In my humble opinion, you can innovate behavior if it doesn’t contradict the Gemara in the slightest or lead to its displacement.
Si’ach Sarfei Kodesh (I think) relates:
Rabbi Nachman of Breslov once saw a group of Jews crying and fervently saying Tehillim for a deathly ill person, whereupon he commented to his listeners: Do you see? What others do at the end, I wish you to do at the beginning (i.e., one should pray as a problem arises, before exhausting the “practical means”, instead of as a last resort).
This is an innovation.
In contrast, a song by Yosef Chaim Schweky to the words of Rabbi Maimon’ Epistle of Consolation (father of Maimonides) illustrates the conventional view:
אמר – ה’ מעון אתה היית לנו בדור ודור”. ופירושו אהה אלקים אתה מעונינו אשר אנחנו בורחים אליו בכל דור ודור כאשר נשבינו ונגלינו בין שונאינו ונתחדשו עלינו חדושים. ואין לנו מלך שינהיג אותנו. ולא מורה שיורינו, ולא מבצר שנבצר בו. ולא מנוס שננוס אליו ולא חיל שננצל בהם ולא מזון ואין לנו כח אפילו לדבר. אך נכרתים מכל תחבולה והגלות החרישנו עד אשר לא נוכל לדבר ולהשיב ואנחנו מחרישים כאלו היינו אלמים לא נוכל לדבר כאשר ספר דוד המלך עה”ש “ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו ואהי כאיש אשר לא שומע”. וכאשר נכרתה התקוה ונגזרה התחבולה אין מנוס אלא אליך נקרא ותושיע ונצעק ותענה ואתה הוא המעון כאמרו מעון אתה היית.
(Slightly altered to: וכאשר נכרתה התקוה ונגזרה התחבולה, אין מנוס אלא אליך נקרא ותושיע, נזעק ותענה.)
As I’ve said before, I don’t think Breslov qualifies as “Chassidus”.