Rabbi Hirsch: No Difference Between Public and Private Crimes

ארור אפם כי עז…

Rabbi Hirsch (49:7):

ישנה חשיבות מרובה לכך שכאן בהנחת אבן הפינה לעם היהודי, מוטלת קללה על כל התפרצות אלימה המנוגדת לצדק ולמוסר, אפילו אם היא מכוונת לטובת הכלל.
כל יתר המדינות והאומות אימצו את העיקרון שכל פעולה תהיה כשרה וחוקית, כל עוד היא משרתת את עניינה של המדינה. מעשי ערמה ואלימות, שעונשם הרחקה או מוות אם ייעשו על ידי הפרט למטרת רווח אישי, באים על גמולם בתהילה ובכבוד רב באם נעשו למען מה שנחשב לכאורה כטובת המדינה. חוקי המוסר שייכים רק לחיי הפרט, ואילו בעניינים המדיניים ויחסי החוץ, החוק היחיד שמכירים בו הוא חוק התועלת העצמית של המדינה.
כאן לעומת זאת מטילה הצוואה שעליה נוסד העם היהודי קללה על עורמה ואלימות, אפילו אם הן משמשות לטובת העניינים הלאומיים הצודקים ביותר; והיא קובעת אחת ולתמיד את העיקר שאפילו בחיים הציבוריים ובקידום טובת הכלל, לא רק שעל המטרה להיות טהורה, אלא גם על האמצעים להיות כאלה.
אולם הקללה הוטלה רק על ״אפם ועברתם״. והיא אינה מכוונת לא על שמעון ולוי באופן אישי, ולא על מטרותיהם כשלעצמן.

מנהיגים שנותנים באמת מעצמם, במקום לקחת ולתת

ילקוט שמעוני מיכה פרק ו’ רמז תקנ”ד :

עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי…

ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. אמר הקב”ה בוא וראה מה ביני לבין בשר ודם, מלך ב”ו משלח שלוחים למדינה בני המדינה מספיקין להם מזון אבל אני לא עשיתי כן אלא שלחתי לפניך גואלים שלשה ולא הייתם זקוקים לזון אותם אלא הם היו זנים אתכם, המן בזכות משה, ענני כבוד בזכות אהרן הבאר בזכות מרים.

Pollard Is a Symbol…

Pollard and the great Jewish divide

By Caroline Glick, JNS

Israelis celebrated the Pollards’ arrival. In contrast, American Jews bristled both at the news and the happiness with which Israelis greeted them.

The rift between Israeli and American Jews is palpable almost everywhere you turn today. The most glaring disparity surrounds how they view President Donald Trump. The vast majority of Israelis adore Trump. The vast majority of American Jews despise him.

But Trump isn’t the only thing or even the main thing that separates them. The main issue that separates Israelis from American Jews is the issue of exile. Israelis by and large hold to the traditional Jewish view that all Jewish communities outside of Israel are exile—or diaspora—communities. American Jews, by and large, believe that the exile exists in all Jewish communities outside Israel except in America. This disagreement is existential. It goes to the heart of what it means to be a Jew.

The divide between Israeli and American Jews is more apparent today than in the past, but has been around since the dawn of modern Zionism. However, if one date marks the point it became an irreversible rift it is Nov. 20, 1985, the day Jonathan Pollard was arrested outside Israel’s embassy in Washington, D.C.

From the day of his arrest, Pollard became not only the symbol of the divide, but to a degree also its cause. That divide was unmistakable on Wednesday morning when the news broke that in the middle of the previous night, Pollard and his wife, Esther, had landed in Israel.

Israelis celebrated the Pollards’ arrival. Many wept watching the footage of Pollard kiss the ground at the airport.

In contrast, American Jews bristled both at the news and the happiness with which Israelis greeted Pollard’s arrival.

One writer angrily wrote on Twitter, “As an American Jew this isn’t a bit exciting. He spied on America. There’s no reason to celebrate this.”

Once Pollard’s parole restrictions were removed in November, it was a foregone conclusion that he would quickly make aliyah. Many Jewish officials in both the Trump administration and previous administrations expressed concern about the upcoming event that resonated with the angry posters on Twitter.

“I really hope you Israelis aren’t going to turn his arrival into a carnival,” one said recently, in a burst of frustration.

What explains their anger and frustration?

Continue reading…

From Janglo, here.

Corona Illustrates We Don’t Need Government Involvement In Medicine

The steps being taken are an acknowledgment the state’s medical system cannot take the strain, even though the whole excuse for them in the first place, is only the state can deal with the large demand.
They are perennially stretched to the limit, even by their own “good enough for government” standards!
So, either they are exaggerating, in which case, the cure is worse than the disease. Or they get no credit because it’s their fault they don’t have enough beds in the first place…
(This is a counterfactual, not intended to prove anything to the unconvinced, but rather an illustration for those who already agree.)