הערת הרב ברנד בענין שכחת הר הבית לטובת מירון

מתוך פורום קדושת ציון:

כעת ע”י הצטרפות לרבבות עם ישראל ללימוד דף היומי שבת ס”ז, אני נפגש כעת עם הפסוק

ישעיהו פרק סה פסוק יא

וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְקֹוָק הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ:

מלשון הפסוק משמע שיש שלשה סוגי עוזבי ה’, אחד, ששוכחים את הר הבית , שנית, עורכים לגד שולחן, זה סוג של ע”ז כמבואר

תלמוד בבלי מסכת שבת דף סז עמוד ב

רבי יהודה אומר: גד אינו אלא לשון עבודה זרה, שנאמר הערכים לגד שלחן

שלישית, ממלאים למני ממסך, סוג של ניסוך לכוכב מסוים. ונשמע שאף שמי שלא עובד ע”ז אלא שוכח את הר הבית , זה כבר בבחינת עוזבי ה’, ונמנה עם מי שבאמת עובד ע”ז, ואילו כל הטענה היתה רק משום שעובדים ע”ז, למה לנביא לדבר על ששוכחים את הר הבית, אלא משמע ששכחת הר הבית לבד טענה חזקה.

You Don’t Choose Israel. Israel Chooses You…

The improbable Zionist

Growing up the son of the Nikolsburg Rebbe in Monsey, New York, Yiddy Lebovits could be forgiven for not being the world’s biggest Zionist.

By Rivkah Lambert Adler AUGUST 27, 2015

Growing up the son of the Nikolsburg Rebbe in Monsey, New York, Yiddy Lebovits could be forgiven for not being the world’s biggest Zionist.

As a young child in Williamsburg, New York, everything he knew about Israel came from the weekly Torah portion. He was surrounded by a community of people who had a lot of negativity, not toward the Land of Israel, but toward their ideas about Zionism. Until the arrival of the Messiah, making aliya wasn’t in the picture for anyone in his world.

When Lebovits was seven, his parents went to Israel for a visit and brought back a small booklet that had photographs of buildings in Israel. “At that age, Israel was a remote, far-off idea that belongs only in the Torah. To think that there were Hebrew letters on a building in Israel was something big, something very interesting to me,” he recollects.

Although his parents were European- born, Lebovits always felt very American.

Visiting the US military academy in West Point and Colonial Williamsburg were highlights of his younger years. “I was connected to the American past, to a history that was not mine.”

By contrast, his connection to Israel didn’t begin until he was 22, married and a father. His wife, Ruchy, had visited Israel when she was a girl and wanted to return on vacation, but at that stage Lebovits preferred vacation spots like Epcot Center and Disneyworld in Orlando, Florida.

To encourage him to visit Israel despite his hesitation, Ruchy’s brother and sister-in-law helped make the arrangements.

The three surprised Yiddy with plane tickets for a 10-day trip over Succot.

It’s no exaggeration to say that trip changed everything for the Lebovits family.

“My connection to the Land of Israel started as soon as the plane started descending.

I have no clue what happened.

My soul just woke up. I don’t even know what happened. It was an unbelievable emotional reaction, like meeting a loved one after so many years.” Ruchy noticed the emotion in his eyes, even though, still on the plane, he had thus far witnessed only the shoreline of Tel Aviv.

“I was extremely excited to be in the Land of Israel. We went right away to the Ezrat Torah neighborhood of Jerusalem.”

The two couples spent time just walking around Ezrat Torah, Geula and surrounding neighborhoods. On that trip, they also visited Masada, Hebron, Tiberias and even did some sight-seeing on the Golan Heights. “All of a sudden, whatever you learn in the Bible, things come to life,” Yiddy recalled.

That first 10-day trip was incredibly meaningful, but “at that point, I wasn’t yet ready to make aliya.” Instead, he traded in his desire for theme parks in Orlando for annual visits to Israel over the next 15 years.

“Every time I came, the love got stronger,” he reminisces. “I started learning about what connects the Jew to the Land of Israel. I learned what makes Israel different from any other country.

Once I started loving the place and learning about it, everything became about Eretz Yisrael. Not a week goes by that you can’t connect to Eretz Yisrael.

Once it’s there, you just can’t cut the connection to this place.

“My soul was calling. Everything was about Eretz Yisrael. Every Shabbat, I bought food from Israel. I was obsessed. I was walking on air for weeks after each trip.”

Although his parents and siblings were supportive of his growing love for the land, he faced some negativity from friends in his community who believe that, until the Messiah comes, Israel is not a good place for a religious person to live. “Surprisingly a lot of Satmar [known to be a resolutely anti-Zionist hassidic group] were supportive.”

“Every time I came to Eretz Yisrael, I tried to meet with people who moved from any country. Everyone had stories of hardships and the first years were hard. It didn’t faze me that people had hardships. People I met were much more connected to the Above and not so connected to the material world, even in the hassidic world. I also liked the idea that most people in Eretz Yisrael have a pioneering excitement. It’s a new country and the attitude is that people want to start something, fix something.

Life in Eretz Yisrael is never mundane.

In America, every day will look exactly like the day before.”

As time went on, Lebovits’s desire to “see myself as an old Jew with a cane, walking in Eretz Yisrael,” became increasingly powerful. He and his wife had “the aliya conversation” on every trip, but it was very hard to leave family behind. In theory, Ruchy was willing to consider it but couldn’t be sure of the exact time.

Until… One Shabbat in synagogue, Yiddy got called to the Torah. The portion that week was Vayelech, which comes from chapter 31 of Deuteronomy. “I got an aliya [to the Torah], and the aliya was that God tells Moses to go up and not be afraid.” Walking home, his son asked if the family’s aliya [to Israel] was ever going to happen. But Yiddy knew he couldn’t demand it. He couldn’t tear his wife away from her family. After his nap that Shabbat afternoon, Ruchy suddenly turned to him and said, “Let’s do it!” Six months later, the family of eight was living in Israel. Today, Lebovits works as a graphic designer and artist. His Israel-inspired art can be seen on yiddylebovits.com. He also runs matanaboutique.com, selling made-in-Israel gifts.

The Lebovits family made aliya with six children, ranging in age from three to 18. “We used to have family meetings to discuss everyone’s concerns about aliya. They all adjusted well. I think it depends a lot on the parents. For kids to adjust, it has to be a home that finds the good in everything.

“It was the best decision I have ever made. No regrets whatsoever. The big difference is that in America I loved scenic rides and I used to drive in the Catskills. Driving here, the streets are my streets. It’s my place. My people.
My past. Many friends want to move to Eretz Yisrael, and every time someone does it, it strengthens others.

“My daughter says that she can’t understand how it’s possible that a Jew can live anywhere else.”

From The Jerusalem Post, here.

re: ‘There Is No Accounting for Taste’, but… What Would You Do?

Rabbi Avi Grossman weighs in on the question posed:

Concerning why they like to leave EY after studying in yeshiva and say it is how they believe the Redemption will unfold::

2. Normal psychological defense mechanism when confronted with a challenge to change one’s entire life.

גאב”ד שערי שלום במגבית חריגה – עיגונא דגברא

בס”ד, ד’ בניסן תש”פ

המלצה לכופר נפש – מגבית “פדיון שבויים עבור בעל התשובה המוכה בכל גופו”

הנני בזה בהמלצה ובבקשה נרגשת אודות האי גברא יקירא הר”ר ………. הי”ו מעיה”ק ירושלים תובב”א, אשר עברו עליו כמה וכמה הרפתקי קשים מנשוא, וביודעי ומכירי קאמינא, שהנ”ל שנולד למשפחה מסורתית חזר בתשובה שלימה בצעירותו, ונשא לאשה בת למשפחה חשובה מחסידות סאטמער פעיה”ק ירושת”ו, ולרגל עסקיו המסועפים של הבעל קבעו מקום מושב בני הזוג באמסטרדם, לאשר הבעל הוא אזרח הולנד ושם עשה חיל בעסקיו, אך הותירו את דירתו במרכז ירושלים שרכש בצעירותו קודם נישואיו, ולשם היו מגיעים לפרקים לביקורים בארה”ק, ויהי לאחר לידת בנם הבכור (והיחיד) איתרע עסק ביש בינייהו, ועזבה האשה את ביתו, אך תחת אשר לנהל את ענייניה בדי”ת כדרך היראים, הרי שבעצת אחיה אשר סר מדרך התורה פנתה לבית משפט חילוני בירושלים בדרישה לעקל את רכושו מלפני הנישואין היינו הדירה שהיתה לו במרכז ירושלים, והבעל בראותו זאת סירב לתת לה גט פיטורין עד אשר תשיב לו את הגזילה אשר גזלה, ואז החל מקבל שיחות טלפון מאיימות ממר שמואל גמליאלי מאגף העגונות של משרד המשפטים בישראל, ובהן איים עליו כי ידאג לשלוח אליו שליחים שיחתכו את שתי רגליו ויהפכוהו לנכה בכסא גלגלים, ובאחד הימים אכן פרצו לביתו שבאמסטרדם חוליה בראשות קצין חקירות לשעבר ממשטרת תל אביב (אשר מפני הסכנה אי אפשר להעלות את שמו ע”ג הכתב), ובתוך רגעים ספורים שיברו את כל צלעותיו, ואז איימו עליו לטמאו כדרך הערלים במש”ז ה”י, ולבסוף סיממו אותו בחומרים כימיים ותרופות פסיכיאטריות שונות ומשונות שהחדירו לתוך גופו, הכל כדי שיוכלו להורות לו לדקלם נוסח כתוב שהציגו לו לפיו הוא ממנה סופר ועדים לכתוב ולחתום גט לאשתו וכן ממנה שליח הולכה למסור לאשתו את הגט בבית הדין המחוזי בירושלים, ואף לאחר שבעודו מסומם אמר את הנוסח שהכתיבו לו עדיין הוסיפו להתעלל בו והוליכוהו על ארבע כחית השדה, ובכן לאחר מאורע זה היה מאושפז כמה שבועות בבית החולים שבאמסטרדם, והשתחרר משם כאשר הוא שבר כלי בכל גופו, ואף אינו שולט על עשיית צרכיו ה”י, וזקוק לטיפולים רפואיים ולנטילת תרופות באופן קבוע, ואז נקבעו לו ע”י הרשויות בהולנד 100% נכות לצמיתות, ובהיותו אזרח הולנד קיבל מהם קצבה המספקת כדי מחייתו, אך דא עקא שמאחר שידע כי האשה כבר קיבלה תעודת גירושין ממשרד הדתות בישראל, וגם חשב שיסתפקו בדירה שהיתה לו במרכז ירושלים ונעשקה ממנו, לכן כאשר נפטרה אמו לפני כשלוש שנים הגיע לארה”ק להשתתף בהלווייתה, ואז עיכבה בידו האשה באמצעות ההוצאה לפועל מלצאת מהארץ לחזור למקומו באמסטרדם, בתואנה כי נותר לו חוב כלשהו עבור מזונות בנו יחידו, אשר עם השנים תפחו הריביות וההצמדות לכדי כמיליון וחצי ש”ח, ובכן הוא מעוכב כאן כשלוש שנים בלא יכולת לחזור למקומו, ובשל כך הפסיקו הרשויות בהולנד לשלם עבורו דמי נכות מאחר שהוא כבר אינו תושב הולנד, ומאידך בארה”ק אינו זכאי לפי החוק לקצבת נכות מאחר שאינו אזרח ישראלי, ולקבל אזרחות ישראלית ייעצו לו כמה מומחים שאינו כדאי, כיון שאז לא די במה שמעכבים בעדו מלצאת מהארץ, אלא יוכלו עפ”י חוקיהם גם לאוסרו בבית האסורים בעבור שאין בידו לשלם את חובות העבר עם הריביות וההצמדות (העולה סה”כ לכדי כמיליון וחצי ש”ח כאמור), ובכן הוא מעוכב כאן בארה”ק כאבן שאין לה הופכין, מבלי יכולת לספק את צרכיו המינימאליים, שלא לדבר על יכולת להשתקם ולהקים בית מחדש בישראל, וכבר מקובלנו מרבותינו ז”ל ד’עיגונא דגברא קשה מדאיתתא’, וכמ”ש המהרשד”ם (חיו”ד סימן קמ) וז”ל “ראיתי להקדים הקדמה והיא זאת, שנינו במשנה פרק אעפ”י המורדת על בעלה פוחתין מכתובתה ז’ דינרים בשבת ר”י אומר ג’ טרפעיקין וכן המורד על אשתו מוסיף על כתובתה ג’ דינרים בשבת ר”י אומר ג’ טרפעיקין, ובגמרא אמר ליה רבי חייא בר יוסף לשמואל מה בין מורד למורדת ופרש”י ז”ל מ”ש כשהוא מורד אינו נותן לה אלא חצי טרפעיק ליום וכשהיא מורדת נותנת טרעפיק, א”ל צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי, ופרש”י האיש שוכר את האשה שמע מינה צערו מרובה, וכעיייייייייצעעיהצעו’, ע”כ, מכאן למדנו בפירוש שצער האיש לעמוד בלא אשה גדול מצערה של אשה, ולא עוד אלא שהאיש מלבד הצער נמשך לו גנאי, וא”כ אחר שאנו רואין כמה תשו’ חכמים ונכנסו בעובי הקורה לעגונא דאתתא, עד שהתירו לינשא בעדות אשה ואפילו על פי עבד או שפחה, אם כן כל שכן שיש לנו לחוש הרבה מאד על עגון האיש, כי מלבד הצער והגנאי הנ”ל איפשר ח”ו שמרד אשתו עליו יביאהו לידי הרהור עברה או שמא ח”ו אפי’ לידי מעשה”, עכ”ל, ואומלל זה לא די שאין בידו לישא אשה חדשה ולהוליד ילדים, גם אין בידו לדאוג באופן מינימאלי לצרכיו הבסיסיים מזונותיו ורפואתו, וכבר ידוע מדורי דורות אשר הוקבע ע”י צדיקי הדורות כסגולה נשגבה לעצירת המגפה לנדב כ”א מהונו להעמיד חופות של חתנים יתומים וכלות יתומות, עאכו”כ לנדו”ד כאמור, שהכנסת חתן קודמת במעלה להכנסת כלה, ומה גם שעלינו כתמיד מוטל לחשוב אשר בשבילנו הסער הזה, כידוע מחז”ל שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, ואין פורענות באה על ישראל אלא בשביל קלקול הדינים, וגזל מקטרג בראש, כידוע שלא נחתם דינם של דור המבול לאבדון כ”א על הגזל, ודי בזה כדי לעורר כל מי שאין לב אבן בקרבו.

וע”כ חובה קדושה על כל מי שחפץ בחיים לו ולב”ב, אשר לא יפחות מסך של ח”י שקלים למשך י”ב חודשים עבור כ”א מבני ביתו, וגם על העוברים שבמעי אמותם יתנו כן, והשי”ת יכפר בעד עמב”י ותעצר המגפה. ואפריון נמטיה לרבני ועסקני “קופת האברכים” אשר קבלו ע”ע לארגן מגבית זו לש”ש שלא ע”מ לקבל פרס, יה”ר שתהי משכורתם שלימה מאת השי”ת ולא יבוא שום נגף בגבולם.

וע”ז באעה”ח במוצש”ק פרשת “ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל” ה’תש”פ

פנחס שפירא חופק”ק בית שמש ת”ו

Download (PDF, 182KB)

עם חתימת הגר”א שלזינגר שליט”א.
הגר”נ איזנשטיין שליט”א, רב שכונת מעלות דפנה וראש וועד הרבנים לעניני גיור: “חזקה על הגרפ”ש שליט”א שכתב דברים נכונים ע”כ ג”א מצטרף”
המלצת העדה החרדית הספרדית:
Reprinted with permission.

הערב: כנס זום בענין ל”ג בעומר – אגודת מטמוני ארץ

תלמידי רבי עקיבא, האם יש קשר למרד בר כוכבא, מנהגי ימי הספירה ול”ג בעומר

https://us02web.zoom.us/j/6705911830?pwd=RGRTVkJWa2hJVWtYSTl1b1FsQVFFdz09

הקישור לכנס זום יום שלישי  13:15 – 19:00

ידיד מורי ורבותי

הזכרת שמו של “בר כוכבא” בבית המדרש יוצרת בדרך כלל אי נחת ואף מעט מבוכה. כוח פיזי, התרסה כלפי מעלה, רבי עקיבא נושא כליו ויחד עם חכמי הדור מכריזים עליו כמשיח, ביתר נופלת, נוצר שמד, רבי עקיבא מעמיד תלמידים שעליהם מושתתת המשנה ונהרג על קידוש השם.

עם טיפה מודעת עצמית וקצת רגישות היסטורית עולים מאילהם סיטואציות של אירועים היסטוריים, החשמונאים הנלחמים באימפריה היוונית, ולהבדיל הסיקריקים הנלחמים באימפריה הרומית, התכנסותם של חכמי ישראל נטו בבית המדרש, לאוררך של כאלפיים שנה, הציפיה לגאולה באש מהשמים, התנועה הציונית במאה הקודמת, שלטון הימין ותנועת ההתנחלות של ימינו.

פנו מזמנכם לליבון של כמה סוגיות על ימי הספירה, רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי ומלחמת בר כוכבא. פרטים מלאים בהודעה בפנים.

 בברכה מרובה,

אליהו סולוביציק

            מומחה להתחדשות עירונית

            052-3370575

Download (PDF, 467KB)