Rabbi Moshe Sternbuch spoke recently against the improvements made in the Kosel’s appearance:
ובשנים האחרונות בונים ומחדשים את רחבת הכותל המערבי – לייפותה ולנאותה, וזהו נגד דין תורה – וכמבואר בגמ’ במגילה “בית הכנסת שחרב ועלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש”, ומבואר שאדרבא צריך להניחו בחורבנו כדי שהרואים ירגישו בחורבן ויבקשו עליו רחמים, וכ”ש שאין לייפותו ולנאותו לטשטש את חורבן המקום.
I don’t understand. I thought Har Habayis itself is the “destroyed Shul” – and should be rebuilt as much and as soon as possible. I doubt Rabbi Sternbuch supports keeping the Arabs from improving the appearance of Har Habayis…!
Then he continues:
וכהיום החלו לבנות ולחדש מקום דירת הצדיקים בחוץ לארץ שנחרבו, ומדמים שזהו מצווה גדולה, בשעה שאפילו הר סיני לא נתקדש אחרי מתן תורה – וכמו שנאמר “במשוך היובל המה יעלו בהר”, ולא שמענו מעולם שבתיהם של גדולי שיראל – הגר”א והגרעק”א והנודע ביהודה ושאר גאוני ישראל, נהפכו ל’מקומות קדושים’ לאחר פטירתם, ורק קברם בלבד נשאר מקום קדוש המסוגל לתפילה, אבל בית דירתם בחייהם נתרוקן מקדושתו לאחר פטירתם, ודבריהם הם זכרונם ולא בתיהם, וכבר אמרו חז”ל “אין עושים נפשות לצדיקים שדבריהם הם זכרונם”.
I cannot say I’m surprised at the latest low in apotheosis.