יהודה אפשטיין Yehuda Epstein

השקפת חז”ל: גלות = הקשה שבקללות

גלות – הקשה שבקללות

עם סיום דברי הברית בערבות מואב, מודיע משה לאומה על השכר העצום המובטח לשומרי הברית ועל העונשים הנוראים העלולים לבוא אם יפרו אותה. כשקוראים את התאורים על המחלות הקשות, הרעב הנורא, בה אבות ואמהות אוכלים את בשר בניהם ומגיעים לשפל המדרגה, הילדים נמכרים לשבי ועוד קללות קשות ונוראות – קשה לדעת מהי הקללה הקשה מכולן. אולם חז”ל הקדושים אומרים תשובה ברורה על שאלה זו. בספרי על פרשת עקב פסקה מג מובא – “וחרה אף ה’ – אחר כל היסורים שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם, קשה גלות ששקולה כנגד הכל שנאמר (דברים כט כז) ‘ויתשם ה’ מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה’, ואומר (ירמיה טו ב) ‘והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה’ אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי’, ואומר (עמוס ז יז) ‘כה אמר ה’ אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו’, ואומר (ירמיה כב י) ‘אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו’ – אל תבכו למת – זה יהויקים מלך יהודה, מה נאמר בו (ירמיה כב יט) ‘קבורת חמור יקבר’ וגו’, ‘בכו בכו להולך’ – זה יהויכין מלך יהודה, מה נאמר בו (שם ירמיה נב לג-לד) ‘ושנה את בגדי כלאו, וארוחתו’ וגו’, נמצינו למידים, שנבלת יהויקים מלך יהודה, שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה, חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה, שהיה כסאו מעל כסא המלכים ואוכל ושותה בטרקליני מלכים”.
מדברי המדרש רואים להדיא, כי לא כמחשבותינו מחשבותיו של מי שברא את עולמו ובחר בעמו בחירו להיות לו לבנים. כל התאורים הקשים והזוועות הנוראות שהלב מתחלחל רק מלקרוא אותם עם פרוש רש”י – כל זה אינו קשה כמו עצם הגלות. ממה שאמרו על יהויקים ויהויכין אנו רואים, כי האסון שבגלות אינו בהכרח נובע מהתאורים הקשים שבפרשתנו על שבי ועל פחד מתמיד האופף את הגולים. זהו מצב נלוה לגלות, זוהי תוצאה בלתי נמנעת שבסופו של דבר תגיע בגלות, וכפי שהוכיחה ההיסטוריה רווית הדם של עמנו בנדודיו. אבל תשאל הרבה יהודים בניו-יורק ובלוס אנג’לס, בלונדון ובפריז, בטורונטו ובמלבורן, והם יגידו לך שהקללות שבפרשתנו לא נתקיימו בהם. בניהם ובנותיהם לא נמכרו לשבי והם לא בהכרח רועדים מפחד, הם אפילו מרגישים בטחון במקרים רבים (עד שהמציאות טופחת על פניהם…).
באים חז”ל ומלמדים אותנו, שגם אם אתה אוכל בטרקליני מלכים בבבל וגם אם אתה יושב בועידת עסקים יוקרתית במנהטן – מצבך גרוע משל נבלה מושלכת בבזיון בארץ ישראל! וכל זאת מדוע? משום שבארץ-ישראל יש ליהודי מציאות של חיים. לפעמים קשה, לפעמים קשה מאד, אפילו חורבן יכול להיות, אבל כאן אנחנו עומדים מול ה’, הוא תקוותנו, אם חטאנו – נבקש רחמים שיסלח לנו, אנחנו מקיימים אתו קשר. ואילו שם – אין ליהודי כל מציאות של עמידה לפני ה’. וזה עומק דברי חז”ל הידועים באותו מדרש שהבאנו לאחר כמה שורות, והובא ברש”י וברמב”ן בפרשת עקב על ‘ואבדתם מהרה’ – “אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ, היו מצוינים במצות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה, אמר לה – הוי מקושטת בתכשיטיך שכשתחזרי לא יהו עליך חדשים”.
המצוות בחוץ לארץ אינן אלא ציונים, כאותם תכשיטים שהאשה עונדת כשבעלה אינו אתה. אין חיים משותפים, אין מציאות של קשר, יש רק געגועים למה שהיה ומקוים שישוב. אלו המנסים להצדיק את הישיבה בגלות באמצעות למדנות כזו או אחרת, כשמבחינים בין מצוה קיומית לחיובית, ומנסים להתלות בהשמטת ישיבת הארץ מספר המצוות לרמב”ם וכיוצא בכך – אינם מבינים בכלל על מה מדובר כאן. לא מדובר על קיומה או ביטולה של עוד מצוה. מדובר על עצם הקשר עם בורא עולם! אכן קשה גלות יותר מכל הקללות, ששקולה כנגד הכל, ואף את הדעת היא משבשת.

אשרינו שזכינו, וה’ השיבנו לארצנו בדורות האחרונים, ואפשר שוב לחיות לפניו. מי יתן ונהיה ראויים לכך, ונקים את ממלכת התורה כרצונו!

—
הכותב הנו יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG
גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא”ל הנ”ל.

עליה לרגל – לא מזור למסכנים

שמחת החג בירושלים – כיצד?

זמן שמחתנו הולך ומתקרב, וראוי להתבונן מעט בצורת ההתיחסות הנכונה לחג, ובפרט לעליה לרגל, אשר כמובן עדיין לא זכינו לממש אותה כצורתה המקורית בהיות בית חיינו חרב, אך בהחלט קיימת התקדמות לעבר היעד, כאשר רבבות רבות של יהודים ממלאים את ירושלים העתיקה בימי חול המועד ורחבת הכותל המערבי מלאה בשעות רבות עד אפס מקום.
ראוי בעת זו להתבונן בדברים מאלפים שכתב הרש”ר הירש בפרושו לשמות כג יז על מצות העליה לרגל –

“‘הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררים החיגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו’ (חגיגה ב ע”א). על-ידי הלכה זו נבדלת העליה לרגל בישראל הבדלה חדה מכל מה שנהוג בחוגים אחרים, ושדומה לעלייה לרגל דמיון חיצוני. המקדש שבישראל איננו ‘אתר של חסד המחולל ניסים ונפלאות’, שאליו עולים בעיקר החולים והישישים, העיוורים והחיגרים, החלושים והנשים, ושאר מוכי היסורים וידועי הסבל שבעמק הבכא’ הלזה – על מנת לבקש ישועות ונחמות ותרופות פלא לחוליי הגוף והנפש. מקדשו של א-ל חי הוא מקדש תורתו, ולא יכירנו מקומו בין בתי החולים וחשוכי המרפא ובתי המחסה לנכאים ולחלכאים. טובי האומה, גיבורי הכוח, אנשים זכרים במלוא בגרותם וגבריותם, אנשים העומדים במרכז העם, העושים את מעשי העם בהווה, ושבהם תלויה כל תקוות העתיד – אותם מזמין א-ל חי אל מקדש תורתו. הם נקראים לצאת מתוך פעילותם ועסקנותם בענייני ההווה והעתיד, ולהתייצב ולהיראות אל פני האדון ה’ במקדש תורתו, כדי להכשיר את עצמם לקראת עבודתו, שהיא עבודת קיום מצוותיו. כי כוח המעשים שבחיי האומה נועד להתקדש לעבודתו, והאומה תראה את כוח עמידתה בהווה ואת תקוות עתידה – לא בכוח גבורתם של בניה, כי אם בעבודת קיום רצון ה’ בכל כוחם ומאודם, וממקדש תורתו ישאבו את רוח ההיחלצות, להפוך את כל החיים הרעננים והתוססים, מלאי הפרחים והפירות, לשיר – מזמור להדר כבוד ה'”.

דברי הרב הירש ראויים להלמד היטב על-ידי כל מי שמגיע לשפוך שיחו בשריד בית מקדשנו בימי החג, לבל נטעה ונגרר אחר אותו דמיון חיצוני לחוגים אחרים ולדתות נפסדות אחרות, מתוך תקוה שבקרוב נזכה לדבר האמיתי ונוכל לשאוב רוח הקודש ממקום המקדש. החגיגה לפני ה’ אינה סובבת סביב ישועות למסכנים, כי אם סביב התחברות של כל כוחות האומה למקור יניקת הקדושה. ה’דת’ אינה מזור למי שלא הצליח להסתדר בחיי המעשה, אלא תורתנו – תורת חיים – היא המצפן המדריך אותנו בכל מעשינו ומתוה לנו את הדרך הסלולה לקיום כל מאוויי הכלל והפרט. בבואנו לעלות לרגל לירושלים, נתחבר למקום הטהור הזה מתוך הבנה, שיעוד אדיר נועד עבורנו בהיותנו עם ה’, ונבוא בשמחה וברינה עם כל כוחות הגוף והנפש, נאכל, נשתה, נשמח ונתענג על ה’, על שזכינו להיות בניו בחיריו. אשרינו, מה טוב  חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו!
—
הכותב הנו יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG
גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא”ל הנ”ל.

מתקפה מאיראן ומתקפה מחברון – מצא את ההבדל

מתקפה מאיראן, מתקפה מחברון

שנה חדשה החלה, וכל בית ישראל מתפללים שאכן תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. ולקראת סיום השנה הקודמת, שהייתה אולי הסוערת ביותר מזה עשרות שנים, חוינו באותו לילה שתי מתקפות, המסמלות יותר מכל את המציאות שלנו כאן מול האויב המבקש להשמידנו.
המתקפה שהכל דברו עליה, נתחו אותה ומחכים לתגובתנו עליה, היא כמובן המתקפה האיראנית. כמאתיים טילים נורו לעבר ישראל, כאשר התוצאה היא הרוג אחד ערבי. המתקפה שנדחקה לשוליים, לעומת זאת, הייתה קטלנית בהרבה. שבעה יהודים נרצחו ביפו על-ידי ערבים מחברון, אשר האמצעים שעמדו ברשותם היו קטנים לאין ערוך מאלו העומדים ברשות משטר האייתולות בטהרן.
מה, אם כן, גרם לכך שדווקא הפיגוע ביפו היה קטלני הרבה יותר? ניתן לייחס זאת למקרה, אך דומני שיש כאן נקודה עקרונית, המלמדת אותנו רבות, ואשר אסור להתעלם ממנה. והעובדה, ולפיה שני האירועים ארעו ממש באותו הזמן – זועקת אלינו שנשים לב לכך ולא נתעלם מהמציאות.
עם איראן אין לישראל סכסוך טריטוריאלי, וממילא לא עברנו על איסור ‘לא תחנם’ ביחס אליהם. כך גם עם עיראק, שזרקה עלינו סקאדים בשעתו ולא הרגו כי אם יהודי אחד. ערביי חברון, לעומת זאת, הם חלק מהאויב שבתוכנו, מהשכים בעינינו והצנינים בצדנו, שנצטוינו להוריש, ותחת זאת – השארנו אותם כאן, ולא רק זאת, אלא שהקמנו להם ‘רשות’ שממנה יוצאים פיגועים. בנימין נתניהו מדבר כבר שנים רבות על האיום האיראני, אך מתעלם באופן עקבי – כמו כל שאר מנהיגי ישראל – מהאיום הקיומי הגדול בהרבה, האיום של ערביי ארץ-ישראל שמשני צדי ‘הקו הירוק’.
האם מנהיגי ישראל אינם מודעים לסכנה הפנימית, המכרסמת בתוכנו ואשר חומרתה גדולה בהרבה מהסכנה החיצונית? דומני, שלא. הם קוראים דו”חות מודיעין, הם רואים נתונים. אולם השקפת עולמם הליברל-דמוקרטית אינה מאפשרת להם להגיע למסקנות שהשכל הישר מחייב. מדובר בהכרעה שעבורם היא כואבת מנשוא בין קיומה של המדינה היהודית לבין הערכים הדמוקרטיים של שויון, זכויות אזרח ללא הבדלי דת וגזע וכל שאר היסודות שהמדינה המערבית בנויה עליהם.
אולם לא יהיה מנוס, ובורא עולם יכריח אותנו לבחור – מדינה יהודית כרצון התורה, בה גוי יכול לקבל לכל היותר מעמד של גר-תושב נטול כל זכויות פוליטיות, וגם זאת בתנאים מגבילים המבטיחים את נאמנותו המוחלטת למדינה היהודית, או מדינת כל אזרחיה, ביטול חוק השבות וקץ המדינה היהודית. ומשום שההכרעה קשה עבורם מנשוא, הם מעדיפים להתמקד באיום האיראני.
אך בורא עולם לא יאפשר לברוח מההכרעה, כפי שבסוגיה היסודית עוד יותר של הגדרתנו כאומה – לא יהיה מנוס מלהכריע – ממלכת כהנים וגוי קדוש או ככל העמים בית ישראל, חלילה. מוטב שנכריע אנו, ונבחר בחיים, בטוב, בעול מלכות שמים ובמדינה יהודית, מאשר לספוג עוד אסונות כמו לפני שנה, שידחקו אותנו להכרעה.
—
הכותב הנו יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG
גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא”ל הנ”ל.

יהודה אפשטיין: זהירות – עסקת כניעה בחסון הימין

זהירות – עסקת כניעה בחסון הימין

בזמן שרבים נמצאים באופוריה עקב הפעולה המוצלחת בלבנון, מתחת לרדאר אנו שומעים ידיעה על הצעה ישראלית חדשה לעסקת כניעה מול חמאס. לפי הצעה זו, יוחזרו כל החטופים, ובתמורה יקבל החמאס את הפסקת המלחמה, והארכי-רוצח יחיא סינואר יוכל לגלות לקטאר או לכל מדינה אחרת ולהמשיך משם את מלחמתו בישראל.
רבים שהתנגדו לעסקה המוצעת כעת, במסגרתה רוב החטופים ישארו בעזה וינמקו בשבי, כעת יתמכו משום שעכשיו מקבלים את כל החטופים ולא רק את חלקם. אולם צריך לדעת, כי סיום המלחמה פרושו השלמה ישראלית עם הטבח, כניעה מחפירה לתכתיבים של המחבלים בחסות ארה”ב ויריקה בפרצופם של אזרחי ישראל, אשר הבטיחו להם בשעתו, כי המלחמה לא תסתיים עד למיטוט החמאס.
והמדאיג מכל, הוא מה שעומד מאחורי עסקת הכניעה המוצעת – נחיתות פסיכולוגית מובנית מול השמאל, מתוך נסיון להראות שגם אנחנו אנושיים ואכפת לנו מהחטופים ולכן גם אנחנו מוכנים להשפיל את כבודה של ישראל ולסכן את בטחונה.
תחת זאת, היה על הממשלה לומר, שהיא אכן דואגת לשלום החטופים, ולכן לא יכנס עוד חשמל לרצועה, לא דלק ולא גרגיר חטה אחד, עד להחזרת כל החטופים לישראל. והחשוב מכל – ישראל צריכה לכבוש את עזה, להוריש ממנה את האויב וליישב אותה ביהודים. אך מי ששם את מבטחו בברית עם ארה”ב ולא בברית עם בורא עולם – אינו מסוגל לומר זאת. ולכן הוא נכנע לתכתיבי השמאל ומסכן את ישראל.
תאמרו, נתניהו הרי מומחה ביחסים בינלאומיים, הוא יודע שהחמאס לא יקבל את העסקה, וכך נשיג יתרון אסטרטגי, שיראו שהצד השני הוא הסרבן. טיעון אוילי זה אינו מחזיק מים. ראשית כל, גם בעסקה המוצעת כעת, ישראל הודיעה שהיא מסכימה וחמאס הודיע שהוא מסרב, ואף הממשל האמריקאי הטיל על החמאס את האחריות לאי-ביצוע העסקה. אז מה בדיוק מרויחים מלהציע עסקה אחרת? אין זאת אלא, שהממשלה חוששת מרוח קפלן, מהתקשורת המלבה את מסע השנאה של השמאל ומהאשמה ה’נוראה’, כאילו מטרת המלחמה היא נצחון על האויב ולא ‘החזרת החטופים’. דומה הדבר להסכמה של נתניהו בנאום בר-אילן הזכור לשמצה להקמת מדינה פלשתינית. חסידיו מצביעים על ‘חכמתו’, כי הכניס תנאים שהצד השני לא יקבל. באוילותם אינם מבינים, כי עצם ההכרזה היא חילול ה’, והצד השני כבר השיג את שלו בהכרה שלנו. מכאן ואילך ימשיך לדרוש עוד.
ראוי שהממשלה תעמוד בגאון כנגד הגל העכור ותכריז, כי מדינה יהודית ריבונית עסוקה בהכרעת האויב, לא ב’פדיון שבויים’ כאילו היינו קהילה סחופה ודוויה בגולה. כפי שנכתב כאן בעבר, פדיון שבוים אין לו דבר וחצי דבר עם הסוגיה העומדת על הפרק. פדיון שבויים כשמו כן הוא – מתן כופר לליסטים תמורת שבויים יהודים. גם בזה הגבילו אותנו חז”ל ואסרו לשחרר ביותר על דמיהם מתוך דאגה לכלל האומה ולמעשי שבי עתידיים שעלולים להתרחש. מעולם לא הותר לסכן את כלל האומה ולהשפיל את כבודה במקרים כאלו.
נקוה, שה’ יצילנו שוב מידי עצמנו…

אני לדודי ודודי לי – ברמה הלאומית

אלול בפתח, ומה זה אומר לנו

בס”ד | שמע ישראל – מאמרי אקטואליה יומיים קצרים | הרב יהודה אפשטיין | שבוע 1 יום א‎

השבת כבר הזכרנו בתפילה את חודש אלול הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, ומלבד הכנת המזוודות של בחורי החמד לקראת הזמן הממשמש ובא, תוך ניצול הימים האחרונים של בין הזמנים לטעינת מצברים, יש לתת את הדעת לכך, שלא לחינם מתחילים בני אשכנז לתקוע בשופר ובני ספרד לומר סליחות, כי חודש אלול גם מבשר את יום הדין שהולך ומתקרב אלינו בצעדי ענק, כאשר הקב”ה יושב על כסאו ודן אישים ועמים, מדינות וארצות, חורץ את גורלנו לשבט או לחסד ומסובב עלילות לקראת התיקון השלם, אז ידע כל בשר, כי מלכותו בכל משלה.

ומלבד העבודה האישית שכל אחד ואחד מאתנו מחויב בה, משמעות הדבר היא שעלינו לחדד כמה אמיתות, אשר לעיתים נשכחות מאתנו כאשר אנו ניזונים מערוצי תקשורת שונים – כן, אני מתכוון לתקשורת החרדית – אשר מגישים בפנינו ידיעות חדשותיות תוך התעלמות מופגנת ממלכו של עולם. רבים מדי הם אלו הקמים בבוקר, הולכים להתפלל, מקפלים את הטלית והתפילין ושומעים ‘חדשות’, כאשר אין קשר, לכאורה בין האחד לשני. וכאשר יגיעו הימים הנוראים, יבכו בדמעות שליש כשיאמר החזן ‘מי יחיה ומי ימות’, ואולי אף יכוונו בתפילת לחש, אך בבואם לדון ב’אקטואליה’, תהיה הסתכלותם דומה להפליא לזו של כל אדם חילוני.

בבואנו חזרה אל היכלות התורה, מחובתנו לשנן, כי גם העולם שמחוץ לבית המדרש כפוף למהלך הא-להי. מחובתנו לשנן, כי גורלו של עם ה’ אינו נתון בידו של גוי כזה או אחר, ושאם לא נבטח בה’, נדבק בתורתו ובמצוותיו ונקדש את שמו על במת ההיסטוריה – לא יועיל לנו טראמפ ולא צה”ל חזק, לא כלכלה מוצלחת ולא נאומיו המלוטשים של נתניהו בקונגרס. אך אם נדבק בה’, נבטח בו, נקדש את שמו ונפגין מול עולם ומלואו, כי ה’ הוא מלכנו ועליו אנו משליכים את יהבנו – נזכה לברכה וישועה גם אם תבחר בארה”ב נשיאה שונאת ישראל, גם אם ישראל תהיה מבודדת בזירה הבינלאומית (אוי, כמה שהשכיחו מלבנו את העובדה, ולפיה הבידוד הבינלאומי אינו אלא ברכה המפורשת בתורה), גם אם לא תהיינה השקעות בהיי-טק.

אני לדודי ודודי לי – כמה פשוט לומר זאת, כל ילד בגן יודע לדקלם את המילים. אך כמה קשה להשתחרר מכבלי החשיבה המערבית שפשתה בנו, אשר במרכזה הרציונל האנושי שאינו מכיר בא-להי ישראל כגורם בעל משמעות בזירה הציבורית. כמה קל לדחוף את דודנו לפינה של בית הכנסת, ולהתנהל מחוצה לו כגויי הארצות, אשר מודדים הכל דרך הפריזמה של שיקולים גיאופוליטיים-כלכליים-בטחוניים-מדיניים. איזה בזיון זה לבוא בראש השנה להתחנן לברכתו של דודנו, אחר שבמשך כל השנה הסברנו כמה חשוב לנו היחסים עם ארה”ב…

אז בואו ניקח את אלול ברצינות הפעם, ומלבד קבלות חשובות בתחום הפרט, נקבל על עצמנו לשוב אל ה’ גם במישור הציבורי. האסון של תשפ”ד היה די והותר…
—
הכותב הנו יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרים קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG