How to Define ‘Invasion of Privacy’

The State Is a Privacy Hazard

Yehuda Segal  י”ב תשרי ה’תשע”ח 02/10/17
Finally. The first of the Agron leakers, Beit Shemesh resident Shalom Bilik was indicted… Wow, it took State Prosecution no longer than 11 years! This is what the Torah calls Innuy Hadin (a non-Speedy Trial).

 

First, a reminder. In 2006 six men stole, sold among themselves and distributed on the web a database containing the Israeli population registry, including plenty of secret information on all citizens. The Torah says about this: You shall not bear tales among your nation. You shall not stand on Jewish blood for I am G-d. A teller of tales reveals forbidden secrets. This is called “Hezek Reiyah”, putting a stumbling block before the blind and more.

Note well what is happening here behind the veil of hollow journalistic drivel. The state procures and hoards our most private details without our permission on a central database (not to mention actual spying by NSA-like units, including against Jews), all for our “benefit” and “security”, of course.

Here’s a riddle: What is the dictionary definition of “Invasion of Privacy” or “Maintaining an Unlawful Database”? Answer: When one does so not under state auspices!

Then, Surprise!, private individuals use this information for bad. Had these details been securely kept and dispersed among private, law-abiding companies, subject to market discipline; had the state not coercively gathered these records to one place, could anyone have caused such harm to innocent Jews?

It’s just a matter of time before the same thing happens to even more sensitive records, such as the Biometric Database. Most of the world understands how dangerous and irreversible, how easy incriminating the innocent becomes, how hard it will be reverse harmful effects. Except for Israel. The Biometric Database is hated and scorned by most of those living here, but this hardly interests our rulers.

And instead of serious punishments, and compensating the victims, this Shalom Bilik person is thrown into jail and pays a fine to… the state itself. Is this what they call deterrence?! What’s to stop other DB administrators from ‘copying’ the perpetrators?

The prosecution originally aimed for only 25 months in prison, then settled on 12 months and a fine. Why? The health of the defendant and “the amount of time passed”! Circular, no?

By the way, for more serious crimes they decree prison, and for lesser crimes “Community Service”. Explain this one to me: Does it seem fair to you that one who causes greater harm repays nothing, and one who causes less harm repays the community (though imprecise)?!

And who pays for the incarceration costs of those found guilty? Always and everywhere: The victims they harmed. “Law and Order” at its finest…

This article first appeared in Hebrew.

With Heaven’s help, Yehuda Segal

YSMehadrinews@Gmail.com

From Mehadrinews, here.

בענין חוקי המדינה נגד השימוש בסמים מסוכנים מסוימים

קנאביס רפואי והציבור החרדי

יהודה סגל

 ז’ חשון ה’תשע”ח 27/10/17

מה יקרה למאזן הרווחים של החברות המפלצתיות אם קופות החולים הממשלתיות יפסיקו לרכוש את התרופות המסוכנות והיקרות שלהם? אז המדינה יוצרת עבורם מונופול, ובעלי החברות, מצדם, דואגים לטובות הנאה לאנשי השלטון. כולם מאושרים מההסדר – מלבד החולים חסרי ישע והון, כמובן.
כמו בין אומות העולם, גם אצלנו יש חולים. התרופה לחולים רבים – ולא רק כמשכך כאבים, כידוע כבר הרבה שנים, היא קנאביס. ונתנה תורה רשות לרופא לרפאות.

האם ניתן להתמכר? ודאי. האם ניתן להינזק? ברור. אך מה בכך?

אין איסור בתורה על השכרות, מיין ושלא מיין, אא”כ האדם חובל בעצמו (“לא תשתי סמא”, פסחים קי”ג א’). אדרבא, תנו שכר לאבד ויין למרי נפש. והחובל בעצמו, אע”פ שאינו רשאי, פטור. אין שום הבדל בין קנאביס להרואין מבחינה זו.

גם כשיש אפשרות להשתמש באיזה דבר לעבירה (בהמה להרבעה, דם וחלב לאכילה, רעל להרעלה, סמים לפגיעה בבריאות), משאירים את הבחירה והאחריות החופשית בידי הפרט, אם הוא מעל גיל בר מצוה. רק אם אחד בא לחטוא, מתרים בו, מענישים אותו, ובערת הרע מקרבך. וגם זה אינו מסור אלא לבית דין, ולא לפיקציה המכונה מדינה.

התמכרות – ולא משנה אם זה אלכוהול, אוכל, אינטרנט או הימורים – היא בעיה רפואית\פסיכולוגית\מוסרית, אך בעליל לא פלילית, בדיוק כמו כעס, חמדה, עצבות, וכהנה. אם לא כן, אין לדבר סוף. העדפות בינ-זמניות הן בהכרח אישיות.

הטיפול מופקד בידיו של היחיד, של משפחתו ומקורביו, הרופאים שלו, וארגוני גמילה מרצון, למטרות רווח ושלא למטרות רווח. זה לא מתפקידו של בית דין הגדול או שבשערי העיר או ז’ טובי העיר הלגיטימיים – העומדים במקום הסנהדרין (חזו”א סנהדרין סימן ט”ו סק”ד) – למנוע כל אפשרות מכשול ועוון אנושי מראש.

אז מנין החוצפה של המדינה לרדוף את האזרחים שלה על גידול, מכירה ושימוש בסמים שונים? כאלו שחוטפים יהודים כשרים על לא עוול בכפם וקוראים לזה “בית כלא” עוד מטיפים לנו מוסר אישי?! ובכלל, האכיפה בלתי אפשרית. אפילו בתוך בתי הכלא, שיא העבדות הממשלתית, ניתן להשיג סמים. האכיפה צריכה להיות אישית, כמו בכל תחומי החיים האישיים.

גם לגליזציה איננו האידיאל, כיון שזה מאפשר למדינה לקחת עליו מיסים (אף שזה בוודאי עדיף מהפללה). האידיאל הוא אי-הפללה גמור לכל חומר כימי\ביולוגי שהוא למגדלים, משווקים ומשתמשים בצורה מוחלטת.

אלא מאי? יש למדינה כמה סיבות טובות לרדוף אותנו:

ראשית, כל חוק מיותר, ובפרט חוקים האוסרים על החזקת איזה חומר או כלי נשק הם כר נרחב לחיפושים בכלינו האישיים, למעצרים על פי חשד בעלמא, ותירוץ מעולה לתקציבים ממשלתיים שמנים וגדלים.

שנית, הקנאביס הוא זול יותר, בריא יותר, ובעל הרבה פחות תוצאות לוואי מאשר התרופות המהונדסות לחולים במחלות רבות. מהיכן ירוויחו חברות התרופות מיליארדים אם המדינה תסיר את חסינותם לכוחות התחרות בשוק החופשי? מה יקרה למאזן הרווחים של החברות המפלצתיות אם קופות החולים הממשלתיות יפסיקו לרכוש את התרופות המסוכנות והיקרות שלהם? אז המדינה יוצרת עבורם מונופול, ובעלי החברות, מצדם, דואגים לטובות הנאה לאנשי השלטון. כולם מאושרים מההסדר – מלבד חולים חסרי ישע והון, כמובן.

הפללה רק מעשירה את הפושעים העוסקים בסחר סמים. הללו מסוגלים גם לספק מוצר פגום (במינון, ועוד), כיון שגם כך הוצא העסק מחוץ לחוק. האיכות הגרועה של החומרים עשוי להביא עד פיקוח נפש. במדינות כמו הולנד וקולורדו בהם המדינה נתנה מדה מסוימת של חופש, הפשע ירד בצורה דרסטית, והתמעטו מספרם של החולים בהתמכרות, והנפגעים ממוצר פגום (בטווח הארוך).

אולי אנחנו בארץ עוד לא בשלים לאי הפללה מלא, אבל גם חה”כ יעקב ליצמן מיהדות התורה מכריז רבות על כוונתו להקל על גידול שמן קנאביס רפואי. הוא גם מתכוון להכניס אותו לסל התרופות המאושר עבור הסובלים מאפילפסיה ואוטיזם. נחיה ונראה…

עשרות שנים הצעות ומתווים עולים ויורדים מן הפרק, אך דבר לא קורה, זאת משום שלמדינת ישראל, בדיוק כיתר מדינות העולם, אינטרס מובהק בהמשך המצב הקיים, למרות סבלם האיום של עשרות אלפי החולים.

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com

מאתר מהדריניוז, כאן.

השלטון הולך רכיל

מה קורה כשהמדינה אוגרת את פרטינו האישיים?

יהודה סגל

 ח’ תשרי ה’תשע”ח 28/09/17

סוף סוף. הראשון ממדליפיה של תוכנת “אגרון”, תושב בית שמש, שלום ביליק, הורשע… וואו, זה לא לקח למדינה יותר מ11 שנים! זה מה שנקרא אצלנו “עינוי הדין”…

נזכיר, בשנת 2006 למניינם שישה אנשים גנבו, מכרו ביניהם, והפיצו ברשת מאגר מידע של מרשם האוכלוסין, המכיל פרטים סודיים רבים על כל תושבי המדינה. על זה נאמר בתורתנו לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמד על דם רעך אני השם, והולך רכיל מגלה סוד. זה בכלל “היזק ראיה”, ועוד לפני עיור וגו’.

שימו לב למה שקורה כאן מאחורי המלל הנבוב. המדינה לוקחת ואוגרת את פרטינו הכי האישיים ללא רשות בדטה-בייס אחד (מעבר לריגול ממשי של יחידות דמויות NSA אחרות, גם נגד יהודים), הכל למען “ביטחוננו” ו”לטובה”, כמובן.

הנה חידה: מהו הגדר המילוני של “פגיעה בפרטיות” או “החזקת מאגר מידע שלא כדין”? תשובה: כשאדם עושה זאת לא מטעם “המדינה”!

ואז, ראו זה פלא, אנשים פרטיים משתמשים במידע הזה לרעה. אילו הפרטים הללו היו שמורים ומבוזרים בין חברות פרטיות, כאלו שכפופים לחוק, וכפופים לתחרות השוק (MARKET DISCIPLINE), אילו המדינה לא הייתה מקבצת את הנתונים הללו למקום אחד בכח הזרוע, מישהו היה יכול לעשות כזה נזק ליהודים חפים מפשע?

זה רק עניין של זמן עד שזה יקרה למאגרים רגישים אף יותר, דוגמת המאגר הביומטרי הארור. רוב העולם מבין כמה זה מסוכן ובלתי הפיך, כמה קל יהיה להפליל חפים מפשע, כמה קשה יהיה לתקן את המעוות, רק כאן לא. המאגר הביומטרי שנוי ומתועב על רוב רובם של יושבי בארץ, אך את המושלים שלנו לא כזה מעניין.

ובמקום להעניש ברצינות, ולפצות את מי שניזוקו, שלום ביליק הזה נשלך לכלא, ומשלם קנס ל… מדינה עצמה. לזה הם קוראים הרתעה?! מה מונע ממנהלי מערכות מידע אחרים לחקות את המורשעים?

מראש המדינה רצתה לגזור על ביליק 25 חודשים (בלבד!), והתפשרה על 12 חודש ועוד קנס כלשהו מפני מצב בריאותו של הנאשם, ו”הזמן הרב שעבר” (?). מעגלי, לא?

אגב, על עבירות חמורות יותר יש כלא, על חמורים פחות עבודות שירות. תסבירו לי אתם: נשמע לכם צודק שמי שמזיק יותר לא מחזיר כלום, ומי שמזיק פחות כן עושה “צרכי רבים”?! (וגם זה לא מדוייק.)

ומי משלם בפועל את העלויות לשהותם של המורשעים בכלא? תמיד לעולם ועד: אלו הנפגעים מהם.

שלטון החוק במיטבו…

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com

מאתר מהדריניוז, כאן.

אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים

ביטול הפסטיבל והשבתו – לקח לפעם הבאה

יהודה סגל

 י”ב תשרי ה’תשע”ח 02/10/17

“כן היא המדה והמנהג בעוונותינו הרבים אם אדם עם הארץ יש לו איזה דבר עם אחד תלמיד חכם הוא יבזה וידבר סרה על כל החכמים, ולכן אל תדור בעיר זו פן תהיה שנוא ללצים אלו על חנם.”

כזכור לכם, בזכות מהדריניוז, העירייה נסוגה מכוונתה לבטל את הפסטיבל השנתי הפופולרי, ו”מצאה לו תקציב” בסוף.

אני רוצה להוסיף נימה אישית לעניין:

אמנם חזל אמרו צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עליה רמיא”יש לחכמי התורה אחריות על עירם. ועוד אמר אביי, האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא. כלומר, מצוי שהוראות היהדות שבפיו אינן מוצאות חן.

אבל חזל גם הזהירו אותנו בפסחים קיב עא: “אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים”. נטילת עצה, טוב מאוד, ואדרבא. אבל לא שינהלו לכל עם קודש את המקום, וכל שכן לא “דיין הדן יחידי” בזמן שאין סמיכת סנהדרין.

כמו בכל שאלה, יש חכמים בשני הצדדים. הבחירות הם לגזברים עצמם, ולא לרבנים האישיים שלהם. דיינים צריכים להתקבל ע”י התושבים במקום, ראה שלחן ערוך חושן משפט סימן ג’.

ובמילים פשוטות, לשאלות אישיות, רשאי אבוטבול להשתמש בכל מורה הוראה שיחפוץ. אך במה שנוגע לציבור, כמו כל ירא שמים אשר בידו החלטות הנוגעות לחיי אחרים, מחובתו להושיב בית דין! אם אתה קיבלת את פלוני לרבך בין לחומרא ובין לקולא, אז כולם קיבלו?!

רש”י בפסחים שם מסביר משום שלתלמיד חכם אין מספיק זמן לעסוק בצרכי ציבור. לפי זה, במקרה שאין הוא מנהל את העיר בעצמו, הכל תקין. אבל מסתבר שפירוש רש”י זה נתינת טעם בלבד. ראו מה מפרש הבן יהוידע בגמרא הנל:

“ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים. עיין פירוש רשי זל. ועוד נראה לי בסד כיון שדרכם למנות את תלמידי חכמים לראשים אם כן יש חשש פן גם לו יסכימו עליו למנותו מן הראשים ואז יתבטל מלימודו. או יובן בסד, דהטעם מפני שהראשים צריכים ליסר את המון העם ולהוכיחם במילי דשמייא, ולכך המון העם שונאים אותם ומדברים אחריהם דברים של בזיון, וכמו שאמרו בגמרא האי צורבא מרבנן דרחמי ליה בני מתא משום דלא מוכח להו במילי דשמייא, ואם הראשים האלה הם תלמידי חכמים, אז יהיו כל התלמידי חכמים שנואים אצל המון העם ואפילו אותם שאין להם עסק עמהם, כי כן היא המדה והמנהג בעוונותינו הרבים אם אדם עם הארץ יש לו איזה דבר עם אחד תלמיד חכם הוא יבזה וידבר סרה על כל החכמים, ולכן אל תדור בעיר זו פן תהיה שנוא ללצים אלו על חנם.”

זה לא סתם השערות. כבר ראינו את זה בחיים

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com

מאתר מהדריניוז, כאן.

המחלק צדקה לא ירבה לקרוביו יותר משאר בני אדם – פסול כל המפלגות

הבחירות המתקרבות – האם להצביע, וא”כ, אז למי?

יהודה סגל

כ”ז תשרי ה’תשע”ח 17/10/17  1

התורה מביאה בכנפיה חיים ושלום לעולם: “שלטון טוב שולט פחות”.

קודם כל נפתח בקושיה: הלא הבחירות לראשות העיר הם לכאורה “מכרז מקדים על סחורות גנובות”! אסור לדון בערכאות, נכון? (עיין שלחן ערוך חושן משפט סימן כ”ו). אז מי התיר להצביע לרשויות המדינה?

בחזון איש הידוע (סנהדרין סימן ט”ו סוף סק”ד) כתב, ואם יסכימו בני העיר על זה אין בהסכמתם ממש ואם יכופו על זה משפטם גזלנותא כו’. וראה גם חזו”א ב”ב (סי’ ד’ ס”ק ט”ו, שם ט”ז) בענין הגבלות כוח הנבררים ל”שבעת טובי העיר”. מי התיר להיכנס לכל הקלחת הזאת בכלל?

התשובה פשוטה: אין לנו ברירה. בשונה – אולי – מקיסריה, השלטונות המקומיים אינם אלא שפוטים של השלטון המרכזי במדינה, ואין ידינו תקיפה. אומרים לראש העיר מה לעשות, והוא מבצע. במעט הסמכות שנותרה, “מצוה להציל” כמה שאפשר, שיהיה ע”פ התורה הקדושה. וכן מבואר גם בחזון איש סנהדרין (סימן ט”ו סק”ד ד”ה ויש).

טוב, אז איך מנהיגים עיר כדין?

ראשית, אמנם במצות צדקה בכסף הפרטי, קרובי משפחה קודמים לשאר עניים (שלחן ערוך יורה דעה סימן רנ”א סעיף ג’), אך בניהול כספי ציבור שונה הדבר. זה לשון השו”ע (שם רנ”ז סעיף י’), [גבאי] המחלק צדקה צריך ליזהר שלא ירבה לקרוביו יותר משאר בני אדם, עכ”ל.

ועיין רש”י בשבת קי”ח ע”ב “המחלקים [צדקה] עליהם לבדוק לפי הצריך לכל אחד ואחד”. ובלי זה הגבאי פסול, שלחן ערוך חו”מ סימן ל”ז סעיף ט’.

זה אומר חלוקה צודקת בשימוש קופת העירייה לכל יחיד, ע”פ צורך אמתי ולא ע”פ שיקולי אהבה ושנאה. אולי אין מנוס, בעוונות, מלגבות מיסים, אך חובה לרכך את המכה. היינו קיצוץ נרחב בהוצאות העירייה, סילוק יתרת חוב הציבור, משפט צדק (במתן קרקעות למשל), הורדת נטל הארנונה (וכמה שיותר הנחות), ועוד.

שנית, חז”ל אומרים “קדירה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא” (בלשוננו: “הטרגדיה של נחלת הכלל”). הפרטה ותחרות מביאה שירות טוב יותר ומוזילה מחירים ע”י מניע הרווח. התורה חסה על ממונם של ישראל.

אז למי בוחרים?

מחפשים גזבר נאמן. מי שיוריד ארנונה, יגשר במחלוקות, ילחם בצווי הריסה, ירחיק מאתנו את קלגסי השלטון בגבעת רם, יפריט, ויוזיל עלויות. ויש עוד הרבה. התורה מביאה בכנפיה חיים ושלום לעולם: “שלטון טוב שולט פחות”.

בקיצור: איזה מועמד ייתן לכל היהודים כאן לבנות, לחלום, וליהנות מיגיע כפם בצדק ללא פטרוניות?

נו, ומי עונה לדרישות?

לא יודע. נחיה ונראה מבין המועמדים…

ואגב, כאן המקום לדבר על נושא חלוקת העיר. נראה שהמקדמים את הרעיון הם מסורתיים וחילונים, והמתנגדים לרעיון כולם חרדים. אבל זה לא צריך להיות. אינני יודע אם הדבר ישים בכלל, אבל בא נבין תחילה את הפואנטה הלוגית שבעניין.

חלוקת השלטון אין פירושה גרימת מחלוקת בין התושבים! אין שום קשר. אדרבא, היא מקטינה את השלטון הייצוגי, ומצמצמת אפשריות פגיעה ביחידים (ראה שוב חזון איש ב”ב שם), ובכך מרבה שלום.

מיותר לציין שהמערכת לא באה לפסוק הלכה למעשה.

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com

מאתר מהדריניוז, כאן.