Let’s Have Only One Person Saying Kaddish at a Time

Letter to London Beth Din

With the imminent reopening of the shuls, I have a radical proposal, an opportunity to correct an error
I strongly urge the Beth Din to consider returning to the original custom of only one person saying one kaddish per service
If piyyutim can be omitted on the yamim noraim (which is a custom), then my suggestion must also be discussed seriously
The common practice of multiple people saying kaddish together is halachically unsound as you are well aware
GGBH does this
In Israel, the western Ashkenazim (yekkes) do this
So do the Zilbermans
The original custom is making a comeback in many other shuls around the world
Also, in all Yemenite communities, only one person recites kaddish
In these congregations, no bickering takes place because they never saw a reason to go along with this innovation
There is no reason why the United Synagogue can’t reinstate a practice that was followed up until WW1 (as seen in the earliest editions of the “singers” siddur)
Or better yet, you could tell your followers to make aliyah and set an example by doing so yourself
Sincerely, Joshua Shalet, a Torah Jew 

Us, Do Cheshbon Hanefesh?! We’re Rabbis!

But the harshest decree was issued in 1827, when the tsar ordered that each Jewish community deliver up a quota of military recruits. Jews were to serve for twenty-five years in the military, beginning at age eighteen, but the draftable age as as low as twelve. Those under eighteen would serve in special units called Cantonist battalions until they reached eighteen, whereupon they would begin their regular quarter century of service. As if a term of army service of thirty years or more were not enough, strenuous efforts were made to convert the recruits to Russian Orthodoxy…
A double catastrophe fell on the heads of Russian Jewry: their sons would be taken away not only from their homes and families but in all likelihood also from their religion. Little wonder that all sorts of subterfuges were used in attempts to avoid military service. One can even understand the willingness of the wealthy, and of the communal officials whom they supported, to shield their own children from service by substituting others, as was allowed by law. The hapless substitutes were almost always the children of the poor and socially marginal. The decree fell upon them with especial cruelty, as they watched khapers (snatchers) employed by the community to tear their children, no less beloved though they were poor, from their arms. The oath of allegiance was taken by the recruits who were dressed in talis and tfilin… as they stood before the Holy Ark in the synagogue, and was concluded by a full range of shofar blasts. This only further embittered the recruits and their families, not only toward the tsarist regime but also toward the ‘establishment’ of the Jewish community.
From “A Century of Ambivalence: The Jews of Russia and the Soviet Union” p. 4.
Emphasis added.

re: Mission Aside, Why Is Jacob DeHaan Considered Jewishly Respectable?

Rabbi Avi Grossman concurs on De Haan hagiography:

[R’ Sonnenfeld’s artscrollized* biography] does a superb job of rehabilitating the reputation of Jacob Israel de Haan, the secular, unrepentant, homosexual, pedophile pornographer, who, because of his anti-zionist activities, was assassinated by the Haganah, and thus became a Haredi martyr.

See the rest here…

Note: I suspect Rabbi Sonnenfeld and his collaborator were far closer to anarchists than “anti-zionists”, though this requires further research.

From Charedi wiki, Hamichlol:

כדי להרגיע את התחושות האלימות הגיב הרב זוננפלד באופן נדיר לעיתון דואר היום של איתמר בן אב”י שהפנה אליו שאלה גלויה: האם הייתה מחאה נגד הציונות בשיחה עם הלורד והאם השיחה הייתה על דעתו ובהשתתפותו. הוא השיב ואמר שאכן הפגישה הייתה בפקודתו, אם כי לא בנוכחותו. אך בשום פנים לא הובעה בה שלילה של רעיון הצהרת בלפור והקמת הבית הלאומי, שאליו יש לו יחס חיובי. כל התנגדותו היא ל”ייפוי הכוח שהציונים לוקחים על עצמם כבאי כוח לכל ישראל”.
על דברים דומים חזר דה האן. שאמר כי המשלחת מעולם לא פצתה פיה נגד רעיון שיבת העם לארצו.
ב-1924 רקם דה האן תוכנית להפגיש את הרב זוננפלד עם האמיר עבדאללה, לימים עבדאללה הראשון, מלך ירדן, כדי שאיתו יוכלו החרדים לסכם על התייחסות נבדלת אליהם. היא נועדה להבטיח התיישבות יהודית בארץ תוך ויתור על הרעיון של הקמת מדינה או ‘בית לאומי’. במכתב של הרב אברהם חיים נאה (הנודע כ”בעל השיעורים”, שהיה אז חבר בבית דינו של הרב זונפלד ואף הצטרף אליו בפגישה זו) מסופר שכדי לצאת מגבולות הארץ היה צריך הרב זוננפלד להתיר נדר וזאת “רק על פי בית דין של שלשה גדולי הדור”. אז היו בירושלים האדמו”ר מגור בעל ה”אמרי אמת”, האדמו”ר מסוקולוב הרב יצחק זליג מורגנשטרן והגאון מבענדין הרב חנוך צבי לוין, וביחד פסקו שלצורך גדול כזה מותר לו לצאת. הרב זוננפלד בירך “ברוך אשר חלק מכבודו לבשר ודם” כשפגש את מלך ירדן.
על יחס אחר מצידו לציונות, ניתן ללמוד מתיאורו של מנחם אוסישקין מראשי הציונות, על פגישתו עם הרב זוננפלד בכותל בערב ראש השנה תר”ץ, זמן קצר לאחר פרעות תרפ”ט נגד יהודי הארץ. בהיפגשם אמר הרב לאוסישקין ששימש באותם ימים כיו”ר הקק”ל: “זה לא יעזור להם (= לערבים)! אנחנו נשיג את מטרתנו. לא בסימטאות צרות ולא כפופי ראש ניכנס אל המקום הקדוש שלנו. כי אם בדרך המלך ובקומה זקופה. המשך לעבוד את עבודתך באמונה ואולי בקרוב בימינו נזכה לראות את הגאולה האמיתית”.

Funny story: I once pointed out these sort of non-conformist facts about Rabbi Sonnenfeld to a haughtily conformist great-grandson of Rabbi Sonnenfeld, and he immediately proceeded to attempt to destroy my life. Ha, good times…

Kedushas Tzion Published In American Yated Neeman

Q&A With Rav Zalman Nechemiah Goldberg on Eretz Yisrael

Are Jews in Chutz La’aretz Obligated to Move to Eretz Yisroel?

The following questions were transcribed from a phone interview of members of Agudas Kedushas Tzion with Rav Zalman Nechemiah Goldberg.

Special thanks to R’ Yoel Berman for his help preparing this article.

Download (PDF, 1.24MB)