ירושלים בארעא ואומן בשמי שמיא?! – הרב משה צוריאל

ציטוט מתוך דברי הרב משה צוריאל שליט”א:

בגמרא (ערכין לב, ב) שאלו מדוע שמו של יהושע בן נון מוזכר באופן מקוטע “ישוע” (נחמיה ח, יז) מחוסר אות ה”א? וענו כי אנשי כנסת הגדולה, שעלו לארץ ישראל בתחילת ימי בית המקדש השני, התפללו לבטל יצר הרע של פולחן עבודה זרה, והצליחו בתפילתם! אבל מדוע משה רבינו עצמו לא התפלל על כך? וענו כי כיון שלא הורשה לבוא לארץ ישראל, לא היתה לו זכות ארץ הקודש שתפילתו תתקבל בצורה מוצלחת יותר. וזו היא הטענה העצומה נגד יהושע בן נון. כיון שהוא כן זכה לבוא ארצה, מדוע הוא לא התאמץ להתפלל על כך? ולכן פגמו בשמו.

הנושא הזה, שהתפילות מסתייעות בזכות זו שהן נאמרות בארץ הקודש, מודגש במסכת ברכות (ל ע”א). והוא מהמקרא שאמר שלמה המלך “והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם” (מלכים-א ח, מח).

לכן תמוה מאד, שדוקא ביום הקדוש הזה, ראש השנה, בו אנו מבקשים חנינה וברכה לכל בית ישראל, מי שהוא כבר נמצא בארץ הקודש, יצא ממנה כדי להתפלל?! זה הוא ההיפך ממה שאמרו חז”ל, והוא בבחינת “וימאסו בארץ חמדה” (תהלים קו, כד).

ניתן לראות השאר כאן.

re: Rabbi Yaacov Kamenetsky: ‘English Has Become a Language of Torah’

Rabbi Avi Grossman writes:

Concerning the post on English, see Igroth Moshe, OH 5:10, in which R’ Moshe references Megilla 9b, which explains why, of all languages, the Torah may also be written in Greek: Noah blessed Japheth that his beauty would dwell in Shem’s tents, and Javan (Greece) was Japheth’s fourth son, and his language was the finest. It so happens that Ashkenaz is mentioned as the firstborn of Gomer, Japheth’s firstborn, and therefore it was fitting that this blessing, that the Torah be transmitted in Japheth’s language, should also apply to the Ashkenazic, i.e., what became Yiddish. Indeed, as he points out there, the language of the major Yeshivot in Israel and the western world was Yiddish. (I will leave aside the issue that it seems that the original Ashkenaz is not the forerunner of Germany, but rather somewhere in western Asia — see my post about that.) If R’ Moshe is correct, then English, which is a descendant language of German, should also enjoy a partial blessing, and thus also be fit for the transmission of Torah. Indeed, English is now the language of instruction in THE largest yeshivas in America and in some of the largest in Israel.

Also, see Igroth Moshe YD 4:38 for the nuance of R’ Moshe’s approach.

יש צדיק הגון וצדיק שאינו הגון? – משנה ברורה

מ”ב תקפ”ה סק”ג:

במקום שקורין, כדי שזכות התורה יגן עלינו לעלות זכרונינו לפניו לטובה. וראוי ליתן לתקוע לצדיק והגון ובלבד שלא יהא מחלוקת בדבר ועכ”פ צריך שידע לכוין להוציא הצבור בתקיעתו.

וי”ל.

שו”ע אורח חיים סימן נ”ג ד’-ה’:

ש”ץ, צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון, שיהא ריקן מעבירות; ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו; ושיהיה עניו ומרוצה לעם; ויש לו נעימה; וקולו ערב; ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים.

אם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המדות האלו, יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים: הגה – ואם היה כאן עם הארץ זקן וקולו נעים והעם חפצים בו, ובן י”ג שנה המבין מה שאומר ואין קולו נעים, הקטן הוא קודם. מי שעבר עבירה בשוגג, כגון שהרג הנפש בשגגה וחזר בתשובה, מותר להיות ש”ץ. אבל אם עשה במזיד, לא, דמ”מ יצא עליו שם רע קודם התשובה.