“Will I not on that day, says Hashem, wipe out wise people from Edom and understanding from the mountain of Esav?”
בס”ד
תופעה מדאיגה בלשכת הגיוס, ניסיונות להחתים בחורי ישיבה על מסמך שיגרום להם לאבד את מעמד בן הישיבה.
בתאריך א’ סיון תש”פ (24.5.2020) הגיע בחור ישיבה כבן 16.5 מאחת הישיבות הספרדיות הטובות בארץ, ללשכת הגיוס בירושלים לצו ראשון. תהליך טכני שאמור להיעשות בזמן קצר.
לאחר שהבחור מלא את פרטיו האישיים התבקש להמתין, לאחר זמן מה נקרא לאחד החדרים והתבקש לחתום על טופס “המסדיר את מעמדך כבן ישיבה”. כאשר הבחור ביקש לקרוא את כל הטופס אמרה לו החיילת כי אין צורך וזה דף סטנדרטי שכל בן ישיבה חותם עליו.
הבחור שהבחין כי בדף לא מופיעה כלל המילה ישיבה ולעומת זאת מופיעה המילה תלמיד תיכון סרב לחתום על הדף ובקש להראות את הדף לאביו שהמתין לו בחוץ. החיילת אמרה שאין אפשרות כזאת, והודיעה לבחור שבמידה ולא יחתום על המסמך הוא יאבד את מעמדו כבן ישיבה, לא יוכל לצאת מלשכת הגיוס, ויגוייס לצבא.
הבחור שקבל הדרכה שלא לחתום על שום מסמך והיה מוכן לכך, הודיע כי לא יחתום על המסמך והוא מוכן להישאר במקום ככל שידרש. הוא יצא לחדר ההמתנה והתקשר לאביו מטלפון של בחור ישיבה אחר שהיה במקום היות ולבחור אין פלאפון כלל. אביו ששמע את הדברים אמר לבחור שיגש לחיילת ויבקש להקריא לאביו את המסמך בטלפון. החיילת סירבה בטענה שמדובר במסמך צבאי סודי! לא פחות ולא יותר.
האבא התקשר לוועד הישיבות ושאל אותם מה לעשות? לאחר ששאלו את שם הבחור ואת שם הישיבה, הם הסבירו לאבא שמדובר במסמך רגיל ותלמיד ישיבה הוא כמו תלמיד תיכון לצורך העניין, ויש לחתום על המסמך, אך האבא לא השתכנע ולא הרשה לבן לחתום על המסמך.
הבחור המשיך להמתין בזמן שאביו ביקש מהשומר לקרא מיד לאחראי על לשכת הגיוס.
בזמן ההמתנה הופעל על הבחור מכבש לחצים ובין היתר נשלחו לבחור 2 בחורים שהציגו עצמם כבחורי ישיבה והסבירו לבחור שאין בעיה לחתום על המסמך וגם הם חתמו עליו.
היות והבחור עמד בסירובו הגיעה אליו קצינה שהתחילה להלך עליו אימים ולהסביר את “חומרת” אי החתימה על המסמך.
אחת החיילות נשלחה לאבא שהיה באותה העת בכניסה ללשכת גיוס והסבירה לו כי לצבא יש חוקים משלו וכל עוד הבן לא יחתום על המסמך הוא לא יוכל לצאת. האבא הסביר לחיילת שמה שהם עושים זאת פעולה בלתי חוקית של כליאת שווא של קטין, כמו גם נסיון להחתים את הקטין על מסמך ללא אפשרות לאפשר לאפוטרופוס הטבעי שלו לעיין במסמך. האבא הודיע לחיילת המבוהלת שבמידה ולא יאפשרו לבן לצאת אליו מיד הוא יפעל בכל דרך אפשרית נגד נותני הפקודה ומבצעיה.
החיילת אמרה לאב שתבדוק את העניין ונכנסה לבניין. לאחר כ2 דקות יצאה עם הבן באומרה שנפלה טעות ואין שום בעיה שהבן יצא. כאשר האב בקש שוב לראות את המסמך נכנסה החיילת לבניין ויצאה מלווה בקצינה. הקצינה פנתה לאבא ואמרה כי מדובר במסמך צבאי סודי ולכן הוא אינו רשאי לעיין בו והוסיפה כי “אין בעיה שהבחור ילך הביתה אך ברצוני להסביר לו את חומרת העניין וכי הוא מאבד ברגע זה את מעמד בן הישיבה ויגוייס לצבא עם הגיעו לגיל 18”.
האב אמר לקצינה כי ברגעים אלו היא עוברת על החוק ומנסה להחתים את הקטין על מסמך שיקרי תוך איומים. עוד הוסיף האב כי במידה ולא יוצג לו המסמך באופן מידי הקטין לא יחתום עליו ובכוונת האב לפנות לבית המשפט ולבקש לעיין במסמך זה ובכל מסמך אחר הקשור לבנו.
האב הציע לקצינה להתייעץ עם הממונה עליה בלשכה ,היות והוא מתכוון לפעול בעניין בכל האמצעים העומדים לרשותו. הקצינה נכנסה לבניין ולאחר זמן מה הופיעה עם המסמך. שוטר שנקרא למקום השגיח שהאב לא יצלם את המסמך. המסמך היה מטושטש עם שם אחר… בסעיף הראשון היה כתוב כי “הריני מצהיר כי אני לומד בבית ספר תיכון ומיד עם סיום לימודי בתיכון אתגייס לצבא ולא יאוחר מתאריך…..”
בסעיף השני נכתב כי ”במידה ויתברר לצבא כי הבחור אינו לומד בבית ספר תיכון יוכל הצבא לגייסו באופן מידי”.
האב המזועזע שאל את הקצינה איך הם מעיזים לנסות להחתים קטין על מסמך שיקרי תוך איומים, ובקש לדעת מי האחראי על כך. הקצינה שנראתה מבוהלת הביטה במסמך ואמרה לאב כי מדובר במסמך אחר והיא תלך להביא את המסמך הנכון, לקחה את המסמך ורצה לתוך הבניין. לאחר כחמש דקות הופיעה שוב עם חיוך רחב והודיעה לאב כי נפלה טעות וכי הבן לא צריך לחתום על שום טופס והיא שמחה שהאב האיר את עיניה בטעות. היא בקשה שהבחור יכנס רק למדוד גובה ומשקל, הבחור נכנס ובתוך כדקה שוחרר כאשר הקצינה שוב אומרת לבחור שיגיד לאבא שהייתה טעות והם מתנצלים.
האבא התקשר שוב לוועד הישיבות וספר לאותו נציג את השתלשלות העניינים. הנציג אמר לאבא טוב שלא חתמתם אנחנו נטפל בזה.
לאחר שהאב התחיל לפרסם את המקרה, פנו אליו אנשים שעדכנו אותו שגם את בנם החתימו על מסמך כזה בלשכת הגיוס בירושלים באותם שיטות ועל אותם דברים.
י.מ
ט”ז בסיון תש”ף ׀ 16-03-73
In a recent speech, Israel’s president Reuven Rivlin noted the increasing connection between Israel and the Diaspora, adding that Diaspora Jewry has a significant role to play in determining Israel’s future character. Mr. Rivlin then switched topics: “The president spoke with the mayors about the importance of providing support and services for the LGBTQ community at a municipal level and praised the high level of work being done to improve the welfare of LGBTQ residents….”.
Rivlin continued: “We cannot, in a society like ours, talk about conversion therapies for LGBTQ people. We cannot allow it.” At the end of his remarks, the president reiterated, “Receiving this report, I want to stress that all conversion therapies must be taken off the social agenda in Israel.”
The juxtaposition of these issues is by no means coincidental. Mr. Rivlin, once a somewhat proud, somewhat traditional, and somewhat nationalistic Jew, has been cowed into submission and is today the mouthpiece of the New Israel Fund.
It was not always so. In an interview published in HaAretz 03 June 2003 Rivlin said: “Justice Ministers are usually chosen in the knowledge that they will be loyal to the president of the Supreme Court. If it is felt that this may not be the case, he is arrested and interrogated. So it was with me… I will never forget the day…I was about to be appointed Justice Minister…suddenly I was summoned and interrogated [by the police] for 11 hours about nothing…they announced that I was being investigated for receiving bribes, based on nonsense…These people are a gang like any other, only they are known as the Rule of Law Gang (https://www.haaretz.co.il/misc/1.886297).”
Rivlin invented the term “the Rule of Law Gang”. Today it is common usage in the right-wing media.
Today Israel’s president robotically repeats the PC positions of Israel’s self-appointed, anti-Jewish and well-[New Israel] funded elites. Goyish In, Jewish Out. Rivlin, it has been noted by many, is no longer the man who gave that interview. He knows what it is like to be the target of a weaponised law enforcement/judicial system. He has been broken.
Did Rivlin’s obsessive repetitions strike you as just a bit wooden? Do not be surprised. He was just following the NIF-provided script.
While welcoming our brothers and sisters from across the world, we shall never accept the attempt of organizations and people, foreign and domestic, to subvert, pervert and corrupt the Jewish people and its timeless Torah-based values.
Rivlins come and go. The Jewish nation and its Torah is forever.
Rabbi David Bar-Hayim
N’we Daniel, Israel
(Sent by a reader)
אפתח במשל.
יש לי מחשב, עדין ומשוכלל והוא התקלקל. ידעתי שאם אפנה לְיַצְרָן [חברה בחוץ לארץ], זה יעלה ביוקר. יש לי גיס שהוא אמנם חובָב אבל הוא אוהב להתעסק עם מחשבים. הבאתי לו המחשב שיתקן אותו. אחרי כמה שעות שפירק חלקים והרכיב שוב חלקים, “הרים ידיים” ואמר לי שהענין מסובך.
לכן פניתי לחנות מחשבים שבאזור שלי ובקשתי שיתקן. הוא ניסה שוב ושוב, והשיב לי המחשב בלתי מתוקן בטענה שהגיס שלי “שרף” כמה חלקים חיוניים שבמחשב, ובלי שישיג מחו”ל חלקי החילוף, אין בידו לתקן.
בלי ברירה, פניתי ישירות אל הַיַּצְרָן, אמנם שילמתי ביוקר [כמו שכל “עסק מורשה” דורש מחיר גבוה יותר] אבל הצליחו לתקן את המחשב כראוי ומועיל.
הנמשל: זה כבר מאה שנה ומעלה יש לנו בעיות עם האוכלוסיה הערבית שבארצנו. חלק מהם אויבים בפועל במעשי טרור, חלק מהם שונאים בלב ומעודדים בדיבוריהם את המחבלים, וחלק מהם אדישים ואינם נוקטים עמדה, אינם מוחים. סכסוך זה גרם לאיבוד הרבה מאד נפשות של הצד היהודי; במשך הזמן אלפי הרוגים ורבבות פצועים.
היו הרבה ניסיונות בעבר להביא לידי גמר הסכסוך על ידי חלוקת ארץ ישראל בין הצדדים. בשנת 1936 הגיעה ארצה ועדת הלורד פיל (הבריטי) ואחרי ששמעו עדויות של וייצמן ובן גוריון, וגם עדויות מהצד הערבי (המופתי) החליטו פשרה. 83 אחוז מהשטח של ארץ ישראל ממערב לירדן, לתת לערבים. 17 אחוז ליהודים. אז היו בארץ כמליון ערבים, ורק 400,000 יהודים [ראו מאמר בשם “ועדת פיל” בויקפדיה].
המהומות של הערבים המשיכו בכל עוז, ועדיין היה שפך דמים בארץ ישראל. בשנת 1947 ישבו באו”ם לדון בבעיה, וגם הם הציעו תוכנית “משופרת”. 62 אחוזים משטחי ארץ ישראל הנ”ל לערבים ורוב השאר להודים, אבל ירושלים ובית לחם ישארו נוטראליים, לא לאלו ולא לאלו. שוב פרצו פרעות מצד הערבים, ושוב שֶׁפֶךְ דם של יהודים.
גם אריק שרון, ניסה להרגיע תאבונם של הערבים. ויתר על כל גוש קטיף, וגם על ישובים בצפון ארץ ישראל. אבל אע”פ כן, המשיכו ברציחות היהודים ביתר שאת ועוז. אלפי הטילים שירו עלינו מאז התגברו, קצת מהם הגיעו עד תל אביב. כלומר, תאבון הערבים רק התגבר, למראה חולשתנו.
אחרי כל ניסיונות כזב אלו, מנסה עכשיו הנשיא טראמפ, ידיד ישראל, להביא שלום לעולם, להביא פיוס בין ישראל לערבים. איך? מתוך כל יו”ש, לתת לישראל 30 אחוז, ולערבים 70 אחוז, ולהשאיר 15 ישובים יהודיים כאיים תוך אוכלוסיה עוינת.
צה”ל, למרות יכולתו המבצעית, הוכיח חוסר הרתעה. דוגמא היא גניבת ציוד הלוחמה ממחנה צאלים, לפני שבוע, וחוסר תגובה הולמת. החשש מפני משפטים ע”י המשפטנים, מונע כל פעולה תקיפה.
לכן, אני אומר, אין עצה אלא לפנות ישירות אל הַיַּצְרָן, ריבונו של עולם. מה יש לו להציע? הוא כבר אמר דברו בתחילת פרשת בראשית, ועד תחילת פרשת בוא. איך? שואלים חז”ל, התורה היתה צרכה להתחיל בציווי המצוות “החודש הזה לכם” (שמות י”ב) ומדוע כל אריכות הדברים של סיפורי אברהם, יצחק ויעקב, וחזון משה רבינו בסנה?
אלא כל אלו נכתבו למען ללמד, כדברי רש”י: “שאם יאמרו אומות העולם לישראל ‘ליסטים אתם! שכבשתם ארצות שבעה גוים!’ הם אומרים להם ‘כל הארץ של הקב”ה היא. הוא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לאשר ישר בעיניו.
ברצונו נְתָנָהּ להם וברצונו נְטָלָהּ מהם וּנְתָנָהּ לנו”. כל ספר בראשית מדגיש שוב ושוב שהקב”ה הנחיל לנו את כל הארץ. כלומר הקב”ה הוא בעל הבית, והוא המחלק שטחים גיאוגרפיים לכל האומות. והוא זה שציוה לתת לנו את שלימות ארץ ישראל. יש לנו “טאבו” רשום בספר הספרים.
במאמר הנ”ל בויקפדיה (“ועדת פיל”) הובא כי בעדותו של דוד בן גוריון לפני הועדה, אמר “התנ”ך הוא המנדט שלנו” (מתועד ע”י אניטה שפירא, בספרה “בן גוריון, דמות של מנהיג”, עמ’ 93).
אבל כאן עוקץ הבעיה. המנהיגים הנוכחיים של מדינת ישראל (בשנת 2020) אינם מאמינים בתנ”ך, אינם מאמינים שהקב”ה הבטיח לנו, אינם מאמינים בהשגחה פרטית של הקב”ה. ובעיקר, ארץ ישראל היא בעיניהם רק פיסת נדל”ן, לא מורשת אבות. אפשר לסדר כל גבולות הארץ לפי צרכי השעה, לפי תפישה פּרַגמַטִית. לכן “קברו” את מסקנות אדמונד לוי שהוכיח חוקיות שלטונה של ישראל בכל מרחבי הארץ, כי לפני קום המדינה לא היתה שום ישות ערבית מדינית-פוליטית על חלקי ארץ ישראל. וגם החלטת “ליגת האומות”, בשנת 1921 אישרה זאת.
יש סיפור מענין במדרש מכילתא (בשלח). מלך אחד ציוה לעבדו לרכוש לו דג עבור סעודתו. העבד היה עצלן ומשתהה. ממתי שיצא לשוק לקנות, ועד שדיבר עם “חבר’ה” בדרך, ועד שצלה את הדג, זה הסריח. המלך זעם ופקד כי או יאכל את הדג, או יַלְקוּ את העבד חמשים מלקיות, או ישלם קנס כך וכך כסף. אותו העבד היה קמצן, וחס על הכסף. אמר “מה בעיה? אוכל את הדג”.
ניסה ללעוס, אבל לא היה יכול לבלוע, מרוב מיאוס. בקש שיתנו לו מים לשתות אגב אכילתו. אבל למרות זאת הרגיש מהומות בבטנו, וידע שיקיא עוד בטרם יספיק לגמור אכילת הדג. בקש להפסיק ואמר “הנה גם אם ילקו אותי, עם משחות יעברו הכאבים תוך יום או יומיים”. התחילו במכות, אחת, שתים, שלוש… אחרי כמה מהן אמר העבד, אני אמות כאן. תפסיקו! והחליט לשלם את הקנס שהוטל עליו.
גער בו המלך: “הוי טיפש. היית יכול לשלם בהתחלה והיית נמנע מהצרות! למה אין לך שכל?”.
כך בימינו, כל התוכניות שהוצעו על ידי הגוים, נידונים לכשלון. יש רק דרך אחת להגיע לידי שלום. לקיים דְבָרוֹ של הקב”ה, שהוא הַיַּצְרָן. מה שהבטיח הקב”ה לאברהם אבינו: “בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה’ אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת” (בראשית טו, יח).
ואשרר למשה רבינו הבטחה זאת:
“וְאִם יַרְחִיב ה’ אֱלֹוהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ” (דברים יח, ט). “כל הארץ”, הדגשה על מלת “כל”.
ודאי לעת הזאת אין כוונתנו לכבוש כל הנ”ל. אבל לתת ממה שיש כבר בידינו כעת? אין זאת אלא איוולת. הכל מפני שאינם מאמינים בדברי התורה, ואינם סומכים על הקב”ה, הַיַּצְרָן של כל העולמות.
יש עוד זמן לעצור, להגיד לנשיא טראמפ, “תודה רבה על מחשבתך. אבל היא לא תצליח, כי הקב”ה אמר לנו אַחֶרֶת”.