.  If it had been, that hate might be forgiven.  If they hated us because they didn’t know any better – and now they don’t hate us anymore because they know better – well, that can be forgiven.

However, contempt is not something that can be “forgiven” by the formerly contemptible. Their contempt for us has nothing to do with us, and it isn’t our problem.  Their contempt for us should be eliminated – not by our “forgiveness” which is irrelevant – but by their own internal change, their own decisions, individually, that we are at least their equals, and quite possibly, in the case of the COVID policy fiasco, examples they could and should have followed, rather than condemned.

Continue reading…

From LRC, here.