Hyehudi.org

בעניין קידוש והבדלה מעומד

בברכות [מג.] “אמר רב לא שנו אלא פת דבעי הסבה אבל יין לא בעי הסבה ורבי יוחנן אמר אפילו יין נמי בעי הסבה איכא דאמרי אמר רב לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה אבל יין לא מהניא ליה הסבה ורבי יוחנן אמר אפילו יין נמי מהניא ליה הסבה”.

ושם בתוס’ [ד”ה הואיל] “אבל צריך עיון קצת מהבדלה שאנו מבדילין ועומדים היאך אנו פוטרין זה את זה מיין ומהבדלה אחרי שאין אנו לא יושבים ולא מסובין ושמא י”ל מתוך שקובעין עצמן כדי לצאת ידי הבדלה קבעי נמי אכולה מילתא ולכך נאה וטוב למבדיל וגם לשומעים שישבו בשעת הבדלה שאז יהיה נראה כקבע ופוטר אותם” וחזינן דדעת תוס’ שיש בעיה באמירת הבדלה מעומד מטעם הסוגיא שם ודחק ליישב ומקידוש לכאורה לא הק’ התוס’ כלום ונראה שבקידוש היה מנהגם לישב ורק בהבדלה היו עומדים ולכאורה יל”ע טעם החילוק גם בעניין זה.

והנה בבית יוסף [סי’ רמו] כתב וז”ל “כתב הכל בו בסימן מ”א שהיה לנו לקדש מעומד לכבוד המלך שאנו יוצאין לקראתו אך לפי שאין קידוש אלא במקום סעודה צריך לישב דאי קאים ויתיב מיחזי כי חוכא ואטלולא ע”כ ולי נראה דמקדש מעומד נמי כיון דסמוך לשולחן הוא שפיר מיקרי במקום סעודה שהרי לדעת הרמב”ם בחג הסוכות צריך לקדש מעומד” ולפי”ז מצאנו כאן טעם אחר לישב בקידוש משום במקום סעודה ולפי”ז י”ל החילוק בדברי התוס’ שבקידוש לא היו נוהגים לעמוד ורק בהבדלה נהגו כן, והמעיין שם בדרכי משה שלא הביא אלא המנהג לעמוד בשעת אמירת תיבות הראשונות ולא הביא טעם אחר.

ובש”ע [שם סעיף י] כתב שאומר ויכולו מעומד ואח”כ אומר בפה”ג ואח”כ קידוש וברמ”א הוסיף “ויכול לעמוד בשעת הקידוש ויותר טוב לישב ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכלו וכו'” וכתב שם בביאור הגר”א שהעיקר לישב וכמ”ש תוס’ בברכות ונראה שלא כתב כן כמקור דברי הרמ”א שהרי בדרכי משה לא כתב הטעם הזה אלא רק ע”פ הכל בו שיש לישב משום במקום סעודה אלא כתב דעת עצמו בזה וכן נראה בדברי המשנה ברורה שם [ס”ק מו] שעל הרמ”א הביא דברי הכל בו והוסיף דעת הגר”א בזה עיי”ש.

והנה בש”ע [סימן רצו סעיף ו] כתב וז”ל “אומר הבדלה מיושב. הגה וי”א מעומד וכן נוהגין במדינות אלו” ושם בב”י כתב וז”ל “כתוב בכל בו שנכון להבדיל מעומד לכבוד המלך שאנו מלוין אותו ודרך לויה מעומד והתוספות כתבו בפרק כיצד מברכין צ”ע קצת מהבדלה שאנו מבדילין ועומדים היאך אנו פוטרין זה את זה מיין ומהבדלה אחר שאין אנו לא יושבין ולא מסובין ושמא יש לומר מתוך שקובעים עצמם כדי לצאת ידי הבדלה קבעי נמי אכולה מילתא לכך נאה וטוב למבדיל וגם לשומעים שישבו בשעת הבדלה שאז יהיה נראה כקבע ופוטר אותם ע”כ, וכן כתב גם כן המרדכי וכתבו האגור ואחר כך כתב ובספר אגודה פוסק שאין צריך דכיון שקובעים עצמם לצאת ידי הבדלה קובעים נמי לבורא פרי הגפן וכן נוהגין באשכנז לעמוד עכ”ל ואנו אין לנו אלא דברי התוספות שכתבו שנאה וטוב לישב” ולכאורה הוא קשה מה טעם לא הביא הב”י את העניין הזה בהל’ קידוש ומה שונה קידוש מהבדלה שבקידוש לא חשש לתוס’ והבדלה חשש לדברין ושם בביאור הגר”א ציין לתוס’ כמו בהל’ קידוש.

ובספר מעשה רב כתב שהגר”א היה יושב בין בקידוש ובין בהבדלה ושם הביא גם שנהג הגר”א כל י’ דברים של כוס של ברכה בקידוש ובהבדלה עיי”ש, ולכאורה עדיין לא מצינו ראיה מה דעת הגר”א אם הטעם כיון שאחרים שותים או טעמו כיון שאף הבדלה ס”ל שא”א לצאת יד”ח מעומד.

והנה מהתוס’ עצמו יש לדייק ששאל גם מהבדלה אבל אח”כ במסקנתו כתב שיתכן שכיון שקובעים עצמם לצאת בהבדלה יוצאים אף ביין משמע שעיקר העניין הוא רק היין ולא ההבדלה וראיתי שבפמ”ג בהל’ הבדלה עמד בזה וגם הוכיח כן מדברי התוס’ וא”כ ס”ל שרק מצד ברכת היין חיישינן [עיין סי’ רעג סעי’ ו’ שאפילו בבית אחר יוצאים יד”ח קידוש ע”כ לא בעינן מסובין כאחד] ובדברי הגר”א בביאורו אין ראיה בעניין זה, ובביאה”ג סי’ כה אחר שהאריך שברכת המצוות לא בעי מעומד הביא טעם לעומדים בהבדלה והביא דברי תוס’ להבדיל מיושב וי”ל שעניין ההבדלה הוא דווקא מיושב אבל י”ל שמ”ש כן הוא רק מטעם דפליג על מ”ש הבדלה מעומד וס”ל שיש לישב מטעם אחר.

במסקנת הדברים לכאורה לא מצינו ראיה שיש לישב בברכת ההבדלה רק בעניין ברכת היין אמנם לגבי קידוש י”ל שלהכל בו יש לישב בקידוש מטעם אחר של קידוש במקום סעודה ובעניין זה לא נמצא להדיא דעת הגר”א, וא”כ י”ל שכל הדין לישב בברכת ההבדלה הוא רק כשנותן לאחרים לשתות וכדין כוס של ברכה וכמו שכתב הגר”א בביאורו [גם בהל’ קידוש (רעא, י) וגם בהל’ הבדלה (רצו, א) וכן הביא במע”ר בשם הגר”א] שדעתו שיש דין של כל העשרה דברים בכל כוסות של מצוה וע”כ יש לישב בהבדלה אבל בלא זה א”צ לישב, ואולי זה הטעם למה שהביא בספר מעלות הסולם בשם הגר”ח מוולוז’ין שהיה עומד בהבדלה ואמר לו שכן נהג הגר”א שיתכן שכשלא נתן לאחרים לשתות היה עומד וכמו שהביא בביאורו סי’ כה עניין העמידה בהבדלה [בטור סי’ רצט הביא מחלוקת אם יש ליתן לבני ביתו כוס של הבדלה].

אמנם כ”ז בעניין כוס של הבדלה שהיום המנהג שלא לשתות אבל כוס של קידוש ודאי שיש לישב כיון שדרכינו לשתות, אבל בהבדלה יש לעיין בעניין נוסף והוא ברכת הבשמים, שהנה בתוס’ בברכות [מב. ד”ה הסבו] הביא בשם הירוש’ [שם בסוגיא] שהטעם שבמוגמר יכולים להוציא יד”ח הוא מטעם שכולם מריחים כאחד ולכאורה היום שמעבירים מזה לזה את הבשמים ואינו כמוגמר שמשתעלה תמרתו כולם מריחין באופן כזה הוי כברכת הנהנין וצריך לישב משום ברכת הבשמים.

והנה יל”ע שדעת הרמב”ם על קידוש בליל יו”ט של סוכות שמקדש מעומד ובב”י בהל’ קידוש הוכיח מזה שאין בעיה במעומד עיי”ש, אבל הגר”א הרי ס”ל דבעינן מיושב וא”כ היאך נהג כדעת הרמב”ם כמסופר במעשה רב וכמו שהכריע בהל’ חג הסוכות עיי”ש והנה במ”ב נסתפק בדיעבד אם יכול לצאת במעומד להגר”א ולא הכריע בזה עיי”ש.

ואולי י”ל באופן כזה, דהנה לכאורה קשה שהב”י סותר דבריו שבקידוש נקט שמקדש מעומד ובהבדלה כתב שמבדיל מיושב והוא היפך הסברות דלעיל וביותר שלסברת הכל בו רק קידוש בעינן מיושב משום קידוש במקום סעודה ובהבדלה לא שייך דין זה, ויתכן לומר באופן כזה שדוקא קידוש ששייך לסעודה אמרינן מגו דסעודה לקידוש ואפילו מעומד מצטרף אבל בהבדלה לא שייך סברא זו וצ”ע.

ובדעת הגר”א י”ל בשני אופנים או שמדין קידוש במקום סעודה ס”ל כדעת הכל בו שבעינן מיושב וא”כ לא שייך מגו מקידוש ליין אבל ברכת המצוות של סוכה מועיל מעומד ועליו י”ל מגו דמהני לסוכה מהני ליין וקידוש, או דס”ל דלא כהכל בו ודעתו בכל קידוש מיושב מדין התוספות בברכות ובליל סוכות לא היה נותן לבני ביתו מהיין וצ”ע שלא מצינו בכותבי הנהגותיו שהעירו בזה ואף שאינו מוכרח קשה שהוא נגד דעתו דבעינן כל העשרה דברים, וע”כ י”ל וכמ”ש המ”ב שבדיעבד אף להגר”א י”ל דמועיל וע”כ היקל בזה.

מסקנה: בהבדלה שבבית הכנסת החורבה שהוא דוחק שאם ישבו אלו שיוצאים יד”ח לא יראו נר ההבדלה וכן לא יהיה להם בשמים ע”כ אף שאולי דעת הגר”א להחמיר בהבדלה אף אם לא שותים א”צ להעיר ע”ז וכל אחד ינהג כמנהגו וכרצונו, עוד יש לעיין אם מועיל שכ”א יושב במקום אחר ואינם קבועים כאחד וכמו בבית הכנסת אם נקרא קביעות וביותר שיש הרבה שהולכים וא”כ הרוצה לצאת יד”ח לכאורה צריך לישב על הבימה עמו. אמנם כבר הערתי לעיל שבהבדלה יש יותר חשש משום ברכת הבשמים וצ”ע.