What I write here must be admitted with suspicion, because I have never myself taken the time to study the author I criticize. The man I debate may be a shadow, but I do not desist from the whole affair, for one good reason: this is his perception in the eyes of the masses.
Who? What?
I speak of the Maharal and his reputation for feminism/misandry. This is likely a major reason for his popularity, especially among Ba’alei Teshuvah, who were introduced to his thought as a way of easing the transition, or for bold flattery, i.e., Judaism is also long-winded and feministic.
Whenever popular speakers address women qua women, they mention only Dor Hamidbar (those who left Egypt). Women could not be presented as more righteous. They refused the Golden Calf, they didn’t accept Lashon Hara on the land of Israel, and on and on. And this is harped on with good reason; perhaps this is the ‘exception to prove the rule’.
Medrash Tanchuma Pinchas 7:7:
ותקרבנה בנות צלפחד, אותו הדור הנשים היו גודרות מה שאנשים פורצין שכן את מוצא שאמר להם אהרן פרקו נזמי הזהב ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן שנאמר ויתפרקו כל העם וגו’ והנשים לא נשתתפו במעשה העגל וכן במרגלים שהוציאו דבה וישובו וילינו עליו ועליהם נגזרה גזרה שאמרו לא נוכל לעלות אל העם אבל הנשים לא היו עמהם בעצה שהרי כתיב למעלה מן הענין כי אמר ה’ להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש וגו’ איש ולא אשה על מה שלא רצו להכנס לארץ אבל הנשים קרבו עצמן לבקש נחלה ותקרבנה בנות צלפחד ולכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת מרים שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים
דבר אחר…
Aside from untruth inherent in the whole thing, this is an awful strategy if you wish to keep men motivated. The Cursedians have already tried this and their Houses of Abomination are empty of men.
Women must have their ego stroked, yes, but by their respective husbands.