לך נא ראה לחיד”א בספרו מראית העין בליקוטים סי’ ז: שמבאר שמדברי האר”י בכוונות מוכח שלא מת בלג’ בעומר, ומה שכתוב בפע”ח הוא שיבוש גמור.
(בטוב עין סי’ י”ח אות פ”ז כתב: “מה שעושים שמחה בל”ג בעומר, אפשר שרבי עקיבא היה כלל גדול בתורה ולמדה לכ”ד אלף וכו’ ומתו וכו’ והיה העולם שמם וכו’ ויום ל”ג לעומר התחיל לשנות לרשב”י ור’ מאיר וכו’, ויאור להם שתחזור התורה”.
ובמראית העין בליקוטים סי’ ז’ אות ח’: “מ”ש בברכי יוסף שיש שכתבו שפטירת רבי שמעון בר יוחאי היתה בל”ג בעומר, כן כתב בפרי עץ חיים, אך כבר נודע שבנוסחאות כתבי האר”י היה ערבוב וטעויות סופר, והנוסחא האמיתית היא נסחת ח’ שערים שסידר מהר”ש ויטאל, ובשער הכוונות האריך בטעם שמתו וכו’ וכתב של”ג בעומר הוא יום שמחת רשב”י, ולא בא בפיו לומר שהוא פטירת רשב”י. ואפשר שהכונה כמ”ש בטוב עין, שביום ל”ג בעומר התחיל רבי עקיבא ללמד לרבי שמעון בר יוחאי וחבריו. ודוק”).
ואצטט משפט אחד מהפע”ח שמוכיח את הדבר: “אמנם סוד כ”ד אלף תלמידי ר”ע שמתו עד ל”ג בעומר.. והטעם שמת רשב”י ביום ל”ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא הנ”ל, שמתו בספירת העומר הנ”ל“.
אם לא תרצה להחשיב את האר”י או את רח”ו הנ”ל בטועים בדבר משנה הנ”ל, תהיה חייב להודות שמי שכתב את הדברים הנ”ל הוא ע”ה דאוריתא ודרבנן, שהרי רשב”י לא היה מתלמידי רבי עקיבא שמתו, אלא מהתלמידים ששנה להם רבי עקיבא אחרי שהיה העולם שמם ממיתת הקודמים. ואין שום קשר בין פסיקת מיתתם, ובין מיתת רשב”י שנים רבות לאחר מכן (ולדבריו מת רשב”י בחיי רבי עקיבא, והוא דבר מוכחש ובלתי אפשרי, כי לפי זה רבי יהודה הנשיא שלמד אצל רשב”י בתקוע, חי גם הוא בימי רבי עקיבא, אע”פ שביום שמת ר”ע נולד רבי).
כל הפוסקים כולם לא ידעו כלל שרשב”י מת בלג’ בעומר, ולכן חפשו סיבות מדוע יש קצת שמחה, ראה בטוא”ח תצג’ רמ”א פר”ח פמ”ג חיי אדם שם, ועוד. וגם הקדמונים, לדעת ס’ המנהיג פסקו למות בלה’ בעומר ואז הוא החג, ואבודרהם פי’ דימי הספירה הם ימי צער על רוחות שדפון והפסד התבואה, ובספר המנהיג גם במנהגי מהרי”ל גם נתן טעם אחר ליום לג בעומר, וכן בארחות חיים ה’ קדושין כא’ שמתו בסך הכל לג’ ימים וכן במנהגי מהר”ם, ובכו”פ פ”ז, ובמנהגים מטירנא חודש אייר, ב”י שם בשם רבינו ירוחם והרשב”ץ, וכן מהרש”א מו”ק כח. המציא טעם, כל אלו חיפשו טעם יחוד לג’ בעומר ולא ידעו כלל שהוא הילולא דרשב”י, ומכ”ז נר’ שלא ידעו הקדמונים כלל על יום זה שהוא יום פטירת רשב”י ולא הי’ זה במסורת.
(אמנם מה שכתב המאור ושמש פ’ ויקרא שאיתא בגמרא יבמות שפסקו תלמידי ר”ע מלמות בלג’ בעומר, רוח קדשו כיזבה לו כי לא נזכר הדבר בגמרא כלל כאמור)
ובשער הכוונות דרושי הפסח כתב:
ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל”ג לעומר על קברי רשב”י ור”א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותי’ ושמחים שם אני ראיתי למוז”ל שהלך לשם פ”א ביום ל”ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשו’ של השבוע ההו’ וזה היה פעם הא’ שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח”כ. והה”ר יונתן שאגי”ש העיד לי שבשנה הא’ קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז”ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה”ר אברהם הלוי כי בשנה הנז’ הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם ה’ אלהינו את אבלי ציון כו’ וגם בהיותו שם אמר נחם כו’ ואחר שגמר העמידה א”ל מוז”ל כי ראה בהקיץ את רשב”י ע”ה עומד על קברו ואמר לו אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומרנחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א’ וקבל עליו תנחומין וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנז’. ובפרט כי רשב”י ע”ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר”ע ולכן זמן שמחתו ביום ל”ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל”ג לעומר:
הרי שמהרח”ו מתאמץ למצוא טעם מה קשור רשב”י לשמחה של לג’ בעומר, ובסוף מצא טעם. אבל לא עלה על דעתו שרשב”י מת בלג’ בעומר והוא הילולה דיליה.
אמנם ראה בס’ הלולא דרשב”י של רא”ז מרגליות משם רש”ש שכ’ בשנת שסז’ “שני פעמים בשנה הולכים חכמי אמת למירון ויושבים שם י’ ימים ועוסקים בזהר כו’ עשרה ימים קודם שבועות” וחזי’ שבזמנו לא היו נמצאים שם כלל בלג’ בעומר דודאי לא היו באים ביח’ אייר ונוסעים כמה ימים ושבים בכו’ אייר עיש”ה כל הכבודה אשר עשו בעלותם. ור’ משה באסולה במסעו מספר כי היה המנהג גם לעלות ולרקוד שם בפסח שני וכן הזכירו הרבה נוסעים יום פסח שני, וכן הרב בעל סדר היום שהי’ ראש ישיבה בעין זיתים לא הזכיר כלל ענין לג בעומר, קצורו של דבר אין שום מקור קדמון ולא היה ידוע כלל יום פטירת ר”ש מעולם.
ובכלל כל ענין זה שהיה האר”י במירון מוטל בספק, דכבר תמהו עמ”ש הכוונות דמהרח”ו אמר שראה שם את האר”י שנה ראשונה קודם שבא רח”ו ללמוד אצלו ולא ידע אם הוא כבר השיג אז אותה החכמה, ונראה מזה שלא בא שמה יותר, ומביא שמה שהעיד הר”י שאגיש ששנה קודם לכן ראה שם את האר”י כו’, ואיך אפשר זה שהרי באותה שנה שבא האר”י ממצרים בסופה נפטר הרמ”ק ובא מהרח”ו לפניו וא”כ שנה הקודמת היה במצרים, ועוד כל ענין החלאקה שהעיד הר”י שאגיש הא לדעת האר”י אסור להסתפר כלל בלג’ בעומר דבכוונות דף פו ופע”ח דף קכב כתוב שאין מסתפרים עד עצרת וכן הובא בשם האר”י באגרות רמ”ז ב ובברכ”י תצ’ ויסושה”ע שח’.
כל הדברים יגעים, מה שברור שהסיכוי שלרשב”י מת בלג’ בעומר הוא 1 ל365, יש רק שתי דרכים לדעת זאת: 1) מסורת מיום פטירתו, וזה כבר התבאר שלא היתה שום מסורת ושום מידע לא היה על יום זה לכל קדמוננו, 2) נבואה, וכבר התבאר שאף נביא ולא בעל רוח הקודש לא התנבא בנושא. ומי שכתב משהו על הנושא הוא יהודי שלא יודע לקרוא גמרא לכן עדיף להתעלם מדבריו ולא לייחסם לאר”י, בפרט שבכוונות מוכח לא כך כמ”ש החיד”א זלה”ה.
בכל אופן הש”ע פוסק שבלג’ בעומר עדיין אין שמחה, ואסור לנהוג בו שמחה, הרי לכל בני ספרד ההלכה היא שאין יום שמחה בלג’ בעומר, אלא מותר רק בבוקר מדין מקצת היום ככולו, כי בלד’ כבר נגמרת האבלות.
[- לקוח מפורום עצור כאן חושבים שאני מציץ או משתתף בו אחת לכמה שבועות ]
אני מעתיק ולא מעיר.
