- The Gemara Shabbos 26a says where the Chilazon used was located (מסולמות של צור ועד חיפה).
- There are many broken shells still left in the same location.
- Ergo, the identification is correct.
בית הדשן מחוץ לירושלים – היכן? בית דשן הוקם מחוץ לירושלים בצפון העיר, שכן, החטאת מקום שחיטתה בצפון[23]. אל בית דשן זה מביאים את האפר המצטבר על המזבח ועורמים אותו בערימה[24]. ‘וכשמוציאין אותו לחוץ לעיר מניחין אותו במקום שאין הרוחות מנשבות בו בחזקה, ולא הזרמים גורפים אותו, ולא יפזרנו שם… אלא יניחנו בנחת'[25]. יש אומרים, שבית דשן זה היה במזרחה של העיר[26]. לשיטה זו נראה, שבית הדשן נקבע במקום שריפת הפרה ממזרח למקדש, שכן, יש לשפוך את הדשן ב’מקום טהור’. אכן, כך מצינו במקום שריפת הפרה, שהיתה שם הקפדה מיוחדת לשמור על טהרת המקום, שהיה בנוי כיפין על גבי כיפין[27]. הר המשחה יש בו מדרון וכך מתקיים גם מה שנאמר בפסוק – ‘שפך הדשן'[28]. כן תיקנו שם ‘כבש פרה’* להוציא את הפרה משער שושן להר המשחה בטהרה, ובכבש זה הביאו את אפרה חזרה למקדש בטהרה. סדר זה איפשר לכהן לצאת בבגדי כהונה עם הפסכתר והאפר להר המשחה ואף לחזור לעבודתו, כשהוא עושה את כל הדרך בטהרה[29]. יש מן הראשונים שכתב, ששני המקומות של ‘בית הדשן’ שמחוץ לעיר, היו ידועים בימיו בירושלים. באשר למקום שריפת הפרה כתב: ‘הפרה היתה נשרפת בהר המשחה, וכדאמרינן מסכת פרה: כבש היו עושין מירושלם להר המשחה, פרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה והוא במזרחה של ירושלם. עוד היום מקובל המקום ההוא, והוא צפוני לקבר חולדה [במעלה הר הזיתים, במרחק] כמטחוי קשת [משם] שפל ממנו מעט’. ובאשר לבית הדשן בצפון ירושלם, כתב, שהוא במרחק – ‘כמרוצת הסוס [מן החומה] והוא תל קטן ונמוך הרבה'[30].
[23] יומא סח, א-ב. ורש”י שם. תוספתא יומא ג, יב. תוספתא זבחים יא, ג.
[24] רמב”ם תמידין ומוספין ב, יג – טו.
[25] רמב”ם שם.
[26] יומא סח, א-ב עיין שם – ‘במזרחה של ירושלים’, כן ראה דעת חכמים שם.
[27] ראה ערך ‘פרה אדומה’.
[28] ראה יומא סח, ב. ברש”י.
[29] דעה באחרונים.
[30] כפתור ופרח פרק ו.
And find Rabbi Brand’s strong words (backed up by equally powerful arguments) here.