החיילים לא מסרו נפש לשחרר את ירושלים כדי שיוצג בכותל תיאטרון רומאי

מה הבעיה במתחם התיירותי שיוקם בקרוב מתחת לרחבת הכותל?

באזור הכותל מתגלים שרידים רבים מהתקופה הרומאית והצלבנית. בקרוב הם יוצגו לקהל במתחם תיירותי מרשים שיוקם. אבל במקום החשוב ביותר ליהדות – לא נכון שתונצח תרבות שדיכאה את העם היהודי. הדבר יהיה בכיה לדורות

ניסן לברון | כ”ח סיון התשע”ח | 

כשהצנחנים עמדו בהתרגשות ליד הכותל ב-1967, מעטים תיארו לעצמם שמתחת לרגליהם קבור עבר היסטורי עשיר, שרק מחכה לידיים טובות שיחשפו אותו לאור העולם.

בחפירות הארכיאולוגיות הנערכות כיום ברחבת הכותל המערבי מתגלים מבנים עתיקים. מדובר במבנים שנבנו על ידי עמים שכבשו את ירושלים, והתעללו בעם ישראל, כגון הרומאים והצלבנים. לדוגמה, בצמוד לאבני הכותל התגלה תיאטרון רומאי, ורחוב שנקרא “הקרדו” על שם בוניו הרומאים.

מבנים יהודיים נחשפים מעט, ולא קשה להבין מדוע – העמים הללו דיכאו באגרוף ברזל את העם היהודי, החריבו את עריו והגלו אותו מארצו.

התוכנית החדשה היא לפתוח מתחת לרחבת התפילה מתחם תיירותי ענק, שיכלול את המבנים הללו, ויגיע עד אבני הכותל ממש. המתחם יקושר, פיזית והסברתית, לכל הסביבה: למנהרות הכותל, לגן הארכיאולוגי וכנראה גם מעבר לחומות העיר, אל החפירות ב”עיר דוד”.

יהיה זה מתחם מרשים ביותר, במוקד ההיסטורי שעיני כל העולם נשואות אליו. המקום יזכה לפרסום רב וימשוך הרבה תיירים, הרבה יותר מהנהירה הנוכחית לכותל של כעשר מיליון מבקרים בשנה מכל קצווי תבל.

לא מוגזם לומר שמדובר במהפכה בנוגע לאתרים היסטוריים בארץ, כי הכותל הוא מקום שממילא מושך וממגנט המונים, כל שכן כשיפתח המתחם החדש, שידהים בהיקפו ובעוצמת התגליות החדשות שבו.

אבל אליה וקוץ בה.

אנו מברכים על חשיפת שרידי העבר. אך מה עם ההיבט היהודי?

המתחם החדש עלול להציג בעיקר את מפעליהם של הכובשים הרומאים והצלבנים, ולא את הקיום היהודי בירושלים. דבר כזה, במוקד הדתי של העם היהודי כולו, הינו בלתי-נסבל ויהווה בכיה לדורות.

ירושלים היא בירת עם ישראל מימי דוד המלך. עמנו סבל נוראות מכובשים זרים – אשורים, בבלים, יוונים, רומאים, ביזנטים, צלבנים, האינקוויזיציה, פוגרומים, ועוד. הוא הוגלה באכזריות, עבר רדיפות רבות ושואה. לא היה עם שסבל ונרדף כל כך, ובכל זאת שרד. זאת ‏למרות היותנו עם שוחר שלום, עם-הספר, שהנחיל לעולם את ערכי הנצח של התרבות האנושית. ‏נרמסנו במגפי הכובשים רק בגלל שאנו יהודים. שארית-הפליטה, נאבקו לחזור לארצם-מולדתם, וגם כאן ישנם רבים המנסים להכחידנו.‏

מדינה אחת בלבד יש בעולם, אשר מטרתה לשמור ולטפח את המשך הקיום היהודי: ישראל. בירתה ירושלים, ובליבה של ירושלים ניצב הכותל, השריד לעברנו המפואר. הוא אינו רק מקום קדוש ביותר, אלא סמל לקיום היהודי בארץ הזו. גם עמי העולם מכירים במרכזיותו של המקום מבחינה היהודית-לאומית. כל אדם, תהא אמונתו אשר תהא, מרגיש בהגיעו לכותל וסביבתו, שכאן נעשו דברים היסטוריים כבירים.

סביב הסמל הקדוש הזה צריך להיות צביון יהודי.

האם לא מוצדק שמארגני המתחם החדש ידגישו דווקא את העבר היהודי במקום, ולא את העבר הרומאי והצלבני?

מתחת למבנים הרומאים יש מבנים יהודיים, של אבות-אבותינו, שמסרו את נפשם על קיום התורה והאמונה היהודית. האם איננו זכאים לראות את הנותר מהם, ולא את הנותר מהכובשים שהרגו באבותינו ללא רחם?

לדוגמה: הקיסר הרומי אדריאנוס הרג מאות אלפי יהודים. על חורבות ירושלים היהודית הוא הקים עיר ‏אלילית, “איליה קפיטולינה”, ואסר על כניסת היהודים בשעריה, כדי למחוק כל זכר לקיום היהודי. כל בר-‏דעת יסכים שאל לצאצאיהם הישראליים של קרבנותיו, לתת יד למאווייו, ולהנציח את תרבותו ומפעליו.‏

יהיו שיגידו כי אל לנו להתערב בשיקולים ארכיאולוגיים-מדעיים. התשובה ברורה: לא דין הכותל וסביבתו, כדין כל אתר אחר. אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו כותל אחר.

בנוסף, בארכיאולוגיה מכירים אפשרות לגיטימית, לפרק בזהירות שכבה עליונה כשרוצים לחקור שכבה תחתונה, קדומה יותר. את מה שיפורק מעבירים לשימור במקום אחר. כמו שנעשה במצרים, שם פורקו ‏פסלי ענק מתקופת הפרעונים והועברו למקומות אחרים.

פתרון נוסף הוא להדגיש בשילוט ובהכוונה את ההיבט היהודי של המתחם, והדגש הכללי יהיה על ממצאים יהודיים.‏

אין בכך התעלמות מהאמת, כי כל הממצאים מתועדים בדו”חות המדעיים המפורטים שהארכיאולוגים מפרסמים, הנגישים לכל החפץ בכך.

יש לנו הזדמנות פז לשמר ולהדגיש דווקא את העבר היהודי העתיק המפואר בירושלים, במקום המרכזי והחשוב ביותר. אדרבא, הבה נשקיע בהיבט היהודי-חינוכי של המתחם. ‏יבואו ילדי בתי ספר, וכל יהודי באשר הוא, ויכירו יותר את ההיסטוריה של עמם. ויבואו גם נוכרים המעונינים בכך. וכמובן שצריך לוודא שהפעילות התיירותית המוגברת לא תפגע בצביונו של הכותל כאתר קדוש, ובסדרי התפילה בו.

אני קורא לממונים על העניין להכיר בכך שיש כאן אחריות לדורות. החיילים הישראליים שהקריבו את נפשם כדי לשחרר את ירושלים, לא עשו זאת כדי שבסוף יוצג בכותל תיאטרון רומאי.

מאתר הידברות, כאן.

למי מותר לישב בעזרה? – שיעור קצר מהרב אליהו ובר שליט”א

איפה ולמי מותר לשבת בהר הבית?

Oct 24, 2022

מורא מקדש – ההבדל בין הר הבית והעזרה • הלימוד המיוחד למלכי בית דוד • האם גם כהן גדול? • הרב אליהו ובר • בית המדרש בהר הבית

מאתר יוטיוב, כאן.

Parshas Noach: ‘All For One’ – Rabbi Hirsch on the State

Parshas Noach – The Origins of Totalitarianism

Parshas Noach

By Rabbi Yitzchok Adlerstein | Series: The Timeless Rav Hirsch | Level: Advanced

The Origins of Totalitarianism1

 

“Come, let us build us make bricks and burn for a burning.” The bricks served them for stone, and the mortar for clay. And they said, “Come, let us build us a city, and a tower with its top in the heavens, and let us make a name for ourselves, lest we be dispersed across the whole earth.”

They must have been proud of themselves, at how effectively they had improved upon nature. They were not the first to build, but they devised a technology that was a sea-change from earlier days, when construction was limited by the number of stones people could locate. These moderns scoffed at such limitation. Why content ourselves with what we find, they argued, when we can create what we need, when we need it? Bricks, our man-made stones, will be a vast improvement upon the old order. While we are at it, we can do better than rely upon the clay that others use, when they can find it. We will mix our own mortar – when and where we need it – and not worry about local shortages of clay. We will gear up for large production of bricks, without even specifying what fuel to use to keep the fires going. Hence, “we will burn for a burning.” (Note that the pasuk does not tell us what they burned. It conveys the impression that it didn’t really matter. Giddy with thoughts of their guaranteed success, they planned to burn anything and everything that was available.} We will do all of this in a plain, a place devoid of the trees and rocks that all others have needed until now. We will build the first wonder of the ancient world.

Hashem’s reaction strikes us as curious. “Hashem descended to see the city and the tower.” Minimally, it tells us that the project was not sinful in its own right. Something subtle had to be detected, weighed and judged. The motivation and intent of the builders – something that could be known only to G-d – determined whether the enterprise was a good thing, or a terrible precedent.

Their own pithy description underscores the danger of their undertaking. “We shall make ourselves a name.” So much of what has been wrong with societies and civilizations springs from this brief expression.

Communities are much like individuals. They have missions, and they fulfill them only when those missions keep G-d and His wishes primary. The failure of communities to focus on G-d, however, is far more dangerous that the failure of an individual. Individuals often learn their lesson, if not sooner, then later. In the course of a lifetime, many individuals have to confront their mortality and their limitations. Communities need come to no such realization, because they are invested with real power and vibrancy. A thriving community will not necessarily be brought to its collective knees.

Additionally, when communities sense their power, they become ends to themselves, instead of what they should be: tools to help all their members achieve their purpose. When communities see themselves as important in their own right, individual rights are quashed and abrogated. The community no longer serves the individual man, but the individual serves the community. Man becomes simply a pawn in the service of the collective or the nation-state. “We will burn for a burning.” Not only everything but everyone can be sacrificed. All can be swallowed up by the insatiable need for fame and power.

The power that the community breathes into itself needs to express itself by triumphing over something else. The arrogance of a successful community easily targets the will of G-d, for Whom it cynically decides it has no more use. Religion is for the weak, they tell themselves, but we are strong. If the purpose of the community is not serving G-d, as it should be, it must invent some ersatz goal. The glory of the nation, “making for ourselves a name,” the honor of the state substitute for the morality and elevation that could make Man happy. Instead, he is taught that he can know no greater purpose than giving his life for his flag, and sending his children to the killing fields of wars for vainglory.

The builders of the tower had good reason to fear that they “be scattered upon the face of the earth.” In a proper society, no one worries about the disappearance of the aggregate entity. A proper society seeks only to facilitate each individual’s fulfillment of his purpose and moral goals. It has no other purpose, no other reason for its existence. No artificial mortar needs to hold it together. The common commitment to doing G-d’s bidding is all that is needed to keep people bound together. If, for some reason, a community would agree to disband, no one would mourn its loss. The community is there only for the well-being of the people. When a community decides that it must memorialize and perpetuate itself, it can only mean that it has abandoned its focus on G-d, and replaced Him with itself. When that happens, G-d and the rights of the individual are both jettisoned.

A beautiful medrash[2] encapsulates all of this in a simple contrast of images. If a person fell from the tower under construction, no one paid much attention. If a person nearing the top dropped a brick from his hand, people mourned. Life became cheap; what mattered was the success of the project.

Chazal also identify the leader under whose direction the tower rose. It took a cunning, charismatic leader to get people to deny their own value and worth relative to the collective. People like Alexander the Great and Napoleon understood that people will lay down their lives for a colored piece of ribbon. In the ancient world, Nimrod anticipated their success in whipping up the enthusiasm of the masses. Nimrod was not the first gibor, or warrior admired for his strength and courage. He was, however, the first to merge gibor with tzayid, or hunter[3]. He did not hunt animals, but humans[4], using the force of his personality to craftily lure them into a rebellion against G-d Himself. Chazal teach us this despite the fact that the words that follow immediately are lifnei Hashem – before G-d – which ordinarily signifies activity consistent with His Will, not opposed to it. This, too, was part of his diabolical modus operandi. He convinced the adoring crowds that his agenda was pleasing to G-d, was conducted in His Name and in His honor. Nimrod was the first of many to co-opt the language of good in support of evil

The tower, it turns out, was not a strange, isolated incident in antiquity. The tower still stands as a beacon of darkness, encouraging powerful and charismatic leaders to ply their amorality upon masses of people all too willing to give up their freedom and lives for the glory of the State. It adumbrated much of what would follow in the millennia to come – especially in the times we call modern.

  1. Based on the Hirsch Chumash, Bereishis 10:8-9, 11:3-4
    2. Pirkei De-Rabi Elazar 24
    3. Bereishis 10:9
    4. Rashi, citing Bereishis Rabbah

From Torah.orghere.

Hard to Make Economic Predictions (Especially About the Future)…

What the Worst Economic Predictions in History Can Teach Us About Economics

Can economists predict the future? Hardly.

Economists predict the future course of economic events to show we have a sense of humor. If we could do so accurately, we’d all be very rich, and we’re not; we’re comfortable, but not fantastically rich (except in our enjoyment of the dismal science).

Why can’t we predict the future? Because the world is a complicated place, and millions of things are occurring at once. For example, we know that if nothing else changes, and the government increases the money supply, price rises will be the inevitable result. But we can never rely upon the ceteris paribus (all else equal) assumption that this will be the only alteration in the economy. People might stop buying as much as before, saving for a rainy day. If so, the tendency for more money chasing the same amount of goods and services to instill price rises will be somewhat ameliorated.

By how much? That all depends upon the rate of decrease in buying, and we have no crystal ball on that one. We can’t even determine if the Fed or the central bank will increase the stock of money in circulation. The future course of inflation depends upon what side of the bed Fed officials get out of, and we have no idea about that either. Quite possibly, they themselves don’t know. We are fortunate to have economic law, but that only takes us so far.

Consider another example. Economic law tells us that an increase of the level at which the minimum wage is pegged will increase unemployment of low skilled workers, provided that nothing else changes. But things are forever changing. It is quite possible that as the minimum wage rises, an innovation will come along that increases the productivity of unskilled workers. If so, if this force is powerful enough, and if the rise in the level mandated by law is modest, there might not be a single solitary laborer who becomes jobless as a result of the higher minimum wage.

At this point, I must confess, I am giving an Austrian economic perspective on this matter. Mainstream economists would not agree. According to Economics Nobel Prize winner Milton Friedman (no Austrian, he), “The only relevant test of the validity of a hypothesis is comparison of prediction with experience.” That is to say, if a claim is true, it must lead to accurate predictions.

But the history of economics is a history of false predictions.

Paul Krugman is another economics Nobel Prize winner. His 1998 prediction was that “The growth of the Internet will slow drastically.” Ha.

There are more examples.

Irving Fisher predicted a stock market boom; but he made the mistake of doing so right before the Crash of 1929.

In 1968, Paul Ehrlich, author of the book, The Population Bombpredicted mass starvation in the coming years. Mass obesity turned out to be a much bigger problem.

In 1987 Ravi Batra predicted The Great Depression of 1990 in his book of that title. Didn’t happen.

No, I think the steadfast refusal of Austrians to engage in economic predictions is consonant with our limited powers. We can explain economic reality and understand quite a bit of it, but unless “all else is constant” which it never is, we cannot predict, at least not qua economists.

Intellectual modesty is of great value.

Do I predict that one day mainstream economists will come to see the error of their ways in this regard? I hope so, but, as an Austrian economist, I make no predictions either way.

This originally appeared on Foundation for Economic Education.

Reprinted with the author’s permission.

From LRC, here.