The official answer; the greatest Torah scholars, who are therefore also the leaders of Jewishly observant society, fearlessly teach the rest of us what’s right (read: Hashkafa), employing their superior knowledge of Torah, and their more accurate Mesorah. “Meritocracy is us!”
In actual fact, Gedolim are chosen for their spinelessness on systemic sin. The masses prefer compliant non-Prophets. “Gadol” does not always mean “superior scholar”. Gedolim are not leaders; indeed, if they were leaders, they would not be nor long remain Gedolim. And “Mesorah” after Rav Ashi is often gleaned from the masses, not handed down.
There was an interesting article in Hamodia illustrating this. I don’t have the original, but in Teves 5774 they did an interview with Rabbi Yisrael Meir Levinger, author of several books illustrating Torah via illustrations. Right at the beginning of the article, he notes it was once hard for him to get rabbinic approbations for his books because this sort of study aid was then considered a heinous “change from Mesorah”.
Eventually, Jews adopted the idea, without asking Da’as Torah first, (like perhaps Zionism or girls’ schools, I might add), and by now he no longer lacks Haskamos or competitors…
Here, from his bio on Chareidi-Wikipedia “Hamichlol”:
בשנת 1960 הוציא את ספרו הראשון “מדריך להלכות טרפות”. הספר כלל תמונות להמחשה ויזואלית של העניינים ההלכתיים הנדונים. הייתה זו תופעה חדשה וחסרת תקדים בספרות התורנית, ומשום כך סירבו הרבנים להעניק הסכמה לספר. מאז נכנס השימוש בתמונות כאמצעי המחשה בספרים תורניים רבים, וכיום הן מהוות אמצעי עזר פופולרי בהדרכה ובלימוד נושאים שונים ובהם ענייני שחיטה והלכות קידוש החודש. ספרו “מדריך להלכות טרפות” יצא עד היום במהדורות רבות.
שהותו בשווייץ, שבה נאסרה השחיטה היהודית מסוף המאה ה-19, הביאה את הרב ד”ר לוינגר לעסוק בשאלת מוסריותה של השחיטה היהודית. עבודת הדוקטורט שלו הייתה בנושא זה, והמנחים שלו היו פרופסור לאנטומיה ופרופסור לפיזיולוגיה, שניהם לא-יהודים, שהודו כי השחיטה היהודית אינה כרוכה בצער בעלי חיים. כעבור זמן פרסם הרב ד”ר לוינגר ספרים נוספים המסבירים את הצד המדעי שבשחיטה ומלמדים על מוסריותה. במקור נכתבו הספרים בגרמנית ובאנגלית והם שימשו כלי הסברה מרכזי כנגד דרישת אגודות צער בעלי חיים באירופה לאסור את השחיטה היהודית. לימים תורגם אחד הספרים גם לעברית.
…
בשנת 1994, בתקופת רבנותו בבזל, הוציא הרב לוינגר את הספר “מאור למסכת חולין”, המפרש את סוגיות המסכת בליווי תמונות. לימים הרחיב את הספר על מסכתות ועניינים נוספים, ובשנת 2011 הוציא את הספר “מאור למסכתות חולין, בכורות ושחיטת קדשים”.