שיעור קצר ביחסים בינלאומיים לאור התורה – יהודה אפשטיין

בעקבות פגישת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, רואים את התגשמות הפסוק “פלגי מים לב מלך ביד ה’ על כל אשר יחפץ יטנו” (משלי כא א). וכתב רבנו יונה על פסוק זה – “על כן ראוי שתהיה מגמת פני הלבבות ליראה את ה’, ולא ליראת חמת המלך. ומה’ יבקש רחמים ואליו יצפה וישא עיניו, כי הוא המטה לב המלך לכל אשר יחפוץ, כאשר יטה אדם פלגי מים לכל מקום שיצטרך להטותם”. [במאמר מוסגר אציין, כי ה’פסוק’ שנוהגים תמיד לצטט בהקשר זה – “לב מלכים ושרים ביד ה'” – אינו קיים בתנ”ך, ואודה למי מהקוראים שיאיר את עיני כיצד הפך ביטוי זה ל’פסוק’ השגור בפי כל…].

רבנו יונה מעמידנו על יסוד גדול, שבתרגום לשפה אקטואלית הוא בעל חשיבות קריטית לקיומנו. העולם סובר שביידן מחליט, שטרמאפ מחליט, שפוטין מחליט, שאובמה מחליט, שקלינטון או בוש מחליטים. אולם השקפה זו מוטעית. כאותו פלג מים, שאין לו רצון משלו – כך ה’ מטה את רצונם של מלכי האומות וראשיהם. ממילא, ככל שנירא מפני ה’ ונצמד ליעוד שהועיד לנו בעולמו – כך יטה את לבם לכיוון הנכון וכך יסדר את המערכות המדיניות בהתאם לצרכינו.

דונלד טראמפ מדבר כעת על עקירת האויב העזתי מארצנו. אילו רץ לבחירות בארץ, ולא לנשיאות ארה”ב, היה נפסל מלהתמודד בבחירות, ואולי היה מוצא את עצמו לצדו של מיכאל בן-ארי על ספסל הנאשמים בעוון ‘הסתה לגזענות’. אך החשוב לעניננו הוא, שאילו בישראל הייתה מדיניות ברורה של שאיפה לגרש את האויב העזתי – ולא רק העזתי, אלא את האויב הערבי בכל רחבי הארץ, כולל המסוכנים ביותר, הלא הם ‘ערביי ישראל’ – אזי אין כל ספק, שהדבר היה מתבצע, וההשלמה האמריקאית עם המהלך הייתה מגיעה אם לא במוקדם, אז במאוחר, כמו שרואים עכשיו, גם אחר שאף מנהיג ישראלי לא העז להעלות את ההצעה על דל שפתיו.

לעומת זאת, כאשר בישראל דברו על ‘שלום תמורת שטחים’ ורעיונות הרסניים מהסוג הזה, נמצא כבר הנשיא האמריקאי וה’פרטנר’ הערבי המתוחכם שיוציא את הדברים לפועל, ותוצאות המהלך כתובות בדם ובדמעות של אלפים ורבבות.

משמעות הדברים היא, שהמערכת הבינלאומית היא דינמית ומלאת אינטרסים שעולים ויורדים, משתנים ומתחלפים. הברית שלנו עם בורא עולם, לעומת זאת, היא דבר נצחי, שאמור להיות מוצק ויציב הרבה יותר מכל תהליך מדיני הקשור ליחסים בינלאומיים. ממילא, אם רק נדבק בברית עם בורא עולם – לא בברית האסטרטגית עם ארצות הברית – אז אין כל ספק, כי ביום מן הימים המערכות המדיניות תסתדרנה באופן שתואם את היעוד שלנו – כיבוש הארץ כולה, סילוק האויב מארצנו, הקמת ממלכת התורה וכינון בית חיינו ותפארתנו. רק אם נדע לומר ‘לא’ כאשר תובעים מאתנו דברים הפוגעים בברית שלנו עם בורא עולם – ובכלל זה לעסקת החטופים האומללה, גם כאשר זה מגיע מכיוונו של טראמפ – אז נזכה, שה’ יטה את לב המלכים כפלגי מים לכיוון בו אנחנו מעוניינים.

יהיו דברי רבנו יונה אור לנתיבותינו, ונזכה להלך על בימת ההיסטוריה כבניו בחיריו של מקום, לקיים את הברית הנצחית שלנו אתו ולירוא אך ורק מפניו. השכר – מובטח!

ניסים שעשית לי ע”י כורש, לא היה מוטב לעשותן לי ע”י דניאל? – משלו של רבנו אם הבנים שמחה

שמונים שנה לפטירת האדם הגדול בענקים – מורנו הגאון האדיר רבי יששכר שלמה טייכטל בעל האם הבנים שמחה

יום ראשון, י”א שבט התשפ”ה
בימים אלו חל יום השנה השמונים להרצחו של מורנו הגאון רבי יששכר שלמה טייכטל בעל השו”ת משנה שכיר והספר הקדוש ‘אם הבנים שמחה’, אותו כתב בדם לבו פשוטו כמשמעו, בברחו מפני הצורר הנאצי ללא שהיו לו ספרים תחת ידו, כאשר הוא מצטט בעל-פה מקורות שלמים, בטרם נרצח בידי חיות האדם. מלבד גדלותו התורנית ושיעור קומתו הרוחנית, ראוי הרב טייכטל שיום עלייתו בסערה השמימה יצוין בהרחבה לנוכח החשיבות שבמשנתו, חשיבות שעולה וגוברת עם השנים.
הרב טייכטל, כמו רבים מרבני הונגריה, החזיק במשך שנים בעמדה, ולפיה אל לנו להשתתף במפעל שיבת ציון בימינו, אחר שהשתלטו עליו גורמים חילוניים. אולם כאשר עלה הכורת על יהדות אירופה, הבין שעליו ללמוד מחדש את הסוגיה, לבחון את חשיבותה של ארץ-ישראל לאור התורה בפן המעשי, לא רק התיאורטי, ולהתיחס לכל השאלות הקשורות לגורל האומה, ובראשן מה יחסנו לתופעה זו, בה דווקא יהודים פורקי-עול ברובם – הם אשר מובילים את תהליך שיבת ציון. כאשר הסיק את מסקנותיו, הלך ודרש אותן ברבים על-אף שידע, כי יספוג קיתונות של בוז, והעלה את הדברים על הכתב, למען ידעו הדורות, כי דרך נוספת ישנה, מלבד ההתבדלות וההתעלמות מצד אחד, וההתחברות וההכרה בחילוניות מצד שני. ישנה דרך של דרישת ציון על טהרת הקודש והודאה לה’ על הנסים הגדולים שהוא מחולל עבורנו בתהליך שיבת ציון בימינו, ולא אנחנו נקבע עבורו כיצד הדבר יתרחש. תוך כך ברר הרב טייכטל את חובתנו לפעול בדרך הטבע, ולא לשבת בצפיה פסיבית למשיח צדקנו שיבוא ויגאלנו על כנפי נשרים.
בהתיחסו לסוגית שיבת ציון המתרחשת דווקא בידי חילונים, היה שגור בפיו משל נפלא –

בעיירה מזרח-אירופאית קטנה חי שמש בית הכנסת, אשר בין שלל תפקידיו הוטל עליו גם להעיר את יושבי העיירה לאמירת ‘סליחות’ לפני ראש השנה באשמורת הבוקר. 

יום עצוב אחד, השמש הזה נפטר ואשתו נשארה אלמנה. היא חששה, שבנוסף לאסון שארע לה, כעת גם לא תהיה לה פרנסה, משום שהנהלת הקהילה תיקח שמש אחר, ובכך ישבר מטה לחמה. אמרו לה בהנהלת הקהילה: ‘אל תדאגי, כל הפעולות שבעלך ז”ל היה עושה למען בית כנסת שלא מחייבות נוכחות בבית כנסת – תעשי במקומו, את תהיה ‘שמשית’…”.
האלמנה נסתה ככל יכולת לעמוד במטלות, אולם להעיר את יושבי העיירה לסליחות – מטבע הדברים היה לה קצת קשה. היא כבר היתה מבוגרת, ולא יכלה לקום בארבע בבוקר בחודש אלול, מה עוד שהפעולה הזאת לא כל-כך תאמה את אופיה. מה עושים? היה שם השייגץ של העיירה,  היהודי האחרון שניתן היה לקשר אותו לתפקיד,  זה שתמיד מתרועע עם הגויים בבית המרזח. שמו היה שנדור (שם הונגרי). והנה, שנדור נגש אל הגברת הזאת, ואומר לה: אל תדאגי, אני אעיר את כולם לסליחות במקומך, אני אעשה לך טובה…
אתם רוצים לנחש מה קרה? שנדור הלז אכן עמד בדיבורו!
הגיעו ימי אלול, מגיע שנדור לרחוב הראשי בעיירה בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר ודופק בחלונות של המשפחות היהודיות וקורא: קומו לסליחות! שומעים אותו מבעד החלון כמה רבנים ובעלי בתים צדיקים ואומרים לו: מי זה? הוא אומר להם: זה שנדור. הם אומרים לו: שנדור?! אתה מעיר אותנו לסליחות?! קודם כל תתחיל להניח תפילין! מיד סגרו את התריס של החלון… אין צורך לומר, כי באותה שנה לא אמרו סליחות באותה עיירה.

רב העיירה מגיע לבית הכנסת, מצפה לראות את בני קהילתו, ואינו מבין מה אירע. אחר שקמו מאוחר, שאל מדוע לא הגיעו לסליחות, והם השיבו לו – וכי נקום לסליחות כאשר מעיר אותנו בן-אדם שאוכל חזיר? חוצפה שכזאת. השיב להם הרב – אכן זה מאד חמור שיהודי אוכל חזיר ועובר עבירות נוספות, אבל לסליחות עדיין צריך לקום…

מה זה משנה מי מעיר אותך לציון, שואל מורנו הרב טייכטל! מה זה משנה אם ד”ר הרצל קורא לך לשוב לציון, או להבדיל, הרב קלישר? שניהם משמיעים את קריאת הקב”ה, הקורא לך לשוב לציון! ובלשונו של מורי ורבי הרב יצחק שלמה זילברמן זצ”ל – “כולנו רצינו שהחפץ חיים יקים את מדינת ישראל. אבל מה לעשות שהקב”ה רצה את בן-גוריון…”.
הלקחים עצומים, והם מהדהדים עד ימינו אנו, וביתר שאת אחר שראינו שהעגלה החילונית הריקה כבר מקרטעת, ואם רצוננו להמשיך ולהחזיק בארץ הזאת – הפעולה החיונית ביותר היא הקמת קומת הרוח של האומה. הציבור החרדי חייב לשנס מתניו וליטול אחריות על מפעל שיבת ציון ועל המדינה היהודית, אשר רוב העם היהודי כבר מתגורר בה, ואם עדיין אין רוב מוחלט – זה יקרה בעוד שנים ספורות, וילך ויתגבר.
אגודת ‘קדושת ציון’ עורכת כינוס לציון יום פטירתו של רבנו בעל האם הבנים שמחה הערב באולם שעל-ידי ישיבת חפץ חיים בסנהדריה מורחבת בירושלים. ראוי שמורשתו תדריך אותנו במשך השנה כולה, למען לא נהיה כאותם יהודים בעיירה, אשר מרוב ‘צדקותם’ לא קמו לסליחות…

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או

כלתה לתשועתך נפשנו – הרב משה מלוביצקי

והתאויתם לכם

מאמר אורח: הרב משה מלוביצקי

יום ששי, ב’ שבט התשפ”ה

זה לא סוד שאנו נמצאים כעת בימים ושבועות של נסיגה וירידה בכל התחומים.

ישראל צועדת במודע לתוך המתווה ששרטט החמאס לפרטי פרטים, המתווה שבגללו העדיף החמאס להשאיר בחיים חלק מהיהודים שהיו נתונים לחסדו בשמחת תורה תשפ”ד, ולחוטפם לתוככי רצועת עזה.

החמאס יבצע פשיטה רצחנית למדינת ישראל, יכבוש קיבוצים, יישובים ואולי גם ערים, ירצח וישסף, יחלל ויענה יהודים ככל יכולתו, יקח איתו מאות יהודים לשטחי הרצועה, ובכך יבטיח את המשך שלטונו ושרידותו, כל הדרך אל הטבח הבא היל”ת.

במתווה מפורט גם מי הם הסייענים הישראלים [בעבר, בעולם המיושן, היו קוראים להם בוגדים] שיבטיחו את ביצוע המתווה:
רונן צור והקפלניסטים, לפיד והחלולים, וכן, גם אריה דרעי נלקח בחשבון מראש כמי שסיועו מובטח.

זו אינה השערה, זו עובדה. בסרטון שהפיק החמאס ובו הוא שם דברים בפי אחד החטופים, פונה החטוף במסר שהוכתב לו ע”י הנאצים העזתים, אל אריה דרעי, ודוחק בו להשלים את מה שמצופה ממנו.

לא יתכן שנסמוך עליך ונחטוף ישראלים ואתה לא תעמוד במשימתך! המסר הנאצי הזכיר כמובן גם את פסק הגרע”י בעבר. הכל מתוכנן, מוקפד ויורד לפרטי פרטים.

ולמרבה הצער, ישראל המונהגת בידי אנשים שאינם שומרי תורה מצוות [וכאלה שלמרות שמירת תו”מ, אינם מתחשבים בדעת תורה], מבצעת את מתווה חמאס בקפידה.

במקביל, בזירת סדום, ה’שופטים’ וה’יועצים המשפטיים’ עושים ככל העולה על רוחם, והגדילו לעשות ב’בחירה’ בעבריין מזוהם ואכזר לנשיא בית המשפט העליון.

בזירה שלישית, המוני עמך בית ישראל אוהבי בוראם, תורתם, עמם, ארצם ונחלתם, שציפו כשנה ורבע להתחלפות ראשי הצבא המתועבים, כוססים ציפורניים בעצבנות מאימת הרגע הבא בו יודיע שר הבטחון – כפי שזה נראה עכשיו – על רמטכ”ל חדש שגם הוא בוגר קרן וקסנר, אתאיסט שאינו מכיר בעליונות עם ישראל, אינו רואה ערך בארץ ישראל, ורואה את תפקידו בצבא בהמשך שעבוד הצבא לערכי דור המבול ושפיכת דם יהודים בשם הומניזם מומצא נוסח ישראל.

בימים הקשים הללו, אציע להתחזק בדרכו של בעל ההילולא, הרה”ק הרבי ר’ זושא מאניפולי, אחיו של הרה”ק הרבי ר’ אלימלך מליזענסק, זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

המסורת החסידית מעבירה מדור לדור את הנהגתו הפלאית של הרבי ר’ זושא, שהיה עני ואביון, וכאשר הגיעה עת הסעודה ולרש אין כל, היה נושא עינו לאביו שבשמים ואומר: ‘רבונו של עולם, זושא מודה לך על התאבון!’, ותמיד היה ה’ נענה לקול שוועתו הנאמרת בדרך הודאה, ושולח לצדיק את מזונו.

ובכן רבונו של עולם, יש לנו תאבון גדול, יש לנו צמאון ותאוה, ואנו כורעים לפניך ברך בהודאה, רון שיר ושבח על תאבוננו.

יש לנו תאבון לראות את דם ה’חפים מפשע’ מעזה ומלבנון ניגר ארצה כיאורי מצרים, אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע.

יש לנו צמאון להוריש את יושבי ארצנו מפנינו ולשבת תחתם, בעזה ובלבנון, בגדה המזרחית ובכתר החרמון, והתאויתם לכם לגבול צפון, בואכה חצר עינן.

יש לנו תאוה יתרה עזה לראות במפלתן של רשעים, באבוד רשעים במהרה רון נתרונן. כלתה נפשנו לישועתך, תצרוף מהרה כבור את הסיגים, הסר את הבדילים, תהי טירתם [הבנויה בעבירות בניה] נשמה, באהליהם אל יהי יושב, אל יהי להם מושך חסד, בדור זה ימח שמם, השב שופטנו כראשונה ויועצנו כבתחילה.

יש לנו תוחלת ממושכה שתשים ידך על כל גאה ורם, על ארזי הלבנון הרמים והנישאים ועל כל אלוני הבשן, יושבי האולפנים, אוחזי המיקרופונים והמריצים אצבעותיהם על המקלדות בגאוה ובוז על קדוש ישראל.

מודים לך על התאבון!


הכותב\המארח הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG

זו ארצנו ולא ארצם – לגרש את האויב

פתרון טראמפ לתושבי עזה – ופתרון התורה לכל ערביי ישראל

יום חמישי, א’ שבט התשפ”ה

משב רוח מרענן נושב בימים האחרונים מהבית הלבן בוושינגטון, כאשר הנשיא הנבחר דונלד טראמפ מציע ליישב את תושבי עזה ההרוסה במקומות שונים בעולם – מצרים, ירדן, אינדונזיה ועוד. כל אלו, אשר טענו כי ‘אסור להרגיז את ארצות הברית’, וכי ‘עלינו לשמור על הברית האסטרטגית אתה’ ושאר הבלים בעת ביצוע עסקת הכניעה המבישה והרת האסון – ממלאים כעת את פיהם מים כאשר אותו טראמפ שכפה על ממשלת ישראל הרופסת את עסקת החטופים – מציע לבנות חיים חדשים למפלצות העזתיות מחוץ לארצנו. אך מה שחשוב לנו, כיהודים מאמינים, הוא להסיק את המסקנות הרלוונטיות לאומה חפצת חיים וללמוד מן הפרט אל הכלל, כיצד על ישראל להתנהל בזירה המדינית.

כפי שנכתב כאן בעבר, דונלד טראמפ הוא איש עסקים. מעולם לא חשבתי שהוא אוהב ישראל גדול כאשר הוביל מהלכים מדיניים לטובתנו, וגם לא חשבתי שהוא אנטישמי כאשר הוביל מהלכים הרסניים כמו עסקת המאה בקדנציה הראשונה שלו, שבחסדי שמים לא יצאה לפועל, ועסקת הכניעה להשבת החטופים כעת, שלדאבוננו יוצאת אל הפועל. דונלד טראמפ עושה את מה שהוא מבין לנכון עבור האינטרסים של ארצות הברית. לשם כך נבחר, וזה לגיטימי לחלוטין.

אולם אלפיים שנות גלות יצרו בקרבנו את האשליה, ולפיה עתידנו וגורלנו תלויים בהחלטות הגוי, ועל כן זה חשוב מאד שיאהב אותנו ואנחנו נתרצה בפניו. כך נעה ישראל במטוטלת כעלה נידף, וכולם כוססים צפרניים בליל הבחירות בארצות הברית, בחושבם שזה מה שיקבע את גורלנו. אולם ראיה מציאותית מפוכחת, הנשענת על בורא עולם, שהוא בעל בריתנו היחיד באמת – מעלה תמונה שונה לחלוטין. ראיה אמיתית, עמוקה, פנימית, שמבינה שיש מנהיג לבירה – ראיה כזאת מצביעה על מהלכים חובקי עולם הכתובים בתורה הקדושה, שנויים בדברי נביאינו ומסורים לנו מפי רבותינו, ולפיהם גורלנו נתון בידי בורא עולם, והעולם בהכרח נע לעבר היום הגדול, בו יהיה ה’ נשגב לבדו ואל הר ה’ ינהרו כל הגויים לקבל את מרותו של ה’ ועמו ישראל.

ראיה מפוכחת הנשענת על דבר תורתנו הקדושה רואה את התהליכים האדירים שהתרחשו כאן במאתיים השנים האחרונות, מאז עלו עשרות יהודים בודדים לחונן את עפר ארצנו ולהקים את הישוב מעפר ועד ימינו אנו, בה ישראל היא מעצמה אדירה בת מליוני יהודים, וזאת כנגד כל הסיכויים ה’ריאליים’ של האנשים ה’פרקטיים’ שאינם רואים אלא את הגשמי והמוחשי, של אותם אנשים שבורא עולם אינו מהווה גורם עבורם משום שהוא אינו נצפה בכלים אמפיריים של מעבדות. ומי שמבין מה באמת מתרחש כאן – ביכולתו ללעוג לגחמותיהם של נשיאי ארצות הברית ושאר מנהיגי העולם כאשר הם מבקשים מאתנו לסכן את בטחוננו, ולחייך בשביעות רצון כאשר הם מציעים רעיונות, המתכתבים עם תורתנו הקדושה.

גרוש העזתים הוא אכן מהלך מבורך, ויש רק לקוות שהרעיון יורחב לשכם ולחברון, לאום אל-פאחם ולסכנין, לנצרת, לעכו וללוד. כל שצריך הוא חוט שדרה מדיני של ממשלה, המבינה לשם מה הוקמה מדינת ישראל ולשם מה בכלל קיים העם היהודי. ממשלה כזו יכולה להוביל מהלכים ברורים לכינון מלכות ה’ בלא השכים שבעינינו והצנינים שבצדנו, וכאשר יהיה זה מהלך עקבי שלנו – אין זו אלא שאלה של זמן עד שהעולם ישלים עמו. ואם לא ישלים עמו מרצון – ישלים עמו בעל כרחו. המהלך של טראמפ נועד רק להזכיר לנו, שהאומות יכולים להתהפך באינטרסים שלהם לכאן ולכאן, וכל שעלינו לעשות הוא לדבוק באינטרסים שלנו – באינטרסים של בורא עולם – וכאשר אנחנו נהיה כסלע איתן, גם האומות המתוקנות יותר תצטרפנה למהלך. ומי שלא – יסבול, כהבטחת ה’ לאברהם “ואברכה מברכיך, ומקללך – אאר” (בראשית יב ג). מי חכם ויבן אלה…


הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG

אין ‘בלתי מעורבים’ בעזה, די לאשליות אוסלו

‘בלתי מעורבים’ – המנוע שמאחורי הטרור

יום ראשון, כ”ו טבת התשפ”ה

עדויותיהן של החיילות שהשתחררו במסגרת עסקת הכניעה מלמדות בפעם המי-יודע כמה את מה שבישראל מסרבים להבין על-אף כל הנתונים הזועקים את האמת כשמש בצהריים – כחו העיקרי של החמאס אינו נובע מיכולות צבאיות, תחכום מדיני או עוצמה כלכלית, הוא נובע מדבר אחד – אוכלוסיה אזרחית העומדת מאחוריו, מאמינה בדרכו ורתומה כולה להצלחתו. העובדה, ולפיה במשך קרוב לשנה וחצי הוחזקו החטופות, כמו גם שאר החטופים בעזה, באופן שלא אפשר לצבא לאתר אותן על-אף כל הפעילות המבצעית שנעשתה בעזה, פעילות שהחריבה אלפי בנינים וגבתה עשרות אלפי הרוגים – עובדה זו נבעה מנתון אחד בסיסי, שישראל מסרבת להכיר בו בגלל אותה קונספציה שורשית, הגורסת שישנו ארגון טרור בשם ‘חמאס’, וישנה לעומתו אוכלוסיה של אזרחים ‘בלתי מעורבים’ ו’חפים מפשע’, שאינם קשורים לארגון הטרור.

שוב ושוב, שוגים בעלי הקונספציה באשליה הנבובה ביותר, ולפיה הראש הערבי פועל כמו הראש שלהם. מכיון שאלופי צה”ל, ראשי השב”כ ושאר האמונים על מערכת הבטחון הם אנשים חילוניים ברוחם ובהשקפת עולמם, מנותקים ממורשתם ומהשתייכותם לאומה, אשר כל מאווייהם סובבים סביב הטבות חומריות, נסיעות לחו”ל ותענוגי העולם המערבי, בוודאי גם הערבים בעזה הם כאלו. נכון, כמו שאצלנו יש כמה פנאטים שמאמינים בערכים ישנים, כך יש גם אצלם, אבל האוכלוסיה האזרחית הנורמלית – הם בוודאי חושבים כמונו, מאמינים כמונו וחולמים כמונו על וילה עם ג’קוזי. איך אמר שמעון פרס בשעתו, כשרקם את פשע אוסלו – עזה תהיה סינגפור של המזרח התיכון…

אוסלו אינו תהליך מדיני, גם לא מהלך פוליטי. אוסלו היא דת. דת שמאמיניה מקריבים קרבנות אדם על מולך השלום. האידיאולוגיה של אוסלו בנויה על שתי הנחות יסוד, שבלעדיהן כל מגדל הקלפים מתמוטט. האחת היא שלעם ישראל אין יעוד, אין תכלית, אין חזון, וכל רצוננו מסתכם בחופשת סקי בשוויץ שלוש פעמים בשנה. השניה היא שניתן לאלף גם את ה’פרטנר’ הפלשתיני לאמץ את אותה השקפה. את ההנחה הראשונה כמעט והצליחו להנחיל, אלא שחסדי ה’ ורחמיו מנעו זאת בזכות ההבטחה, כי התורה לא תשכח מפי זרעו. אל מול שטיפת המח הממסדית בת מעל שבעים השנה שנסתה להקים כאן עם ככל העמים, שפל ככל השפלים – מול זה קמה תנועה של יהודים גאים במורשתם, שלא הלכו שבי אחר העגל של אוסלו. וגם כאשר נראה היה שהיהודים מתפתים אחר הבטחות ה’שלום’ – ההנחה השניה, ולפיה גם האויב הערבי אינו שואף אלא ל’חיים טובים’ נוסח פרס – התנפצה אל סלע המציאות, כי לא על הלחם לבדו יחיה הערבי, גם לא על חשבון הבנק.

לא כל ערבי בעזה הוא מחבל שיורה כדורים ומניח מטענים. לא כל ערבי בעזה הוא חבר פעיל בחמאס. אין צורך בכך. כל מה שהם צריכים זה אוכלוסיה שנותנת גב למחבלים, מעניקה להם סיוע, חסות ותמיכה. רק כך הם יכולים לחטוף יהודים ולדעת, כי ניתן להסתיר אותם בקרב האוכלוסיה. רק כך הם יכולים לנצח את ישראל במלחמה על-אף כל היתרונות של ישראל במישור הטכני.

כל עוד לא יפנימו כאן, כי המלחמה אינה נגד ‘החמאס’, כי אם נגד הקולקטיב הערבי, כל עוד לא יפנימו בעזה, כי אותה אוכלוסיה המעניקה את הגב למחבלים – היא שתסבול ישירות מכך, ושעל דעת כן ישראל פועלת בקרבה – שימותו כמה שיותר מהם, שיסבלו כמה שיותר מהם, שיושפלו כמה שיותר מהם – כל עוד נמשיך להלחם ב’טרור’ ולא באויב הערבי, ב’חמאס’ ולא באוכלוסיה העזתית, כמו גם ביהודה ושומרון, בגליל ובנגב – נמשיך להפסיד במלחמה ולהגיע לעסקאות מחפירות.

צריך רק לפקוח עיניים ולהביט אל המציאות. אבל בשביל זה צריך קודם לפתוח את הראש ולהבין סוף סוף, כי לא סכסוך נדל”ן מתרחש כאן, כי אם מלחמת דת. הבעיה היא שבשביל להבין את האויב, צריך קודם להבין את עצמנו. ובשביל זה צריך לשוב אל ה’ באמת. כמה דם צריך עוד להשפך, כמה תבוסות והשפלות צריך עוד לעבור, עד שיכירו ראשי המדינה במהלך הבלתי-נמנע של ההיסטוריה?


הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG