Post-Yom Kippur Chizuk

Yom Kippur Is Over: Now What?

Yehuda Segal

י”א תשרי ה’תשע”ח 01/10/17

As the Chasam Sofer said: We don’t achieve; we act. Sometimes we are not held culpable, due to extenuating circumstances, or “Oness”. But there is no “Oness” for failing to purely desire. To wish and want is always within our power, and the results are up to Hashem.

Let’s admit the truth. Some of the resolutions we made are closer to wishes than plans…

The Baal Shem Tov told a parable of a Torah Scholar and an ignoramus who both passed away together.

They were both neighbors. The Lamdan would wake up early every morning, and hurry to Shul, where he would sit until about Chatzos calmly studying and praying. His simpleton neighbor would arise at the same early hour for work, only arriving at Shul for a hurried Shachris, at the same time his neighbor was leaving.

The learner, satisfied and pleased with his achievements; his fellow man sighing in pain at the life circumstances compelling him to pray in such a poor fashion, and full of yearning for the day he could pray in peace.

Nothing changed until they died. Both had sins and merits. But when these were measured up, the learner was harmed by his pride and the simpleton benefited by his sighs.

There is a similar story told of the Chazon Ish of blessed memory.

An Avreich came to him complaining of his frustrating routine. Every morning he wakes up with hopes and plans to study diligently, to make progress, to not interrupt his studies, to fill his daily quota in Tanach, Mishna, Gemara, and more, and not waste time. As the day goes by, his determination is weakened, and by its end, he cries bitterly at his lack of success in achieving his goal. “What will be the end?” he asked. “What can the rabbi advise me?”

The Chazon Ish answered:

Continue hoping and planning. Continue failing to implement your plans. And continue getting upset…

As the Chasam Sofer said: We don’t achieve; we act. Sometimes we are not held culpable, due to extenuating circumstances, or “Oness”. But there is no “Oness” for failing to purely desire. To wish and want is always within our power; the results are up to Hashem.

Let us not cease our good intentions, our seemingly useless efforts. As Chazal say: If one prays and isn’t answered, he should pray once more. Hakadosh Baruch Hu is all-capable. Perhaps he will yet have pity on us. And even if not, at least we won’t fall from the level we’re on, at least we will do what we can do.

 

May it be G-d’s will we succeed!

With Heaven’s help, Yehuda Segal

YSMehadrinews@Gmail.com

מדוע נסמכו יום כיפור וחג הסוכות? – יהודה סגל

מדוע נסמכו יום כיפור וחג הסוכות?

יהודה סגל

י”ח תשרי ה’תשע”ח 08/10/17

לא מספיק לא להיות טריפה גוססת, צריך גם לשאוף ולהשיג.

מה פשר סמיכות סוכות לימים נוראים? מדוע יש מעבר כה חד מימי דין ותשובה לחג אסיף וזמן שמחתנו?

שמעתי מחכם אחד הסבר במשל לחולה במחלה “ההיא”. כשהמחלה כבדה עליו, רופאי ימינו נוהגים להרעילו ב”כימותרפיה”. מה זה? פרוצדורה שהורגת רעים וטובים, מכלה תאים רבים בגוף, הן בריאים והן סרטניים. הטיפול יכול בקלות להיות גרוע מן המחלה, אבל כשזה נעשה נכון ומתאים, הפציינט יחיה.

אבל… אולי המחלה איננה, אך גם קו הבריאות בכלל נסוג. אז האדם נשלח למנוחה ארוכה, כדי שיוכל גם לתפקד כאחד האדם. לא מספיק לא להיות טריפה גוססת, צריך גם לשאוף ולהשיג.

הוא הדין כאן. לעם ואדם נשוי עוון ופשע, אין בריריה מלבד פלישה לרוחו בדמות ימי דין ואימה, ימי תשובה וסליחה. זה אמנם “נובהרדקאי”, אך זה נצרך. ברם, לא כאלו הן ההרגשות הבריאות השוכנות לאורך זמן בקרב אדם מן היישוב. אי אפשר להתמקד רק בדין, בחטא, במלכות, וביראה עילאה. אז הוא נשלח לנפש מחוץ לבית ב”סוכה”. מזכירים לו את מידת האהבה, שלו ואליו: שאיבת רוח הקודש, הלל והודאה, פעמי רגלינו ו”ימינו תחבקני”.

בסופו של תהליך, גם נקי מן החטא, וגם שמח ורגוע, האדם כשר ומתאים לחיות כיהודי למשך כשנה. להתמודד עם עליות וירידות, ימי אהבה וימי שנאה.

חשוב שנבין את תפקידם של הימים הללו דווקא בעיצומם, כדי שננצל אותם כיאות לטעינת מצברים. יהי רצון שנצליח!

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com

A Practical Guide to Cleaning off the “Skunk” Police Spray

Yehuda Segal reproduces a comment left by one of his dear readers on now-defunct Mehadrinews:

Don’t join the army, what with all the anti-religious atmosphere and immorality, exactly as our rabbis instruct us. Don’t fear them, only Hashem.
How do you clean off the Skunk malodorant the police spray at protesters against the draft?
Do: Mix hydrogen peroxide, baking soda and some dish soap, and use it to clean yourself. The recipe was tested on a MythBusters episode and shown to be effective.
You can buy hydrogen peroxide in a small bottle at the pharmacy (used for dying women’s hair).
Don’t: Do not wash with water! The active chemical reacts with the water to worsen the smell.
With Heaven’s help, Yehuda Segal

כתבה ישנה וטובה של יהודה סגל על חילול שבת במדינה

דמעות תנין על חילול השבת

יהודה סגל

ט”ו אלול ה’תשע”ז 06/09/17

אני עומד נפעם מהנאיביות המבצבצת מבין הציטוטים, כאילו החבר’ה האלו באמת ובתמים מצפים ממחללי שבת ותיקים בעצמם להירתם במלוא המרץ למניעת חילול שבת קודש.

הפתעה: מתברר שחילול שבת הוא “מערכתי” ומתוכנן לכתחילה בהרבה גופים ממשלתיים, בפרט ברכבת ישראל. למשל, עבודות תחזוקה ברכבת מתוכננות דווקא בשבת. כן, באמת. למה אני נרדם באמצע הידיעה? כי היא מזכירה לי מאות כמותה שלש פעמים בשנה בכל שנה ושנה.

אז חברי הכנסת החרדים מסתובבים כדלים וכרשים בין ראש הממשלה לשר פלוני ואלמוני, מבכים מעל דפי היתד, המבשר, וכולי, על כך שאיש אינו מתייחס אליהם בכובד ראש, ומתכננים פגישות “מועצת”.

זוהי הראיה הסופית – אם היא הייתה חסרה – שהמערכת הפוליטית החרדית מיושנת וחסרת מעוף. הם לא עוצרים לרגע לחשוב: למה ומדוע רוב חילולי השבת במגזר הציבורי? התשובה, גם היא, משמימה בפשטותה: אין לגופי המדינה תחרות, אז אין השפעה ל”לקוחות” על ההכנסות. לך תעשה חרם צרכנים נגד מונופול, (במקרה שלנו, הרכבת).

אגב, שמתם לב שכל המחלוקות בעם סובבים סביבות גופים ציבוריים, קרי של המדינה (הכותל, הרבנות, צה”ל)? הפרטה זה גל העתיד, אז באו נפריט כל דבר שמוטל במחלוקת. כפוליטיקאים בעצמם, הם אמורים להבין את חוק הטבע הקובע כי “פוליטיקאים מפחדים משתי דברים בלבד: הדלפות וצמצומים”. מה, לא ניתן אפילו לעשות רעשים קלים על הפרטה?! מה חשבתם, לשכנע במילים יפות?

בוכים לנו על חוסר יחס, כאילו הפתרון לא עומד להם מול האף. על תחבורה ציבורית יש לכולנו אינסוף תלונות מוצדקות, גם בלי חילולי השבת בערים אחרות. די. מי קבע שצריכה להיות תחבורה ממשלתית בכלל? איפה זה כתוב בתורה?

אני עומד נפעם מהנאיביות המבצבצת מבין הציטוטים, כאילו החבר’ה האלו באמת ובתמים מצפים ממחללי שבת ותיקים בעצמם להירתם במלוא המרץ למניעת חילול שבת קודש. בטח שהם לא מקיימים את חוקי הסטטוס קוו! וכי חסרים חוקים בחינת אות מתה מחוסר מוטיבציה לאכיפה? רק למען הדוגמא, בנייה מזיקה ובלתי לגיטימית של ערבים ודרוזים בסיטונאות. הממשלה דנה בזה, בכלל?

החשד מסרב להיעלם, שהם מתמקדים בפתרונות לא יעילים בכוונה, על מנת להצדיק את קיומם בכנסת.

אגב גם מקומות פרטיים ניתן לסגור בשבת, בלי ליצור חוקים מיותרים. ניתן פשוט למנוע הטבות ממשלה קיקיוניות כאלו ואחרות ממי שלא סוגר בשבת, ושלום על ישראל.

מאתר מהדריניוז [האתר נעלם]

הצדק אמור להיות קבוע וידוע

חוק ולא יעבור

יהודה סגל –  ב’ אלול ה’תשע”ז 24/08/17

הלא בכל ישיבת הכנסת, בעוונות הרבים, יושבים אנשים הנקראים “מחוקקים” על מדין כאילו רק אתמול נברא אדם על האדמה. ספרי, סליחה, ספריות (!) ה”חוקים” הקיימים משתנים ומתוקנים שוב ושוב ללא הרף. לכן יש עו”ד המתמחים בתחומים שונים, ולא כל עו”ד בקי באותה המידה, כמובן.

בפרשת השבוע אנו קוראים בתורה “שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך… צדק צדק תרדוף”. על זה אנו מתפללים שלושה פעמים ביום, “השיבה שופטינו כבראשונה”. טרם זכינו לכך: “ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה”. הבה נעמוד על חלק אחד ממשמעות החוק והצדק ע”פ התורה הקדושה: הקביעות.

אחת התכונות הנשכחות בימינו של הצדק הינו פרסומו. הצדק אמור להיות גלוי וידוע לכל העמים. המילה “חוק”, כמשמעות חקיקה בסלע, מביעה גם קביעות בל תשונה. אם החוק מתאים לצדק, הוא אף בכלל “חקים צדיקים”. אם לאו, בחוק התורה הוכרע: “ובחקתיהם לא תלכו“.

בדומה לכך, מוצאים אנו בהמשך, בפרשת מלך ישראל – זה הלגיטימי: “והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים“.

כלומר, מלך ישראל נצטווה לכתוב לעצמו ספר תורה ע”פ העותק שבידי הכהנים, כדי לשמור על אמינות. שהמלך לא ימציא תורה חדשה. אפילו נביאי אמת אינם רשאים לחדש דבר במשפטי התורה.

לפי דעה אחת בראשונים גם כלל “דינא דמלכותא דינא” (אשרור תוקף חוקי המלכות בהלכה) נאמר רק בנוגע לחוקים ישנים ומפורסמים. דהיינו, חוקים חדשים וגזירות אד-הוק אינם בעלי תוקף דיני. בידינו משפט קולע למטרה. המשפט הבא נשמר מתקופה שעוד ידעו גויי הארצות חוקים מעטים במספר ופשוטים להבנה (גם אם לא תמיד צודקים באמת): “אי ידיעה של החוק אינה פוטרת”.

כיום לא ניתן בכלל להכיר את כל חוקי המדינה הרבים! הלא בכל ישיבת הכנסת, בעוונות הרבים, יושבים אנשים הנקראים “מחוקקים” על מדין כאילו רק אתמול נברא אדם על האדמה. ספרי, סליחה, ספריות (!) ה”חוקים” הקיימים משתנים ומתוקנים שוב ושוב ללא הרף. לכן יש עו”ד המתמחים בתחומים שונים, ולא כל עו”ד בקי באותה המידה, כמובן.

“מנהג הסוחרים” או “מנהג המדינה” גלויים לכל ממילא, אך נתונים לשיפוט יחידני בכל מקרה מזדמן. ובראש הפירמידה, נמצא הבג”ץ המרשה לעצמו להגדיל “צדק חברתי”. מה זה בדיוק? מונח שמתרחב ומתפרס לאורך הזמן בכל כיוון אפשרי: “הכל שפיט”.

חוקים מתניידים נושאים עמם גם כן נזק כלכלי בל ישוער. מדוע? משום שהמשק מונע ע”י יזמים. מה עושה יזם? הוא צופה ביקוש עתידי לאיזה מוצר, מסתכן בהשקעה כעת, ומבקש למלא ביקוש בהיצע בבוא יומו. אם היזם מתברר כצודק בהשערת מידת הביקוש – ואינו עושה טעיות נוספות בדרך – הוא גם מרוויח. ניבוי העתיד הוא דבר מסוכן מטבעו, אך כאשר נוסף לכך אי-ודאות חוקתית בסיסית, מלאכתו נעשית בלתי אפשרית.

יעזור שופט כל הארץ ונזכה לשובם של שופטי צדק, “מדינת חוק” אמת, “קריה נאמנה מלאתי (מלאה) צדק”, אמן ואמן!

[מתוך אתר מהדריניוז – שנעלם]