יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

דברים כדרבנות, אך כרגיל, לדאבוננו, העיקר חסר מן הספר. האיש בעל יכולת ההבעה המרשימה ביותר שקיים בשיח הציבורי כיום, אינו מסוגל להביע רעיון חיובי, ועל כן הוא מדגיש תמיד מה לא יהיה – החמאס לא יהיה בעזה.

יפה, הבנו. החמאס לא יהיה. אך כידוע גם לכל נער חרדי שלא למד פיזיקה, כל חלל ריק מתמלא בחומר כלשהו ואינו נשאר בריקנותו. ואם החמאס לא יהיה בעזה – מישהו אחר ישלוט שם. מי זה יהיה? את אבו-מאזן נתניהו שולל, אבל מלבדו ישנן שלל אופציות של ערבים למיניהם, ‘פלשתינים מתונים’ – כלומר חכמים, שמעדיפים לחסל אותנו בדרכים מדיניות מאשר בשיטה המסורתית של בני מי שהתורה העידה עליו שהוא ‘פרא אדם’, כוחות בינלאומיים כאלו ואחרים – שבלבנון כבר גלינו שהם משתפי פעולה עם ארגוני הטרור נגד ישראל – ועוד שלל רעיונות.

ומדוע כל האפשרויות הללו עולות? משום שלישראל הרשמית אין חזון, וכל עוד אין חזון, לא יהיה נצחון, לא מוחלט ואפילו לא חלקי. יחסלו את החמאס ויצמח גוף אחר, יכו אותו ויצמח גוף שלישי. כל עוד להם יש חזון ולנו אין – ידם תהיה על העליונה, גם אם נביס אותם בשדה הקרב.

כל עוד ישראל אינה חושבת במונחים של כיבוש, הורשה והתישבות גם בעזה וגם בלבנון, הדשדוש ימשיך. כל עוד בכל בית בעזה יש תמונה של כיפת הסלע, בעוד שאצלנו מדברים רק על עסקת חטופים, החזרת התושבים בצפון וסיום המלחמה – אין לנו כל סיכוי לנצח. נצחון מוחלט מתחיל בראש, וכל עוד הראש שבוי בקונספציה הציונית החילונית של מקלט בטוח ולא בתפיסה של מלכות ה’ – נשאר במעגל בלתי-פוסק של מלחמה שאין לה קץ ותכלית.

בשביל לעבור לתודעת נצחון – צריך חזון. ובשביל חזון – צריך אמונה – אמונה אמיתית בבורא עולם, ואמונה שאכן הוא חפץ בנו ולא זנח אותנו, חלילה. זה נכון ואינו מובן מאליו ביחס לנתניהו, ולבושתנו – זה נכון ואינו מובן מאליו גם ביחס אלינו יראי ה’. כל עוד לא נאמין באמת ביעוד שלנו כעם ה’ להקים את מלכותו בכל מרחבי ארצו – נמשיך ללהג על חיסול החמאס, אך אופק חיובי לא נזכה לראות. הגיע הזמן לסוויץ’ בחשיבה.

עם זאת, חשוב מאד להמנע מלהכנס לאופוריה, אשר רבים לוקים בה כעת, לרבות בקרב ציבור היראים באמת. חשוב לזכור – טראמפ נבחר לתפקיד נשיא ארה”ב, לא לראשות ממשלת ישראל. האינטרס שלו הוא האינטרס האמריקאי, וכאיש עסקים ממולח, הוא עושה את הטוב ביותר בעיניו לטובת ארצו. אין כל פגם בכך. אבל חשוב לנו לזכור, כי כפי שבמובנים רבים רואה טראמפ את האינטרס האמריקאי ככזה שתומך בישראל חזקה ובנצחון שלה על אויביה, בכל רגע נתון הוא עלול להחליט, כי צריך הסכם שלום במזרח התיכון, והוא ידרוש מישראל פשרות. במובנים רבים, יהיה לנתניהו קשה לסרב לטראמפ יותר מלכל נשיא אחר, וכבר ראינו את ‘עסקת המאה’ בקנדציה הקודמת שלו, אשר במסגרתה רצה להקים מדינה למרצחינו על-פני שטח של כשבעים אחוזים מיהודה ושומרון, לחבר אותה לרצועת עזה, שהשטח של המרצחים בה יורחב משמעותית, להגביל ולהקפיא את ההתישבות היהודית, להחיל ריבונות פלשתינאצית על שכונות מסוימות בירושלים, לשחרר את ה’אסירים הפלשתינים’ ולהעניק להם אזרחות במדינתם החדשה, ועוד דברים הזויים מהסוג הזה. נתניהו, אין צורך לומר, תמך בתכנית. הרי לא מסרבים לידידנו הטוב ביותר…

על-כן חשוב, שלא להכנס לאופוריה, ולזכור תמיד, כי בורא עולם הוא בעל בריתנו האמיתי והיחידי, ושאם נדבק בו ונפנים את משמעות הברכה של ‘הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב’ – רק אז נזכה לשלום, לשלוה, לבטחון, לשגשוג ולצמיחה, ומשם לגאולה השלמה בקבלת עול מלכות שמים על-ידי קידוש שמו יתברך לעיני עולם ומלואו. טראמפ, כאמור, הוא איש עסקים, וכאשר יבין שלא ניתן להזיז את ישראל מהברית שלה עם בורא עולם, יבין שזהו נתון יסוד, כלל ברזל, שעליו לעבוד עמו. אז יאמרו בגויים הגדיל ה’ לעשות עם אלה…