Toldos Yaakov Yosef, Behar 5:
יצר הרע בראתי תבלין (קדושין ל ע”ב) שהיא התורה שנקרא מים כמ”ש הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה, א), לכך אמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח וכו’ (קדושין ל ע”ב).
אך דלפי זה הדרא קושי’ על הרשעים שחוטאין הא יש להנצל מיצר הרע על ידי תורה ומוסר, ומשני אתי תורא ושתיא למיא. דשמעתי ממורי זלה”ה ביאור פסוק על מה שוא בראת כל בני אדם (תהלים פט, מח), ששאל היצר הרע להקדוש ברוך הוא על שוא בראת, ששאל זה על עצמו למה נברא היצר הרע שהוא שוא, מאחר שיש חכמי מוסר מי ישמע לו. והשיבו הקדוש ברוך הוא כל בני אדם שיש דוגמת חכמי המוסר חכמים להרע, בא זה ומבטל דברי זה, וז”ש כל בני אדם וכו’ ודפח”ח. וכן שמעתי בשם המנוח מוהר”ן זלה”ה, הוי אומרים לרע טוב (ישעיה ה, כ) וכי תימא מה בכך אדרבה וכו’, לזה ביאר כי מזה נמשך שאומרים לטוב רע וכו’ ודפח”ח.
וז”ש ואתא תורא, דהיינו ת”ח שהוא בר תורה והוא חכם להרע, ובזה שתיא למיא שאינו נשמע אל דברי חכמי המוסר כנ”ל. מצורף לזה ואתא השוחט ושחט לתורא, שנעשה זה החכם להרע, ואנשי המוני לא ידעו להפריש בין חכם לחכם ואומרים כל אפי’ שוין, זה גורם שאין המים מכבים אש היצר הרע. אמנם דראינו דאתא המלאך המות ושחט לשוחט דשחט לתורא א”כ הדרא קושי’ כנ”ל, ומשני באמת משום הכי אתא הקדוש ברוך הוא ושחט למלאך המות והבן.
Emuna Ubitachon Chazon Ish 4:16:
מן המפסידים היותר עיקריים היות מלמד לרבים בלתי שלם במדותיו, המחנך הבלתי שלם הפסדותיו כפולים, בצד אחד אינו יודע תורת המוסר ואינו יודע על מה להקפיד, ומשגרם בהנהגות מגואלות ע”פ תורת המדות מבלי משים, ואף אם לקחו טוב ונכון, אחרי שאין תוכו כברו, אין דבריו נכנסין אל לב החניך, ולא עוד אלא שלומד ממעשיו יותר משיעוריו, והתיחסות הרב לתלמידיו דורשת תכונות תרומיות ומצוי המדות, וכאשר מיסר את תלמידו בביטוי גס וזעקת רוגז על העול אשר עשה, מתערב כאן רע וטוב, אם יש כאן תועלת תוכחה והחניך מתעורר על חטאו וגומר בלבו שלא לשנות חטא זה, יש כאן ענין רע שהחניך מתרגל בגסות ובקפדנות המקבל מרבו שרואהו משמש במגונות אלו בשעת תוכחתו, וגדול שימושה יותר מלימודה, והתלמיד מחקה תמיד את רבותיו, ועל הרוב גם התוכחה לקויה כשמתלוה עמה ממדות הלא טובות, וכאשר יתמיד החניך לעמוד לפני מחנך בלתי שלם יתמיד לנחול מדות הרעות מן המחנך, ובהיות המחנך מחזיק עצמו לאיש השלם, כליל מדות הטובות, וכל גנותות שעושה הן נעשות בגאוה ובוז, גם חניכו מתרגל בתעתועיו לעשות תועבות על טהרת תרומה, והמחנך הזה יפרה וירבה תולדותיו כדמותו וכצלמו, ובהיות המחנך ריק מחכמת התורה בעמל ההלכה ונכשל על ידי עץ בצללי התנגדות לבעל הלכה נוחל ומנחיל גם לחניכיו פרי עונו.