מתקפה מאיראן ומתקפה מחברון – מצא את ההבדל

מתקפה מאיראן, מתקפה מחברון

שנה חדשה החלה, וכל בית ישראל מתפללים שאכן תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. ולקראת סיום השנה הקודמת, שהייתה אולי הסוערת ביותר מזה עשרות שנים, חוינו באותו לילה שתי מתקפות, המסמלות יותר מכל את המציאות שלנו כאן מול האויב המבקש להשמידנו.
המתקפה שהכל דברו עליה, נתחו אותה ומחכים לתגובתנו עליה, היא כמובן המתקפה האיראנית. כמאתיים טילים נורו לעבר ישראל, כאשר התוצאה היא הרוג אחד ערבי. המתקפה שנדחקה לשוליים, לעומת זאת, הייתה קטלנית בהרבה. שבעה יהודים נרצחו ביפו על-ידי ערבים מחברון, אשר האמצעים שעמדו ברשותם היו קטנים לאין ערוך מאלו העומדים ברשות משטר האייתולות בטהרן.
מה, אם כן, גרם לכך שדווקא הפיגוע ביפו היה קטלני הרבה יותר? ניתן לייחס זאת למקרה, אך דומני שיש כאן נקודה עקרונית, המלמדת אותנו רבות, ואשר אסור להתעלם ממנה. והעובדה, ולפיה שני האירועים ארעו ממש באותו הזמן – זועקת אלינו שנשים לב לכך ולא נתעלם מהמציאות.
עם איראן אין לישראל סכסוך טריטוריאלי, וממילא לא עברנו על איסור ‘לא תחנם’ ביחס אליהם. כך גם עם עיראק, שזרקה עלינו סקאדים בשעתו ולא הרגו כי אם יהודי אחד. ערביי חברון, לעומת זאת, הם חלק מהאויב שבתוכנו, מהשכים בעינינו והצנינים בצדנו, שנצטוינו להוריש, ותחת זאת – השארנו אותם כאן, ולא רק זאת, אלא שהקמנו להם ‘רשות’ שממנה יוצאים פיגועים. בנימין נתניהו מדבר כבר שנים רבות על האיום האיראני, אך מתעלם באופן עקבי – כמו כל שאר מנהיגי ישראל – מהאיום הקיומי הגדול בהרבה, האיום של ערביי ארץ-ישראל שמשני צדי ‘הקו הירוק’.
האם מנהיגי ישראל אינם מודעים לסכנה הפנימית, המכרסמת בתוכנו ואשר חומרתה גדולה בהרבה מהסכנה החיצונית? דומני, שלא. הם קוראים דו”חות מודיעין, הם רואים נתונים. אולם השקפת עולמם הליברל-דמוקרטית אינה מאפשרת להם להגיע למסקנות שהשכל הישר מחייב. מדובר בהכרעה שעבורם היא כואבת מנשוא בין קיומה של המדינה היהודית לבין הערכים הדמוקרטיים של שויון, זכויות אזרח ללא הבדלי דת וגזע וכל שאר היסודות שהמדינה המערבית בנויה עליהם.
אולם לא יהיה מנוס, ובורא עולם יכריח אותנו לבחור – מדינה יהודית כרצון התורה, בה גוי יכול לקבל לכל היותר מעמד של גר-תושב נטול כל זכויות פוליטיות, וגם זאת בתנאים מגבילים המבטיחים את נאמנותו המוחלטת למדינה היהודית, או מדינת כל אזרחיה, ביטול חוק השבות וקץ המדינה היהודית. ומשום שההכרעה קשה עבורם מנשוא, הם מעדיפים להתמקד באיום האיראני.
אך בורא עולם לא יאפשר לברוח מההכרעה, כפי שבסוגיה היסודית עוד יותר של הגדרתנו כאומה – לא יהיה מנוס מלהכריע – ממלכת כהנים וגוי קדוש או ככל העמים בית ישראל, חלילה. מוטב שנכריע אנו, ונבחר בחיים, בטוב, בעול מלכות שמים ובמדינה יהודית, מאשר לספוג עוד אסונות כמו לפני שנה, שידחקו אותנו להכרעה.
הכותב הנו יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG
גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא”ל הנ”ל.

יהודה אפשטיין: זהירות – עסקת כניעה בחסון הימין

זהירות – עסקת כניעה בחסון הימין

בזמן שרבים נמצאים באופוריה עקב הפעולה המוצלחת בלבנון, מתחת לרדאר אנו שומעים ידיעה על הצעה ישראלית חדשה לעסקת כניעה מול חמאס. לפי הצעה זו, יוחזרו כל החטופים, ובתמורה יקבל החמאס את הפסקת המלחמה, והארכי-רוצח יחיא סינואר יוכל לגלות לקטאר או לכל מדינה אחרת ולהמשיך משם את מלחמתו בישראל.
רבים שהתנגדו לעסקה המוצעת כעת, במסגרתה רוב החטופים ישארו בעזה וינמקו בשבי, כעת יתמכו משום שעכשיו מקבלים את כל החטופים ולא רק את חלקם. אולם צריך לדעת, כי סיום המלחמה פרושו השלמה ישראלית עם הטבח, כניעה מחפירה לתכתיבים של המחבלים בחסות ארה”ב ויריקה בפרצופם של אזרחי ישראל, אשר הבטיחו להם בשעתו, כי המלחמה לא תסתיים עד למיטוט החמאס.
והמדאיג מכל, הוא מה שעומד מאחורי עסקת הכניעה המוצעת – נחיתות פסיכולוגית מובנית מול השמאל, מתוך נסיון להראות שגם אנחנו אנושיים ואכפת לנו מהחטופים ולכן גם אנחנו מוכנים להשפיל את כבודה של ישראל ולסכן את בטחונה.
תחת זאת, היה על הממשלה לומר, שהיא אכן דואגת לשלום החטופים, ולכן לא יכנס עוד חשמל לרצועה, לא דלק ולא גרגיר חטה אחד, עד להחזרת כל החטופים לישראל. והחשוב מכל – ישראל צריכה לכבוש את עזה, להוריש ממנה את האויב וליישב אותה ביהודים. אך מי ששם את מבטחו בברית עם ארה”ב ולא בברית עם בורא עולם – אינו מסוגל לומר זאת. ולכן הוא נכנע לתכתיבי השמאל ומסכן את ישראל.
תאמרו, נתניהו הרי מומחה ביחסים בינלאומיים, הוא יודע שהחמאס לא יקבל את העסקה, וכך נשיג יתרון אסטרטגי, שיראו שהצד השני הוא הסרבן. טיעון אוילי זה אינו מחזיק מים. ראשית כל, גם בעסקה המוצעת כעת, ישראל הודיעה שהיא מסכימה וחמאס הודיע שהוא מסרב, ואף הממשל האמריקאי הטיל על החמאס את האחריות לאי-ביצוע העסקה. אז מה בדיוק מרויחים מלהציע עסקה אחרת? אין זאת אלא, שהממשלה חוששת מרוח קפלן, מהתקשורת המלבה את מסע השנאה של השמאל ומהאשמה ה’נוראה’, כאילו מטרת המלחמה היא נצחון על האויב ולא ‘החזרת החטופים’. דומה הדבר להסכמה של נתניהו בנאום בר-אילן הזכור לשמצה להקמת מדינה פלשתינית. חסידיו מצביעים על ‘חכמתו’, כי הכניס תנאים שהצד השני לא יקבל. באוילותם אינם מבינים, כי עצם ההכרזה היא חילול ה’, והצד השני כבר השיג את שלו בהכרה שלנו. מכאן ואילך ימשיך לדרוש עוד.
ראוי שהממשלה תעמוד בגאון כנגד הגל העכור ותכריז, כי מדינה יהודית ריבונית עסוקה בהכרעת האויב, לא ב’פדיון שבויים’ כאילו היינו קהילה סחופה ודוויה בגולה. כפי שנכתב כאן בעבר, פדיון שבוים אין לו דבר וחצי דבר עם הסוגיה העומדת על הפרק. פדיון שבויים כשמו כן הוא – מתן כופר לליסטים תמורת שבויים יהודים. גם בזה הגבילו אותנו חז”ל ואסרו לשחרר ביותר על דמיהם מתוך דאגה לכלל האומה ולמעשי שבי עתידיים שעלולים להתרחש. מעולם לא הותר לסכן את כלל האומה ולהשפיל את כבודה במקרים כאלו.
נקוה, שה’ יצילנו שוב מידי עצמנו…

אני לדודי ודודי לי – ברמה הלאומית

אלול בפתח, ומה זה אומר לנו

בס”ד | שמע ישראל – מאמרי אקטואליה יומיים קצרים | הרב יהודה אפשטיין | שבוע 1 יום א‎

השבת כבר הזכרנו בתפילה את חודש אלול הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, ומלבד הכנת המזוודות של בחורי החמד לקראת הזמן הממשמש ובא, תוך ניצול הימים האחרונים של בין הזמנים לטעינת מצברים, יש לתת את הדעת לכך, שלא לחינם מתחילים בני אשכנז לתקוע בשופר ובני ספרד לומר סליחות, כי חודש אלול גם מבשר את יום הדין שהולך ומתקרב אלינו בצעדי ענק, כאשר הקב”ה יושב על כסאו ודן אישים ועמים, מדינות וארצות, חורץ את גורלנו לשבט או לחסד ומסובב עלילות לקראת התיקון השלם, אז ידע כל בשר, כי מלכותו בכל משלה.

ומלבד העבודה האישית שכל אחד ואחד מאתנו מחויב בה, משמעות הדבר היא שעלינו לחדד כמה אמיתות, אשר לעיתים נשכחות מאתנו כאשר אנו ניזונים מערוצי תקשורת שונים – כן, אני מתכוון לתקשורת החרדית – אשר מגישים בפנינו ידיעות חדשותיות תוך התעלמות מופגנת ממלכו של עולם. רבים מדי הם אלו הקמים בבוקר, הולכים להתפלל, מקפלים את הטלית והתפילין ושומעים ‘חדשות’, כאשר אין קשר, לכאורה בין האחד לשני. וכאשר יגיעו הימים הנוראים, יבכו בדמעות שליש כשיאמר החזן ‘מי יחיה ומי ימות’, ואולי אף יכוונו בתפילת לחש, אך בבואם לדון ב’אקטואליה’, תהיה הסתכלותם דומה להפליא לזו של כל אדם חילוני.

בבואנו חזרה אל היכלות התורה, מחובתנו לשנן, כי גם העולם שמחוץ לבית המדרש כפוף למהלך הא-להי. מחובתנו לשנן, כי גורלו של עם ה’ אינו נתון בידו של גוי כזה או אחר, ושאם לא נבטח בה’, נדבק בתורתו ובמצוותיו ונקדש את שמו על במת ההיסטוריה – לא יועיל לנו טראמפ ולא צה”ל חזק, לא כלכלה מוצלחת ולא נאומיו המלוטשים של נתניהו בקונגרס. אך אם נדבק בה’, נבטח בו, נקדש את שמו ונפגין מול עולם ומלואו, כי ה’ הוא מלכנו ועליו אנו משליכים את יהבנו – נזכה לברכה וישועה גם אם תבחר בארה”ב נשיאה שונאת ישראל, גם אם ישראל תהיה מבודדת בזירה הבינלאומית (אוי, כמה שהשכיחו מלבנו את העובדה, ולפיה הבידוד הבינלאומי אינו אלא ברכה המפורשת בתורה), גם אם לא תהיינה השקעות בהיי-טק.

אני לדודי ודודי לי – כמה פשוט לומר זאת, כל ילד בגן יודע לדקלם את המילים. אך כמה קשה להשתחרר מכבלי החשיבה המערבית שפשתה בנו, אשר במרכזה הרציונל האנושי שאינו מכיר בא-להי ישראל כגורם בעל משמעות בזירה הציבורית. כמה קל לדחוף את דודנו לפינה של בית הכנסת, ולהתנהל מחוצה לו כגויי הארצות, אשר מודדים הכל דרך הפריזמה של שיקולים גיאופוליטיים-כלכליים-בטחוניים-מדיניים. איזה בזיון זה לבוא בראש השנה להתחנן לברכתו של דודנו, אחר שבמשך כל השנה הסברנו כמה חשוב לנו היחסים עם ארה”ב…

אז בואו ניקח את אלול ברצינות הפעם, ומלבד קבלות חשובות בתחום הפרט, נקבל על עצמנו לשוב אל ה’ גם במישור הציבורי. האסון של תשפ”ד היה די והותר…
הכותב הנו יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרים קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG

מה באמת רוצים אלו הדורשים ‘עסקה בכל מחיר’? – הרב יהודה אפשטיין

בואו נשים דברים על השולחן – מי מעוניין בטובת החטופים? / הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת ‘קדושת ציון’ – התאחדות החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש

 

כאשר מכל עבר אנו שומעים על החובה להגיע לעסקה ‘בכל מחיר’ והתקשורת מקדמת את הלחץ בכיוון זה ללא כל אפשרות לשיח הגיוני אודות השלכותיה של העסקה, אנסה ולו במשהו להעביר את הדיון לפסים הגיוניים, ולהעמיד דברים על דיוקם.

‘עסקה בכל מחיר’ זועקים מכל מקום, ויהיו שאף ידרשו לנימוק ההלכתי של מצות פדיון שבויים ומעלתה העצומה. אך מלבד העובדה, ולפיה הסוגיה של פדיון שבויים אשר נידונה בגמרא ובפוסקים אינה דומה כלל למה שעומד בפנינו כיום, כאשר שם כל הנידון היה על ממון וכמה ראוי לשלם עבור פדיון שבוי, בעוד שכאן החטופים הם חלק ממאמץ מלחמתי של האויב להחריב את המדינה היהודית, ומלבד העובדה שלמדינת ישראל ישנן די דרכים יצירתיות להוריד את האויב על ברכיו, רק שאינה חפצה לעשות זאת, אשאל שאלה פשוטה –

בעד כמה חטופים צריך לעשות ‘עסקה בכל מחיר’?

תמורת ארבעים חטופים, כאשר השאר ינמקו בשבי? אולי גם עבור שלושים? עשרים וחמש? פיקוח נפש מיידי, כבר אמרנו? אולי גם עבור עשרה חטופים? עבור חטוף אחד? הרי מכל גרון ניחר נשמעת הקריאה להגיע לעסקה ‘בכל מחיר’? האם זה גם במחיר החטופים שישארו בשבי? האם מי שמסכים, לדוגמא, לעסקה תמורת עשרים חטופים, כאשר אפשר להתעקש ולהגיע לשלושים – האם הוא לא חורץ במו ידיו את דינם של עשרה חטופים למיתה? ואולי אפשר להשיג ארבעים חטופים, אולי יותר? האם טובת החטופים באמת עומדת לנגד עיני מי שבעד ‘עסקה בכל מחיר’?

הרי גם לפי אלו שמוכנים לכל תנאי, כולל הנפת דגל חמאס על בנין הכנסת, אמור להיות אינטרס למקסם לכל הפחות את מספר החטופים שיחזרו. אז למה הם אומרים ‘עסקה בכל מחיר’?

התשובה פשוטה, גם אם עצובה. מה שמעניין אותם באמת זה לא החטופים, אלא עצירת המלחמה. תבדקו ותראו, שכל אותם אנשים שאומרים ‘עסקה בכל מחיר’ הם אנשים שנצחון ישראלי בעזה – זה מה שמפחיד אותם. הם לא רוצים שנכבוש את עזה, שנתישב שם, שנסלק את האויב משם, שנוכיח שאפשר לעשות כן בכל הארץ. הם רוצים תבוסה ישראלית, משום שזה מה שיקדם את מטרתם הסופית – הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה וביטול כל סממן יהודי. זה מה שעמד ביסוד מאבקם של אותם אנשים וגופים ברפורמה המשפטית, וזה מה שעומד מאחורי ‘דאגתם’ הפתאומית לשלום החטופים.

הם כורים לנו בור, ואסור ליפול לתוכו. מי שבאמת אכפת לו מהחטופים, ומי שאכפת לו שלא יהיו לעולם עוד חטופים – יודע שיש פעולה אחת פשוטה שתביא את החטופים הביתה – קריעה לגזרים של הקוד האתי התבוסתני של צה”ל, שנוסח על-ידי איש השמאל הרדיקלי פרופ’ אסא כשר, והחלת קוד התורה של מלחמה חסרת רחמים, שהאויב יבין שאין לו כל תועלת מהחזקת חטופינו.

האויב הערבי חטף לנו מאות אנשים בגופם, בואו לא ניתן לתקשורת לחטוף לכולנו את השכל ואת הלב היהודי!

יהודה אפשטיין: דרך אמונה – סיפור המהפכה

‘רוח אחרת’ – הציבור החרדי מתחבר לארצו

עודכן לאחרונה ע”י יוסי לשם 18/08/2022 15:38

ישוב חרדי חדש הוקם בהרי יהודה

ישוב חרדי חדש הוקם בהרי יהודה  |  צילום: דוברות דרך אמונה

המאמר באדיבות הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת ‘קדושת ציון’ – התאחדות החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש

“ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה” (במדבר יד כד)

בעיצומו של הקיץ הלוהט, כשרבים נופשים אי-שם ומחליפים כוחות לקראת זמן אלול הבא עלינו לטובה, התארגנה קבוצה מיוחדת במינה ויצאה גם היא אל מחוץ לאזור הנוחות של הערים הגדולות, למסע קצת שונה. מדובר במסע בעל חשיבות היסטורית עצומה, אשר נדמה כי מעטים הם אלו, התופסים את מהותו. אני מדבר, כמובן, על אותן משפחות נפלאות ואותם בחורים מצוינים, אשר יצאו אל הטרשים שממזרח לגוש עציון והקימו את הישוב החרדי ‘דרך אמונה’ על שם הרב קנייבסקי זצ”ל, ופונו באכזריות על-ידי חיילים, המקבלים פקודות מרושעות מדרג מדיני עלוב. על-פניו נראה, שיש כאן עוד סיפור על גבעה שעלתה ופונתה, ובעזר ה’ תעלה שוב, ואולי גם תפונה שוב, עד שהעקשנות והעקביות ומסירות הנפש יגברו על כוחות הרשע והישוב יהיה לישוב של קבע. ישנם כמה וכמה מאחזים ברחבי יהודה ושומרון, אשר עוברים את אותו תהליך, וכעת נוסף גם המאחז הזה. אך מי שמעט מתבונן מבין, כי הידיעה החדשותית השגרתית לכאורה שיש כאן – טומנת בחובה הרבה מעבר למה שנראה על-פני השטח, תרתי משמע.

מי שזכה, כמוני, לשהות ולו לשעות ספורות ב’דרך אמונה’ – אינו צריך הסברים. מרגישים באויר את משק כנפי ההיסטוריה. אבל עבור אלו שלא היו שם, ועבור אלו שעדיין לא מבינים מה היה שם, אשתדל לשבר את האוזן. מה שקרה ב’דרך אמונה’הוא לא פחות ממהפכה בקנה-מידה של דורות! מיטב בניו של הציבור החרדי – משפחות אברכים מהעידית שבעידית, בחורים מהשורה הראשונה של עולם הישיבות, כמו גם בחורים רגילים מכל גווני הקשת של הציבור החרדי, החזירו עטרה ליושנה, והקימו לתחיה את מצות ישוב הארץ מתוך מסירות נפש ועל טהרת הקודש לכל דבר וענין. מי שראה את לימוד התורה, את התפילות, את דקדוק ההלכה, את שמירת גדרי הצניעות ואת כל השיג ושיח שהיה שם – לא יכל שלא להזיל דמעה של התרגשות. כאילו מתוך תהום הנשיה, צצו ועלו לנגד עינינו דמויות ההוד של ישוב הארץ משנים קדומות, דמויות שהטביעו את חותמם על מפעל ההתישבות, ואשר ההיסטוריוסופיה החילונית והכביכול ‘חרדית’ כאחד ניסו להשכיח מלב. תלמידי הגר”א – רבי ישראל משקלוב, רבי מנחם מנדל משקלוב, שבעים הנפש שהגיעו באניות רעועות, העליה החסידית – ה’בת עין’, רבי ניסן ב”ק, ולאחר מכן תלמידי החתם סופר – רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי עקיבה יוסף שלזינגר בעל ה’לב העברי’, שלאחרונה זכינו לציין 100 שנים להסתלקותו, חכמי ספרד ענקי הרוח כמו האור החיים והבן-איש-חי – גלריה שלמה של גדולי עולם, אשר התוו את הדרך לדרישת ציון על טהרת הקודש, לישוב הארץ מתוך מגמה להשיב את השכינה לציון ולחדש את הקשר החי, המפכה והאמיתי עם בורא עולם.

כמה שניסו להשכיח את המורשת הזו! כמה שניסו לשכתב, לסלף, להמעיט את הערך! כמה שניסו להחדיר בנו את המחשבה, כאילו ישוב הארץ זה משהו ששייך לחילונים, בעוד יראי ה’ מוכנים לגור בפולין או באמריקה, ובלבד שיתנו לנו סטנדר ודף גמרא. איך הנדסו לנו את התודעה באמצעות ביטויים תמימים לכאורה – ‘העליה הראשונה’, לדוגמא, כאילו לפניהם לא היה כלום. והגרוע מכל, שהאמנו להם! האמנו להם, כי בשלב מסוים זה היה נראה יותר בטוח, יותר נח. בשביל מה לעסוק בענייני החומר, כשאפשר להשאר ספונים בבית המדרש. בשביל מה להתעמת עם העולם שמסביב, כשהחילונים בונים את הארץ במקומנו. ניתן להם לבנות את הארץ, ואנחנו נבנה את עולם התורה. כך רצינו לחשוב, אבל בורא עולם רצה אחרת.

הקב”ה רוצה דווקא אותנו – את הדבקים בתורה ובמצוותיה – שאנו נבנה את הארץ. הוא רוצה שאנחנו נסלול את הכבישים ונבנה את בתי-החולים, ומתוך התורה שאנו לומדים על-מנת לקיים בפועל, הוא רוצה שנדע כיצד לנהל את המדינה המוצלחת ביותר בעולם בכל התחומים, כשחכמי ישראל היושבים בלשכת הגזית מורים את הדרך בה נלך לא רק בהלכות בשר בחלב וארבעה מינים, אלא גם בהלכות מסים ותחבורה, מלחמה וכל דבר אחר. אנחנו צריכים להיות בוני הארץ, ללכת בראש המחנה, ואל לנו להרתע מנסיונות וקשיים. כעת, אחר שהציונות החילונית פשטה את הרגל, וצה”ל עוסק בפינוי ישובים ובהתעללות ביהודים – אין כל סכנה שהעסק בישוב הארץ יקרב אותנו לחילוניות. להפך – כיום כל מי שמיישב את הארץ מתוך מסירות נפש ונלחם באויב הערבי – הוא זוכה בכך גם להבדל באופן הנחרץ ביותר מהעולם החילוני ומתרבות העמים.

אכן, רוח אחרת נשבה בהרי יהודה – רוחו של כלב בן-יפונה, רוחה של דרישת ציון על טהרת הקודש, רוחם של גדולי הדורות שמסרו נפשם פשוטו כמשמעו על ישוב הארץ, והרוח הזו עוד תנשב ביתר שאת וביתר עוז. זוהי הרוח, אשר במשך שנים עמלנו באגודת ‘קדושת ציון’ להפיח בקרב קהל יראי ה’. עם הבשורה הזו, הבשורה החדשה-ישנה של דרישת ציון על טהרת הקודש, הפציעה ‘קדושת ציון’ לעולם לפני מספר שנים. הגליונות שהופצו ברחבי הארץ פעלו את פעולתם, וכעת אנו זוכים לברך על הקמת הגרעין הנפלא הזה של ‘דרך אמונה’. זכות היא לנו לעמוד מאחורי המפעל האדיר, שעוד ילך ויצמח, יצמיח פארות, ענפים ופירות, וככל שהציבור יראה, כי אכן מדובר בציבור הנפלא ביותר שבקרבנו – כך זה ילך ויגדל, ‘דרך אמונה’ עוד יעמוד על תלו, יקומו ישובים נוספים (אחד כבר בתכנון, אף שאיני רשאי להרחיב בפרטים), ובקרוב נזכה, שהתופעה תקיף את כלל ציבור יראי ה’, אשר יישב בהמוניו את מרחבי יהודה ושומרון ואת כל חלקי ארצנו הקדושה אמן!