I once witnessed a father telling his son off for some religious misdeed. The boy, about 4.5 years old, asked: “Abba, right Hashem hates Goyim?” (ואת עשו שנאתי)
Was the child changing an uncomfortable topic? I don’t think so.
A seeming paradox is mentioned in several sources:
- If we are beloved (“בעצם”, to use a Briskerism) and beyond all reasons, why do our sins matter to Hashem? (Indeed, the logic is reversed: Sotah 21a, דלמא שאני עובדי כוכבים דלא מפקיד דינא עלייהו.)
- On the other hand, if our sins do count, what hope do we have of restoring the relationship after sinning, even once?
All throughout scripture, Hashem promises never to replace us with another nation, as He tells Hoshea Hanavi, but doesn’t wish this to make us complacent, either, quite the contrary. (כבני כושיים אתם לי, etc.)
So the child was intuitively claiming, “I should be allowed to what I like because we are the Chosen People!”
So, what’s the real answer?
I think blogs may violate the Raavad (Teshuva 5:5): א”א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה…