As has been pointed out already, the Gemara sees benefit in eulogies and even regards them as obligatory for Torah sages. So, what kind of humility is this?
Without thinking too deeply here, it seems to me these rabbis were not actually opposed to eulogies, as long as this was done strictly for others’ sake.
Sanhedrin 46b – 47a:
איבעיא להו הספידא יקרא דחיי הוי או יקרא דשכבי הוי למאי נפקא מינה דאמר לא תספדוה לההוא גברא אי נמי לאפוקי מיורשין… שמע מינה יקרא דשכבי הוא שמע מינה.