Wikipedia ignorantly claims the saying “He who does not work, neither shall he eat” originated from Paul the meshumad, later cited by John Smith in Jamestown, Virginia, and by Lenin during the Russian Revolution.
Actually, the expression comes from holy Chazal in Medrash Rabba (Bereishis Rabba 14:10, Koheles Rabba 2:23, Eicha Rabba 1:43).
Here’s a composite:
ויהי האדם לנפש חיה, …ר’ הונא אמר, עשאו עבד מכודן בפני עצמו, דאי לא לעי לא נגיס. הוא דעתיה דר’ חנינא, דאמר ר’ חנינא, נתנני ה’ בידי לא אוכל קום. בידי לא אוכל קום, אי לא לעי ביממא בלילא לא אוכל קום.
(This Medrash clearly denies the illogical Cursedian view scarcity is a punishment for the sin of Adam Harishon.)
See also Bereishis Rabba 2:2:
רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון רבי אבהו אמר משל למלך שקנה לו שני עבדים שניהם באוני אחת ובטימי אחת על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל ישב לו אותו תוהא ובוהא אמר שנינו באוני אחת ובטימי אחת זה ניזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל כך ישבה הארץ תוהא ובוהא אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים ניזונין מזיו השכינה התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים ור’ יהודה בר סימון אמר משל למלך שקנה לו שתי שפחות שתיהן באוני אחת ובטימי אחת על אחת גזר שלא תזוז מפלטין ועל אחת גזר טירודין ישבה לה אותה השפחה תוהא ובוהא אמרה שנינו באוני אחת ובטימי אחת זו אינה יוצאה וזזה מפלטין ועלי גוזר טירודין כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים חיים והתחתונים מתים לפיכך והארץ היתה תהו ובהו א”ר תנחומא לבן מלך שהיה ישן ע”ג עריסה והיתה מניקתו תוהא ובוהא למה שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו כך צפתה הארץ שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו של אדם שנאמר ארורה האדמה בעבורך לפיכך והארץ היתה תוהו ובוהו.
There’s a brilliant poem quoting the expression, by the way.