Hyehudi.org

Once upon a time, you could trace the spread of imperialism by counting up colonies. America’s version of the colony is the military base; and by following the changing politics of global basing, one can learn much about our ever more all-encompassing imperial “footprint” and the militarism that grows with it… the total of America’s military bases in other people’s countries in 2005, according to the official sources, was 737… interestingly enough, the thirty-eight large and medium-sized American facilities spread around the globe in 2005 — mostly air and naval bases for our bombers and fleets—almost exactly equals Britain’s thirty-six naval bases and army garrisons at its imperial zenith in 1898. The Roman Empire at its height in 117 AD required thirty-seven major bases to police the realm from Britannia to Egypt, from Hispania to Armenia. Perhaps the optimum number of major citadels and fortresses for an imperialist aspiring to dominate the world is somewhere between thirty–five and forty.

— Chalmers Johnson, “Nemesis: The Last Days of the American Republic”, 138–39 (as copied from “Secular By Design”)

ביאור הגר”א שה”ש ב’ ט’:

ידוע שהעוונות הוא מסך מבדיל בין הקב”ה ובין האדם כמ”ש עוונותיכם מבדילין כו’, אך כשהאדם עושה תשובה תשוב ההשגחה ג”כ כידוע ויש ב’ מיני תשובה, תשובה בלב ותשובה במעשים, וכן כנגד זה חשיב ג”כ ההשגחה מדה כנגד מדה וכמ”ש תשובה ב’ פעמים בנצבים והשבות אל לבבך וכו’, ושבת עד ה’ וכו’, וב’ ושב ה’ את שבותך וכו’, ושב וקבצך כו’. והענין שאמר הכתוב נגד ב’ תשובות הנ”ל בלב ובמעשה. ונגד תשובה בלב אמר והשבות אל לבבך וכו’, ונגד תשובה במעשה אמר ושבת וכו’ ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך. וכנגד זה פתח במה דמסיים ושב ה’ אלהיך ורחמך והוא שיתן בלב נוגשיך להקל מעליך. וכנגד הראשונה אמר ושב וקבצך והוא במעשה.

מסוף “תפלה קודם התפלה” (יה”ר מהרב אלימלך מליזענסק זצ”ל):

וְתַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה.

וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ. שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ, וְזֶה עִקַּר כַּוָּנָתֵנוּ. וְאִם אֵין לָנוּ שֵׂכֶל לְכַוֵּן אֶת לְבָבֵנוּ אֵלֶיךָ, אַתָּה תְלַמְּדֵנוּ אֲשֶׁר נֵדַע בֶּאֱמֶת כַּוָּנַת רְצוֹנְךָ הַטּוֹב…

אין בידי לפרש את החלק המודגש כאן.